פסיכולוגיה חיובית
פסיכולוגיה חיובית הוא ענף בפסיכולוגיה העוסק בחקר האושר והשגשוג האנושיים. בניגוד לפסיכולוגיה הטיפולית הקלאסית שהתמקדה בזיהוי פתולוגיה נפשית ובטיפול בה, פסיכולוגיה חיובית אינה עוסקת בטיפול בהפרעות נפשיות, אלא בניסיון למצוא ולטפח "חוזקות" - תכונות חיוביות וכישרון אנושי ולהפוך חיים הנחשבים "נורמליים" למספקים יותר[1]. לפיכך זו גישה פסיכולוגית מניעתית שעוסקת בטיפוח חוסן נפשי וצמיחה בקרב האוכלוסייה הכללית ו"הבריאה" ולא רק בקרב הפונים לטיפול בשל קשיים והתמודדות נפשית.
רקע
cropped.jpg)
הופעתה של הפסיכולוגיה החיובית כתחום חדש בפסיכולוגיה מיוחסת לשנת 1998, כאשר מרטין סליגמן בחר אותה כנושא המרכזי של כהונתו בנשיאות האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה. עם זאת, הביטוי עצמו נטבע הרבה לפני כן, בספרו של אברהם מאסלו משנת 1954, "מוטיבציה ואישיות"[2]. בעקבות התפתחות המחקר, תאוריות לגבי אושר ושגשוג אנושי שפותחו על ידי פסיכולוגים הומניסטים, כמו מאסלו, קארל רוג'רס ואריך פרום, קיבלו תמיכה ממחקרים אמפיריים - למשל בתחום תיאורית ההגדרה העצמית[3].
התפתחות הגישה בשנות האלפיים, מיוחסת בעיקר לשיעורי הדיכאון הגבוהים באוכלוסייה שנסקו למרות התפתחות במחקר ובטיפול הפסיכולוגי בתחום המחלות הנפשיות במאה שנים האחרונות[דרוש מקור]. ארגון הבריאות העולמי צופה שעד שנת 2030 יהיה הדיכאון המחלה החמורה ביותר לאנושות[דרוש מקור]. בקיצור תוחלת החיים ובפגיעה באיכות החיים, היא ממוקמת במקום זה כבר כיום לבני הגיל הצעיר. גישתה המניעתית של הפסיכולוגיה החיובית באה לקדם חוסן נפשי כדי להוריד את שיעורי הדיכאון באוכלוסייה, וזו אחת מנקודות הדגש של הגישה שהביאה לה פופולריות ועניין בשנים האחרונות, בעיקר בארצות הברית ובמדינות המערב.
כינוס הפסיכולוגיה החיובית הראשון היה ב-1999, והכנס הבינלאומי הראשון התקיים בשנת 2009 בפילדלפיה על ידי IPPA, האגודה הבינלאומית לפסיכולוגיה חיובית שהוקמה בשנת 2007.
בין החוקרים העכשווים של הפסיכולוגיה החיובית ניתן למנות, בנוסף לסליגמן, גם את אד דיינר, מיהי צ'יקסנטמהיי, ס. ר. סינדר, כריסטופר פטרסון, ברברה פרדריקסון, דונלד קליפטון, אלברט בנדורה, שלי טיילור, צ'ארלס קרבר, מייקל פ. שייר ויונתן הידט.
היסטוריה
האושר האנושי והדרך להשגתו היו מושא מרכזי לעיון הפילוסופי בתקופות השונות במהלך ההיסטוריה.
יוון העתיקה
סוקרטס דגל במודעות עצמית כדרך המובילה לאושר. משל המערה של אפלטון השפיע רבות על התרבות המערבית ברעיון שהאושר מושג על ידי גילוי משמעות עמוקה יותר. אריסטו האמין כי האושר (Eudaimonia) מגיע עקב חיים שלמים של פעילות רציונלית בהתאם למידות הטובות. האפיקורוסים האמינו כי האושר נמצא בעונג המושג בהנאות הפשוטות של החיים. אנשי האסכולה הסטואית האמינו כי הם יישארו מאושרים כל עוד יהיו אובייקטיביים והגיוניים.
יהדות
כתוב בתורה בפרשת הקללות שיגיעו ייסורים על האדם "תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" [דברים כח מז] שהאדם צריך לשמח במה שיש לו ובטח המאמין ואם לא שמח ישנו בעיה . וכן בבראשית יעקב אמר לעשיו " יש לי כל "[בראשית לג ט ] המורה על סיפוק במה שיש על אף שפיחד ממנו שיהרגהו. וכן אמרו חז"ל במסכת אבות [ד א]"איזהו עשיר ? השמח בחלקו.
