יעקב אבינו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב אבינו
לידה  
פטירה מצרים העתיקה
מקום קבורה מערת המכפלה
אב יצחק אבינו
אם רבקה אמנו
בת זוג לאה; רחל; זלפה; בלהה
צאצאים 12 השבטים; דינה
מספר צאצאים 13
תקופה  

יַעֲקֹב, המכונה יַעֲקֹב אָבִינוּ ונקרא גם יִשְׂרָאֵל (נקרא גם ישורון[1] ומכונה בחז"ל בחיר שבאבות[2]), הוא השלישי בשלושת האבות, בנם של יצחק ורבקה, נכד לאברהם ושרה ונינו של תרח. אחיו התאום של עשו, ואביהם של שנים עשר שבטי ישראל, על שמו נקרא עם ישראל.
יעקב נולד בחודש תשרי בשנת ב'ק"ח, ונפטר ביום טוב ראשון של חג הסוכות[3] בשנת ב'רנ"ה בגיל 147.
חייו התאפיינו במאבקים והתמודדויות רבות, עם עשו אחיו ועם דודו-חמיו לבן, עם יושבי ארץ כנען, ואף עם בניו.

תולדות חייו מסופרים בתורה, ותופסים נתח גדול מספר בראשית, בפרקים כ"ה - נ'.

שמו

בתורה נדרש שמו בכמה אופנים. על לידתו מסופר שנולד "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, על כן קרא שמו יעקב", כלומר הוא נאבק עמו על הבכורה עוד מבטן[4], ומאוחר יותר אומר עשיו: " הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים, את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי". המאבק על הבכורה הוא תמה מרכזית במחזור סיפורי יעקב ובסיפורי האבות בכלל.

קורותיו במקרא

לידה

ערך מורחב – לידת יעקב ועשו

אמו רבקה, כשאר האמהות, הייתה עקרה בתחילה[5]. .בחז"ל מבואר שסיבת עקרותם הייתה רצון ה' לשמוע את תפילתם. יצחק התפלל על רבקה  ועתירתו נענתה ורבקה הרתה. הריונה של רבקה היה קשה, הבנים "מתרוצצים בקרבה" והיא הלכה לבית המדרש של שם ועבר לשאול מה' את פשר העניין. התשובה הייתה כי בבטנה 2 עוברים, והריונה מבשר את הולדתם של שני עמים יריבים שיתחרו אחד בשני, אשר הצעיר שביניהם יהיה אדון לבכור.

לימים רבקה אכן ילדה תאומים: הראשון אדמוני, כולו מלא שער כאדם מבוגר, ושמו נקרא עשו מפני שנולד עשוּי , ואחריו אחיו שנולד כשידו אוחזת בעקב עשו בניסיון לעכב את יציאתו - ושמו יעקב, על שם האחיזה בעקב. בחז"ל מצוין שנולד מהול[6].

היריבות מלידה מתפתחת בבגרותם ומתאפיינת בעיסוקים שונים ובמשתמע גם באופיים: יעקב הוא "איש תם, יושב אהלים", כלומר לומד תורה, ואילו עשו הוא "איש יודע ציד, איש שדה". היריבות משתקפת גם בהעדפות שונות של ההורים: יצחק אוהב יותר את עשו "כי ציד בפיו" ואילו רבקה אוהבת יותר את יעקב.

לקיחת הבכורה

ערך מורחב – מכירת הבכורה

באחד הימים, בהיותם בני 15[7], כאשר עשו חזר מצֵידו והוא רעב[5], הוא ביקש מיעקב להלעיט אותו מנזיד העדשים שהכין. מכיון שעשו השתמש בביטוי "האדום האדום הזה", הוא כונה מאז גם אדום, וכך נקראה גם האומה שיצאה ממנו. יעקב מסכים בתמורה לכך שעשו ימכור לו את הבכורה. עשו מזלזל בבכורה ואומר: "הנה אנוכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה?", ומוכר אותה ליעקב. לימים התחרט עשו על כך.

