אבלות על החורבן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־21:13, 26 בדצמבר 2020 מאת בוט גאון הירדן (שיחה | תרומות) (הלכה>>הבהרה הלכתית (דרך WP:JWB))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אמה על אמה

מיום שחרב בית המקדש התקינו חכמים לנהוג מנהגי אבילות. מנהגי אבילות אלו הם חובה, כמו שנאמר במסכת סוכה: "ציון היא דורש אין לה" מכאן שצריך דרישה. בשולחן ערוך פסק להלכה: "ראוי לכל ירא שמים שיהא דואג ומתפלל על חורבן בית המקדש". עניין האבלות על חורבן בית המקדש להלכה כולל כמה כללי דינים.

תיקון חצות

ערך מורחב – תיקון חצות

תיקון כפול המורכב משני תיקונים, תיקון רחל ותיקון לאה הנאמר בחצות הלילה או היום. תיקון רחל עיקרו בכי וצער על החורבן ולעומתו תיקון לאה כולל פרקי תהילים ובקשה לבניין הבית.

זכר לחורבן

הלכות שונות נאמרו תחת הכותר 'זכר לחורבן', שמשמעותן פעולה המבטאת צער ביום יום ובעיתות שמחה. חלק ממנהגים אלו שייך בתנאים מסוימים בלבד.

  1. אסרו חכמים לבנות בניין מכוייר ומצוייר כבניין מלכים. על פי הלכה זו נוהגים היום להותיר אמה שאינה מסויידת גם בבית מסוייד[1].
  2. העורך שולחן לאורחים צריך לחסר מעט ולהשאיר מקום פנוי על השלחן[2].
  3. כשאישה לובשת תכשיטי כסף וזהב, תשייר תכשיט אחד.[3]
  4. לשבור כלי בעת שידוכין[4].
  5. איסור נתינת עטרות בראשי חתנים וכלות[5].
  6. נתינת אפר מקלה בראש החתן[6].
  7. איסור כלי זמר ושירה[7]. כתוספת לאיסור זה, מנהג האשכנזים שבחתונה המתקיימת בירושלים לא יהיה יותר מכלי זמר אחד בשעת הריקודים[8].
  8. אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה[9].

דיני קריעה

חכמים תיקנו שיהא אדם קורע קריעה בעת ראיית מקום הקודש והמקדש. תחת כותר זה נאמרו מספר כללי דינים שאף הם תלויים בתנאים רבים.

  1. הרואה ערי יהודה בחורבנן צריך לומר "ערי קדשך היו מדבר" וקורע.
  2. הרואה ירושלים בחורבנה אומר "ציון מדבר הייתה ירושלים שממה" וקורע.
  3. הרואה בית המקדש בחורבנו אומר "בית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה" וקורע.
  4. אם קרע וחזר וראה תוך שלושים יום אינו קורע שנית, אך אם עברו מראיה לראיה שלושים יום, קורע שנית.

בין המצרים

ערך מורחב – ימי בין המצרים

'בין המצרים' הוא כינוי לתקופה שבין י'ז בתמוז לט' אב. בשלושת שבועות אלו חלים דיני אבלות מיוחדים. גם בדינים אלו ישנן מחלוקות ותנאים מיוחדים.

  1. אין מסתפרים ומתגלחים בהם.
  2. נמנעים בהם מברכת שהחיינו.
  3. נמנעים מתענוג.
  4. ימים אלו הם ימי סכנה ולכן נמנעים מלהיכנס לסכנה.
  5. נמנעים משמיעת מוזיקה.

חודש אב

בחודש אב ישנה חובת אבילות מיוחדת, כדברי חז"ל "משנכנס אב ממעטין בשמחה". מיעוט השמחה מתאפיין בכמה כללי דינים, שגם הם תלויים במחלוקות ופרטי דינים:

  1. ממעטים במשא ומתן.
  2. ממעטים בבניין ונטיעה של שמחה.
  3. אין עושים בגדים חדשים.
  4. אין אוכלים בשר ויין.
  5. אין לובשים ומציעים בגדים מכובסים.
  6. אין רוחצים.

יש הנוהגים לנהוג חלק ממנהגי האבלות של חודש אב בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד.

תשעה באב

תשעה באב הוא יום שיאו של האבל על ירושלים והוא מתאפיין במניעת אכילה ושתיה ושאר תענוגות, המכונות יחד 'חמשת העינויים'. מלבדם חלים ביום זה דיני אבלות חריגים, כמו חובה לשבת ולישון על הקרקע, איסור שאילת שלום, איסור לימוד תורה, איסור התקשטות, איסור הסחת דעת מן האבל, מיעוט שמחה ותענוג ואיסור מלאכה.

הערות שוליים

  1. שולחן ערוך אורח חיים תקס א.
  2. שולחן ערוך אורח חיים תקס ב
  3. שו"ע שם
  4. רמ"א או"ח תק"ס ב, ומקורו מברכות לא א.
  5. סוטה מט, א ובית יוסף אורח חיים תק"ס
  6. שולחן ערוך אורח חיים תקס ב
  7. שולחן ערוך אורח חיים תקס ג
  8. מקורו של מנהג זה בחרם שהחרימו חכמי ירושלים בשנת ה'תרכ"ה, לאחר מגיפה קשה שהיתה בירושלים ושאלת חלום שבשל חוסר האבילות על החורבן נענשו. ראה פסקי תשובות או"ח תקס ג.
  9. ברכות לא, א

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.