חמרייה חלודת-זנב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־02:53, 21 ביוני 2020 מאת גאון הירדן (שיחה | תרומות) (ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןחמרייה חלודת-זנב
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: חטפיתיים
סוג: חמריה
מין: חמריה חלודת-זנב
שם מדעי
Cercotrichas galactotes
תחום תפוצה

חִמְרִיָּה חֲלוּדַת-זָנָב (שם מדעי: Cercotrichas galactotes), ציפור ממשפחת החטפיתיים המצויה באזור הים התיכון ומזרחה עד פקיסטן. כמו כן מצויות החמריות חלודות הזנב מדרום לסהרה, מסאהל ומזרחה עד סומליה, אולם לעיתים רואים בהן כמין נפרד C. minor. בישראל חולפת מצויה, מקייצת ומקננת מצויה, בעיקר בצפון ובמרכז הארץ.

החמריה ניזונה מחרקים כמו זחלים, פרפרים, חיפושיות וכדומה.

חומרי הדברה שרוססו באזורי חקלאות בשנות ה-50 וה-60 הביאו להשמדת חרקים ולפגיעה באוכלוסיית החמריות, אשר ניזונה מאותם חרקים. מאוחר יותר אולצו החקלאים לעבור לשימוש בחומרי הדברה שלא פוגעים בחמריות, וכך אוכלוסייתן התאוששה.[דרוש מקור]

דגירה

הזכר בוחר מקום מתאים לבניית הקן וקובע את שטח הנחלה שלו ושל בת זוגו. הנקבה נושאת בעיקר העמל של בניית הקן בו היא תדגור. כאשר היא בונה את הקן הזכר מגן עליה ועף משיח לשיח.

הנקבה בונה את הקן במקום מסתור נמוך, בהתפצלות של גזע, בין ענפי שיח, וגם בעשב צפוף וגבוה. חומרי הבניה העיקריים של הקן הם קש, עשבים, עלים, זרדים דקים, פיסות בד ועוד. בשלבי הבניה האחרונים של הקן, יוצאת החמריה ומחפשת נשל של נחשים ומשלבת את הנשל בדופן הקן. זו היא תופעה כמעט בלעדית בקרב הציפורים.

הנקבה מטילה עד כחמש ביצים (ראו תטולה), ורק היא דוגרת עליהן. בעת הדגירה הזכר מאכיל אותה בחרקים. לרוב הגוזלים בוקעים תוך כשבועיים של דגירה. עם בקיעתם הגוזלים ערומים ועיוורים. הנקבה והזכר מאכילים אותם בחרקים, ובגיל שבועיים עד שלושה שבועות הם פורחים מהקן ונעשים עצמאיים.

קישורים חיצוניים


שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה

פרמטרי חובה [ שם ] חסרים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חמרייה חלודת-זנב בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

חמרייה חלודת-זנב28075394