לקיחת הברכות

ערך מורחב – לקיחת הברכות

זמן רב לאחר מכן בהיותם בני 63[8], ביקש יצחק לברך את עשו קודם מותו ולשם כך קרא לו וביקש ממנו לצוד לו ציד כאשר אהב ולאחר שיאכל ממטעמי בנו יברך אותו. רבקה, שרצתה שהברכות יוענקו ליעקב דווקא, מצוה ומשדלת את יעקב החושש להתחפש לאחיו עשו ולקבל את הברכות במרמה. יצחק אמנם חשד מעט שאין זה עשיו העומד לפניו, ובהזדמנות זו טבע את המשפט המפורסם "הקול קול יעקב, והידים ידי עשו". אך כאשר מישש את יעקב (שעטה על עצמו עורות עזים מבעוד מועד, בעצתה של אימו) השתכנע שהוא עשו, בשל שעירותו.

ברכת יצחק ליעקב מגשימה את דברי הא-ל לרבקה "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר", מאחר שיצחק שם את יעקב גביר לכל אחיו. כאשר יעקב יוצא מאת פני אביו מגיע עשו מצידו ושניהם מגלים את התרמית, אך יצחק לא מתחרט, ואף מאשש את הברכה "ואברכהו, וגם ברוך יהיה" [9]. ולאחר תחנונים של עשו, נותן לעשו ברכה פחותה, שבסופה משפט: "ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך". בעקבות כך תכנן עשו להרוג את יעקב לאחר מיתת יצחק.

בריחת יעקב מעשיו

ערך מורחב – בריחת יעקב מעשיו

לרבקה נודע ברוח הקודש רצון עשו להרוג את יעקב, והיא יעצה לו לברוח אל לבן אחיה. בנוסף, על פי בקשתה, ציווה יצחק את יעקב לקחת אישה דווקא מבנות לבן אחי אימו, ולצורך כך ללכת אל לבן. משכך, נמלט יעקב לחרן ולמעשה הוא גולה ממולדתו לארץ זרה בה הוא נחשב לזר ונכרי[10]. בדרכו לחרן עצר יעקב בבית מדרשם של שם ועבר ולמד שם תורה במשך ארבע עשרה שנה[11].

חלום יעקב

ערך מורחב – חלום יעקב

בדרכו מבאר שבע לחרן במסעו צפונה, הוא שוכב לישון באזור העיר לוז וחולם על סולם מוצב ארצה וראשו בשמים ומלאכים עולים ויורדים בו. בחלום מתגלה ה' אל יעקב ומבטיח לו לקיים את הבטחתו לאברהם ולתת לו את ארץ ישראל, כמו גם הגנה בדרכו[12]. יעקב קם נפעם בבוקר מהחלום, מצהיר שזהו בית אלקים ושער השמים, קורא לעיר "בית א-ל", מקים שם מצבה ונודר נדר שאם אלקים ישמור עליו ויכלכל אותו, הוא יקבע את המקום כאשר יחזור כבית אלקים ויתן מעשר מרכושו לא-ל.  

וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם   מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.
ציור של חלום סולם יעקב, מיכאל לוקס לאופולד ווילמאן, 1691

רחל ולאה ואביהן לבן

ערך מורחב – נישואי יעקב עם רחל ולאה

בחרן פוגש יעקב על שפת הבאר את רחל, בת דודו. קודם לכן, יעקב שואל את הרועים שליד הבאר מדוע אינם משקים את הצאן וחוזרים לרעות, והרועים משיבים לו שהאבן המונחת על פי הבאר כבדה ונהוג שמחכים עד שיתאספו כל הרועים וכולם ביחד גוללים את האבן [13]. אך כאשר יעקב רואה את רחל, הוא מגלה כח עצום וגולל לבדו את האבן הכבדה מעל פי הבאר, ומשקה את צאנה. לאחר מכן הוא מתארח בבית לבן אחי אמו, ולאחר חודש שהוא שוהה במקום ורועה את צאן לבן, הוא מציע ללבן לעבדו שבע שנים תמימות שלאחריהם ישא בתמורה את רחל בתו הקטנה.

לבן מסכים, אך בהגיע ליל החתונה הוא לא עומד בסיכום ומגניב במרמה את לאה אל יעקב. למחרת מתגלה התרמית, ולאחר דין ודברים עם לבן, מקבל יעקב בעל כורחו את לאה, האישה הלא אהובה ביחס לרחל[14], ולהסכים לעבוד שבע שנים נוספות, על מנת לקבל את רחל, אם כי לפי הסיכום עם לבן מתקיימת חתונתו עמה מיד לאחר שבעת ימי משתה חתונת לאה. עם רחל ולאה מגיעות שתי שפחות: זלפה ובלהה. מכיון שאת רחל הוא אהב יותר, נוצרו במשפחה יחסים מורכבים בין רחל ולאה וצאצאיהם.

