בעלי התוספות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
העמוד הראשון בתלמוד הבבלי במהדורת וילנא. הטקסט במרכז הוא התלמוד ומסביב - דברי הפרשנים השונים: בצד אחד רש"י ובצד שני בעלי התוספות.

בעלי התוספות הוא כינוי למספר רב (כמה מאות) של תלמידי חכמים שלקחו חלק בכתיבת פירושים, המכונים תוספות, על 30 ממסכתות התלמוד הבבלי, ועל פירוש רש"י לתלמוד. הם יצרו ופעלו במשך כמאתיים שנה, במאות השתים עשרה והשלוש עשרה. מרביתם מחוג תלמידי רש"י באשכנז ובצרפת ומיעוטם באנגליה ובאיטליה. ראשונים היו תלמידי רש"י, שכתבו הערות וחידושים לפירושו. במשך הזמן התרחבו וגדלו תוספות אלה, עד שהיו לתוספות לתלמוד.

האחרונים העניקו משקל רב לדבריהם, וחלקם אף החשיבום לגדולים אף יותר מהרמב"ם[1].


  המהרש"ל מביא את שו"ת הרא"ש:  

מצאתי בתשובות הרא"ש שכתב שהאיש ר' משה בר מיימון גדול היה מאד בכל החכמות מ"מ כשהוא חולק עם ר"ת ור"י שלא לשמוע אליו אלא לילך אחרי בעלי התוס' כי קבלה בידו שר"ת ור"י הצרפתים היו גדולים בחכמה ובמניין יותר מן הרמב"ם

הקדמת המהרש"ל ל"ים של שלמה" על מסכת בבא קמא[2]

  .

יצירתם וכתיבתם

בבתי המדרש ישבו התלמידים וחכמי הישיבות יחד עם מוריהם ורבניהם, התווכחו והתפלפלו על פירוש התלמוד, ומפרשיו שקדמו להם (כגון רבנו חננאל ורש"י). דרך לימודם דמתה לזו של האמוראים בישיבות בבבל.

התלמידים היו רושמים לעצמם רשימות על המשא ומתן ההלכתי על התלמוד, ועל השקלא והטריא המפולפל שהתנהל בישיבה. הם עברו מישיבה לישיבה, ולכל מקום אליו הגיעו הביאו איתם את חידושי בתי המדרש שבהם היו לפנים. חידושים אלו צוינו כתוספות של בית מדרש פלוני. כך הופיעו קובצי תוספות רבים, כאשר כל אחד נושא עליו את שם בית המדרש ממנו שוכתב תוכנו.

התוכן שעמד לנגד עיניהם של בעלי התוספות היה רב: נוסף לתלמוד, הם עסקו בכל פירוש וחיבור שנתחברו אחרי חתימת התלמוד, ולכן לימודם היה מקיף ורב ממדים. הם השוו סוגיות בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, השוו ברייתות, תוספתאות ומדרשי הלכה. כמו כן, בעלי התוספות בדקו את הנוסחאות וקבעו את הנוסחא הנכונה.

המהרש"ל הגדיר את פעולת בעלי התוספות:

לולי חכמי הצרפתים בעלי התוס' שעשאוהו אותו ככדור אחד ועליהם נאמר דברי חכמים כדרבונות והפכוהו וגלגלוהו ממקום למקום עד שנראה לנו כאחת מבלי סותר ומבלי עוקר אלא סוגיא זו אומרת בכה וסוגיא זו אומרת בכה ולא קרב זה אל זה ונמצא מיושר התלמוד ומקושר וכל הסתימות יפושרו ותוכן פסקיו יאושרו

הקדמת המהרש"ל ל"ים של שלמה" על מסכת בבא קמא[3]

כלומר, מפעל פרשני הרמוניסטי מקיף המבוסס על ההשקפה שהתלמוד נעדר סתירות.

התוספות בפירושם בעיקר מקשים ממקור למקור בש"ס, מנסים לקבוע את הכללים שעל פיהן מתנהל הש"ס, ופעמים רבות הם חולקים על רש"י, שנקרא בפיהם "הקונטרס".

פירושם על התורה

נוסף על פירושם לתלמוד, כתבו בעלי התוספות פירושים רבים על התורה ועל פירוש רש"י עליה. כמה מקבצים אלה יצאו לאור, ביניהם: "דעת זקנים" (נדפס בחלק ממהדורות המקראות גדולות), "הדר זקנים", "מושב זקנים"[4], פירוש המיוחס לרא"ש, פענח רזא, חצי מנשה, מנחת יהודה, ועוד. ליקוט נרחב מהפירושים שנותרו בכתבי יד נדפס בלקט "תוספות השלם" על התורה והמגילות על ידי יעקב גליס.

