קרן קימת לישראל
| קרן קיימת לישראל | |
|---|---|
| |
| |
| הקופסה הכחולה, מסמליה המובהקים של קק"ל | |
| סוג | חברה לתועלת הציבור |
| שנת הקמה | 1901 |
| משרד ראשי | ירושלים |
| מיקום המטה | בית המוסדות הלאומיים |
| מייסדים | צבי הרמן שפירא |
| שליטה בחברה | ההסתדרות הציונית |
| ענפי תעשייה | נדל"ן |
| הכנסות | 2.583 מיליארד ש"ח (2015)[1] |
| רווח תפעולי | 511 מיליון ש"ח (2015)[1] |
| רווח | 395 מיליון ש"ח (2015)[1] |
| סך המאזן | 12.720 מיליארד ש"ח (2015)[1] |
| אנשי מפתח | דני עטר יושב ראש |
| עובדים | 950 (2015) |
קרן קיימת לישראל (קק"ל) היא חברה לתועלת הציבור[2]. היא נוסדה כארגון ציוני בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית ב־1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. בקונגרס השישי של ההסתדרות הציונית (אוגוסט 1903) סוכמו העקרונות הבאים: הקרן תשמש כזרוע ההסתדרות הציונית לרכישת קרקעות ארץ ישראל ולהעברתן לבעלות העם היהודי לצמיתות כקרקע לאומית; אמצעי הקרן ייאספו מכספי תרומות, והקרן לא תורשה למכור את קרקעותיה אלא להחכירן בלבד. לאחר הקמת מדינת ישראל התאגדה קק"ל כחברה ישראלית ובתזכיר התאגדותה משנת 1954 נוסחו מטרותיה: "לקנות, לרכוש בחכירה או בחליפין, לקבל בחכירה או באופן אחר – קרקעות, יערות, זכויות חזקה ושיעבודי הנאה וכל זכויות כיוצא באלו, וכן נכסי דלא ניידי מכל סוג אחר, התחום שנקבע (והוא כולל לפי מובנו בתזכיר זה, את מדינת ישראל וכל שטח הנתון לשיפוטה של ממשלת ישראל) או בכל חלק ממנו, לשם יישוב יהודים על הקרקעות והנכסים האמורים"[3]
תוכן עניינים
היסטוריה
בקונגרס הציוני הראשון ב־1897 העלה צבי הרמן שפירא את הרעיון להקים קרן לאומית של העם היהודי לרכישת אדמות בארץ ישראל. ארבע שנים לאחר מכן, בקונגרס הציוני ב-1901, הוכרז על ייסוד "קרן קיימת לישראל" - ארגון שתפקידו לרכוש קרקעות להתיישבות יהודית בארץ ישראל. הקרן הקיימת נוהלה על ידי ההסתדרות הציונית. מקור השם הוא בדברי המשנה, המפרטת ומונה כמה דברים שהאדם "אוכל פירותיהם בעולם הזה – והקרן קיימת לו לעולם הבא" (משנה, מסכת פאה, פרק א). בחירת שם זה לקרן הלאומית נועדה לרמוז ליהודי העולם, כי התרומות שיתנו לקרן (בעולם הזה) יעמדו לזכותם בעולם הבא.
התורם הראשון לקרן הקיימת לישראל היה יונה קרמנצקי, שתרם עשר לירות שטרלינג. אחריו תרם הרצל ובעקבותיו צירים רבים מהקונגרס הציוני. הרכישות הראשונות לקרן הקיימת נעשו בשנים 1904 - 1905. לרכישה הראשונה ל"נאציונאל פונד", שמה של הקרן הקיימת בלעז, נחשבת קנייתם של כ-4,000 דונם בחיטין מידי הסוחר דוד חיים, במחיר של 20 פרנק לדונם. לאחר מכן, נרכשו כ-2,400 דונם מאדמות הכפר דיר טריף ליד לוד (בית החרושת חדיד, חוות בן שמן ולימים "כפר הנוער בן שמן") וכן 1,600 דונם מאדמת הכפר ח'ולדה, לימים, חוות חולדה, בהם גודלו השתילים ליער הרצל, שהוא היער הראשון שניטע על ידי הקרן הקיימת[4].
בשנת 1905, רכשה הקרן הקיימת מיק"א את אדמות דלייקה, בהן הוקמה חוות כנרת, ואת אדמות אום ג'וני, בהן היה אתר ההתיישבות הראשון של דגניה א'.
בשנים הראשונות עסק יונה קרמנצקי בצדדים המעשיים של הקמת הקרן, והיה מנהלה הראשון עד 1907.
בשנת 1923 מונה מנחם מנדל אוסישקין לעמוד בראש הקרן. בתקופה זו הייתה חברת "הכשרת היישוב" בראשות יהושע חנקין הקונה העיקרית של קרקעות עבור קק"ל. משנות השלושים ואילך, בתקופת כהונתו של יוסף ויץ כמנהל מחלקת הקרקעות והייעור החלה קק"ל לרכוש קרקעות במישרין מבעלי הקרקע הערבים. כדי לייעל את תהליך רכישת הקרקעות, אורגנו חמישה משרדים מחוזיים ומונו אנשים שהיו בעלי ידע בענייני קרקעות ובניהול משא ומתן עם בעלי קרקע ערבים. אז החלה רכישת קרקעות באזורים שעד אז לא הייתה בהם דריסת רגל ליהודים, כמו הרי יהודה, הגליל המערבי, עמק החולה ובדרום הנגב.