נצרות
הנצרות המשיכה את הגישה היהודית, המציעה אושר שמגיע בעקבות הישמעות לצו אלקי. בימי הביניים הנצרות לימדה כי אושר אמיתי מושג רק בחיים לאחר המוות. שבעת החטאים החמורים קשורים לעינוג-עצמי ונרקיסיזם. לעומתם, ארבע המידות הטובות ושלוש הדוגמות הנכונות אמורות להרחיק את האדם מהחטא.
התקופה המודרנית
בתקופת הרנסאנס ועידן הנאורות עלתה קרנו של האינדיבידואליזם. אנשים יצירתיים בעלי מחשבה מקורית, הוערכו מעבר לבעלי מלאכה פשוטים ונחשבו אמנים ולא רק אומנים. פילוסופים תועלתנים כמו ג'ון סטיוארט מיל האמינו כי פעולות מוסריות הן כאלה שמביאות כמה שיותר אושר לכמה שיותר אנשים. לפיכך, יש להפעיל מדע אמפירי של אושר, כדי לבחון מהן הפעולות המוסריות. תומכי הדמוקרטיה, כגון תומאס ג'פרסון, האמינו כי "חיים, חירות ורדיפת האושר" הן זכויות בלתי ניתנות לשלילה, ומהוות עילה מוצדקת להפיכת השלטון.
תנועת הרומנטיקה העריכה ביטויי רגש אישיים, וחתרה להגיע ל"אני האמיתי" שאינו מושפע מנורמות חברתיות. אהבה ואינטימיות הפכו למוטיבציה העיקרית של אנשים להינשא.
במאה ה-20, פסיכולוגים החלו לחקור את האושר. פרויד הציע כי התת מודע משפיע על רמת האושר של האדם. מאוחר יותר, פסיכולוגים הומניסטים הפכו את האושר והשגתו למושא העיקרי של גישתם.
מחקר
חלק מהלגיטימציה של הפסיכולוגיה החיובית כענף מחקר בעל השפעה שיש לפתח אותו, נשענת על הערכות מחקר, שניתחו את הסיבות המרכזיות המשפיעות על תחושת האושר הסובייקטיבית, והגיעו למסקנה שההשפעה על האושר מתחלקת, בממוצע, בערך כך[4][5]:
- כ-50% תלוי בגנטיקה.
- כ-40% תלוי בגישה.
- כ-10% תלוי במאורעות החיים.
בהתאם לתוצאות, שואפת הפסיכולוגיה החיובית לספק לאנשים כלים למצות בתחושת האושר שלהם ככל האפשר את ה-40% שתלויי גישה.
על פי מרטין סליגמן, ישנם שלושה עמודי התווך של האושר, אשר חופפים בחלקם ומשמשים גם כחלוקה במחקר הפסיכולוגיה החיובית[6]:
- מחקר אודות החיים הנעימים (The Pleasant Life) בוחן כיצד חוויות חיוביות של בני האדם, מובילות להיווצרות תחושות נעימות כמו שמחה, הנאה, סיפוק או אופטימיות בחייהם.
- מחקר אודות החיים הטובים (The Engaged Life) בוחן כיצד איתורן של תכונות חיוביות והעצמתן, מגבירים את היכולת של בני האדם ליצור בחייהם תחושת עניין ומשמעות.
- מחקר אודות חיים בעלי משמעות (The Meaningful Life) בוחן כיצד חיזוק יכולתם של בני אדם לחוש משמעות בפעולות והמעשים היומיומיים, מוביל לתחושה שהחיים הם בעלי משמעות, ולהגברת תחושת הרצון לחוות את החיים.
סקירת מחקרים מהעשור השני של המאה ה-21 הראתה את החשיבות הפיזיולוגית, החברתית והאישית של אושר. על פי הממצאים, עלייה בחוויית האושר האישית העלתה במחקרים שונים את היכולת לעבד מידע, את רמת השליטה העצמית, את מהירות ההחלמה מכאבים, את הצלחתן של מערכות יחסים, את ההצלחה המקצועית ואת הבריאות הגופנית והנפשית במגוון פרמטרים[6].
ממצאים כלליים לפי תחום
המחקר של הפסיכולוגיה החיובית שואף למצוא מתאמים בין אושר לבין אספקטים שונים בחיים.
