ארץ אלכסנדר

ארץ אלכסנדר
Alexander Island

פני הר סלעיים, אי אלכסנדר
נתונים גאוגרפיים
מיקום	ים בלינגסהאוזן מערבית לארץ פלמר, חצי האי האנטארקטי
קואורדינטות	71°00′S 70°00′W
סוג	אי לא-מיושב
שטח	49,070 קמ"ר
אורך	390 ק"מ
רוחב	80 - 240 ק"מ
גובה מרבי	2,987 (הר סטפנסון) מטר
נתונים מדיניים
מדינה	לא שייך לאף מדינה
אוכלוסייה	684 (2015)
מגלה	משלחת רוסית בפיקודו של פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן
תאריך גילוי	28 בינואר 1821

ארץ אלכסנדר או האי אלכסנדר (באנגלית: Alexander Island), הידועה גם בשם "אי אלכסנדר הראשון" או "ארכיפלג אלכסנדר הראשון", הוא האי הגדול ביותר באנטארקטיקה. הוא נמצא בים בלינגסהאוזן מערבית לארץ פלמר, חצי האי האנטארקטי שביניהם מפריד מפרץ מרגריטה ומפרץ ג'ורג' השישי. מדף הקרח ג'ורג' השישי ממלא בשלמות את מפרץ ג'ורג' השישי ומחבר את ארץ אלכסנדר אל ארץ פלמר. האי מקיף בחלקו את מדף הקרח וילקינס, השוכן ממערב לו. אורכה של ארץ אלכסנדר הוא כ-390 ק"מ מצפון לדרום, רוחבה 80 ק"מ בצפון ו-240 ק"מ בדרום, ושטחו 49,070 קמ"ר. אי אלכסנדר הוא האי הלא-מיושב השני בגודלו בעולם, אחרי האי דבון, וכן האי ה-28 בגודלו בתבל.

היסטוריה

מפת אנטארקטיקה

את אי אלכסנדר גילתה ב-28 בינואר 1821 משלחת רוסית בפיקודו של פביאן גוטליב פון בלינגסהאוזן, שכינה אותו בשם "ארץ אלכסנדר הראשון" על שם הצאר השליט אלכסנדר הראשון מרוסיה, אבל עד 1940 סברו שהוא איננו נפרד מיבשת אנטארקטיקה עצמה. ניתוקו מן החלק היבשתי הוכח בדצמבר 1940, על ידי קבוצת מזחלת בת שני אנשים, פין רון וקרל אקלונד מן השירות האנטארקטי של ארצות הברית. בשנות ה-50' נבנה בסיס בריטי כחלק מן הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה בשם "הצוק המאובן" (בסיס KG).

כיום משמש האי כמרכז מטאורולוגי ובסיס תדלוק. הממלכה המאוחדת טוענת לבעלות עליו, כמייצג את האי הגדול ביותר שנותר בחזקתה מעבר לים, חלק מן הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה, בעוד שצ'ילה וארגנטינה רואות בו חלק מן הפרובינציה הצ'יליאנית באנטארקטיקה ופרובינציית ארץ האש של ארגנטינה בהתאם.

גאוגרפיה

שטחה של ארץ אלכסנדר מכוסה קרח ברובו הגדול. יש כמה נונאטאקים ואי-אילו אזורים חופשיים מקרח, כגון "מאסיף אבליישן פוינט", בגודל ניכר. הנונאטאקים הם פסגות של רכסי הרים וגבעות הנמשכים מצפון לדרום. הם כוללים את "הרי קולברט", "הרי האבר", "הרי לאסוס", "הרי רואן", "הרי אוניברסיטת סופיה" ו"הרי וולטון"; "פסגות סטקטו"; "מדרונות לולי"; "רמות אלגר"; ו"רכס דאגלס". ההרים, הפסגות, הגבעות והרמות הללו מוקפים חלקת קרח קבועה, המורכבת מקרחונים הצפים מחופי אי אלכסנדר. הקרחונים האלה נעים מערבה אל מדף הקרח באך ואל מדפי הקרח של מצר וילקינס ואל ים בלינגסהאוזן, ומזרחה אל תוך מדף הקרח ג'ורג' השישי. מדף הקרח ג'ורג' השישי ניזון מקרחונים שמוצאם בכיפת הקרח של ארץ פלמר וארץ אלכסנדר.

עוד מאפיין מעניין של ארץ אלכסנדר הוא אגם הודג'סון. זהו אגם תת-קרחוני לשעבר, שהגיח מתחת לשכבת הקרח שכיסתה אותו. אורכו 2 ק"מ ורוחבו קילומטר וחצי, והוא מכיל עמוד מים בעומק 93.4 מ' החתום מתחת לקרח אגמים תמידי בעובי של 3.6 עד 4 מטרים. צדו הצפוני של אגם זה גובל בקרחון סאטורן, הצף מזרחה אל תוך מצר ג'ורג' השישי, ואילו צדו הדרומי של אגם הודג'סון גובל בצד הצפוני של "חומת המבצר" (Citadel Bastion). בתקופה שהקרחונים הגיעו לשיאם, היה אגם הודג'סון מכוסה בשכבת קרח בעובי של 470 מ' לפחות.