בעקבות מאורעות 1939-1936 והצמצום באפשרויות רכישת הקרקע מהערבים, החלה קק"ל להיות שותפה ביחד עם הסוכנות היהודית גם במפעל ההתיישבות בארץ.
בשנת 1938 נוסדה חברת הימנותא (נאמנות בארמית), במטרה להוות מכשיר משפטי לקניית וניהול קרקעות שהקרן הקיימת שוקלת למכרם הלאה, דבר הנוגד את עקרונות הקרן. כן נועדה חברת הימנותא להחזיק בנאמנות קרקעות שנמסרו לקרן הקיימת עד למסירתם חזרה לבעליהם. לפני 1938 שימשה חברת הכשרת היישוב בתפקיד דומה לזה של חברת הימנותא[5][6].
הקמת קרן היסוד בשנת 1920 (הארגון שניהל את כספי ההסתדרות הציונית) ומינהל מקרקעי ישראל ב־1960 (הארגון שריכז את הקרקעות הציבוריות של מדינת ישראל) צימצמו את תחום אחריותה של קק"ל, עם זאת בשנת 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, המעניק לקק"ל יפוי כוח להיות המוסד הממונה על פיתוח אדמות הארץ וייעורן ועל ההסברה החינוכית-ציונית. בתחילת המאה ה-21 מרוכזת פעילות הקרן סביב פיתוח, השבחת והכשרת קרקעות לעיבוד ולהתיישבות, ובתחומים כגון סלילת דרכים, בניית סכרים וניקוז.
פעילות קק"ל
רכישת קרקע
לפני קום המדינה עסקה קק"ל בעיקר ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן. עם זאת, רוב קרקעות קק"ל נמכרו לקק"ל על ידי ממשלת ישראל לאחר קום המדינה מתוך "נכסי הנפקדים" - נכסי דלא ניידי שבעליהן נטשו אותם במלחמת השחרור[7].
| שנה | נרכשו | סך הכל בעלות בסוף השנה | (אחוז מכלל רכישות הקרקע על ידי יהודים באותה שנה[9]), הערות |
|---|---|---|---|
| עד 1914 | 16,366 | ||
| 1920 | 5,997 | 22,363 | מרשם המקרקעין לא פעל במהלך מלחמת העולם הראשונה והממשל הצבאי הבריטי |
| 1921 | 43,021 | 65,384 | (47.4%) |
| 1922 | 6,977 | 72,361 | |
| 1923 | 18,459 | 90,820 | (44.7% ב-1922-1923) |
| 1924 | 40,225 | 131,045 | (89.9%) |
| 1925 | 33,090 | 164,135 | |
| 1926 | 13,744 | 177,879 | (32.7%) |
| 1927 | 18,779 | 196,658 | (98.9%) |
| 1928 | 5,433 | 202,091 | (25.3%) |
| 1929 | 59,549 | 261,640 | (92.3%) |
| 1930 | 16,987 | 278,627 | (87.7%) |
| 1931 | 9,978 | 288,605 | (53.7%) |
| 1932 | 8,305 | 296,910 | (44%) |
| 1933 | 32,371 | 329,281 | (87.5%) |
| 1934 | 12,575 | 341,856 | (20.2%) |
| 1935 | 16,524 | 358,380 | (22.7%) |
| 1936 | 13,161 | 371,541 | (72.5%) |
| 1937 | 13,507 | 385,048 | |
| 1938 | 34,223 | 419,271 | |
| 1939 | 53,499 | 472,770 | |
| 1940 | 43,180 | 515,950 | |
| 1941 | 45,460 | 561,410 | |
| 1942 | 48,981 | 610,391 | |
| 1943 | 67,265 | 677,656 | |
| 1944 | 67,357 | 745,013 | |
| 1945 | 65,644 | 810,657 | |
| 1946 | 52,000 | 862,657 | ערך מקורב |
| 1947 | 63,000 | 925,657 | ערך מקורב |
| עד מאי 1948 | 936,000 | על פי נתוני ועדת הכלכלה של הכנסת היו סך נכסי קק"ל ערב הקמת המדינה 942,092 דונם | |
| 1948 | 97,000 | 1,022,657 | |
| 1949 | 1,101,942 | 2,124,599 | רכישה של אדמות כפרים נטושים ממנהל הפיתוח |
| 1950 | 1,271,734 | 3,396,333 | רכישה של אדמות כפרים נטושים ממנהל הפיתוח, העסקה הושלמה ב-1953 |
לפני הקמת המדינה
עיקר פעילותה של הקרן הקיימת בתחום רכישת הקרקע החלה לאחר כינוס הוועד הפועל הציוני ב-1920 בלונדון. עד שנת 1920 רכשה קק"ל פחות מ-25,000 דונמים שרובם עברו מבעלותה לרוכשים פרטיים. משנת 1921 חל גידול ניכר בהיקף עסקאות הרכישה שביצעה הקרן הקיימת והקרקע שנרכשה נותרה בבעלותה. בשנים 1921-1933 היה משקלה של הקרן כ-60% מכלל העברות הקרקע לבעלות יהודית. בשנים 1934-1935 הצטמצם חלקה של הקרן הקיימת ל-20% בלבד אך עם פרוץ המרד הערבי הגדול בשנת 1936 פחתו העסקאות הפרטיות וגדל חלקה של הקק"ל[9]. לפי מנכ"ל הקרן הקיימת אברהם גרנות מעל למחצית השטח שרכשה הקרן הקיימת עד 1948 היה בבעלות בעלי קרקע גדולים שחיו מחוץ לשטחי המנדט, כרבע מבעלי קרקעות גדולים מקומיים, כ-13% מממשלת המנדט, כנסיות וחברות ורק כ-10% מפלאחים שעיבדו אותה בעצמם[10].