לאחר 14 שנים אלו, עובד יעקב שש שנים נוספות ברעיית צאן לבן, תמורת שכר משתנה המבוסס על עיקרון לפיו בהמות שצבען יהיה חריג ישתייכו ליעקב. במשך 13 שנים אלו נולדים ליעקב 11 בנים ובת אחת, כאשר מכל אלה לרחל שאף היא עקרה כאימו של יעקב, יש רק בן אחד ושמו יוסף.(כי אסף אלקים את חרפתי). בן נוסף ושמו בנימין יוולד מאוחר יותר בארץ כנען[15]. יש הסוברים שעם כל אחד מהבנים נולדה תאומה, ועם בנימין נולדו שתי תאומות[16].

בריחת יעקב מלבן

ערך מורחב – בריחת יעקב מלבן

במהלך 6 השנים בהן עבד יעקב בתמורה לשכר, ניסה לבן ללא הרף להקטין את חלקו של יעקב על ידי החלפת תנאי שכרו פעמים רבות. יעקב הגיב בתחבולות משלו להגברת לידת צאן בעל צבע שונה השייך לו לפי הסיכום, ומתעשר בשל כך. התעשרותו המהירה של יעקב גרמה ליחסים עכורים בינו ללבן ובניו. בעקבות כך התגלה הא-ל ליעקב בחלום וציווה אותו לשוב לכנען ולקיים את הנדר שנדר בדרכו לחרן. הדבר הביא לבריחה נוספת של יעקב, הפעם מחרן בחזרה אל ארץ כנען, עם כל משפחתו ורכושו. כשגילה לבן את דבר הבריחה, דלק אחריו ובפיו כמה טענות, שהקשה ביניהן הייתה שיעקב גנב שיעקב גנב את אליליו. יעקב הכחיש והחיפוש שערך לבן אחריהם לא הביא לתוצאות. למעשה, ידה של רחל הייתה מעורבת בכך, ללא ידיעת יעקב. לאחר שהחיפוש הסתיים בלא כלום, שפך יעקב את זעמו על לבן. המפגש הטעון ביניהם הסתיים בהקמת "גל-עד", המציין את טוהר כוונותיו של כל אחד מהצדדים.

בני יעקב

ערך מורחב – 12 השבטים

לגבי לידת השבטים כתוב בסדר עולם רבה: "נמצאו כל השבטים שנולדו לשבע שנים, חוץ מבנימין". לגבי פטירתם מספר המדרש[17] כי יוסף מת הראשון ולוי "האריך ימים מכולם".

בני יעקב אם נולד[17] שנת הלידה
לבריאת העולם
נפטר בן[17] יום ההילולה מקור השם מקום קבורה משוער[18]
ראובן לאה י"ד בכסליו ב'קצ"ב 155 או 124 י"ד כסלו "כִּי אָמְרָה כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" (בראשית, כ"ט, ל"ב) נבי רובין (מערבית לרמלה)
שמעון לאה כ"ח בטבת ב'קצ"ג 120 כ"ד כסלו "כִּי-שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי" (ל"ג) דרומית לקיבוץ אייל
לוי לאה ט"ז בניסן ב'קצ"ד 137[19] ה' תשרי "הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי" (ל"ד) ארבל, וי"א כפר מנדא[20]
יהודה לאה ט"ו בסיון ב'קצ"ה 119 ט"ו בסיוון "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (ל"ה) יהוד
דן בלהה ט' באלול ב'קצ"ד 125 ט' אלול "דָּנַנִּי אֱלֹקִים" (ל', ו') אשתאול, כפר דנה בעמק יזרעאל
נפתלי בלהה ה' בתשרי ב'קצ"ה 133 "נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי עִם-אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי" (ח') קדש[21]
גד זלפה י' במרחשון ב'קצ"ז 125 י' מרחשוון "(בָּגָד) [בָּא גָד]" (י"א) רומיא[22]
אשר זלפה כ' בשבט ב'קצ"ח 123 י"ב טבת "בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת" (י"ג) קדש[23]
יששכר לאה י' באב ב'קצ"ו 122 י' באב "נָתַן אֱלֹקִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר-נָתַתִּי" (י"ח) צידון[24]
זבולון לאה ז' בתשרי ב'קצ"ח 110 ה' תשרי "זְבָדַנִי אֱלֹקִים אֹתִי זֶבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי" (כ') צידון[24]
דינה לאה ז' בתשרי ב'קצ"ח ארבל
יוסף רחל כ"ז תמוז ב'קצ"ט 110 א' תמוז " אָסַף אֱלֹקִים אֶת-חֶרְפָּתִי" (כ"ג) שכם
בנימין רחל י"א במרחשון ב'ר"ח 115 כ"ד מרחשוון "שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין" (י"ח) מזרחית מכפר סבא

