שגרירות ישראל במוסקבה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מבנה
פרמטרים [ ראש הנציגות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
![]() | |
מידע כללי | |
---|---|
כתובת | בולשאיה אורדינקה 56 |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | 1991–הווה (כ־34 שנים) |
אתר השגרירות |
שגרירות ישראל במוסקבה היא הנציגות הדיפלומטית העיקרית של מדינת ישראל ברוסיה. השגרירות שוכנת ברחוב בולשאיה אורדינקה 56 בראיון (רובע) יאקימנקה, מוסקבה. מאז יולי 2020 מכהן אלכסנדר בן צבי כשגריר קבוע במוסקבה.
היסטוריה
היחסים הדיפלומטיים בין ברית המועצות ישראל כוננו לראשונה במאי 1948. ביוני אותה שנה הוקמה לראשונה במוסקבה נציגות רשמית של מדינת ישראל, שהוגדרה אז צירות (ולא שגרירות) מטעמי צניעות. גולדה מאיר נשלחה לעמוד בראש הנציגות החדשה.
ב-1953 בעקבות משפט הרופאים, הפיגוע בצירות הסובייטית וניתוק היחסים הדיפלומטיים בין ברית המועצות לישראל, נאלץ הציר דאז, שמואל אלישיב, לעזוב את מוסקבה. ב-20 ביולי 1953, לאחר מותו של סטלין, נמסרה הודעה על חידוש היחסים, והציר אלישיב הגיש מחדש את כתב האמנתו. ב-1954 הועלה דרג היחסים בין המדינות והנציגות הפכה לשגרירות.
ביוני 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים, נותקו היחסים בין שתי המדינות, והשגרירות נסגרה. היחסים חודשו רק ב-1987, וברמה קונסולרית בלבד.
בדצמבר 1991 חודשו היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לברית המועצות ואריה לוין מונה לשגריר ישראל במוסקבה. לאחר התפרקות ברית המועצות וכינון יחסי ישראל–רוסיה, הפך לשגריר ישראל ברוסיה. במקביל, פתחה רוסיה שגרירות משלה ברמת גן, שאחר מכן עברה לרחוב הירקון בתל אביב.
ראשי הנציגות לדורותיהם
מניין/מספר | תמונה | שם | תקופת כהונה | הערות |
---|---|---|---|---|
ציר | ![]() |
גולדה מאיר | 1948–1949 | בדרג ציר |
ציר | ![]() |
מרדכי נמיר | 1950–1951 | בדרג ציר |
1 | ![]() |
שמואל אלישיב | 1951–1954 | מונה לראש הנציגות בדרג ציר. בפברואר 1953, בעקבות ניתוק היחסים, נאלץ לעזוב את מוסקבה. לאחר חידוש היחסים חזר למוסקבה בדצמבר 1953 והגיש מחדש את כתב האמנתו. באוגוסט 1954 הועלה לדרגת שגריר לאחר העלאת דרג היחסים בין המדינות. |
2 | ![]() |
יוסף אבידר | 1955–1958 | |
3 | ![]() |
אריה הראל | 1959–1962 | |
4 | ![]() |
יוסף תקוע | 1962–1965 | |
5 | ![]() |
כתריאל כ"ץ | 1965—1967 | |
בין 1967 ל-1991 לא התקיימו יחסים דיפלומטיים רשמיים | ||||
6 | ![]() |
אריה לוין | 1991—1992 | ב-1990 מונה לקונסול כללי במוסקבה. עם חידוש היחסים הדיפלומטיים מונה לשגריר בברית המועצות, שחדלה בדצמבר 1991 להתקיים. מיכאיל גורבצ'וב לא הסכים לקבל את כתב ההאמנה שלו.[1] בפברואר 1992 הציג כתב האמנה לבוריס ילצין, נשיא הממשלה הרוסית שירשה את ברית המועצות. |
7 | ![]() |
חיים בר-לב | 1992—1994 | נפטר ב-4 במאי 1994 במהלך כהונתו |
8 | ![]() |
עליזה שנהר | 1994—1997 | |
9 | ![]() |
צבי מגן | 1998—1999 | |
10 | ![]() |
נתן מירון | ||
11 | ![]() |
ארקדי מילמן | 2003—2005 | |
12 | ![]() |
אנה אזרי | 2006—2010 | |
13 | ![]() |
דורית גולנדר | 2010—2015 | |
14 | ![]() |
צבי חפץ | 2015—2017 | |
15 | ![]() |
גרי קורן | 2017—2019 | |
ממלא מקום | ![]() |
יעקב ליבנה[2] | 2019—2020 | |
16 | ![]() |
אלכסנדר בן צבי[3] | 2020— |
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ לילך שובל, "היחסים עם רוסיה בתקופת ילצין - מהטובים שהיו", באתר ynet, 25 באפריל 2007
- ↑ אנה ברסקי, על רקע פרשת נעמה יששכר: לישראל אין שגריר ברוסיה, באתר מעריב אונליין, 17 באוקטובר 2019
- ↑ אלכסנדר בן צבי מונה לשגריר ישראל במוסקבה
שגרירות ישראל במוסקבה29937818