משתרשי ליה
במשפט העברי, משתרשי ליה הוא כינוי הלכתי לנימוק משפטי-עברי לפיו קיים חיוב תשלומין משפטי לאדם שגרם לאדם אחר חיסכון כספי על ידי כספו.
בניגוד לחיוב "נהנה", שבו מקבל ההנאה נהנה בפועל הנאה ממשית מהמהנה כך שאם ההנאה היא הנאה כספית ניתן לדרוש עליה כסף, בעיקרון ה"משתרשי ליה" האדם מרוויח כסף בעקיפין ואינו נהנה מחבירו הנאה ישירה.
פירוש המילה
בפירוש המילה משתרשי, יש סוברים שהוא מלשון "שורש"[1], ויש סוברים שהוא מלשון ירושה והרווחה[2].
המקור
המקור לחיוב זה הוא בתלמוד[3] בו נאמר כי מי שברשותו גורן שנטבל למעשרות והמלך גבאו ממנו על פי חוקי המדינה, הרי זה חייב לשלם לשבט הלוי והכהנים את המעשרות שנגזלו מהם, מכיוון שבכך שלקחו ממנו את השדה לפי הסכום הקצוב אותו הוא צריך לשלם למכס הוא חסך כסף שהוא בעצם על חשבון השבט.
חכמי התוספות קובעים, כי חיוב משתרשי הוא רק בחיוב שברור שהוא חסך אותו (כמו חיוב מס הנגבה בכוח על ידי המלך), ולא בחיוב שניתן לחסוך (כמו אוכל שחסך, שיכול לומר "הייתי מתענה"). מכך נראה לכאורה, כי אכן קיים חילוק בין חיוב "משתרשי" לחיוב "נהנה", שבו חייב אדם לשלם על הכסף שחסך על ידי הנאה מממון חבירו, וכמו אדם שדרכו לשכור דירה להתגורר בה והתגורר בדירת חבירו העומדת להשכיר[4]. לעומת זאת, הקצות החושן והנתיבות המשפט מסייגים את הדברים, והם קובעים שבניגוד לדין נהנה ששווה בדיניו לחיובי מזיק וניזק שהם תקפים רק ב"ממון שיש לו תובעין" ולא בממון שאין לו תובעים (כמו מעשר, שאין אדם שיש לו זכות משפטית מעשית עליו), חיוב משתרשי הוא חיוב אמיתי של "ממוני גבך" שאינו תלוי בתביעה משפטית[5].
טעם הדבר
בטעם הדבר נחלקו הפוסקים:
- הגישה המקובלת בראשונים היא שהחיוב הוא מדין "ממוני גבך", - ממוני אצלך, שהוא בעצם החיוב היחיד שקיים מסברא, והוא גם המחייב אדם לשלם הלוואה שלווה. (שהרי אפילו דיני מזיק וניזק אינם מסברא אלא גזירת הכתוב[6]).
- לפי הריטב"א מדובר בחיוב מדרבנן[7].
קישורים חיצוניים
- "נהנה" ו"משתרשי ליה" באכסנאי בנרות חנוכה ובגדר דין אכסנאי באתר "דין"
- הרב אשר מילר, ענף ג' - משתרשי ליה בספר "מילי דנהנה"
- הרב יהודא אריה עזרין, משתרשי באיסורי הנאה, בכתב העת התורני המאור
- הערך "משתרשי ליה", באתר ויקישיבה, מתוך הספר קובץ יסודות וחקירות
הערות שוליים
- ↑ הערוך הקצר, ערך שרש.
- ↑ ראו רש"י על תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס"ה עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל"א עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף כ"א עמוד ב'.
- ↑ מובא בספרו של הרב אברהם יפה'ן, דרך איתן סימן ה' עמ' רנ"ג.
- ↑ תוספות בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ו עמוד א'.
- ↑ ראו קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח ד"ה והנה