הפיוס עם עשיו

ערך מורחב – פגישת יעקב ועשיו

בהמשך מסעו של יעקב בחזרה לכנען, מספרת התורה על מפגש טעון שני, והפעם עם עשו, שלו חשבון פתוח עם יעקב, מאז גניבת הברכות. יעקב מבין שעשו שהולך לקראתו בראש ארבע מאות איש, רוצה להורגו על נשיו וטפיו ומכין את עצמו לקראת כך. הוא שולח לפניו מנחה גדולה של עדרי בעלי חיים, כדי לפייס את עשו, ואף מחלק את משפחתו לשני מחנות, כדי שלא כולם יפגעו, אם יתחולל קרב. לקראת המפגש הוא מסדר את משפחתו באופן מודרג, השפחות ובניהם ראשונות, לאחר מכן לאה וילדיה ולבסוף רחל ויוסף כאשר המועדפים אחרונים, כדי להרחיקם מהמפגש ככל שאפשר. בסופו של דבר פחדו של יעקב לא מתגשם, גם בשל המתנות הרבות וגם בשל ההכנעה הרבה שבה קיבל יעקב את עשו [25]. המפגש הופך להיות מפגש פיוס , שבו הם מתחבקים ובוכים, ובמהלכו עשו ויתר על כל מתנות הפיוס, אך לוקחם בכל זאת בשל הפצרותיו של יעקב, וכך הם נפרדים לשלום איש מעל אחיו, כאשר עשו נוסע לשעיר.

שינוי השם מיעקב לישראל

ערך מורחב – מאבק יעקב והמלאך

  שינוי שמו של יעקב ל"ישראל" הגיע בעקבות מאורע שאירע במהלך ההכנה של יעקב לפגישה הצפויה עם עשו: יעקב מעביר את נשיו וילדיו בלילה את מעבר היבוק ונשאר לבדו בעברו השני של הנחל. מלאך נאבק עמו עד עלות השחר ולא יכול לו[26]. המלאך מבקש מיעקב שישלחו ויעקב מסכים בתנאי שיברך אותו. המלאך מבשר ליעקב שה' עתיד לשנות שמו לישראל "כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹקִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל" (בראשית, ל"ב, כ"ט). בהמשך, לאחר מעשה דינה, התגלה ה' ליעקב ושינה את שמו לישראל. מכאן ואילך התורה תקרא ליעקב גם בשם ישראל מדי פעם. במהלך המאבק, המלאך נוגע בכף ירך יעקב וגורם לו לצליעה. התורה מציינת כי בשל כך לא אוכלים בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך. יש מן הפרשנים וההוגים, שסברו כי השם יעקב מציין התנהלות של צאצאיו בגולה, ואילו השם ישראל מציין את צאצאיו בהתנהלותם בארץ ישראל בשלטון ריבוני ועצמאי[דרוש מקור]. צאצאי יעקב מכונים בדרך כלל בשם בני ישראל, ולעיתים נדירות עדת יעקב[דרוש מקור].

