חושים בן דן
חוּשִׁים בֶּן דָּן היה בנו היחיד של דן, בן יעקב אבינו, כנזכר בתורה ”וּבְנֵי דָן חֻשִׁים”[1]. בתלמוד הובאו סיבות שונות מדוע נכתב בלשון רבים "ובני".
מסופר במדרש שבזמן העימות בין יוסף שליט מצרים ואחיו שלא הכירוהו, נתן יהודה צעקה שנשמעה עד ארץ ישראל וחושים ששמע את הצעקה הצטרף לעזרתם של בני יעקב.[דרוש מקור]
עוד מסופר כי בעת קבורתו של יעקב אבינו בא עשיו אחיו וערער על הזכות לקבור את יעקב במערת המכפלה, בעוד שאר בני יעקב טורחים בחיפוש שטר הקנין בו מכר עשיו את חלקו במערה ליעקב, ניגש חושים בן דן, שהיה כבד שמיעה, ולא הבין על מה המהומה ומדוע מתעכבת קבורת יעקב והוא מוטל בבזיון, וערף את ראשו של עשיו: ”חושים, בריה דדן, תמן הוה, ויקירן ליה אודניה. אמר להו 'מאי האי?', ואמרו ליה 'קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים'. אמר להו 'ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון?!', שקל קולפא, מחייה ארישיה”[2].
מבני בניו הידועים אנו מוצאים את אהליאב בן אחיסמך שיחד עם בצלאל בן אורי בן חור הקימו את המשכן, וכן את שמשון הגיבור שהיה משבט דן.
הערות שוליים
