בנימינה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רחוב המייסדים בבנימינה
בית הכנסת ההיסטורי במושבה, 10/09
בריכת המים שהוקמה במימון הברון רוטשילד בנקודה הגבוהה ביישוב ובחלקה התחתון שכנה תחנת הנוטרים המקומית, 10/09
בנימינה מהתצפית שבשמורת חוטם הכרמל

בִּנְיָמִינָה היא מושבה דרומית לזכרון יעקב, מזרחית לאור עקיבא וצפונית לפרדס חנה. בשנת 2003 אוחדו הרשויות המקומיות בנימינה וגבעת עדה לכדי מועצה מקומית אחת - בנימינה-גבעת עדה.

היסטוריה

בחפירות הצלה שביצעה רשות העתיקות באזור בורג' בנימינה בשנת 2011 התגלו שרידי התיישבות מהתקופה הביזנטית, וכן קברים, ככל הנראה של מוסלמים, מהתקופה העות'מאנית[1].

תחנת הרכבת בנימינה נקראה על שם הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד עוד בטרם הוקם היישוב בנימינה שנקרא כשמה של התחנה (זהו המקרה היחיד בארץ שבו יישוב נקרא בשמה של תחנת רכבת). התחנה בנימינה נפתחה לנוסעים ולסחורות[2] ב-11 ביולי 1921 בקו חיפה-קנטרה, שהופעל בימי המנדט הבריטי[3], בשטחה של תחנה רכבת צבאית לשעבר שנקראה בשם "קיסריה".

בנימינה נוסדה בידי בנים של עולי העלייה הראשונה ממושבות האזור (זיכרון יעקב וגבעת עדה) ועולי העלייה השלישית שהתיישבו בה ב-1922. טקס חנוכת המושבה החדשה נערך בט"ו בשבט תרפ"ג.[4] אדמת היישוב נרכשה מידי פיק"א, היישוב היה חקלאי בתחילתו. פקידות הברון רוטשילד, שהביאה את המתיישבים הראשונים לבנימינה, הביאה גם משפחות יוצאי גאורגיה, לסייע בחקלאות, ובתעשיית הבשמים. מפעל "יסמין" לייצור בשמים לייצוא נפתח במושבה בשנת 1925[5]. לאחר מלחמת העולם הראשונה הצטרפו קבוצות רבות למקום והוא גדל במהירות. בנוסף הגיעו אל האזור קבוצות עבודה כגון קבוצת מנורה בהנהגת גרשון שץ לעבודה בייבוש ביצות כבארה.

בשנת 1940, בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה והמערכה בצפון אפריקה, הקים הצבא הבריטי את "מחנה 101" על הדרך לזכרון יעקב, בסמוך לתחנת הרכבת. המחנה קלט חיילים פצועים שטופלו והחלימו בו וכן חיילים מיחידות שפורקו או פוזרו וצורפו ליחידות חדשות. לאחר תום המלחמה עסקו החיילים בעיקר בשמירה על מתקני הרכבת ומסילת הברזל, בשמירה על חוף הים בפני הסתננות מעפילים ובחיפוש אחר סליקים של נשק בלתי-חוקי. המחנה פונה בשנת 1948 עם תום המנדט והפך ל"מעברת בנימינה" זמן קצר לאחר מכן (כיום שוכנות במקום "גבעת ישורון", "שכונת ורבורג" וחלק מאזור התעשייה). בשנת 1952 הקים יוסף צבי זלצר, עולה מהונגריה ויינן במקצועו, את יקב "אליעז" (כיום "יקבי בנימינה") בשטח מפעל הבשמים. בשנות השישים היה זה היקב השני בגודלו בישראל.

היישוב כיום

ראש המועצה המכהן מאז נובמבר 2013 הוא פנחס (פינקי) זוארץ. חלק גדול מתושבי בנימינה עובדים בגוש דן ומנצלים את תחנת הרכבת להגעה מהירה לשם. בזכות שדרוג התחנה, שנעשה בסוף שנות ה-90, היא משמשת כתחנת מעבר בין רכבות פרבריות ובין עירוניות ומושכת אליה נוסעים רבים מיישובים סמוכים. שדרוג התחנה האיץ את הפיתוח באזור וכיום ישנו אזור תעשייה קטן בסמוך.

קבוצת הכדורסל המקומית שיחקה בשנים 20072009 בליגה הלאומית לכדורסל.

הפזמונאי אהוד מנור הוא מבני המושבה הנודעים ביותר. הוא גדל ברחוב היין ועל אף שעזב אותה בצעירותו, לאחר מותו בשנת 2005 נקבר בבית העלמין שבה, בסמוך להוריו ולשני אחיו. שמו של רחוב העלייה, הכניסה המערבית לבנימינה, הוסב בשנת 2011 לשם "ימי בנימינה", שם שירו המפורסם של מנור, לזכרו. ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט נולד במבצר שוני וגדל ב"נחלת ז'בוטינסקי" במושבה, שבה התגוררה גם משפחתו של השר לשעבר זאב בוים ויו"ר קק"ל לשעבר, שלמה גרבץ. ביישוב גרים אמנים נוספים בהם רוני אורן, הזמר דורי בן זאב והשחקן ליאור כלפון.

בשנת 2013 שונו שמות הכיכרות של בנימינה לשמות שיריו של אהוד מנור, לזכר המשורר יליד בנימינה.

בשנת 2013 גם הוקם מרכז מסחרי "של" ומשמש את התושבים לקניותיהם

מוסדות ביישוב

בית הראשונים
גמלים בדיונה דרומית לבנימינה 1937

חינוך ותרבות

בבנימינה ארבעה בתי ספר יסודיים: בית ספר היסודי למדעים "אשכולות", בית ספר "הנדיב", בית ספר "אמירים" ובית הספר המשלב חילוני-דתי "בראשית" . כמו כן קיים בית ספר תיכון וחטיבת ביניים בשם "קריית החינוך אורט בנימינה" ומתנ"ס.

בבנימינה פועל "הגן הסולארי" - מרכז הדרכה בנושאי קיימות ואיכות הסביבה.

יקב

יקב בנימינה שוכן בלב היישוב והוא הרביעי בגודלו בארץ נכון לשנת 2011.

בית הראשונים

בית הראשונים הוא מוזיאון המציג את חיי המתיישבים הראשונים במושבה. בבית ניתן לראות כלי חקלאות, כלי בית ומכשירים נוספים אשר שימשו את האיכרים בשנות ה-20 של המאה העשרים.

שירותי דת

בבנימינה ישנם כ-10 בתי כנסת, כאשר בית הכנסת המרכזי הוא 'תפארת בנימין' שהוקם בשנת 1928, בנוסף ישנו מקווה טהרה ובית חב"ד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בנימינה הביזנטית, יואב איתיאל, מגזין המושבות 26.8.2011
  2. ^ דו"ח הנציב העליון, הרברט סמואל, על פלשתינה לתקופה שבין יולי 1920 עד דצמבר 1921
  3. ^ 15 ביולי The Palestine Weekly, 1921
  4. ^ http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/?action=tab&tab=browse&pub=DHY [מתוך כתבה בעיתון "דואר היום" 5.2.1923 עמוד 3]
  5. ^ שכונת היסמין, דבר, 3 ביוני 1936