יחסי איראן – הממלכה המאוחדת
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
| יחסי איראן – הממלכה המאוחדת | |
|---|---|
|
|
| |
| איראן | הממלכה המאוחדת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,648,195 | 243,610 |
| אוכלוסייה | |
| 92,562,837 | 69,621,754 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 436,906 | 3,643,834 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 4,720 | 52,338 |
יחסי איראן - הממלכה המאוחדת הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן והממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד.
איראן, אשר כונתה פרס לפני 1935, החלה את יחסיה הדיפלומטיים עם אנגליה בתקופת השושלת האילח'אנית במאה ה-13, כאשר המלך אדוארד הראשון שלח נציגים דיפלומטיים לצורכי יצירת בריתות.
היחסים בין שתי המדינות התחממו בשנים האחרונות בעקבות בחירתו של נשיא מתון, חסן רוחאני, ב-2013, אך ב-2016 היחסים התדרדרו עקב בחירתה של תרזה מיי השמרנית לראשות ממשלת בריטניה.
היסטוריה
תקופת ספוויד
ב-1553, המלך אדוארד השישי שכר את שירותי הקפטן והסוחר סבסטיאן קבוט להקמת חברת מסחר, ולשם כך הועברו לידיו שתי אוניות שהפליגו לארכנגלסק. משם, קבוט וצוותו הפליגו למוסקבה כדי להציע לאיוואן הרביעי עסקת סחר. משהתקבלה, הוקמה חברת הסחר הרוסית.
תקופת קאג'אר
תקופת פהלווי
בעקבות חשש לעצמאות הממלכה הפרסית מול כוחם הכלכלי של הממלכה המאוחדת ורוסיה הצארית החלה המהפכה החוקתית באיראן שהובילה לנפילת השושלת הקאג'ארית בין 1905–1920. שגרירות ארצות הברית תיארה שמעורבותו של הגנרל אדמונד איירונסייד בשלטון הפרסי הובילה לעליית רזא ח'אן כשאה[1]. עם זאת, ממשלת בריטניה תמכה באמיר מוחמרה ח'זאל חאן אל-כעבי ופעולותיו הלאומניות, אך לבסוף נסוגה מהתמיכה בו על פני רזא. מבנה היחסים השתנה ב-1928 כאשר איראן ביטלה את הסכמי הכניעה שלה לרוסיה ולבריטניה, וכישלון ההסכמים האנגלו-איראניים ב-1919 הובילו למאמצים דיפלומטיים לקבלה כמדינה לגיטימית. למרות זאת בריטניה התנגדה בחריפות לדרישות הבעלות האיראניות על איי תנב, איי אבו מוסא והאי הגדול של בחריין העשירים בנפט. במקביל דרישות איראן לביטול המונופול הבריטי על הבנק האימפריאלי הפרסי וחוק המונופולין האיראני מ-1928 אשר אסר על חברת הנפט האנגלו-פרסית (APOC) ליצור קשר ישיר עם הלקוחות השבטיים דרדרו את שליטתה של בריטניה באיראן. סיר רוברט קלייב, השר הבריטי לענייני טהראן, תיאר זאת בדוח למשרד החוץ ב-1931 "הסימנים קיימים, והמדיניות שלהם בהחלט בודקת עד כמה ניתן להתקדם לכיוון וויתורים, אני מרגיש שלעולם לא נוכל לחדש את מעמדנו או אפילו לגשת לשלטון הפרסי בתנאים שווים, עד שנגיע למצב בו נוכל לעצור". המאבק המרכזי היה על רישיון הנפט שהוענק לאפא"ק ב-1901, ימי שושלת קאג'אר, ושינוי התנאים בו הרישיון ניצב. שר החוץ של איראן, עבדול טימורטש, הסביר כי "הפרסים הרגישו שהתעשייה העשירה את אדמתם עב רבו שהם אינם יכולים לחלוק בה עוד". בתפקידו כלורד הראשון של האדמירליות, וינסטון צ'רצ'יל קבע ב-1914 חוק לפיו 53% ממניות אפא"ק יועברו לידי ממשלת בריטניה, חוק שאומץ במלחמת העולם הראשונה עקב החשיבות של הנפט האיראני לצי המלכותי הבריטי והגביר את הריחוק בין המדינות.
עקב תמיכת השאה במפלגה הנאצית, אירעה ב-1941 הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן במהלכה הופל השלטון האיראני והשאה הוחלף בבנו, מוחמד רזא שאה פהלווי.
יחסים נוכחיים
סחר
ב-2006 הוערך כי היצוא הבריטי לאיראן ב-2004 עמד על £443.8 מיליון לירות שטרלינג[2]. ב-2009 הנכסים האיראניים בבריטניה אשר הוקפאו על ידי האיחוד האירופי והאו''ם עמדו על ערך של 1.64$ מיליארד דולר אמריקאי עקב העיצומים נגד איראן.
מתח פוליטי
1980
מיד לאחר המהפכה האיראנית צוות של שישה טרוריסטים ערבים תקפו את שגרירות איראן בלונדון ולקחו את עובדיה כשבויים. בריטניה ניתקה את קשריה עם איראן בעקבות המהפכה, וחידשה אותם רק בשנת 1988.
תפיסת חיל הים המלכותי במפרץ הפרסי 2007
סחר בנשק
גן קולהק
מקלט
הסלמה בעוינות
מחלוקת הבחירות ב-2009
הסכסוך ב-2011
מהתחממות היחסים ב-2014 עד היום
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
- ↑ Michael P. Zirinsky, Imperial Power and Dictatorship: Britain and the Rise of Reza Shah, 1921–1926, International Journal of Middle East Studies 24, 1992-11, עמ' 639–663 doi: 10.1017/s0020743800022388
- ↑ https://www.nytimes.com/2006/01/22/world/americas/hint-of-iran-sanctions-tugs-at-trade-ties.html
תבנית:יחסי החוץ של איראן תבנית:יחסי החוץ של הממלכה המאוחדת
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] יחסי איראן-הממלכה המאוחדת24738229