לשינוי שמו מביאים הפרשנים את הטעמים הבאים:

מעשה שכם ודינה

ערך מורחב – מעשה שכם ודינה

יעקב מגיע לכנען ונוטה את אהלו בשכם. אך גם כאן הוא איננו יושב בשלוה כפי שקיווה. שכם, בנו של חמור שליט העיר, חוטף את דינה בת יעקב כשיצאה לראות את בנות העיר, אונס אותה וממשיך להחזיק בה בביתו. יעקב שומע על המאורע ומחריש עד לבוא בניו מרעיית הצאן. כאשר בניו חוזרים הם עצובים וכועסים על מעשה הנבלה. בינתיים בא חמור אל יעקב ובניו כדי לבקש את הסכמתם להשיא את דינה לשכם בנו. בתמורה הוא מציע מוהר גדול, זכות ישיבה ומסחר בעיר והתערות באנשיה כולל יחסי חיתון.

קולו של יעקב לא נשמע במשא ומתן, ובמקומו בניו עונים במרמה לשכם ולחמור אביו, כי יסכימו לנישואין בין דינה לשכם, רק אם ימול כל זכר בעיר, כי חרפה היא בעיניהם לתת את אחותם לאדם ערל. [28]. חמור ובנו משתכנעים בכנותם ומשכנעים את כל אנשי שכם להסכים לדרישה, וכולם נימולים. ביום השלישי למילתם, שהוא היום בו הנימול חלש ביותר, שמעון ולוי בני יעקב באים ללא חשש על העיר והורגים כל זכר, ומשחררים את אחותם השבויה. יתר בני יעקב בוזזים את רכוש העיר, על נשם וטפם[29].

יעקב נוזף בשמעון ולוי על הפעולה האלימה בטענה פרגמטית, שהם מעטים ועלולים להישמד בעקבות תגובת נקם של עמי הכנעני והפריזי, והם עונים לו בתגובה: "הכזונה יעשה את אחותנו?". לימים, בברכותיו של יעקב לבניו בטרם מותו, הוא מקלל את מידת הכעס של בניו הנוקמים[30], ומבשרם שהם יפוזרו בכל ישראל, ולא יהיו מקובצים כשאר השבטים[31].


קבר רחל על גלויה

מות רחל

לאחר העימות עם אנשי שכם, יעקב מצטווה על ידי ה' לעלות לבית אל כדי לעשות שם מזבח ולהקריב עליו כפי שנדר לאחר שחלם שם את חלום הסולם. יעקב מצווה על אנשי ביתו להכין את עצמם ולהיטהר לקראת עלייתם לבית אל. הם נותנים לו את הצלמים שבידם[32] ("אלהי הנכר") והוא טומנם תחת האלה בשכם. בהגיעם לבית אל הוא מקים מזבח וזוכה להתגלות נוספת של אלקים, שמשנה את שמו לישראל, מברך אותו שיפרה וירבה ומבטיח לו שוב את הארץ. לאחר מכן ממשיך יעקב במסעו דרומה לכיוון חברון. בהיותו בדרך, בטרם בואו לבית לחם כורעת רחל ללדת בן שני לאחר יוסף, אך מתקשה בלדתה ומתה, לאחר שהיא קוראת את שם הולד "בן אוני". יעקב משנה את שמו ל"בנימין" שהופך לשמו. והיא נקברת בדרך בקבר רחל. המדרש[33] אומר שמותה היה בשל העובדה שיעקב קילל בטעות את מי שגנב את התרפים של לבן "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהיךָ לֹא יִחְיֶה"[34].

מכירת יוסף

ערך מורחב – מכירת יוסף

בעקבות אהבתו המיוחדת של יעקב לבנו יוסף - בן אשתו האהובה, הזוכה ליחס מפלה לטובה ולהעדפה ברורה על פני אחיו, שמתבטא בתפירת כתונת פסים עבורו, האחים מקנאים ביוסף. יוסף, בהביאו את דיבתם הרעה של האחים אל אביו, ובספרו לפניהם את חלומותיו אודות גדולתו ושלטונו על האחים (שהתגשמו בסופו של דבר בהיותו משנה למלך מצרים), מעמיק את השנאה ביניהם. בגיל שבע עשרה, נשלח יוסף על-ידי אביו לדרוש בשלום אחיו שרעו את צאנו בשכם. כשהגיע לשם ביקשו חלק מהאחים להרוג את יוסף, אך ראובן, בכדי להצילו, הציע להשליך אותו לבור, בו הוא ימות לבד מרעב וצמא, כשמטרתו האמיתית היא לשוב מאוחר יותר לבור ולהוציא ממנו את יוסף. האחים קיבלו את דעת ראובן, הוא מופשט מכותנתו ומושלך לבור. לאחר מכן, הציע יהודה למוכרו כעבד לשיירת סוחרים שמורידים אותו למצרים. לאחר המכירה האחים מביימים את מותו, מכתימים את הכתונת - מושא הקנאה - בדם שעיר עזים, ושולחים אותה ליעקב. יעקב שמסיק ממראה הכתונת המוכתמת בדם כי יוסף נטרף, מתאבל על בנו ימים רבים וממאן להינחם, ואומר שישאר באבלו עד יום מותו. אין מי שיגלה לו כי למעשה בנו חי, אפילו לא אביו יצחק, שידע מכך ברוח הקודש[35]. 22 שנים יחלפו עד שיזכה יעקב לראות את יוסף, הפעם כנגיד על מצרים, ושבע עשרה שנה טרם מותו יגור לידו.

