אושר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף דת ואושר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: חלקים ניכרים בערך הם פטפטת, לא קריאים, גיבוב של פריטים שונים ללא סדר או מבנה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: חלקים ניכרים בערך הם פטפטת, לא קריאים, גיבוב של פריטים שונים ללא סדר או מבנה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.

אושר הוא הרגש החיובי האולטימטיבי, הקשור בשמחה, הנאה וסיפוק. ניתן לתאר אושר גם כמצב של היעדר סבל, דיכאון, שכול, חרדה וכאב.

מאפיינים

האושר מתאפיין בהרגשה חזקה של שמחת חיים ולו סממנים פנימיים, כמו תחושות של התלהבות, רוגע או תקווה וסימנים חיצוניים כמו חיוך או צחוק. אושר נקשר עם הרגשה כללית טובה, בריאות, ביטחון, תענוג, שביעות רצון, שלוות נפש ואהבה.

האושר ייחודי בכך שהוא נחשב כמטרה בפני עצמה, כאשר חשיבותן של יתר המטרות שהאדם מציב לעצמו במהלך חייו נובעת מהאמונה שבסופו של דבר הן יעניקו לו אושר באופן ישיר או עקיף. דוגמאות למטרות מסוג זה הן: כסף, כוח (סוציולוגיה), בריאות או יופי[1], אשר במסגרת זו הן נתפסו לא כמטרות אלא כאמצעים בדרך לאושר. למשל, כאשר אדם עובד למען שכר הוא אינו מסתפק בהשגת הכסף בלבד כמטרה סופית למאמציו. על פי רוב הוא מיעד את כספו למימון מוצרים או שירותים אשר ייטיבו את מצבו ויקדמו אותו לעבר תחושה של אושר.

מחקר פסיכולוגי

ישנם גישות, תאוריות ומחקרים רבים בפסיכולוגיה בנוגע לאושר.

תיאורית ה"אושר האובייקטיבי" של דניאל כהנמן[2], מתייחסת לאושר כאל התחושה הסוביקטיבית בכל "רגע". רגע, לדברי כהנמן, הוא הטווח המינימלי בו אדם מודע להרגשתו; סך כל האושר הוא סיכום רגעים אלה. כהנמן מציין שני ממדים לתחושת האושר: אושר טוב עד רע מאד, ועוצמת התחושה; הערך שניתן לכל רגע של תחושה מושפע משני הממדים. הגישה של כהנמן, שממשיכה את הגותו של בנת'ם ואחרים, נקראת "הדוניזם", בה יש להתייחס רק לתחושה הסוביקטיבית של טוב מול רע בכל רגע נתון. כהנמן טען בהמשך חייו כי כבר אינו סבור שהדוניזם רגעי הוא האושר[3].

אחרים מתייחסים לממדים אחרים של ההרגשה והמודעות, למשל "Eudaimonic Happiness". החוקר ההולנדי רוט וינהובן הגדיר את האושר כמצב שבו אדם רואה את חייו כמכלול באופן חיובי. לפי גישה זו, האושר נובע מסיפוק בחיים[4].

מחקרים אחרים עסקו בשאלה האם הנטייה להיות מאושר נובעת מנטייה אישיותית, או שמקור האושר הוא בסביבתו של האדם. ישנם חוקרי אושר הטוענים שגורמי האושר הם בערך: 50% גנטיקה; 10% משתנים סביבתיים - מצב אישי (מצב הקשרים החברתיים, זוגיות, מצב בריאותי, רמת הכנסה); והשאר אינו ידוע מבחינה עובדתית, אף על פי שיש ניסיונות לתאר זאת[5].

הצלחות אישיות שונות, כמו גם הצלחות שבאות מבחוץ, מגוונות מאד באורך ובעומק האושר שנובע מהם. באחד המחקרים, כאשר נתנו לאנשים לבחור בין ממתק (שנחשב רע לבריאות אך מהווה הנאה מיידית) לבין הימנעות ממנו, הייתה תחושת ההנאה מאכילת הממתק חזקה יותר אבל קצרת מועד; לעומת זאת, התחושה הטובה הנלווית להתאפקות מהממתק הייתה פחות חזקה, אך נמשכה יותר זמן.

גישות בתחום מדעי המוח גורסות כי ישנם מרכזים מיוחדים הפעילים במוח כשאדם מרגיש רגש חיובי ומקומות אחרים הפעילים בזמן רגש שלילי. מקומות אלו פעילים גם אצל תינוקות בני שנה כשמראים להם פרצוף מחייך וכועס, בהתאמה[6].

על פי סקר מכון גאלופ, ישראל קיבלה ציון של 66 נקודות במדד הרווחה האישית לשנת 2013, והגיעה למקום ה-85 מתוך 140 מדינות שהשתתפו בסקר[7].

