יעקב אבינו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יעקב אבינו
מקום קבורה מערת המכפלה
אב יצחק אבינו
אם רבקה אמנו
בת זוג לאה; רחל; זלפה; בלהה
צאצאים 12 השבטים; דינה
מספר צאצאים 13

יַעֲקֹב, המכונה יַעֲקֹב אָבִינוּ ונקרא גם יִשְׂרָאֵל (נקרא גם ישורון[1] ומכונה בחז"ל בחיר שבאבות[2]), הוא השלישי בשלושת האבות, בנם של יצחק ורבקה, נכד לאברהם ושרה ונינו של תרח, בן נינו ונכד נינו כאחד. אחיו התאום של עשו, ואביהם של שבטי ישראל.
יעקב נולד בערב חג הסוכות בשנת ב'ק"ח, ונפטר בערב סוכות בשנת ב'רנ"ה בגיל 147.
חייו התאפיינו במאבקים והתמודדויות רבות, עם עשו אחיו ועם דודו לבן, עם יושבי ארץ כנען, ואף עם בניו.

תולדות חייו מסופרים בתורה, ותופסים נתח גדול מספר בראשית, בפרקים כ"ה - נ'.

שמו

בתורה נדרש שמו בכמה אופנים. יעקב נולד "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו", כלומר הוא נאבק עמו על הבכורה עוד מבטן[3]. המאבק על הבכורה הוא תמה מרכזית במחזור סיפורי יעקב ובסיפורי האבות בכלל.

קורותיו במקרא

לידה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לידת יעקב ועשו

אמו רבקה הייתה עקרה בתחילה[4] ובחז"ל מבואר שרצון ה' היה לשמוע את תפילתם ואכן עתירתו של יצחק לה' נענתה ורבקה הרתה. הריונה של רבקה היה קשה, הבנים "מתרוצצים בקרבה" והיא הלכה לבית המדרש של שם ועבר לשאול מה' את פשר העניין. והתשובה הייתה כי הריונה מבשר את הולדתם של שני עמים יריבים שיתחרו אחד בשני, אשר הצעיר שביניהם יהיה אדון לבכור.

לימים רבקה אכן יולדת תאומים: הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ושמו עשו מפני שנולד עשוּי, ואחריו אחיו שנולד כשידו אוחזת בעקב עשו בניסיון לעכב את יציאתו - ושמו יעקב, על שם האחיזה בעקב.

היריבות מלידה מתפתחת בבגרותם ומתאפיינת בעיסוקים שונים ובמשתמע גם באופיים: יעקב הוא "איש תם, יושב אהלים", כלומר לומד תורה, ואילו עשו הוא "איש יודע ציד". היריבות משתקפת גם בהעדפות שונות של ההורים: יצחק אוהב יותר את עשו "כי ציד בפיו" ואילו רבקה אוהבת יותר את יעקב.

לקיחת הבכורה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכירת הבכורה

באחד הימים, כאשר עשו חזר מצֵידו והוא עייף[4], הוא ביקש מיעקב להלעיט אותו מנזיד העדשים שהכין. כאן נוצר שם האומה שתחילתה בעשו - "אדום" בבקשת עשו "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". יעקב מסכים בתמורה לכך שעשו יוותר על הבכורה ויעביר אותה אליו. עשו מזלזל בבכורה ואומר: "הנה אנוכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה?".

זמן מה לאחר מכן ביקש יצחק לברך את עשו קודם מותו ולשם כך קורא לו ומבקש ממנו לצוד לו ציד כאשר אהב ולאחר שיאכל ממטעמי בנו יברך אותו. רבקה, שרצתה שהברכות יוענקו ליעקב דווקא, מצוה ומשדלת את יעקב החושש להתחפש לאחיו עשו ולקבל את הברכות במרמה. יצחק אמנם חשד מעט שאין זה עשיו העומד לפניו, ובהזדמנות זו טבע את המשפט המפורסם "הקול קול יעקב, והידים ידי עשו". אך כאשר מישש את יעקב (שעטה על עצמו עורות עזים מבעוד מועד, בעצתה של אימו) השתכנע שהוא עשו, בשל שעירותו.