המחקר העדכני לשנת 2016 מצא מתאמים גבוהים בין אושר לבין מספר פרמטרים, והם: יחסים קרובים ונעימים עם אנשים אחרים, תפיסת הערך העצמי, יכולת הכרת התודה, תחושת אופטימיות לגבי העתיד, השקעת זמן בעשייה בעלת תחושת משמעות ושכיחות קיום מצוות עונה[6].
המחקר מצא מתאמים בינוניים בין אושר לבין כמות חברים, מצב נישואין, אמונה דתית, תרבות פנאי, בריאות פיזית ושליטה בחיים, כך שההשפעה של כל אחד מהם על חוויית האושר האישית קיימת אך לא דומיננטית[6].
המחקר מצא מתאמים נמוכים בלבד בין אושר לבין מגדר, גיל, מוצא אתני, מראה חיצוני וגובה ההכנסה הכספית, כך שההשפעה של כל אחד מהם על חוויית האושר האישית נחשבת לזניחה במחקר[6].
דת ואמונה
ערך מורחב – אושר#דת ואושר
הקשר בין הדת לאושר נלמד במסגרת מספר מחקרים. תפיסות דתיות רבות מכילות אלמנטים הנמצאים במתאם להגברת האושר, כמו הכרת תודה, תפיסה אופטימית לגבי העתיד, חיזוק הקשרים החברתיים של דת מאורגנת[7], היתרונות הנוירופסיכולוגיים של תפילה[8]
מכון גאלופ מנסה להבין האם ישנו קשר סיבתי בין דת ואושר. המכון פרסם תוצאות סקרים גדולים שנערכו בארצות הברית לפיהם: "אלו הטוענים כי דת היא חלק חשוב בחיי היום-יום שלהם ואשר פוקדים מקום פולחן דתי לפחות כל שבוע או כמעט כל שבוע, מדורגים גבוה באופן משמעותי במדד רווחת החיים של גאלופ, מאשר הקבוצות שהן דתיות במידה מתונה או אינן דתיות"[9]. ממצאים אלו מראים מתאם סטטיסטי בין הגדרת אדם את עצמו כדתי מאוד, לבין הגדרתו העצמית כמאושר - זאת כאשר השאלה מהי הדת עצמה פחות משמעותית לתוצאות, מבין 7 הזהויות שנבדקו. לא נמצא פער סטטיסטי מובהק במדד רווחת החיים בין הדתיים במידה מתונה לבין הלא דתיים.
בישראל נבדק הנושא על ידי סקר הלמ"ס[10], שמדד את אחוז האנשים ה"מרוצים מאד מחייהם" כהגדרתם, בהתאם לזהותם הדתית, ואלו התוצאות שהתקבלו:
- חרדים - 66%
- דתיים - 41%
- מסורתיים - 32%
- חילוניים - 30%
גיל
מחקרים שונים מנסים לבחון את מהות הקשר בין גיל לאושר.
משבר אמצע החיים עשוי להיות הסימן המהימן הראשון לירידה ברמת האושר במהלך חייו של אדם ממוצע. ממצאים מראים כי רוב האנשים נעשים מאושרים יותר עם הגיל, למעט בגילאי 40-50, אשר בהם משבר עלול להתגלע. חוקרים מציינים כי אנשים בשנות ה-20 ובשנות ה-70 שלהם מאושרים יותר מאשר באמצע החיים, אם כי רמת האושר משתנה. למשל, רגשות לחץ וכעס דועכים לאחר גיל 20, דאגה דועכת לאחר גיל 50, והנאה יורדת לאיטה עם הבגרות, אך מתחילה לעלות שוב לאחר גיל 50[11][12]. ממצאים אלה מבוססים על עשורים של מידע, אשר נאסף מקבוצת אנשים בעלי אפיון סטטיסטי או דמוגרפי משותף; המחקר מתעלם מהסיכוי שהירידה באושר נובעת מחוויות ייחודיות של האוכלוסייה בחתך הגיל המסוים – כמו מלחמה למשל. המחקרים לקחו בחשבון גם הכנסה, תעסוקה והורות, כדי לנסות לבודד את אפקט הגיל. חוקרים מצאו תמיכה ברעיון של גיל תרומה בשינוי של האינדיווידואל, ולכך יש השפעה על האושר.