ראובן ובלהה פלגש אביו

ערך מורחב – מעשה ראובן ובלהה

לאחר מותה של רחל מספרת התורה כי ראובן בנו הבכור שוכב עם בלהה פלגש אביו ומתאר את תגובתו של יעקב למעשה, בכך ששמע את הדבר בלבד ולא הגיב. יש הטוענים שהתורה החסירה בכוונה את תגובתו של יעקב. ותרגום יונתן אף מוסיף שיעקב חשד שגורלו של ראובן יהיה כשל ישמעאל ועשו, שנדחקו מסגולתו של ישראל. המעשה שיש לו מקבילה תנכית בשכיבת אבשלום עם פילגשי דוד אביו, מוסבר בכך שראובן קינא לאימו שהוזנחה בידי יעקב וניסה לחלל את שפחת רחל, ובכך לחבר בכוח בין אביו לאימו. לפני מותו מאשימו יעקב בעליה על משכב אביו ובחילול יצועו ומדירו מהמעמד השלטוני הבכיר אותו הוא מועיד ליהודה, ומלקבל שני חלקים בארץ ישראל על פי משפט הבכורה אותם הוא מעביר ליוסף. יש דעות במדרש שראובן מודר אף מהכהונה שעוברת ללוי. לעצם גוף המעשה חז"ל אמרו: "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה", אלא רק "בלבל יצועי אביו והעלה עליו הכתוב כאילו חטא", כלומר שלא ממש שכב עם בלהה, אלא רק בלבל את היצועים והעביר את מיטת אביו לאהל לאה אימו[36] .

ירידתו למצרים

ערך מורחב – ירידת יעקב למצרים

בשל רעב שהיה בארץ כנען, יורדים אחי יוסף למצרים, בה נאגר מזון על פי הוראת יוסף בשנים שקדמו לרעב, כדי לקנות מזון. יוסף מזהה את אחיו ומתחילה השתלשלות אירועים דרמטית שבסופה מתגלה יוסף לאחיו ומורה להם לעבור עם אביהם ומשפחותיהם לארץ מצרים, בה הוא יוכל לכלכלם בשנות הרעב הצפויות. אחי יוסף חוזרים לארץ כנען ומבשרים ליעקב שיוסף חי והוא מושל על כל ארץ מצרים, ומוסרים לו את הצעת יוסף לעבור למצרים. יעקב, בניו ומשחותיהם יורדים למצרים. בדרך נגלה אליו ה', מעודדו ומבטיח לו שיעלה את צאצאיו ממצרים בחזרה אל ארץ כנען. לפני באו של יעקב למצרים, הוא שלח את יהודה לארץ גושן, בה שיכן יוסף את יעקב וצאצאיו, על מנת שייסד בה ישיבה. משפחת יעקב שמנתה 69 נפשות מצאצאיו ירדה למצרים, לאחר הכניסה למצרים נולדה ללוי בנו של יעקב בת  שנקראה בשם יוכבד. במצרים יעקב זוכה לראות את יוסף בתפארתו ובגדולתו מגשים את חלומותיו, נפגש עם פרעה ואף מברכו, נפגש עם נכדיו מיוסף ומוסיף להם חלק בירושת הארץ. במפגש עם פרעה יעקב מסכם את חייו "כמעטים ורעים". והוא ומשפחתו מקבלים אחוזה נוחה להתגורר בה על פי ציוויו של פרעה.

