מבטל כיסו של חברו

מבטל כיסו של חברו פירושו: מונע רווח מחברו (כיס = ארנק). בהלכה קיים דיון האם המחזיק ברשותו כספים של חברו ומונע ממנו להפיק מהם רווח נחשב כמזיק, וצריך לפצות על הרווחים שמנע.

מקורות המשנה והתלמוד

במשנה נאמר:

המקבל שדה מחבירו והובירה - שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן לו, שכך כותב לו: "אם אוביר ולא אעביד - אשלם במיטבא

.

פירוש: אריס שמקבל שדה על מנת לעבוד בה ולהפריש אחוז מסוים מהיבול לבעל השדה, שהשאיר את השדה בורה ולא עבד בה - בית הדין שולח שמאי לבדוק כמה יבול הייתה שדה זו מסוגלת להניב, ויתן לבעלים כאילו עבד בה. הטעם לכך, משום שבהסכם אריסות מקובל לכתוב במפורש: "אם אוביר את השדה ולא אעבוד בה - אשלם כאילו היה יבול טוב". ומכיוון שכך מקובל לכתוב בהסכמי אריסות - זוהי התחייבותו של האריס גם אם לא כתבו הסכם ביניהם.

בתלמוד הירושלמי למדו מכאן כלל בדיני ממונות:

אמר רבי יצחק: הדא אמרה (-זאת אומרת): המבטל כיס חבירו - אין לו עליו אלא תרעומת

.

פירוש: המשנה מחייבת את האריס לפצות את בעל השדה על העדר רווחים משדהו, רק משום שזוהי ההתחייבות המקובלת בין אריסים. מכאן יש ללמוד, שמי שיש ברשותו כסף של חברו לצורך השקעה עסקית והוא נמנע מלעשות בו עסקים - פטור מלפצות את בעל הכסף על הפסד רווחיו, מפני שבמקרה זה לא הייתה התחייבות מפורשת בין שניהם וגם אין התחייבות מקובלת שכזו. עם זאת, לצד הנפגע יש תרעומת מוצדקת על הצד הפוגע, והדבר מטיל חיוב מוסרי לפצות את הנפגע, למרות שבית הדין לא יכפה את הפיצוי. =לוודא שאכן קיימת חובת פיצוי "לצאת ידי שמים"

בתלמוד הבבלי מופיע מאמר מנוגד לכאורה:

אמר רב חמא: האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא, ופשע ולא זבין ליה - משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזולשפט

.

תרגום חופשי: הנותן לחברו כסף לקנות עבורו יין בעונה בה הוא נמכר בזול, והלה התרשל ולא קנה עבור השולח - משלם לו יין כפי שהיה יכול לקנותו במחיר הזול המקובל ב"פרוותא דזולשפט", מקום בו היה היין נמכר בזול בזמן הבציר.

מכאן עולה שמי שמחזיק ברשותו כסף של חברו ללא שימוש ובכך מונע ממנו להרויח - צריך לפצותו על כך.

דעות מפרשי התלמוד הראשונים

בדברי המפרשים מובאים דעות שונות בנושא. יש אומרים שהגמרא אודות שליח לקניית יין מדברת על מקרה שהייתה התחייבות מפורשת של השליח שאם לא יקנה - יתן יין משלו בתמורה. לפי זה אין כל חידוש בדברי הגמרא על עצם חיובו של השליח, והחידוש הוא רק באומדן החיוב וקביעת המדד על פי השער הנהוג ב"פרוותא דזולשפט".

פסק ההלכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

סייגים להלכה זו

אדם שמנע מחבירו סכום כסף, בו יכול היה להרויח, אינו חייב משום מבטל כיסו של חבירו. בספר קצות החושן מסביר את ההבדל כך: בית או ספינה נועדו למגורים או השכרה, ולא מקובל להשאיר אותם ריקים ללא כל שימוש, ולכן מי שמונע הפקת רווחים מהם נחשב כמזיק. כסף, לעומת זאת, עשוי לעמוד ללא כל שימוש, כי הפקת רווחים ממנו דורשת "התחכמות והתעסקות קנייה ומכירה", ולכן מניעת רווח ממנו איננה נחשבת כמזיק. על פי נימוק זה, נראה שבימינו, כשמקובל להפקיד סכומים גדולים בחשבון הנושא רווח, מניעת רווח מכסף שקולה כמניעת רווח מבית וספינה.

התלמוד הירושלמי מעלה ספק במקרה שאדם מנע מחברו מלהרוויח מספינה או חנות, האם דינו כשדה או ככסף.

בערוך השולחן כתב שבמקום שאדם הפקיד אצל חבירו סכום כסף, והלה השתמש והרויח בהם לצורך עצמו, הרויח הינו למי שהשקיע בכסף, ולא לבעל הכסף. הוא מסביר, שאין להקשות במקום שאסור להשתמש בהמעות למה הריוח לעצמו, כשאמר שלעצמו עוסק, והרי המעות הם של המפקיד, ומהראוי להיות הריוח של המפקיד כמו בשליח מפני שדווקא בשליח ששלחו לעסוק, שלוחו כמותו, ואם יפסיד יהיה ההפסד להמשלח ואינו יכול לעסוק במעות משלחו לעצמו, אבל בפיקדון שהמפקייד לא צוה לו לעסוק בהם ואם יפסיד יפסיד לעצמו, לכן גם הריוח שלו כשאומר שלעצמו עוסק, ואף שעשה איסור - בכל זאת מה שעשה עשוי.

את דבריו הוכיח הערוך השולחן מהירושלמי שהמבטל כיסו של חבירו כגון שנתן לו מעות לקנות חטים וישב ולא לקח, אף שהמשלח הפסיד על ידי זה את הריוח פטור מלשלם ואין זה רק כגרמא, וכל שכן בזה שלא עשה היזק להמפקיד, שהרי לא צוהו לעסוק בהם בעדו.

הערוך השולחן מסייג את דבריו, שכשם המבטל קרקע של חבירו חייב לשלם ופירשו הטעם מפני שההפסד ברור והוי כדיני דגרמי, ומבטל חנותו וספינתו של חבירו נשאר בספק ופסק הסמ"ג לקולא דפטור, אבל אם ההפסד ברור חייב לשלם ולפי זה גם במעות כשההפסד ברור חייב גם כן לשלם דהוי כגרמי.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0