דת ואושר
דת ואושר נלמדו במסגרת מספר מחקרים, כאשר דת מכילה אלמנטים רבים המתייחסים למרכיבים של אושר כפי שמזוהה על ידי הפסיכולוגיה החיובית. הקשר בין דת לאושר מתהווה בחלקו על ידי קשרים חברתיים של דת מאורגנת[1], והיתרונות הניורופסיכולוגיים של תפילה[2] ואמונה[3].
מכון גאלופ פרסם תוצאות מספר רב של סקרים שנערכו בארצות הברית הקובעים כי:
אלו הטוענים כי דת היא חלק חשוב בחיי היום-יום שלהם ואשר פוקדים מקום פולחן דתי לפחות כל שבוע או כמעט כל שבוע, מדורגים גבוה באופן משמעותי במדד רווחת החיים של גאלופ, מאשר הקבוצות שהן דתיות במקצת או כלל לא דתיות[4].
מחקר
ישנם מספר מנגנונים דרכם דת יכולה לעשות אדם מאושר יותר, ביניהם מגע חברתי[5] ותמיכה הנובעת מהחיפוש אחר אורח חיים דתי, פעילות מחשבתית ורגשית שבאה עם אופטימיות והתנדבות, למידת אסטרטגיות התמודדות אשר מגבירות את היכולת האישית של האדם להתמודד עם מצבי לחץ, וכן מאפיינים פסיכולוגיים משפיעים כגון "משמעות החיים". ייתכן בנוסף כי אנשים דתיים מסגלים מנהגים הקשורים לאורח חיים בריא יותר[6], כגון שמפחיתים את התלות בתוצרים חומריים (Sustance Abuse Disorder) שכן שימוש בחומרים פסיכוטרופיים נחשבת הפרעה[7][8][9].
סקרים שבוצעו על ידי מכון גאלופ, NORC (ראשי תיבות של: National Opinion Research Center) ו Pew Research Center, הסיקו כי הסבירות של אנשים המחויבים רוחנית גבוהה פי שניים להעיד על עצמם כ"מאושרים מאד" מאשר הקבוצה הכי פחות מחויבת מבחינה דתית. מבדיקה של מעל 200 מחקרים חברתיים, עולה כי "דתיות גבוהה מנבאת סיכון נמוך יותר לדיכאונות[10], שימוש בסמים, וכן סיכוי נמוך להתאבדות, ובנוסף יותר דיווחים על סיפוק מחיי המין ותחושת יציבות אישית (Lincoln 1034)."[11]
סקר של 498 מחקרים הראה כי רוב מוחלט שלהם הצביע על קשר חיובי בין אדיקות דתית לבין תפיסת עולם מאוזנת, הערכה עצמית, אחוזים נמוכים יותר של יתר לחץ דם, דיכאונות ועבריינות נוער.
נתוח 34 מחקרים מאוחרים שפורסמו בין 1990 ל 2001 מצאו כי לדתיות יש תרומה להסתגלות פסיכולוגית, המתקשרת ללחץ פסיכולוגי מופחת, סיפוק מהחיים ומימוש עצמי[12]. ולבסוף, סקירה מקיפה של כ 850 מחקרים בנושא הסיקו כי: "מרבית המחקרים שהתנהלו היטב מצאו כי הרמות הגבוהות יותר של מעורבות דתית משפיעות באופן חיובי על אינדיקטורים של בריאות פסיכולוגית (סיפוק, אושר, השפעה חיובית, מוראל גבוה) ועם הפחתה בדיכאונות, מחשבות וניסיונות התאבדות ושמוש מזיק בסמים ואלכוהול"[13].
ממצאים בארצות הברית
על פי ממצאי הסקר החברתי של מכון PEW[14] שנערך בארצות הברית, נמצאה התפלגות עם קשר ישיר בין מידת אדיקות דתית לבין מי שחש "מאושר מאד":
- מבקרים בכנסייה לפחות פעם בשבוע - 41%
- מבקרים בכנסייה פעם בחודש או פחות - 31%
- מבקרים בכנסייה לעיתים רחוקות או בכלל לא - 26%
ממצאים בישראל
הממצאים שפורסמו על ידי מכוני סקרים רשמיים בישראל עולים בקנה אחד עם הסקרים הבינלאומיים. בפרסום מיוחד[15] של הלמ"ס תחת הכותרת "פרופיל האדם המאושר, גרסת הסקר החברתי" נבדקו (בין השאר) תלויות בין מצבי אושר ובדידות לבין מידת הדתיות של הנבדק באוכלוסייה היהודית בישראל[16][17].