שו"ת בעלי התוספות

חיבור נוסף יצא מבית מדרשם של בעלי התוספות: שו"ת בעלי התוספות (או תשובות בעלי התוספות). חיבור זה כולל 135 תשובות של 39 מבעלי התוספות שבאשכנז וצרפת.

עלייתם לארץ ישראל

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – עליית בעלי התוספות

מבתי המדרש של בעלי התוספות יצאה תנועת העלייה לארץ ישראל הידועה גם בשם "עליית הרבנים מצרפת ומאנגליה". העלייה הייתה תגובה כנגד מאמצי מסעות הצלב לגייס כוחות באירופה לשחרור ארץ הקודש. אלו עוררו גלי עלייה של יהודי צרפת ואנגליה. העולים היהודים זכו לכתב חתום ממלך ירושלים ז'אן דה בריין, חמיו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה".

בגל הראשון שלה, בין השנים 12091211, עלו לארץ ישראל כשלוש מאות תלמידי חכמים, בהם כמה ממנהיגיו הרוחניים של הדור ובראשם רבי שמשון משאנץ ורבי יהונתן מלוניל, הוא "הכהן הגדול, רבינו יונתן הכהן". הם התיישבו בעכו, מרכז המדינה הצלבנית, ויסדו בה בית מדרש ברוח בעלי התוספות.

בעקבות עלייה זו הגיעו עליות נוספות מאירופה לארץ ישראל, שחלקן התיישבו בירושלים; ברם, היישוב היהודי בירושלים לא החזיק מעמד, מסיבות כלכליות ואולי אף בגלל הריסת ביצורי העיר, אשר תרמה להחלשת הרגשת הביטחון בעיר. בשנת 1244 נכבשה ירושלים על ידי הממלוכים ממצרים, אשר גירשו ממנה את הנוצרים ואת היהודים, אשר ברחו לשכם.

קבצי תוספות שונים

על הגמרא שלנו הודפסו בעיקר תוספות של תלמידי ר"י (רבינו יצחק בר שמואל, בן אחותם של רשב"ם ורבינו תם, שהיו בני בתו של רש"י), ולכן רוב הפירושים נאמרים משמו, וכן בשם רבינו תם (רבינו יעקב תם, נכדו של רש"י) שהיה מרבני אשכנז וצרפת הגדולים. ישנם קבצי תוספות אחרים, שחלקם מודפסים כיום בצידם הגמרות או בספרים בפני עצמם, ביניהם "תוספות הרא"ש (של רבינו אשר)", "תוספות רבינו פרץ", "תוספות ישנים", "תוספות רי"ד". כמו כן נדפסו "תוספות ר"י הזקן", אשר מחברם הוא רבינו אברהם מן ההר.

כינויים - רבותינו הצרפתים

בעלי תוספות מפורסמים

בעלי התוספות בצרפת

רבנו תם ותלמידיו

ר"י הזקן ותלמידיו

חכמי איברא

  • רבי משה בן שניאור מאיברא, תלמיד הר"ש משאנץ, רבו של רבינו יונה גירונדי, מחבר תוספות איברא.
  • רבי שמואל בן שניאור מאיברא, אחיו של רבי משה.
  • רבי יצחק בן שניאור מאיברא - הר"י מאיברא, אחיו של רבי משה.

בעלי התוספות באשכנז

בעלי תוספות במקומות אחרים

  • חכמי אנגליה
  • רבי אליעזר מביה"ם[9] (בוהמיה)
  • רבי משה ברבי יעקב מפיה"ם[10] (בוהמיה)
  • ר' אליעזר בר' יצחק מביהם (פראג)
  • ר' יצחק בן משה, ה"אור זרוע" (וינה)
  • ר' פטר בן יוסף (קארינטייה שבאוסטריה)
  • ר' יצחק הגר (הונגריה)
  • רבי משה מקייב

עורכי התוספות

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שו"ת חוות יאיר, סימן קצ"ב
  2. ^ הקדמת המהרש"ל ל"ים של שלמה" על מסכת בבא קמא, באתר היברובוקס
  3. ^ הקדמת המהרש"ל ל"ים של שלמה" על מסכת בבא קמא, באתר היברובוקס
  4. ^ יש מפקפקים בזיהוי הקובץ כחיבור של בעלי התוספות, ראה כאן.
  5. ^ לדעת הברמן, במהדורתו לספר זכירה, עמ' 25
  6. ^ אורבך, בעלי התוספות עמ' 223
  7. ^ י"נ אפשטיין, פירושי הריב"ן ופירושי וורמייזא, תרביץ, ד, תרצג, עמ' 12 הערה 8.
  8. ^ א.א. אורבך, בעלי התוספות, א, מוסד ביאליק, תשי"ד, עמ' 120.
  9. ^ תוספות עבודה זרה ז' עמוד ב'.
  10. ^ תוספות יבמות כ"ד.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0