ברכת יצחק ליעקב מגשימה את דברי הא-ל לרבקה "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר", מאחר שיצחק שם את יעקב גביר לכל אחיו. כאשר יעקב יוצא מאת פני אביו מגיע עשו מצידו ושניהם מגלים את התרמית, אך יצחק לא מתחרט, ואף מאשש את הברכה "ואברכהו, וגם ברוך יהיה" [5]. ולאחר תחנונים של עשו, נותן לעשו ברכה פחותה, שבסופה משפט: "ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך". בעקבות כך רצה עשו להרוג את יעקב לאחר מיתת יצחק, על גזילת הברכות.

בריחת יעקב מעשיו

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בריחת יעקב מעשיו

על פי עצת אמו ובקשת אביו לקחת אישה דווקא מבנות לבן אחי אימו, נמלט יעקב לחרן ולמעשה הוא גולה ממולדתו לארץ זרה בה הוא נחשב לזר ונכרי[6].

חלום יעקב

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חלום יעקב

בדרכו מבאר שבע לחרן במסעו צפונה, הוא שוכב לישון באזור היישוב לוז וחולם על סולם מוצב ארצה וראשו בשמים ומלאכים עולים ויורדים בו. בחלום מתגלה האל אל יעקב ומבטיח לו את הארץ אשר הוא שוכב עליה כמו גם הגנה בדרכו[7]. יעקב קם נפעם בבוקר מהחלום ומצהיר שזהו בית אלקים ושער השמים וקורא למקום "בית אל" ומקים שם מצבה ונודר נדר שאם אלקים ישמור ויגן עליו, הוא יקבע את המקום כאשר יחזור כבית אלקים ויתן מעשר מרכושו לאל. היישוב בית אל הוקם במקום זה ומכאן שמו.

וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.
חלום סולם יעקב, מיכאל לוקס לאופולד ווילמאן, 1691

רחל ולאה ואביהן לבן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נישואי יעקב עם רחל ולאה

בחרן פוגש יעקב על שפת הבאר את רחל, בת דודו. ליד הבאר יעקב מציע לרועים להשקות את הצאן וללכת למרעה, והרועים משיבים לו שהאבן המונחת על פי הבאר כבדה ונהוג שכולם ביחד גוללים את האבן ולאחר שמשקים את העדרים מחזירים אותה למקומו[8]. אך כאשר יעקב רואה את רחל, הוא מגלה כח עצום וגולל לבדו את האבן הכבדה מעל פי הבאר, ומסייע לרחל להשקות את צאנה. לאחר מכן הוא מתקבל בבית לבן אחי אמו, ולאחר תקופה שהוא שוהה במקום, הוא מציע ללבן לעבדו שבע שנים תמימות ובתמורה ישא את רחל בתו הקטנה.

לבן שמסכים לא עומד בסיכום ומגניב במרמה את לאה לאהל יעקב. למחרת לאחר שמתגלה התרמית, לאחר דין ודברים עם לבן, מקבל יעקב בעל כורחו את לאה, האישה הלא אהובה ביחס לרחל[9], אך מכאן ואילך נפתח הפתח ליחסים בעייתים במשפחה בין רחל ללאה[10] ובין צאצאיהם[דרוש מקור]. בנוסף לכך נאלץ יעקב לעבוד שבע שנים נוספות, על מנת לקבל את רחל, אם כי לפי הסיכום עם לבן מתקיימת חתונתו עמה מיד לאחר שבעת ימי משתה חתונת לאה. עם רחל ולאה מגיעות שתי שפחות: זלפה ובלהה.

לאחר 14 שנים אלו, עובד יעקב שש שנים נוספות תמורת שכר משתנה עם צאן לבן. במשך שנים אלו נולדים ליעקב 11 בנים ובת אחת, כאשר מכל אלה לרחל - אהובתו היחידה, שאף היא עקרה כאימו של יעקב, יש רק בן אחד ושמו יוסף.(כי אסף אלקים את חרפתי). בן נוסף ושמו בנימין יוולד מאוחר יותר בארץ כנען[11].

בריחת יעקב מלבן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בריחת יעקב מלבן

יעקב מחזיר מלחמה שערה, כנגד רמייתו של לבן והחלפת שכרו ומתעשר בשל כך. שילוב של התעשרותו המהירה של יעקב, יחסים עכורים עם לבן ובניו וחלום בו מתגלה הא-ל ליעקב ומצוה אותו לשוב לכנען גורמים לבריחה נוספת של יעקב. הפעם מחרן בחזרה אל ארץ כנען. לבן דולק אחריו ובפיו טענות רבות ואחת הקשות שיעקב גנב את אלוהיו, בעוד שידה של רחל הייתה מעורבת בכך, לאחר חיפוש שמסתיים בלא כלום, והתנצחות של יעקב עם לבן, המפגש הטעון ביניהם מסתיים בהקמת "גל-עד", המציין את טוהר כוונותיו של כל אחד מהצדדים.