פסיכולוגיה חיובית

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פסיכולוגיה חיובית

המיקוד המרכזי של הפסיכולוגיה הקלינית היה לעזור לאנשים הסובלים מקשיים נפשיים ולטפל בבעיותיהם. בשנים האחרונות יש התרחבות של תחום המחקר הפסיכולוגי אשר מתמקד בגישה הפוכה - איך לגרום לבני אדם להיות יותר מאושרים, כלומר לא רק איך לרפא דיכאון אלא גם כיצד ניתן לעורר שמחה או אושר שיהוו משקל נגד למצבים שליליים כגון דיכאון וחרדה. חוקרי הפסיכולוגיה החיובית איתרו מספר גורמים שנמצאים במתאם חיובי חזק עם אושרו של הפרט: התמקדות בחיובי המובן מאליו (בריאות, משפחה, קורת גג וכך הלאה), גישה חיובית כלפי אנשים ומאורעות המתבטאת בפרשנות מקלה כלפיהם, איסוף חוויות חיוביות באופן פרואקטיבי, עשיית מעשי חסד ואמונה דתית או רוחנית- מאחר שמחקרים מקיפים העלו שבעולם המערבי ובישראל הדיווח הסובייקטיבי של הפרט על מידת האושר בחייו עומד במתאם עם מידת אמונתו, ושיעור ההתאבדויות בקרב מאמינים נמוך משמעותית מאשר בקרב לא-מאמינים.

גישות פילוסופיות

פילוסופים שונים טענו כי האושר הוא בעצם המטרה של בני אדם בעולם.

אריסטו טען כי אושר הוא המטרה העליונה, שאותה בני האדם מחפשים יותר מכל דבר אחר[1]. הוא גם טען שהאדם הבוגר והחכם זוכה לאושר ממרומי זקנתו. מדברי אריסטו (וכן מסולון) משתמע גם כי האושר קיים רק אם בסוף חייו של האדם הוא מסכם אותם ומוצא שהיו מאושרים; טענה זו שנויה במחלוקת.

הפילוסוף היווני אפיקורוס התייחס במשנתו לשאלת האושר, וטען כי ידידות, חירות ושלווה הם הגורמים העיקריים המובילים לאושרו של האדם.

במאה ה-18 טען הפילוסוף האנגלי ג'רמי בנת'ם ייסד את התועלתנות, על פיה המטרה המוסרית העליונה היא להביא לכך שיהיה כמה שיותר אושר לכמה שיותר אנשים. בנת'ם טען שכל החקיקה והמדיניות צריכות להיעשות מתוך עמדה זו. מתוך ראיית האושר של כלל בני האדם כערך עליון, טען ממשיך דרכו של בנת'ם, ג'ון סטיוארט מיל, שאפליה כלפי נשים אינה מוסרית, שכן האושר של נשים חשוב לא פחות משל הגברים. הוא גם טען שיש רמות גבוהות ונמוכות של אושר, וכי הפרט מעדיף להיות אדם לא מסופק מאשר חזיר מסופק, לכן הנאות "גבוהות" הקשורות להיותו אדם הן חשובות יותר[8].

קאנט קבע שהאושר הוא תוצאה של רמת המוסר של האדם.

פילוסוף של המאה העשרים בשם האברד כתב בספר דיאנטיקה בשנת 1950 "אושר הוא ההתגברות על מכשולים שהם לא בלתי ידועים לעבר שאיפה ידועה" כלומר כדי להיות מאושר, צריכה להיות לך קודם מטרה מוגדרת, וצריכים להיות מכשולים בדרך להשגתה. ולכן כל צעד, כל התגברות על מכשול, וכל והתקדמות בדרך למטרה הוא רגע של אושר, ככל שהמכשול שעברת גדול יותר כך האושר גדול יותר. מכשולים קטנים מידי ייצרו אושר מועט. ההתגברות עצמה היא האושר.

ביהדות

התורה מדגישה את הכפיפות לאלקים כדרך שמובילה את האדם לשמחה, כפי שכתוב בחומש דברים: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה". הרמח"ל כתב בספרו "מסילת ישרים": "האדם לא נברא אלא להתענג על ה', ולהנות מזיו שכינתו", כלומר ההנאה וההתענגות אינם פסולים, אלא חלק בלתי נפרד מעבודת השם, ובלבד שהם נעשים בדרך הראויה. ככל שאמונתו של האדם גבוהה יותר, הוא יהנה יותר מדברים רוחניים ופחות מהבלי העולם הזה, לכן הוא מתענג על ה' ונהנה מזיו השכינה, ולכך צריך כל אדם לשאוף.

משמעותה המילולית של המילה אושר

מקור המילה "אושר" בתנ"ך, והיא נובעת מהמילה אישור, ופירושה שהאדם חש שיש אישור לפעולותיו ומעשיו, והוא נטול ספקות. לדוגמה משמש הפסוק בחומש בראשית (פרשת ויצא) "באושרי כי אישרוני בנות" שפירושו שלאה הרגישה מאושרת משום שהיא קיבלה אישור מהבנות שהיא אכן אישה הגונה. אמנם השימוש המקובל במילה אינו מתייחס לאושר כאל אישור, אך מתחת לפירוש הרגיל מסתתרת ההנחה הפסיכולוגית שמרכיביו של האושר הם הגורמים לאדם להרגיש שיש אישור לפעולותיו ואישיותו.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 מיהַי צִ'יקסֶנְטְמְהַיִי, (2012). זרימה - הפסיכולוגיה של החוויה המיטבית. הוצאת אופוס.
  2. ^ Objective Happiness in Well-being the foundations of hedonic psychology. Kahneman at all editors. 1999
  3. ^ הרצאה, ומאמר שלא פורסם
  4. ^ Social Indicators Research', Is Happiness Relative, 'Ruut, Veenhoven .(1991),
  5. ^ Pursuing Happiness: The Architecture of Sustainable Change
  6. ^ The functional neuroanatomy of emotion and affective style
  7. ^ http://www.gallup.com/poll/169322/people-worldwide-reporting-lot-positive-emotions.aspx#2
  8. ^ "על התועלתיות", ג'ון סטיוארט מיל, פרק שני


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0