בתי יהודים
בתי יהודים (בגרמנית: Judenhaus) היו בתים בהם אולצו היהודים בגרמניה הנאצית להתגורר החל מתחילת 1942. צעד זה החריף את מצוקתם של יהודי גרמניה ונמשך לאורך השואה ועד תום תקופת שלטונה של המפלגה הנאצית בגרמניה.
רקע
ערב ליל הבדולח ביקש הרמן גרינג להחריף את בידוד היהודים בגרמניה ולהקים גטאות בגרמניה. ריינהרד היידריך התנגד בטיעון שהגטו יישא אופי פלילי ויתפתחו בו מגפות. כאמצעי ביניים נוצרה התפיסה של "בתי יהודים" בהם חויבו לגור יהודים, ורק יהודים, במגבלות רבות.
ביצוע
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, וביתר שאת לאחר תחילת הפצצות בעלות הברית על גרמניה, הוחרף משבר הדיור ועל כן זורז סילוק היהודים מדירותיהם וריכוזם בבתי היהודים. מקומות מגוריהם של היהודים נרשמו, וכן היהודים. מהלך זה סייע לגירוש היהודים למזרח, החל מסוף 1941. בתחילת 1942 הצטוו היהודים בגרמניה לתלות ציור או תו של מגן דוד שחור על נייר לבן בכניסה לבית. בהמשך הוקמו שיכוני יהודים מיוחדים, כהכנה לגירוש למזרח. בין היתר הוקמו שיכונים כאלה באזור מינכן, דרזדן, קלן ובמקומות נוספים.
חריגים
בתחילה לא אולצו יהודים למחצה לעבור ל"בתי יהודים". משנת 1942 קובצו גם הם בבתים נפרדים, אך רובם שרדו בשואה. יהודים שהיו נשואים ללא יהודים, לא אולצו להיכלא בבתים אלה (למשל ויקטור קלמפרר שהיה נשוי לנוצריה).
קישורים חיצוניים
- מאמר על "בתי יהודים" בגרמניה, באתר יד ושם
- אזכור ריכוזם של יהודים בבתי יהודים בוויסבאדן, בתערוכה אודות ויסבאדן באתר יד ושם
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] בתי יהודים17875433