בני יעקב

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – 12 השבטים

לגבי לידת השבטים כתוב בסדר עולם רבה: "נמצאו כל השבטים שנולדו לשבע שנים, חוץ מבנימין". לגבי פטירתם מספר המדרש[12] כי יוסף מת הראשון ולוי "האריך ימים מכולם".

בני יעקב אם נולד[12] שנת הלידה
לבריאת העולם
נפטר בן[12] יום ההילולה מקור השם מקום קבורה משוער[13]
ראובן לאה י"ד בכסליו ב'קצ"ב 155 או 124 י"ד כסלו "כִּי אָמְרָה כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" (בראשית, כ"ט, ל"ב) נבי רובין (מערבית לרמלה)
שמעון לאה כ"ח בטבת ב'קצ"ג 120 כ"ד כסלו "כִּי-שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי" (ל"ג) דרומית לקיבוץ אייל
לוי לאה ט"ז בניסן ב'קצ"ד 137[14] ה' תשרי "הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי" (ל"ד) ארבל, וי"א כפר מנדא[15]
יהודה לאה ט"ו בסיון ב'קצ"ה 119 ט"ו בסיוון "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'" (ל"ה) יהוד
דן בלהה ט' באלול ב'קצ"ד 125 ט' אלול "דָּנַנִּי אֱלֹקִים" (ל', ו') אשתאול, כפר דנה בעמק יזרעאל
נפתלי בלהה ה' בתשרי ב'קצ"ה 133 "נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי עִם-אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי" (ח') קדש[16]
גד זלפה י' במרחשון ב'קצ"ז 125 י' מרחשוון "(בָּגָד) [בָּא גָד]" (י"א) רומיא[17]
אשר זלפה כ' בשבט ב'קצ"ח 123 י"ב טבת "בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת" (י"ג) קדש[18]
יששכר לאה י' באב ב'קצ"ו 122 י' באב "נָתַן אֱלֹקִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר-נָתַתִּי" (י"ח) צידון[19]
זבולון לאה ז' בתשרי ב'קצ"ח 110 ה' תשרי "זְבָדַנִי אֱלֹקִים אֹתִי זֶבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי" (כ') צידון[19]
דינה לאה ז' בתשרי ב'קצ"ח ארבל
יוסף רחל כ"ז תמוז ב'קצ"ט 110 א' תמוז " אָסַף אֱלֹקִים אֶת-חֶרְפָּתִי" (כ"ג) שכם
בנימין רחל י"א במרחשון ב'ר"ח 115 כ"ד מרחשוון "שְׁמוֹ בֶּן-אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין" (י"ח) מזרחית מכפר סבא

הפיוס עם עשיו

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פגישת יעקב ועשיו

בהמשך מסעו של יעקב בחזרה לכנען, מספרת התורה על מפגש טעון שני, והפעם עם עשו, שלו חשבון פתוח עם יעקב. יעקב משוכנע שעשו שיוצא לקראתו בראש ארבע מאות איש, רוצה להורגו על נשיו וטפיו ומכין את עצמו לקראת כך. שולח לפניו מנחה גדולה של עדרי בעלי חיים, כדי לפייס את דעתו של עשו, ואף מחלק את משפחתו לשני מחנות, כדי שלא כולם יפגעו, אם יתחולל קרב. לקראת המפגש הוא מסדר את משפחתו באופן מודרג, השפחות ובניהם ראשונות, לאחר מכן לאה וילדיה ולבסוף רחל ויוסף כאשר המועדפים אחרונים, כדי להרחיקם מהמפגש ככל שאפשר. בסופו של דבר פחדו של יעקב לא מתגשם, גם בשל המתנות הרבות וגם בשל ההכנעה הרבה שבה קיבל יעקב את עשו [20]. המפגש הופך להיות מפגש פיוס מרגש, שבו הם מתחבקים ובוכים, ובמהלכו עשו שוויתר על כל מתנות הפיוס, לוקחם בכל זאת בשל הפצרותיו של יעקב, וכך הם נפרדים לשלום איש מעל אחיו, כאשר עשו נוסע לשעיר.