גאולוגיה

מבט על פוסייל בלף מתחנת פוסייל בלף

פרט לרצועה ברוחב של 10 עד 30 קילומטרים לאורך חופו המזרחי של האי, תשתית המסלע מתחת לקרח המכסה את האי אלכסנדר, מורכבת ממקבץ מורכב של סלעים מותמרים שהחוקרים מעריכים את מקורם בסלעי משקע או סלעים געשיים. לפי המחקר, סלעים אלו, שבמקומות אחדים חדרו לתוכם סלעי יסוד או כיסו אותם מכונים "חבורת למאי" (Lemay Group). החבורה כוללת אבן חול (תת-גריווקה וארקוזה) ובה שכבות של אבן טין, אבן בוץ, טוף, סלעי משקע ממקור געשי, אגלומרט וקונגלומרט שכולם הותמרו למינרלים פרהניט – פומפלייט של פאצייס צפחות כחולות. סלעים מותמרים שמקורם בסלעי משקע מכילים שרידי מאובנים שהשתמרו בקושי של אמוניטים, צדפות, חלזונות ורדיולריות (בעברית קרנוניות), ומקטעים של צמחים מאובנים. חבורת למאי מכילה בנוסף מקטעים של תחתית האוקיינוס, איים והרי מצולה שכיוונם צפון-דרום והמוגבלים על ידי העתקים, הכוללים בזלת כרים, סלעי משקע ממקור געשי וצור. עוד מעריכים שסלעים אלו, המרכיבים את חבורת למאי עברו קימוטים אסימטריים והעתקי דחיפה למערב, ומכילים אזורים כאוטיים, ושפע של מעוות של משקעים רכים. בהתבסס על ביוסטרטיגרפיה הסלעים העתיקים ביותר הידועים שנמצאו בתוך חבורת למאי מתוארכים במחקר הגאולוגי לתחילת תור היורה ועד לקרטיקון עליון. החוקרים משערים שחבורת למאי היא מנסרת הצטברות שנבנתה מקרקעית הים בצד המערבי של קשת געשית ששורשיה נחשפו בחצי האי האנטארקטי שהייתה פעילה זמן רב, בין תחילת היורה לפלאוקן עד שההפחתה נעצרה.

מתחת לרצועה ברוחב של 10 עד 30 קילומטרים לאורך חופו המזרחי של האי אלכסנדר יש שכבה בעובי 7 קילומטרים של "חבורת פוסייל בלף" (Fossil Bluff Group – "חבורת צוק המאובנים") המכילה אבן חול, אבן בוץ וקונגלומרט שהושקעו בסביבה ימית רדודה או בסביבת נהרות עשירה מאוד במאובנים. השכבות הימיות בחבורה זו מכילה שפע של מאובנים ימיים: אמוניטים, צדפות, חלזונות ועוד. שכבות הסלע שהושקעו בסביבת נהרות מכילות יערות מאובנים ובהן גזעים עומדים בגובה של עד 5.5 מטרים, מאובני צמחים נוספים, והקרקע הקדומה כפי שנתגלו בנונאטאק המכונה "סיטאדל בסטיון" (Citadel Bastion – "מבצר המצודה"). לפי המחקר, סלעי משקע אלו לא עברו התמרה וקימוט קל בלבד. הם הושפעו מהעתקי חילוף, העתקים נורמליים והעתקי דחיפה בזמנים שונים. החוקרים מעריכים לפי ממצאי המאובנים שנמצאו בו, שחבורת פוסייל בלף הצטברה על פני תקופה מתחילת היורה ועד קרטיקון תיכון. סלעי המשקע של חבורת פוסייל בלף משתרעים תוך אי התאמה ותוך יצירת העתקים מעל סלעי חבורת למאי.

שתי חבורות שונות של סלעי יסוד נתגלו באי אלכסנדר. חבורה אחת של סלעי יסוד מורכבת מסלעים געשיים ופלוטוניים של שבין הקרטיקון העליון לפלאוקן. הם מכסים תוך אי התאמה וחודרים לסלעים המותמרים של חבורת למאי וסלעי המשקע של חבורת פוסייל בלף. כמה מסלעים געשיים אלו מורכבים מאנדזיט עשיר במגנזיום, שנוצר על פי ההערכות בהפחתה מקוטעת של רכס מרכז אוקייני. ולבסוף, קיימים מחשופים קטנים אחדים של סלעים געשיים אלקליים מהנאוגן שלפי החוקרים נוצרו לאחר שההפחתה נעצרה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארץ אלכסנדר בוויקישיתוף

• ארץ אלכסנדר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32616817ארץ אלכסנדר