מרוצים מאד
התפלגות האנשים המגדירים את עצמם "מרוצים מאד מחייהם" לפי רמת דתיות:
- חרדים - 62%
- דתיים - 40%
- מסורתיים - 31%
- חילונים - 26%
תחושת בדידות
התפלגות אחוז הפרטים ש"חווים מצבי בדידות מדי פעם עד לעיתים קרובות" לפי רמת דתיות[18]
- חרדים
- גברים 10%
- נשים 16%
- דתיים
- גברים 21%
- נשים 28%
- אחר
- גברים 23%
- נשים 34%
שעורי התאבדויות
במחקר בנושא התאבדויות שפורסם בשנת 2010 על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת[19] נודע כי בישראל שעורי ההתאבדויות נמוכים משמעותית בקרב דתיים לעומת חילונים, הן במגזר היהודי והם במגזר הערבי.
בחוגי פילוסופיה
הפילוסופים לא היו מוכנים להסכים עם תפיסה זו ולכן הגדירו זאת בהגדרות שונות, קארל מרקס תיאר בניסוח בוטה את השפעתה של הדת כמנתקת מהמציאות: "הדת [...] היא האופיום של ההמונים". קדם לו היינריך היינה, שאמר: "ברוכה היא דת, ששופכת לתוך כוס המרה של האנושות הסובלת כמה טיפין של אופיום רוחני מתוק ומרדים".
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ Professor Routledge, Clay (2012), "Are Religious People Happier Than Non-religious People?", Psychology Today.
- ↑ Research by Tahor, Grundtvig (2011-04-01). "Praying for Dopamine". Lab Times. p. 12. Retrieved 2014-01-24. "Religious prayer is a form of frequently recurring behaviour capable of stimulating the dopaminergic reward system in practicing individuals"
- ↑ ענבל בהונקר, אשרי המאמין. מחקר חדש: אנשים שמאמינים באלקים מאושרים יותר מאתאיסטים ומתמודדים טוב יותר עם צרות, מרץ 2008, באתר nrg.
- ↑ אמריקאים דתיים מאד בעלי יתרון משמעותי ברווחת החיים, פברואר 2012 (באנגלית)
- ↑ Ellison, C.G. Religious involvement, social ties, and social support in a southeastern community. Journal of the Scientific Study of Religion 1994;33:46–61.
- ↑ Strawbridge, W.J., Shema, S.J., Cohen, R.D., et al. Religious attendance increases survival by improving and maintaining good health behaviors, mental health, and social relationships. Ann Behav Med. 2001;23:68–74.
- ↑ Clinical Implications of Research on Religion, Spirituality, and Mental Health. Marilyn Baetz & John Toews. La Revue canadienne de psychiatrie, vol 54, no 5, mai 2009
- ↑ Burris, C.T. Religious Orientation Scale. In: Hill, P.C. & Hood, R.W. Jr., editors. Measures of religiosity. Birmingham (AL): Religious Education Press; 1999. p 144–153.
- ↑ Paul, Pamela (2005-01-09). "The New Science of Happiness". Time.
- ↑ Evidence of the impact of religiosity on Mental Health, Alexander Moreira-Almeida; Francisco Lotufo Neto; Harold G Koenig, 2006
- ↑ Smith, Timothy; Michael McCullough, and Justin Poll (2003). "Religiousness and Depression: Evidence for a Main Effect and Moderating Influence of Stressful Life Events". Psychological Bulletin 129 (4): 614–36. doi:10.1037/0033-2909.129.4.614. PMID 12848223.
- ↑ Hackney, Charles H; Glenn S. Sanders (2003). "Religiosity and Mental Health: A Meta–Analysis of Recent Studies". Journal for the Scientific Study of Religion 42 (1): 43–55. doi:10.1111/1468-5906.t01-1-00160.
- ↑ Moreira-Almeida, Alexander; Francisco Lotufo Neto, and Harold G. Koenig (September 2006). "Religiousness and mental health: a review". Rev. Bras. Psiquiatr. [serial on the Internet] 28 (3): 242–250. doi:10.1590/S1516-44462006005000006. PMID 16924349.
- ↑ האם אנו כבר מאושרים?, פברואר 2006, מכון PEW
- ↑ "פרופיל האדם המאושר, גרסת הסקר החברתי", באתר הלמ"ס
- ↑ דתיים מאושרים מחילוניים, ד"ר ברוך אליצור
- ↑ מהסקר: דתיים מאושרים יותר, באתר כלכליסט, מרץ 2009
- ↑ ההבדלים בין המינים אף הם נידונים אך אינם מעניין הערך "דת ואושר", אלא שלא פורסמו הממוצעים המדויקים עבור כל מגזר ולכן הובאו הנתונים במדויק
- ↑ "התאבדויות בישראל לפי מגזר:יהודים וערבים", מאת נעמי שלג מי-עמי באתר הכנסת