שינוי השם מיעקב לישראל

שינוי שמו של יעקב ל"ישראל" הגיע בעקבות פרק נפרד, במסגרת ההכנה של יעקב לפגישה הצפויה עם עשו, כנראה כהקדמה לחזרתו לארץ כנען והתבשרותו של סוג הנהגה חדשה שינסה לממש מכאן ואילך. יעקב מעביר את נשיו וילדיו בלילה את מעבר היבוק ונשאר בעברו השני של הנחל. איש נאבק עמו עד עלות השחר ולא יכול לו[21]. האיש מבקש מיעקב שישלחו ויעקב מסכים בתנאי שיברך אותו. האיש קורא ליעקב בשמו ומשנה אותו לישראל "כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹקִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל" (בראשית, ל"ב, כ"ט), מכאן ואילך התורה תקרא ליעקב גם בשם ישראל מדי פעם. במהלך המאבק, האיש נוגע בכף ירך יעקב וגורם לו לצליעה. התורה מציינת כי בשל כך לא אוכלים בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך. בעוד שהשם יעקב מציין את התנהלותו של יעקב באופן עקוב (התנהלותו עם עשו ולבן), השם ישראל שאפשר לקרוא אותו גם באופן "ישר-אל" מציין את התנהלותו בצורה ישרה ללא כל מראית עין. צאצאיו שם יעקב נקראים בשם עדת יעקב אך בעיקר בשם בני ישראל. ויש מן הפרשנים וההוגים, שסברו כי השם יעקב מציין התנהלות של צאצאיו בגולה, ואילו השם ישראל מציין את צאצאיו בהתנהלותם בארץ ישראל בשלטון ריבוני ועצמאי.

לשינוי שמו מביאים הפרשנים את הטעמים הבאים:

יעקב מגיע לכנען ונוטה את אהלו בשכם. אך גם כאן הוא איננו יושב בשלוה כפי שדימה. שכם בן חמור - נסיך העיר חוטף את דינה בת יעקב ואונס אותה ("וישכב אותה ויענה"), ומחזיק בה בכוח. יעקב שומע על המאורע ומחריש וכאשר בניו חוזרים הם עצובים וכועסים על מעשה הנבלה. הנשיא אדון המקום, חמור שמו, בא לדבר עם יעקב ואיכשהו הדיון מתרחב, ובמעמד של יעקב ובניו האב ובנו מפצירים ביעקב ובניו לתת את בתם ואחותם לשכם לאישה, כאשר בתמורה להסכמה הם מציעים יחסי שלום ומסחר ואף מוהר גדול, בזמן שדינה החטופה מוחזקת כבת ערובה בביתו של חמור.

קולו של יעקב לא נשמע במשא ומתן, ובמקומו בניו עונים במרמה לאנשי שכם, כי יאותו לנישואין בין דינה לשכם, רק בהימול כל זכר בעיר, כי הערלה בעיניהם היא חרפה [22]. חמור ובנו משתכנעים בכנותם ומשכנעים את כל אנשי שכם לדרישה ונימולים. ביום השלישי למילתם שמעון ולוי בני יעקב, באים בטח על העיר והורגים כל זכר, ומשחררים את אחותם השבויה, כאשר יתר בני יעקב בוזזים את רכוש העיר, על נשם וטפם[23].

יעקב מוחה בפני שמעון ולוי כנגד הפעולה המיליטנטית בטענה פרגמטית, שהוא המיעוט ועלול להישמד בעקבות תגובת נקם של עמי הכנעני והפריזי, והם עונים לו בתגובה: "הכזונה יעשה את אחותנו?". לימים, בברכותיו של יעקב לבניו בטרם מותו, הוא מקלל את מידת הכעס של בניו הנוקמים[24], ומבשרם שהם יפוזרו בכל ישראל, ולא יהיו מקובצים כשאר השבטים[25].

