ארץ אלכסנדר
שגיאות פרמטריות בתבנית:אי
פרמטרים [ שנת אוכלוסייה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
.jpg) | |
| פני הר סלעיים, אי אלכסנדר | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | ים בלינגסהאוזן מערבית לארץ פלמר, חצי האי האנטארקטי |
| קואורדינטות | 71°00′S 70°00′W / 71.000°S 70.000°W |
| סוג | אי לא-מיושב |
| שטח | 49,070 קמ"ר |
| אורך | 390 ק"מ |
| רוחב | 80 - 240 ק"מ |
| גובה מרבי | 2,987 (הר סטפנסון) מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה | לא שייך לאף מדינה |
| אוכלוסייה | 0 |
| מגלה | משלחת רוסית בפיקודו של פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן |
| תאריך גילוי | 28 בינואר 1821 |
 | |
ארץ אלכסנדר (באנגלית: Alexander Island), הידועה גם בשם "אי אלכסנדר הראשון" או "ארכיפלג אלכסנדר הראשון", הוא האי הגדול ביותר באנטארקטיקה. הוא נמצא בים בלינגסהאוזן מערבית לארץ פלמר, חצי האי האנטארקטי שביניהם מפריד מפרץ מרגריטה ומצר ג'ורג' השישי. מדף הקרח ג'ורג' השישי ממלא בשלמות את מצר ג'ורג' השישי ומחבר את ארץ אלכסנדר אל ארץ פלמר. האי מקיף בחלקו את מדף הקרח וילקינס, השוכן ממערב לו. אורכה של ארץ אלכסנדר הוא כ-390 ק"מ מצפון לדרום, רוחבה 80 ק"מ בצפון ו-240 ק"מ בדרום, ושטחו 49,070 קמ"ר. אי אלכסנדר הוא האי הלא-מיושב השני בגודלו בעולם, אחרי האי דבון, וכן האי ה-28 בגודלו בתבל.
היסטוריה
את אי אלכסנדר גילתה ב-28 בינואר 1821 משלחת רוסית בפיקודו של פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן, שכינה אותו בשם "ארץ אלכסנדר הראשון" על שם הצאר השליט אלכסנדר הראשון מרוסיה, אבל עד 1940 סברו שהוא איננו נפרד מיבשת אנטארקטיקה עצמה. ניתוקו מן החלק היבשתי הוכח בדצמבר 1940, על ידי קבוצת מזחלת בת שני אנשים, פין רון וקרל אקלונד מן השירות האנטארקטי של ארצות הברית.[1] בשנות ה-50' נבנה בסיס בריטי כחלק מן הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה בשם "הצוק המאובן" (בסיס KG).
כיום משמש האי כמרכז מטאורולוגי ובסיס תדלוק. הממלכה המאוחדת טוענת לבעלות עליו, כמייצג את האי הגדול ביותר שנותר בחזקתה מעבר לים, חלק מן הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה, בעוד שצ'ילה וארגנטינה רואות בו חלק מן הפרובינציה הצ'יליאנית באנטארקטיקה ופרובינציית ארץ האש של ארגנטינה בהתאם.
גאוגרפיה
שטחה של ארץ אלכסנדר מכוסה קרח ברובו הגדול. יש כמה נונאטאקים ואי-אילו אזורים חופשיים מקרח, כגון "מאסיף אבליישן פוינט", בגודל ניכר. הנונאטאקים הם פסגות של רכסי הרים וגבעות הנמשכים מצפון לדרום. הם כוללים את "הרי קולברט", "הרי האבר", "הרי לאסוס", "הרי רואן", "הרי אוניברסיטת סופיה" ו"הרי וולטון"; "פסגות סטקטו"; "מדרונות לולי"; "רמות אלגר"; ו"רכס דאגלס". ההרים, הפסגות, הגבעות והרמות הללו מוקפים חלקת קרח קבועה, המורכבת מקרחונים הצפים מחופי אי אלכסנדר. הקרחונים האלה נעים מערבה אל מדף הקרח באך ואל מדפי הקרח של מצר וילקינס ואל ים בלינגהאוזן, ומזרחה אל תוך מדף הקרח ג'ורג' השישי. מדף הקרח ג'ורג' השישי ניזון מקרחונים שמוצאם בכיפת הקרח של ארץ פלמר וארץ אלכסנדר.
עוד מאפיין מעניין של ארץ אלכסנדר הוא אגם הודג'סון. זהו אגם תת-קרחוני לשעבר, שהגיח מתחת לשכבת הקרח שכיסתה אותו. אורכו 2 ק"מ ורוחבו קילומטר וחצי, והוא מכיל עמוד מים בעומק 93.4 מ' החתום מתחת לקרח אגמים תמידי בעובי של 3.6 עד 4 מטרים. צדו הצפוני של אגם זה גובל בקרחון סאטורן, הצף מזרחה אל תוך מצר ג'ורג' השישי, ואילו צדו הדרומי של אגם הודג'סון גובל בצד הצפוני של "חומת המבצר" (Citadel Bastion). בתקופה שהקרחונים הגיעו לשיאם, היה אגם הודג'סון מכוסה בשכבת קרח בעובי של 470 מ' לפחות. שכבת הקרח הזאת התחילה להצטמצם לפני כ-13,500 שנים. היא נסוגה והותירה את אגם הודג'סון עם תכסית קרח רב-שנתית לפני כ-11,000. מאז מכוסה האגם הזה בקרח תמיד.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הערות שוליים
- ↑ הספד לקרל אקלונד, 1962-1909 בכתב העת "ארקטיק", כרך 16 משנת 1963, מס' 2, עמ' 148-147, בהוצאת המכון הארקטי של צפון אמריקה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] ארץ אלכסנדר25330930