ברכת יעקב לבניו

ערך מורחב – ברכת יעקב

ברכת יעקב לבניו, אשר מצאצאיהם יקום עם ישראל נאמרות כאשר יעקב אבינו חש שקרב יומו למות[37]. הברכות כללו דברי נבואה לעתיד, שבחים ליהודה ויוסף ותוכחות לראובן, שמעון ולוי[38]. יש סוברים שדברים אלו אינם נחשבים לברכות, והברכות נאמרו רק לאחר כילוי דברים אלו ולא התפרשו במקרא[39].

פטירתו

ערך מורחב – מות יעקב וקבורתו

לפני מותו קורא יעקב ליוסף ומבקש שלא יקברו אותו במצרים אלא בקבורת אבותיו במערת המכפלה ויוסף נשבע לו על כך. לאחר שסיים לצוות את בניו נפטר יעקב ויוסף נפל על פניו ובוכה, לאחר מכן צווה יוסף על רופאי מצרים לחנוט את יעקב, וכל מצרים התאבלו על יעקב במשך שבעים יום[40]. לאחר האבל הכבד נקבר יעקב במערת המכפלה סמוך לקברה של לאה אשתו.

ישנה דעה בגמרא שיעקב אבינו לא מת[41].

דמותו של יעקב בחז"ל

בדברי חז"ל ניכר כי קיים מאבק קוסמי מתמיד בין יעקב, המתגלם בעם ישראל, לבין עשיו, המתגלם באדום ומאוחר יותר ברומאים. תשובתו של ה' לרבקה כי המדובר בשני לאומים "ולאום מלאום יאמץ" מגדירה תהליך ארוך של מאבק בין שני הלאומים. היות שיעקב הוא אביו של עם ישראל, הפך עשו ליריב המר ביותר של ישראל בכל דור. המן הוא מצאצאיו של עשו, כל ממלכת רומי היא אדום - עמו של עשו. טיטוס שהחריב את המקדש, הוא "רשע בן רשע, בן בנו של עשו הרשע" ובכלל כל התייחסות לעשו תהיה מלווה במילה "רשע". גם אויבו המיתולוגי של העם היהודי, עמלק, שעליו נאמר ששמו וכסאו של ה' לא שלם עד למחייתו[42], הוא נכדו של עשו, בנו של אליפז בנו.

המאבק בין עשו ליעקב מתנהל ברובד הרוחני שמשליך על עולם המעשה, והוא מרומז בברכת יצחק לעשו "ואת אחיך תעבוד והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך". שלטונו המוחלט של עשו/אדום/רומי בעולם הזה מיוחס על ידי חז"ל לעובדה שעשו, על אף היותו רשע, כיבד את אביו.

