שרפת ספרי הרמב"ם
שריפת ספרי הרמב"ם התרחשה בידי האינקוויזיציה בשנת 1233 בעקבות פולמוס סביב הגותו של הרמב"ם, בעיקר כפי שהשתקפה בספר "מורה נבוכים" וב"ספר המדע" שבסדרת "משנה תורה".
רקע
הפולמוס החל עוד בחייו של הרמב"ם, ונגע להנחות היסוד ומתודות הדיון והחשיבה שבהן השתמש הרמב"ם. "מורה נבוכים" עוסק בשאלות פילוסופיות כלליות שאינן נוגעות רק להלכה, והרמב"ם לא מסתיר בו את השפעתם של אריסטו ושל הפילוסופיה היוונית על חשיבתו – השפעה שניכרת גם ב"ספר המדע". גישה חדשנית זו עוררה עליו את זעמם של חכמים מסורתיים רבים, והללו ראו בו סכנה למסורת.
הדיון החל בעיר מוֹנְפֶּלְיֶה שבדרום צרפת בשנת 1232 – כארבעים שנה לאחר פרסום "מורה נבוכים". ראשיתו במכתב ששלחו הרב שלמה מן ההר ושניים מתלמידיו – רבי יונה גירונדי ורבי דוד בן שאול – לחכמים שונים בצרפת, חלקם מבעלי התוספות,[1] והללו הטילו חרם בעקבות המכתב על ספרי הרמב"ם, והפיצו את דבר החרם בקהילות צרפת וספרד. הדבר עורר ויכוח סוער שבו השתתפו חכמים בולטים נוספים, ביניהם רד"ק שצידד ברמב"ם. רבי שלמה מן ההר ורבי יונה גירונדי אף כתבו על הרמב"ם כי: ”אם גם אמת הדבר שהיה נזהר בכל מצוות שבתורה, הלא מצינו גדול ממנו ששמש 90 שנים בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי.”[2][3]
לעג חריף יותר נמצא בשיר שנכתב[דרוש מקור] על ידי אלמוני ממתנגדי הרמב"ם:
"מורה נבוכים החרש, פיך בלום / הן הדברים לא שמענו עד הלום
ישאו עוונם אומרים כי הכתב / משל והנביא אשר איתו חלום".
השריפה
לטענת רבי אברהם בן רמב"ם, המתנגדים פנו לאינקוויזיציה והיא שרפה את ספרי הרמב"ם. רבי דוד קמחי, מתומכי הרמב"ם, מתאר כך את פנייתם של מחנה המתנגדים לכנסייה:
"אתם שורפים באש את האפיקורסים שלכם, ומדוע תעלימו עין מאפיקורסינו? בני עמינו רובם מינים וכופרים, כי נפתו לדברי רבי משה ממצרים (הרמב"ם) אשר כתב ספרי מינות. ואתם מבערים את המינים שלכם, בערו נא גם את המינים שלנו וצוו לשרוף את הספרים ההם, והם ספר מדע וספר מורה."
רבי יונה גירונדי, שנמנה עם מתנגדיו של הרמב"ם בתחילה, שינה את דעתו בעקבות שריפת הספרים, ואף טען ששריפת התלמוד בפריז, שהתרחשה שנים מועטות לאחר מכן, ב-1244, אירעה כעונש משמיים על שריפת ספרי הרמב"ם.[4]
לדעת אברהם גרוסמן לא שרפו ממש את ספרי הרמב"ם אלא רק החרימו אותם[5].
לקריאה נוספת
- צבי גרץ, דברי ימי ישראל (כרך ה', עמ' 43–53).
קישורים חיצוניים
- יצחק איזק ואלכסנדר קליין, הפולמוסים מסביב ללימוד חיבוריו של רבינו, באתר דעת
- מורה הנבוכים, באתר מט"ח
- אורי פז, מורה נבוכים - 800 שנה לפטירת הרמב"ם, באתר "פאזל"
- אפרים אלימלך אורבך, חלקם של חכמי אשכנז וצרפת בפולמוס על הרמב"ם ועל ספריו, ציון, כרך י"ב, חוברת ג-ד, תמוז תש"ז, עמ' 149-159 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- יוסף שצמילר, לתמונת המחלוקת הראשונה על כתבי הרמב"ם, ציון, כרך ל"ד, חוברת ג-ד, תשכ"ט, עמ' 126-144 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- עזריאל שוחט, בירורים בפרשת הפולמוס הראשון על ספרי הרמב"ם, ציון, כרך ל"ו, חוברת א-ב, תשל"א, עמ' 27-60 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
הערות שוליים
- ↑ הללו התנגדו לרמב"ם בתחומים שונים, בעיקר בהתייחסות לחכמות חיצוניות כפילוסופיה, וכן בשיטת הלימוד.
- ↑ בהתייחס לדברי התלמוד במסכת ברכות (דף כ"ט, א') המספרת על יוחנן כהן גדול שהפך צדוקי לאחר 80 שנה שהיה כהן גדול; משה הרשקוביץ, קבל האמת מי שאמרה, "דף קשר".
- ↑ על דברים אלו הגיב הרמב"ן בחריפות באגרתו לרבני צרפת.
- ↑ כך לפי עדות תלמידו רבי הלל בן שמואל מורונה, ראו אגרת ר' הלל החסיד אל ר' יצחק הרופא בתוך: משה בן מימון (רמב"ם), אגרות קנאות - אגרות הרמב"ם, באתר היברובוקס; ובתוך: אשכנזי, אליעזר, מתונס, טעם זקנים, באתר היברובוקס
- ↑ הניסיונות להטיל חרם על מורה הנבוכים לרמב"ם
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] שריפת ספרי הרמב"ם25525457