טייסת 147
שגיאות פרמטריות בתבנית:יחידה צבאית
פרמטרים ריקים [ בסיס, כלי טיס בהווה, שם בעבר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ שנת הקמה, יעוד, בסיס אחרון, שם בהווה, שנת סגירה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| סמל טייסת 147 | |
| פרטים | |
|---|---|
| סוג | מטוסי קרב |
| נתוני היחידה | |
| כלי טיס בעבר | סקייהוק A-4F, סקייהוק A-4E, פוגה מגיסטר, סטירמן |
טייסת 147, שכונתה גם "טייסת האיל הנוגח", הייתה טייסת מטוסי קרב בחיל האוויר הישראלי. טרם סגירתה הפעילה הטייסת מטוסים מסוג סקייהוק A-4F, והייתה מוצבת בבסיס חצרים. הטייסת נפתחה ונסגרה מספר פעמים במהלך שנות קיומה.
היסטוריה
בשנת 1956, ערב מבצע קדש, הוקמה טייסת 147 בפיקודו של מאיר שפר, כטייסת חירום של בית הספר לטיסה, וכללה מטוסי סטירמן של בית הספר. הטייסת נסגרה לאחר סיום המבצע.
בשנת 1967, ערב מלחמת ששת הימים, הוקמה הטייסת שנית בבסיס חצרים, והפעילה מטוסי פוגה מגיסטר של בית הספר לטיסה. הטייסת כללה בוגרים טריים של קורס טיס וטייסים ותיקים (לדוגמה אלי איל, מטייסי מלחמת העצמאות). במלחמה עסקה הטייסת בעיקר בתקיפת מטרות קרקע ברקטות, פצצות וזוג מקלעי 7,62 מ"מ שהותקנו במטוסי הפוגה. ביום הראשון למלחמה הטייסת תקפה יעדים בחזית המצרית. ביום השני למלחמה התרחקה חזית הלחימה המצרית אל תוך סיני ויצאה מטווח הפעילות של מטוסי הפוגה ועל כן החל מהיום השני הטייסת הופנתה לסייע בחזית ירדן שם התקיפה בעיקר כוחות שריון. ביומה החמישי של המלחמה הועברה הטייסת לבסיס רמת דוד לשם סיוע לכוחות הקרקע בחזית הסורית במהלך גיחות הסיוע נהרג מפקד הטייסת. הטייסת איבדה במלחמה שישה מטוסים וטייסים, בהם מפקד הטייסת רס"ן אריה בן-אור וסגנו סרן ארנון לבנת. שיעור האבידות הגדול, יחסית לגודל הטייסת, יחד עם היעדר כיסא מפלט במטוסי הפוגה, הוביל להפסקת השימוש המבצעי במטוסים אלה, והטייסת נסגרה לאחר המלחמה.
בשנת 1978 נפתחה הטייסת מחדש על ידי חנוך פטישי, שוב בבסיס חצרים, כטייסת סקייהוק ("עיט"). בתחילה היו מטוסיה מדגם A-4E, ומאוחר יותר רוכזו בה מטוסי A-4F, שהגיעו במבצע ניקל גראס (הרכבת האווירית של מלחמת יום הכיפורים). מטוסיה זוהו באמצעות מייצב כיוון צבוע צהוב.
ב-14 באוקטובר 1979 איבדה הטייסת שני מטוסים בהתנגשות אווירית בעת טיסת אימונים, כאשר "עיט" מספר 339 שהוטס על ידי טייס צעיר, לי-און גולדנברג ("גולדי"), התנגש במוביל שלו, שהיה גם סגן מפקד הטייסת, שהטיס את "עיט" מספר 609.[1]
בתחילת שנות ה-80 הפכה הטייסת לטייסת מילואים, כאשר רק השלד בה נשאר מבצעי. בגל הקיצוצים הגדול של 1985, נסגרה הטייסת.
סמל הטייסת
בשנת 1967, כשבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, עוצב סמל הטייסת, שהיה שילוב של כנפיים וטנק. שילוב שבא לציין את שיתוף הפעולה הצמוד בין הטייסת לבין כוחות השריון.[2]
סמל "האייל המכונף" של הטייסת עוצב על ידי אריה מוסקוביץ' בשנת 1978. בטיוליו באזור בסיס חצרים, צפה מוסקוביץ' בקרב בין שני יעלים במדבר, אותם זיהה בטעות כאיילים. מהמחזה שנגלה לפניו, שאב את השראתו לעיצוב הסמל. לסמל נוסף צבע צהוב כרקע, כאזכור לחולות הנגב. "האייל המכונף" נחשב לסמל ייחודי, שכן חיה מסוג זה לא אופיינית לייצוגה של טייסת.[3]
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- אלי אייל, טייסת הפוגות במלחמת ששת הימים, באתר "מרקיע שחקים"
- עודד גלוברמן, גם טייסת הפוגות נשלחה למלחמה, בטאון חיל האוויר 186, סיוון תשנ"ב - יוני 1992, עמ' 61 - 66, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
הערות שוליים
- ↑ אמיר שגב, נופלי חיל האוויר, באתר "מרקיע שחקים".
- ↑ טייסת 147 "הפוגות" במלחמת ששת הימים - באתר מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל.
- ↑ קליה בן עמרם ונעה כפרי, סיפורי סמלים, באתר חיל האוויר הישראלי, פברואר 2008.
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] טייסת 14721892657