טלוויזיה בכבלים
טלוויזיה בכבלים היא טכנולוגיית תקשורת בה נעשה שימוש בכבלים לצורך קבלה ושידור אותות אל מכשיר טלוויזיה וממנו.
היסטוריה
שידורי הטלוויזיה הועברו תחילה באמצעות גלי רדיו, שעבור קליטתם נדרשה התקנת אנטנות המכוונות לתחנות השידור. עם רבוי ערוצי השידור, היה צורך ביותר ויותר אנטנות.
טכנולוגיית הטלוויזיה בכבלים ביטלה את הצורך בהתקנת אנטנות ייחודיות ובמקומם הועברו אותות השידור ממרכז קליטה, באמצעות שידורם בכבלים (לרוב תת-קרקעיים) לבתי המנויים.
הטלוויזיה בכבלים הייתה בנויה בתחילה בטכנולוגיה של פריסת מערך של כבלים קואקסיאליים. מאוחר יותר פותחה טכנולוגית סיבים וקואקס משולבת - HFC.
כיום, השימוש בכבלים מאפשר מגוון רחב של ערוצי טלוויזיה.
בישראל
ערכים מורחבים – yes הטלוויזיה בלוויין, HOT
עד אמצע שנות ה-80 שידרו מספר גורמים ערוץ כבלים פיראטי שהיה משדר סרטים ברוב שעות היום כולל פרסומות של האזור בו הוא משדר ולאחר שנתיים החלה המשטרה לפשוט על בתים ולהחרים את שידורי הערוץ. הטלוויזיה בכבלים בישראל קיבלה זיכיון ראשון לשידור חוקי נסיוני בשנת 1989, כאשר מספר חברות זכו במכרז לשדר בכמה אזורים בארץ.
כשנה לאחר מכן ב-1990 החלה הקמת תשתית לשידורי הכבלים ברחבי הארץ והונחו צינורות מתחת לכבישים במקומות בהם לא הייתה הכנה לשידורים אלו. לצורך כך הוקמו 5 חברות כבלים: "ICS" (לימים "עידן"), "מתב", "גוונים", "ערוצי זהב" ו"תבל". לאחר מספר שנים המספר הצטמצם ל-3 חברות גדולות: "מתב", "ערוצי זהב" ו"תבל".
בשנת 2003 התאחדו חברות הכבלים הנותרות לכדי תאגיד אחד הנקרא "HOT", אשר אמור להתחרות נגד חברת הלוויין YES השייכת לחברת בזק. במקביל לאיחוד חברות הכבלים, אוחדה מועצת הכבלים עם מועצת הלוויין בסוף שנות ה-90 לחברה הנקראת "המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין" וכיום ישנה הצעה לאחד את מועצת הכבלים והלוויין עם הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.
שירותים מתקדמים
תשתית מודרנית של טלוויזיה בכבלים מאפשרת שירותים חדשים ובהם אינטרנט בכבלים, ממירים דיגיטליים, טלוויזיה אינטראקטיבית, טלפוניה בכבלים ושידור וידאו דיגיטלי .
ראו גם
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