המשפט שיצחק אומר לעשו על פריקת עול יעקב מפורש על ידי חז"ל כהתניה. אם יעקב (דהיינו, בני ישראל) לא ימלא את התפקיד שהועיד לו ה' בעולם - שמירת ולימוד התורה -  אזי ישלוט עשו. יעקב, כמו עשו, איננו מייצג את עצמו בלבד כי אם את כל התפיסה היהודית של אותו זמן מול כל התפיסה האלילית. חומרנות לעומת רוחניות, יראת ה' לעומת עבודת אלילים ועוד כיוצא באלה דיכוטומיות[43].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יאיר זקוביץ, יעקב: הסיפור המפתיע של אבי האומה, אור יהודה: דביר, 2012.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כנאמר באמירת הקרבנות של תפילת שחרית ”ומאהבתך ומשמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון”.
  2. ^ מדרש רבה פרשת וישלח פע"ו א.
  3. ^ פינצי, יוסף בן יצחק, וילקט יוסף, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  4. ^ רש"י (בראשית כה, כו) מסביר כי יעקב נוצר ראשון ולכן דרש את הבכורה.
  5. ^ 5.0 5.1 ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ט
  6. ^ ילקוט שמעוני על ירמיהו רמז רס"א
  7. ^ רש"י על ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק ל'
  8. ^ רש"י על ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק ב'
  9. ^ ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק ל"ג
  10. ^ מדרש תנחומא (ויצא א'). ובעל השפת אמת (ויצא, תרל"ד) ראו בגלותו עונש כדין מי שהרג את הנפש בשגגה, בשל לקיחת הברכות מעשיו וגרימת דחייתו מה'.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ז עמוד ב'.
  12. ^ בראשית, כ"ה, כ'
  13. ^ מנהג זה ששמים על פי הבאר אבן גדולה וכבדה שרק בכוחות משותפים ניתן לגול אותה, נועד כנראה להנהיג בקרה ופיקוח על חלוקת המים בין הקהילה.
  14. ^ "וַיַּרְא ה' כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה" (ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוקים ל"א-ל"ג)
  15. ^ התורה מתארת איך לאה מנסה להגיע לליבו של יעקב באמצעות הילדים הרבים שהיא יולדת לו והדבר מתבטא במיוחד בשמות שהיא קוראת להם ובפרשנות שלה לשמות אלו. (בראשית, כ"ט, ל"ב-ל"ה.)
  16. ^ רש"י על ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק י"ז.
  17. ^ 17.0 17.1 17.2 ילקוט שמעוני לפרשת שמות
  18. ^ מקור, בין השאר, מנחם מיכלסון, יהודה סלומון ומשה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל - משרד הביטחון ההוצאה לאור
  19. ^ וכתב בסדר עולם רבה כי רק לאחר שמת לוי החל שעבוד מצרים.
  20. ^ ישראל הרצבג, מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל, אגודת אהלי צדיקים, מר חשון ה'תש"ע, כרך א, עמוד 436
  21. ^ ספר הישר, שופטים; איגרת ר' יצחק בר מוסא; חיבת ירושלים; מסעות משה; מתוך: ישראל הרצבג, מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל, אגודת אהלי צדיקים, מר חשון ה'תש"ע, כרך א, עמוד 439
  22. ^ ספר הישר, סוף ספר יהושע
  23. ^ ספר הישר, שופטים; מסעות משה; מתוך: ישראל הרצבג, מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל, אגודת אהלי צדיקים, מר חשון ה'תש"ע, כרך א, עמוד 440
  24. ^ 24.0 24.1 ספר הישר, סוף ספר יהושע; סדר הדורות, שנת ב"א תקי"ד, בשם "גלילות ארץ ישראל"
  25. ^ בראשית, ל"ג, ג'-ז' ורש"י שם
  26. ^ פרשנים מציינים כי האיש היה "שרו של עשו"
  27. ^ רמב"ן על ספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק ב'.
  28. ^ יש שפירשו כי סברו שאנשי שכם לא יסכימו לעבור ברית מילה, רמב"ן על ספר בראשית, פרק ל"ד, פסוק ט"ו.
  29. ^ התורה לא מספרת מדוע כל האחים ואף יעקב, שהיו בתחבולה בתחילה, השתמטו ממנה ולבסוף רק שמעון ולוי היו שביצעו את שחרור דינה. האם היה חוסר הסכמה על צורת התגובה ושחרור דינה? הייתכן שיעקב וחלק מהאחים סברו למשל שיש לשחרר את דינה, מבלי לפגוע בנפשם של אנשי המקום. ואולי כאשר היה ברור להם כי שמעון ולוי מתכננים הרג המוני של כל שכם, פרשו לבל יוכתמו בדבר?
  30. ^ רש"י בראשית מט, ז.
  31. ^ (בראשית, מ"ט, ה'-ז')
  32. ^ הצלמים היו אצלם מהשלל שלקחו משכם (רש"י בראשית לה, ב.
  33. ^ בראשית רבה, פרשת ויצא, פרק עד סימן ט; פסיקתא זוטרתא, פרשת ויצא, פרק לא סימן לב.
  34. ^ (בראשית, ל"א, ל"ב)
  35. ^ רש"י על ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ג
  36. ^ (שבת נה, רבי שמואל בר נחמני בשמו של רבי יונתן)
  37. ^ בפרשת ויחי פרק מ"ט
  38. ^ כך נראה ברש"י על ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ח.
  39. ^ אבן עזרא על ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק א'.
  40. ^ ספר בראשית, פרק נ', פסוקים א'-ג'
  41. ^ לדעת רבי יוחנן בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ה' עמוד ב'.
  42. ^ המפרשים על ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק י"ז
  43. ^ (האמירות דלעיל המיוחסות לחז"ל מופיעות במדרש בראשית רבה בפרשות ס"ג, ס"ה - ס"ח)


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0