גורמים פסיכולוגיים יכולים להיות: מודעות גבוהה יותר של האדם להעדפותיו; היכולת לשלוט בתאוות ולאמץ ציפיות יותר ריאליסטיות – ציפיות לא ריאליסטיות נוטות לטפח אי שביעות רצון; קרבה למוות, מניעה אנשים לרדוף אחר מטרות אישיות; שיפור כישורים חברתיים, כמו סלחנות, תכונה שלוקח שנים לפתח – לניסיון בסלחנות קשר הדוק לרמות אושר גבוהות; שינויים כימיים בגוף הקשורים בגיל ומשחקים תפקיד[11][12][13][14].
מחקרים אחרים הצביעו כי זקנים מדווחים יותר על בעיות בריאותיות, אך על פחות בעיות בסך הכול. מבוגרים צעירים דיווחו על יותר כעס, חרדה, דיכאון ובעיות כלכליות, בעיות במערכות יחסים ובקריירה. חוקרים הציעו כי דיכאון אצל זקנים הוא תוצאה של פסיביות או בטלה – והמליצו לאנשים להמשיך לקחת על עצמם מטלות, ופעילויות שיביאו אושר, גם בגיל מבוגר[15].
מזג האוויר
ישנן עדויות המציעות כי אקלים שמשי לא מצביע על אושר. במחקר שנערך, צפו גם תושבי קליפורניה וגם תושבי המערב התיכון של ארצות הברית, כי רמת האושר של תושבי קליפורניה תהיה גבוהה יותר, כתוצאה מהאקלים השמשי. למעשה, דירוג האושר של תושבי קליפורניה וגם של תושבי המערב התיכון, כפי שנמדד בשאלון, לא הראה הבדל משמעותי. חוקרים אחרים טוענים, שהכמות המינימלית של אור שמש הדרושה היא חצי שעה ביום[16].
אין זה אומר כי מזג האוויר לעולם אינו גורם המשפיע על האושר. ייתכן כי שינוי ברף כמות השמש גורם להפרעה עונתית, שפוגעת ברמת האושר.
יישום
פרקטיקות להגברת האושר
הפסיכולוגיה החיובית מנסה לאפיין פרקטיקות שונות שתרגולן עשוי לסייע, באופן סטטיסטי, להגברת חוויית האושר האישית.
הפרקטיקה המזוהה ביותר עם הפסיכולוגיה חיובית עוסקת בהכרת תודה, ומבוססת על מחקר של מרטין סליגמן שהשווה בין שתי קבוצות של אנשים שסובלים מדיכאון - כאשר החברים בקבוצה אחת הלכו לטיפול פסיכולוגי, והחברים הקבוצה השנייה כתבו בכל יום 3 דברים עליהם הם מוכירים תודה. לאחר 30 יום, מצב חברי הקבוצה שכתבו הוכרות היה טוב יותר מבחינה קלינית לעומת חברי הקבוצה שטופלו באופן מסורתי. לאחר מספר שבועות נוספים המצב בין הקבוצות התאזן[6].
מחקרים נוספים מנסים לבחון את האפקטיביות של תרגילים נוספים, הנפוצים בטיפולי פסיכולוגיה חיובית, דוגמת הכרת תודה בכתב לאנשים שונים, תיאור אירועים בחיינו בהם מובלטות התכונות החיוביות שלנו, כתיבה יומית של מעשים למען הזולת, ביטוי רגשות חיוביים כלפיי חברים וקרובים ועוד[6].
אפיון תכונות חיוביות
ספר שימוש שכותרתו Character Strengths and Virtues (אנ'), בקיצור CSV, מהווה הניסיון הראשון של קהילת המחקר לזהות ולהגדיר מהן התכונות והמאפיינים הפסיכולוגים החיוביים עבור בני אדם. בדומה ל-DSM של הפסיכולוגיה הכללית, ה-CSV נותן מסגרת תאורטית העוזרת לפתח יישומים מעשיים עבור הפסיכולוגיה החיובית. הספר מגדיר שישה סוגי תכונות חיוביות המורכבות מעשרים וארבעה מאפיינים אישיותיים.
מאחורי קטלוג ה-CSV עומדת ההנחה כי שש התכונות הללו נחשבות טובות על ידי רוב מוחלט של התרבויות האנושיות בכל מקום ובכל זמן, וכי התנהגות על פי תכונות אלו מובילה להגדלת האושר. הרעיון בדבר תכונות טובות אוניברסליות יוצא במידה מסוימת כנגד טענת הרלטיביזם המוסרי.