מות רחל

קבר רחל על גלויה

לאחר העימות עם אנשי שכם, יעקב מצטווה על ידי האל לעקור ולעבור לבית אל שם חלם את חלום הסולם המפורסם. יעקב מבקש מאנשי ביתו להכין את עצמם ולהיטהר לקראת עלייתם לבית אל. הם נותנים לו את הצלמים שבידם[26] ("אלהי הנכר") והוא טומנם תחת האלה בשכם. בהגיעם לבית אל הוא מקים מזבח וזוכה להתגלות נוספת של אלקים. אך מסיבה לא מוסברת יעקב לא משתקע במקום כפי הציווי האלוקי ("קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל וְשֶׁב שָׁם") אלא נודד דרומה לאפרת. בבוא יעקב לבית לחם כורעת רחל ללדת בן שני לאחר יוסף, אך מתקשה בלדתה ומתה, לאחר שהיא קוראת בשם הולד "בן אוני", יעקב משנה את שמו ל"בנימין" שהופך לשמו הרשמי. והיא נקברת בדרך בקבר רחל. המדרש[27] אומר שמותה היה בשל העובדה שיעקב קילל בטעות את מי שגנב את התרפים של לבן "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹקֶיךָ לֹא יִחְיֶה"[28].

מכירת יוסף

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכירת יוסף

בעקבות אהבתו המיוחדת של יעקב לבנו יוסף - בן אשתו האהובה, הזוכה ליחס מפלה לטובה ולהעדפה ברורה על פני אחיו, שמתבטא בתפירת כתונת פסים עבורו, האחים מקנאים ביוסף. יוסף, בהביאו את דיבתם הרעה של האחים אל אביו, ובספרו לפניהם את חלומותיו אודות גדולתו ושלטונו על האחים (שהתגשמו בסופו של דבר בהיותו משנה למלך מצרים), מעמיק את השנאה ביניהם. בגיל שבע עשרה, נשלח יוסף על-ידי אביו לדרוש בשלום אחיו שרעו את צאנם בשכם. שם ביקשו חלק מהאחים להרוג את יוסף, אך ראובן, בכדי להצילו, הציע להשליך אותו לבור. האחים קיבלו את דעת ראובן, הוא מופשט מכותנתו ומושלך לבור. לאחר מכן, הציע יהודה למוכרו כעבד לשיירת סוחרים שמורידים אותו למצרים. לאחר המכירה האחים מביימים את מותו, מכתימים את הכתונת - מושא הקנאה - בדם שעיר עזים, ושולחים אותו ליעקב. יעקב שמסיק ממראה הכתונת המוכתמת בדם כי יוסף נטרף, מתאבל על בנו ימים רבים וממאן להינחם - "כי ארד אל בני אבל שאולה". אין מי שיגלה לו כי למעשה בנו חי, אפילו לא אביו יצחק[29]. שנים רבות לאחר מכן יראה יעקב את יוסף כנגיד על מצרים, ושבע עשרה שנה טרם מותו יגור לידו.

ראובן ובלהה פלגש אביו

לאחר מותה של רחל מספרת התורה כי ראובן בנו הבכור שוכב עם בלהה פלגש אביו ומתאר את תגובתו של יעקב למעשה, בכך ששמע את הדבר בלבד ולא הגיב. יש הטוענים שהתורה החסירה בכוונה את תגובתו של יעקב. ותרגום יונתן אף מוסיף שיעקב חשד שגורלו של ראובן יהיה כשל ישמעאל ועשו, שנדחקו מסגולתו של ישראל. המעשה שיש לו מקבילה תנכית בשכיבת אבשלום עם פילגשי דוד אביו, מוסבר בכך שראובן קינא לאימו שהוזנחה בידי יעקב וניסה לחלל את שפחת רחל, ובכך לחבר בכוח בין אביו לאימו. לפני מותו מאשימו יעקב בעליה על משכב אביו ובחילול יצועו ומדירו מהמעמד השלטוני הבכיר אותו הוא מועיד ליהודה, ומלקבל שני חלקים בארץ ישראל על פי משפט הבכורה אותם הוא מעביר ליוסף. יש דעות במדרש שראובן מודר אף מהכהונה שעוברת ללוי. לעצם גוף המעשה חז"ל אמרו: "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה", אלא רק "בלבל יצועי אביו והעלה עליו הכתוב כאילו חטא", כלומר שלא ממש שכב עם בלהה, אלא רק בלבל את היצועים והעביר את מיטת אביו לאהל לאה אימו[30] .

ברכת יעקב לבניו

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברכת יעקב

ברכת יעקב לבניו, אשר מצאצאיהם יקום עם ישראל נאמרות כאשר יעקב אבינו חש שקרב יומו למות[31]. הוא הציב לעצמו מטרה להגיד לבניו את אשר יקרא אתכם - דהיינו, דבר נבואה לעתיד. אך בסופו של דבר הציג את תכונותיהם, הראה את המשמעות הנובעת מכך ומכאן גם המסקנה לעתיד. הברכות האישיות נאמרו רק בסוף דבריו לאחר הצגת הסיכום: "כָּל-אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם (עד כאן, ומעתה) וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם" (פסוק כ"ח) - כלומר הברכות נאמרו בנפרד לאחר דבריו לכל שבט ושבט [32].

