פיטאיה

פיטאיה
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	ציפורנאים
משפחה:	צבריים
סוגים
	Hylocereus; Stenocereus;

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא הסיבות לכך מפורטות בדיונים שנערכו בשלוש השנים האחרונות בדף השיחה.

פִּיטָאיָה הוא שם כולל ל־2 סוגים של צמחים ממשפחת הצבריים (קקטוסים), שמקורם בדרום אמריקה. המין המוכר ביותר ביניהם הוא Hylocereus undatus המכונה גם "פרי הדרקון".

פרי נוסף הקרוי בשם זה הוא הקובו.

תיאור הצמח

הפיטאיה (נקרא גם פרי הדרקון), על זניה השונים, היא קקטוס חסר קוצים, הצומח בשרביטים ארוכים, שגובהם עד ששה מטרים. מגדלים אותה בשיטת ההדליה, בכמה דרכים.

ענפי הצמח בשרניים, וכל צמח נושא פרחים רבים, צהובים או לבנים, הפורחים בלילה, כאשר זמן פריחתו של כל אחד מהם הוא לילה אחד בלבד. אופן האבקתם במקומות גידולם בארץ הוא מלאכותי בדרך כלל.

קליפת הפרי אדומה, ורודה-סגולה או צהובה, וממנה מסתעפים עלעלים המזכירים ארטישוק. תוכן הפרי עסיסי, בצבע לבן או סגלגל, והוא משופע בזרעים קטנים ושחורים. בדרך כלל אי אפשר להבדיל על פי קליפת הפרי אם תוכנו הוא לבן או סגלגל, לפעמים לתוכן הסגלגל ישנה קליפה כהה יותר, אך לא בהכרח.

הפרי בשל בתקופה שבין יוני לינואר, והוא משתמר כ-10 ימים בטמפרטורת החדר, או כשלושה שבועות בתנאי קירור. הפרי מכיל ויטמין C, סיבים תזונתיים ונוגדי-חימצון רבים.

גידול פיטאיה בישראל

הפיטאיה מתאימה לגידול טבעי באקלים יבש, טרופי או סוב טרופי. בישראל מגדלים 3 זני פיטאיה בתנאי בית רשת, במישור החוף, בנגב ובערבה. אחד הזנים נקרא "ביצי דרקון", על שום צורת הפרי, בעל הגלדים הבולטים, כשל שריון של דרקון. הפרי מתוק, מעט חמצמץ, בעל צבע סמוק כשל סלק, ומכיל מיץ רב.

הוונוס והגולדן הם שני זנים של פיטאיה אשר פותחו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב על ידי פרופסור יוסף מזרחי^[1].