ארגון התכונות החיוביות והמאפיינים האישיותיים הוא כדלהלן:
1. חכמה וידע: יצירתיות, פתיחות מחשבתית, אהבת לימוד, נקודת מבט.
2. אומץ: גבורה, דבקות במטרה, יושרה, חיוניות.
3. אנושיות: אהבה, טוב לב, אינטליגנציה חברתית.
4. צדק: אזרחות, הוגנות, מנהיגות.
5. איפוק: סלחנות וחמלה, ענווה, זהירות, שליטה עצמית.
6. התעלות: יופי ומצוינות, הכרת תודה, תקווה, הומור, רוחניות.
הספר מסכם את המחקר שערכו פיטרסון וסליגמן שבסיומו פיתחו כלי מחקר בשם VIA - (אנ')Values in Action שמהווה כיום כלי האבחון המקיף ביותר בפסיכולוגיה חיובית.
יישום מעשי של הפסיכולוגיה החיובית כולל סיוע בזיהוי הכוחות החיובים אצל אנשים וארגונים, ושימוש בהם כדי לשמר ולהגדיל את מצב הרווחה שלהם. מטפלים ויועצים שונים משתמשים בשיטות אלו כדי לשפר את חייהם של אנשים שאינם בהכרח סובלים מהפרעות נפשיות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר מרכז מיטיב, מרכז ידע לפסיכולוגיה חיובית
- מאמרים על פסיכולוגיה חיובית, באתר פסיכולוגיה עברית
- פסיכולוגיה חיובית - לפיתוח חוסן נפשי וחיים בעלי משמעות, אתר השירות הפסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך, 2010
- אורן קפלן, פסיכולוגיה חיובית ומהות האושר האנושי
- Positive Psychology Center
הערות שוליים
- ^ Compton, William C, (2005). "1". An Introduction to Positive Psychology. Wadsworth Publishing. pp. 1–22. ISBN 0-534-64453-8.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link) - ^ 'Motivation and Psychology' - כותרת הפרק האחרון בספר: "לקראת פסיכולוגיה חיובית"
- ^ Patterson, T.G.; Joseph, S. (2007). "Person-centered personality theory: Support from self-determination theory and positive psychology". Journal of Humanistic Psychology. 47 (1): 117–139. doi:10.1177/0022167806293008.
- ^ ד"ר דליה רזינצקי: חדר כושר לאושר - מדוע אושר זה עניין של תרגול?
- ^ נטלי סמסון, פסיכולוגית חיובית ממכון מיטיב, באתר מיינדסט
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 מרב ברקבי שני, דוקטורנטית, מנהלת ביה״ס לפסיכותרפיה התנהגותית קוגנטיבית, מכון פסגות והאוניברסיטה הפתוחה, הקדמה - פסיכולוגיה חיובית: למה ואיך?, באתר הכנס השנתי הבינלאומי להתמודדות עם דיכאון וחרדה, סיכום מחקרים החל מדקה 9:14
- ^ Professor Routledge, Clay (2012), "Are Religious People Happier Than Non-religious People?", Psychology Today.
- ^ Research by Tahor, Grundtvig (2011-04-01). "Praying for Dopamine". Lab Times. p. 12. Retrieved 2014-01-24. "Religious prayer is a form of frequently recurring behaviour capable of stimulating the dopaminergic reward system in practicing individuals"
- ^ In U.S., Very Religious Have Higher Well-Being Across All Faiths, מכון גאלופ
- ^ לשנת 2012
- ^ 11.0 11.1 Bakalar, Nicholas (2010-05-31). "The Guardian, Happiness May Come With Age, Study Says. "...by almost any measure, people become happier with age, although researchers are not sure why"". Nytimes.com. נבדק ב-2011-11-12.
- ^ 12.0 12.1 Alok Jha, science correspondent (2008-01-29). "Happiness is being young or old, but middle age is misery". London: Guardian. נבדק ב-2011-11-12.
- ^ Bakalar, Nicholas (2010-05-31). "The Guardian, Happiness May Come With Age, Study Says". Nytimes.com. נבדק ב-2011-11-12.
- ^ "Age and happiness: The U-bend of life". The Economist. 2010-12-16. נבדק ב-2011-02-07.
- ^ Vedantam, Shankar (2008-07-14). "Older Americans May Be Happier Than Younger Ones". The Washington Post.
- ^ Aaronson, Lauren. "Happiness Is a Beach, Sometimes". Psychology Today. נבדק ב-2011-02-07.