פטירתו

לאחר שיעקב מתבשר כי בנו יוסף חי והוא מושל על כל ארץ מצרים, הוא מבקש להתאחד אתו ומקבל מאלקים הסכמה ועידוד לעזוב את ארץ כנען, שסבו אברהם נדד אליה במטרה להתיישב בה. כל המשפחה שכבר מונה כ-70 נפש יורדת למצרים. במצרים יעקב זוכה לראות את יוסף בתפארתו ובגדולתו מגשים את חלומותיו, להפגש עם פרעה ואף לברכו, ואף להפגש עם נכדיו מיוסף ולהוסיף להם חלק בירושת הארץ. במפגש עם פרעה יעקב מסכם את חייו "כמעטים ורעים". והוא ומשפחתו מקבלים אחוזה נוחה להתגורר בה על פי ציוויו של פרעה. לפני מותו קורא יעקב ליוסף ומבקש שלא יקברו אותו במצרים אלא בקבורת אבותיו במערת המכפלה ויוסף נשבע לו על כך. ואכן לאחר מותו אנשי מצרים חונטים את יעקב, ולאחר גמר האבל בפמליה גדולה, עם כל מכובדי מצרים עולים לארץ ישראל וקוברים את יעקב בחברון. התורה מספרת שמאורע זה עורר רושם כל כך גדול, שעל שמו קראו לעיר חדשה בעבר הירדן בשם "אָבֵל מִצְרַיִם" [33].

ישנה דעה בגמרא שיעקב אבינו לא מת[34].

דמותו של יעקב בחז"ל

יעקב אצל חז"ל הוא חלק בלתי נפרד מעשו. תשובתו של ה' לרבקה כי המדובר בשני לאומים "ולאום מלאום יאמץ" מגדירה תהליך ארוך של מאבק בין שני הלאומים. היות שיעקב הוא סימלו של עם ישראל, הפך עשו ליריב המר ביותר של ישראל בכל דור. המן הוא מצאצאיו של עשו, כל ממלכת רומי היא אדום - עמו של עשו. טיטוס שהחריב את המקדש, הוא "רשע בן רשע, בן בנו של עשו הרשע" ובכלל כל התייחסות לעשו תהיה מלווה במילה "רשע".

המאבק בין עשו ליעקב נושא אופי מיסטי, והוא מרומז בברכת יצחק לעשו "ואת אחיך תעבוד והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך". שלטונו המוחלט של עשו/אדום/רומי בעולם הזה מיוחס על ידי חז"ל לעובדה שעשו, על אף היותו רשע, כיבד את אביו.

