אבלות על החורבן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית -.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
אמה על אמה

אבלות על החורבן היא אוסף של הלכות, שמטרתם שימור זיכרון חורבן בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, והציפייה לבניין בית המקדש השלישי.

רקע

הפצע שנפער בלב של האומה היהודית בשל חורבן בית המקדש, גרם לתופעה של פרישות קיצונית, עד כדי מניעה מוחלטת של אכילת בשר ושתיית יין, בעקבות ביטול עבודת הקרבנות. רבי יהושע ראה בהנהגות אלה אבלות מוגזמת שיש בה בכדי פגיעה בחיים התקינים, וקרא לתקן תקנות מתונות יותר לזכר החורבן:

משחרב הבית בשניה רבו פרושים בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להם רבי יהושע ואמר להם: מפני מה אין אתם אוכלים בשר ואין אתם שותים יין? אמרו לו: נאכל בשר, שבכל יום היה תמיד קרב על גבי המזבח ועכשיו בטל, נשתה יין שמנסכים על גבי המזבח ועכשיו בטל?! אמר להם: אם כן, לחם לא נאכל - שממנו היו מביאים שתי הלחם ולחם הפנים, מים לא נשתה - שמהם מנסכים מים בחג, תאנים וענבים לא נאכל - שמהם מביאים ביכורים בעצרת! שתקו. אמר להם: בני, בואו ואומר לכם, להתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרים גזירה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה, ושלא להתאבל כלל אי אפשר שכבר נגזרה גזירה, אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט זכר לירושלים, עושה אדם כל צורכי סעודה ומשייר דבר מועט זכר לירושלים, עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט זכר לירושלים, שנאמר: אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני

שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:ספרי קודש/תוספתא' not found.תוספתא, מסכת סוטה, פרק ט"ו, הלכה ה' , הובאה בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס עמוד ב

זכר לחורבן

כאמור, חז"ל תיקנו תקנות שונות בחיי היום יום במטרה לשמר את זכרון בית המקדש והאבל עליו. עיקרן של תקנות אלה הגבלת שמחה מושלמת בעת שמחה, כמו בניית בית, סעודה, ושמחת נישואין.

אמה על אמה

בעת בנייה או סיוד של בית, חייבו חכמים להשאיר אמה על אמה כשהיא חפה מסיד, כזכר לחורבן. נהגו להניח אמה זו ממול הפתח, בכדי שקיומה יהיה בולט[1].

לדעת הרמב"ם, צורות סיוד שנחשבו ליוקרתיות כגון: צביעת בית בציורי קיר או סיוד ללא שכבת טיט תחת הסיד, אסורה אף בהנחת אמה על אמה[2]. פתרון נוסף לדעתו הוא עירוב מעט חול בסיד. כדעה זו פסק השולחן ערוך[3]. אולם לדעת הטור דין צביעה כזו שווה לסיוד ומותרת בהנחת אמה[4], וכך צידד המשנה ברורה.

שיור תבשיל

העורך שולחן לאורחים צריך לחסר תבשיל אחד מהתפריט המקובל, ולהשאיר כנגדה קערה אחת פנויה על השולחן[5].

מנהג זה אינו נהוג כיום, והאחרונים תמהו על כך[6]. יש שנימקו זאת בכך שאין סדר מסודר של תבשילים שאותם נהוג להכין לסעודה, ובמצב כזה חסרון תבשיל לא יחשב לאבל אלא יתפרש כתפריט הנבחר[7].

שיור תכשיט

כשאישה לובשת תכשיטי כסף וזהב, לא תתקשט בכולם בעת ובעונה אחת, אלא עליה לשייר תכשיט אחד.[8]. בניגוד לדיני אבלות אחרים, דין זה נוהג אף בשבת, משום שהמנעות מלבישת תכשיט אינה בולטת[9].

מנהגי אבלות בעת שמחת נישואין

חז"ל תיקנו כמה תקנות הנוגעות להגבלת השמחה ולזכרון האבל על ירושלים בעת שמחת נישואין:

  • נתינת אפר מקלה בראש החתן, במקום הנחת תפילין של ראש[10]. חז"ל הסמיכו תקנה זו לפסוק"לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר" (ספר ישעיהו, פרק ס"א, פסוק ג') שכן התפילין מכונות "פאר"[11]. בימי הביניים היו שהחליפו מנהג זה בנתינת עטרה של עלי זית[12] או מפה שחורה[13] על ראש החתן, בנימוק שהמנהג המקורי לא רלוונטי כשאין חובשים תפילין במשך היום.
  • שבירת כלי בעת שידוכין[14].
  • איסור נתינת עטרות בראשי חתנים וכלות[15].
  • איסור כלי זמר ושירה[16]. כתוספת לאיסור זה, מנהג האשכנזים שבחתונה המתקיימת בירושלים לא יהיה יותר מכלי זמר אחד בשעת הריקודים[17].
  • אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה[18].