המשפט שיצחק אומר לעשו על פריקת עול יעקב מפורש על ידי חז"ל כהתניה. אם יעקב (דהיינו, בני ישראל) לא ימלא את התפקיד שהועיד לו האל בעולם אזי ישלוט עשו. יעקב, כמו עשו, איננו מייצג את עצמו בלבד כי אם את כל התפיסה היהודית של אותו זמן מול כל התפיסה האלילית. חומרנות לעומת רוחניות, יראת ה' לעומת עבודת אלילים ועוד כיוצא באלה דיכוטומיות[35].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יאיר זקוביץ, יעקב: הסיפור המפתיע של אבי האומה, אור יהודה: דביר, 2012.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ כנאמר באמירת הקרבנות של תפילת שחרית "ומאהבתך ומשמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון".
  2. ^ מדרש רבה פרשת וישלח פע"ו.
  3. ^ רש"י (בראשית כה, כו) מסביר כי יעקב נוצר ראשון ולכן דרש את הבכורה.
  4. ^ 4.0 4.1 ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ט
  5. ^ ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק ל"ג
  6. ^ מדרש תנחומא (ויצא א'). ובעל השפת אמת (ויצא, תרל"ד) ראו בגלותו עונש כדין מי שהרג את הנפש בשגגה, בשל לקיחת הברכות מעשיו וגרימת דחייתו מה'.
  7. ^ בראשית, כ"ה, כ'
  8. ^ מנהג זה ששמים על פי הבאר אבן גדולה וכבדה שרק בכוחות משותפים ניתן לגול אותה, נועד כנראה להנהיג בקרה ופיקוח על חלוקת המים בין הקהילה.
  9. ^ "וַיַּרְא ה' כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה" (ספר בראשית, פרק כ"ט, פסוקים ל"א-ל"ג)
  10. ^ יחסים אלו משתקפים למשל בדברים של לאה לרחל, "וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?" (בראשית, ל', ט"ו). אם כי מפרשנות התורה עולה כי לא שררה איבה בין השתיים, עד כדי כך שרחל היא זו שגרמה בעצם לנישואי יעקב ולאה, שכן מסרה ללאה סימנים מוסכמים שנתן לה יעקב לפני החופה, כדי שיזהה אותה בהמשך הלילה
  11. ^ התורה מתארת איך לאה מנסה להגיע לליבו של יעקב באמצעות הילדים הרבים שהיא יולדת לו והדבר מתבטא במיוחד בשמות שהיא קוראת להם ובפרשנות שלה לשמות אלו. (בראשית, כ"ט, ל"ב-ל"ה.)
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 ילקוט שמעוני לפרשת שמות
  13. ^ מקור, בין השאר, מנחם מיכלסון, יהודה סלומון ומשה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל - משרד הביטחון ההוצאה לאור
  14. ^ וכתב בסדר עולם רבה כי רק לאחר שמת לוי החל שעבוד מצרים.
  15. ^ ישראל הרצבג, מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל, אגודת אהלי צדיקים, מר חשון ה'תש"ע, כרך א, עמוד 436
  16. ^ ספר הישר, שופטים; איגרת ר' יצחק בר מוסא; חיבת ירושלים; מסעות משה; מתוך: ישראל הרצבג, מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל, אגודת אהלי צדיקים, מר חשון ה'תש"ע, כרך א, עמוד 439
  17. ^ ספר הישר, סוף ספר יהושע
  18. ^ ספר הישר, שופטים; מסעות משה; מתוך: ישראל הרצבג, מקומות קדושים וקברי צדיקים בגליל, אגודת אהלי צדיקים, מר חשון ה'תש"ע, כרך א, עמוד 440
  19. ^ 19.0 19.1 ספר הישר, סוף ספר יהושע; סדר הדורות, שנת ב"א תקי"ד, בשם "גלילות ארץ ישראל"
  20. ^ בראשית, ל"ג, ג'-ז' ורש"י שם
  21. ^ פרשנים מציינים כי האיש היה "שרו של עשו"
  22. ^ ייתכן כי סברו שאנשי שכם לא יסכימו לעבור ברית מילה, ולכן יהיה תירוץ הוגן שלא לתת את דינה.
  23. ^ התורה לא מספרת מדוע כל האחים ואף יעקב, שהיו בתחבולה בתחילה, השתמטו ממנה ולבסוף רק שמעון ולוי היו שביצעו את שחרור דינה. האם היה חוסר הסכמה על צורת התגובה ושחרור דינה? הייתכן שיעקב וחלק מהאחים סברו למשל שיש לשחרר את דינה, מבלי לפגוע בנפשם של אנשי המקום. ואולי כאשר היה ברור להם כי שמעון ולוי מתכננים הרג המוני של כל שכם, פרשו לבל יוכתמו בדבר?
  24. ^ רש"י בראשית מט, ז.
  25. ^ (בראשית, מ"ט, ה'-ז')
  26. ^ הצלמים היו אצלם מהשלל שלקחו משכם (רש"י בראשית לה, ב.
  27. ^ בראשית רבה, פרשת ויצא, פרק עד סימן ט; פסיקתא זוטרתא, פרשת ויצא, פרק לא סימן לב.
  28. ^ (בראשית, ל"א, ל"ב)
  29. ^ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוק ל"ד
  30. ^ (שבת נה, רבי שמואל בר נחמני בשמו של רבי יונתן)
  31. ^ בפרשת ויחי פרק מ"ט
  32. ^ לפי רבי אברהם בן מאיר אֶבּן עזרא
  33. ^ ספר בראשית, פרק נ', פסוק י"א
  34. ^ לדעת רבי יוחנן בתלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ה עמוד ב.
  35. ^ (האמירות דלעיל המיוחסות לחז"ל מופיעות במדרש בראשית רבה בפרשות ס"ג, ס"ה - ס"ח)


Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0