דיני קריעה

חכמים תיקנו שיהא אדם קורע קריעה בעת ראיית מקום הקודש והמקדש. תחת כותר זה נאמרו מספר כללי דינים שאף הם תלויים בתנאים רבים.

  1. הרואה ערי יהודה בחורבנן צריך לומר "ערי קדשך היו מדבר" וקורע.
  2. הרואה ירושלים בחורבנה אומר "ציון מדבר הייתה ירושלים שממה" וקורע.
  3. הרואה בית המקדש בחורבנו אומר "בית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה" וקורע.
  4. אם קרע וחזר וראה תוך שלושים יום אינו קורע שנית, אך אם עברו מראיה לראיה שלושים יום, קורע שנית.

תיקון חצות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תיקון חצות

תיקון כפול המורכב משני תיקונים, תיקון רחל ותיקון לאה הנאמר בחצות הלילה או היום. תיקון רחל עיקרו בכי וצער על החורבן ולעומתו תיקון לאה כולל פרקי תהילים ובקשה לבניין הבית.

בין המצרים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ימי בין המצרים

'בין המצרים' הוא כינוי לתקופה שבין י"ז בתמוז לט' באב. בשלושת שבועות אלו חלים דיני אבלות מיוחדים. גם בדינים אלו ישנן מחלוקות ותנאים מיוחדים.

  1. אין מסתפרים ומתגלחים בהם.
  2. נמנעים בהם מברכת שהחיינו.
  3. נמנעים מתענוג.
  4. ימים אלו הם ימי סכנה ולכן נמנעים מלהיכנס לסכנה.
  5. נמנעים מריקודים ומחולות ושמיעת מוזיקה.

חודש אב

בחודש אב ישנה חובת אבלות מיוחדת, כדברי חז"ל "משנכנס אב ממעטין בשמחה". מיעוט השמחה מתאפיין בכמה כללי דינים, שגם הם תלויים במחלוקות ופרטי דינים:

  1. ממעטים במשא ומתן.
  2. ממעטים בבניין ונטיעה של שמחה.
  3. אין עושים בגדים חדשים.
  4. אין אוכלים בשר ויין.
  5. אין לובשים ומציעים בגדים מכובסים, ואין מכבסים.
  6. אין רוחצים.

יש הנוהגים לנהוג חלק ממנהגי האבלות של חודש אב בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד.

תשעה באב

תשעה באב הוא יום שיאו של האבל על ירושלים והוא מתאפיין במניעת אכילה ושתיה ושאר תענוגות, המכונות יחד 'חמשת העינויים'. מלבדם חלים ביום זה דיני אבלות חריגים, כמו חובה לשבת ולישון על הקרקע, איסור שאילת שלום, איסור לימוד תורה, איסור התקשטות, איסור הסחת דעת מן האבל, מיעוט שמחה ותענוג ואיסור מלאכה.

הערות שוליים

  1. ^ משנה ברורה, סימן תק"ס, סעיף קטן ג' .
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תעניות, פרק ה', הלכה י"ב, וראו בדברי הכסף משנה שם.
  3. ^ שולחן ערוך אורח חיים תקס א.
  4. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תק"ס.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תעניות, פרק ה', הלכה י"ג; שולחן ערוך אורח חיים תקס ב
  6. ^ רבי יאיר בכרך, קיצור הלכות (בסוף ספר מקור חיים); היעב"ץ, סידור היעב"ץ, שער הדלק חלון ו' אות ד'; חיי אדם, כלל קל"ז סעיף ב', הובא בביאור הלכה, סימן תק"ס .
  7. ^ כף החיים, סימן תק"ס ס"ק י"ח, וכך משמע ברבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תק"ס, סעיף ו'.
  8. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקס, סעיף ג , על פי המגן אברהם ס"ק ו.
  9. ^ משנה ברורה, סימן תק"ס שער הציון י"ג
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס עמוד ב.
  11. ^ על פי דרשת חז"ל בתלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כא עמוד א על הפסוק ביחזקאל, כ"ד, י"ז "פארך חבוש עליך".
  12. ^ ארבעה טורים, אבן העזר, סימן ס"ה.
  13. ^ כל בו, הובא בשגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:ספרי קודש/בית יוסף' not found.בית יוסף, אבן העזר, סימן ס"ה
  14. ^ רמ"א או"ח תק"ס ב, ומקורו מברכות לא א.
  15. ^ סוטה מט, א ובית יוסף אורח חיים תק"ס
  16. ^ שולחן ערוך אורח חיים תקס ג
  17. ^ מקורו של מנהג זה בחרם שהחרימו חכמי ירושלים בשנת ה'תרכ"ה, לאחר מגיפה קשה שהיתה בירושלים ושאלת חלום שבשל חוסר האבילות על החורבן נענשו. ראה פסקי תשובות או"ח תקס ג.
  18. ^ ברכות לא, א

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.