לאחר קום המדינה
מקור רוב הקרקע שבידי הקרן הקיימת אלו נכסי דלא ניידי שבעליהם גורשו/נטשו אותם במהלך מלחמת השחרור, ושהועברו לקרן הקיימת מממשלת ישראל לאחר קום המדינה בשתי עסקאות גדולות. אברהם גרנות הוא שיזם והוציא לפועל את הרכישות על אף התנגדות בקרב שרי ממשלה ובהנהלת הקרן הקיימת. בין המתנגדים היה יוסף ויץ שסבר שרכישת קרקע הנמצאת ממילא בידי המדינה מיותרת ודי באפוטרופסות של הקרן הקיימת לשם פיתוח[11]. בין הנימוקים למסירת שטחים גדולים לידי הקרן הקיימת מידי הממשלה היו מחויבותה של הקרן הקיימת (להבדיל מממשלת ישראל) לפיתוח הקרקע לטובת יהודים בלבד. כך הסבירו הרצפלד וגרנות שהעברת הבעלות על תבטיח שהן ישמשו אך ורק את היהודים ולא את יתר אזרחי המדינה[12].
האמנה בין ממשלת ישראל לקרן הקיימת
בשנת 1961 נחתמה אמנה בין הקרן הקיימת לממשלת ישראל ועל פיה מינהל מקרקעי ישראל מנהל גם את קרקעות הקק"ל[13]. סעיף 4 באמנה קובע כי "אדמות הקרן הקימת לישראל ינהלו, נוסף לכך, בכפיפות לתזכיר ולתקנות ההתאגדות של הקרן הקימת לישראל" כלומר ייועדו ליהודים בלבד. נקבע כי לקרן הקיימת תהיה נציגות של כ50% במועצת המנהל. זרח ורהפטיג הציג את המוטיבציה לשילוב הקק"ל במנהל המקרקעין כנובעת מהיכולת של הקרן כגוף פרטי, בניגוד לממשלה, לפעול למען יהודים בלבד "אנחנו רוצים דבר שקשה להגדירו. אנחנו רוצים שיהיה ברור שאדמת ישראל שייכת לעם ישראל. עם ישראל זה מושג רחב יותר מאשר העם היושב בציון, מפני שעם ישראל נמצא בעולם כולו. מאידך גיסא, כל חוק שאנחנו מקבלים הוא לטובת כל היושבים במדינה, וכל היושבים במדינה כוללים גם אנשים שאינם שייכים לעם ישראל העולמי... אנו נותנים לבוש חוקי לתקנות של הקרן הקיימת לישראל"[14]. בחודש אוגוסט 2014 פורסם כי דירקטוריון קק"ל קיבל החלטה[15] לפיה קק"ל תיערך להיפרדות מן המדינה והפסקת ההתקשרות עם רשות מקרקעי ישראל המנהלת את אדמות קק"ל (אם כי טרם התקבלה החלטה אופרטיבית בנושא). החלטה זו התקבלה ככל הנראה על רקע הביקורת הציבורית הגוברת על התנהלותה של קק"ל. לפי סעיף 17 ל"כתב האמנה" בין קק"ל למדינה, מדי חמש שנים יוכל כל אחד מהצדדים להודיע על רצונו לסיימה ולהתנתק מהצד השני[13], כאשר "נקודת היציאה" הקרובה בעת הפרסום היא ינואר 2015. ההודעה באה בשל התנגדות הקק"ל ממדיניות רשות המקרקעין שאינה תואמת את מטרות הקרן הקיימת "הניסיונות להלאים את קק”ל ולהפכה לכלי ממשלתי, המשרת את תפישת 'מדינת כל אזרחיה', הם חציית קו אדום, לא חוקיים, פוגעים באינטרסים של התנועה הציונית ומנוגדים לעקרונות עליהם קמה קק”ל"
ייעור ותשתיות
מאז קום המדינה היא עוסקת במפעלי ייעור, פריצת דרכים, הכשרת קרקע וחינוך. בשנים הראשונות של הקמת המדינה עבדה הקרן הקיימת לישראל על פרויקט ייבוש החולה. במאה ה-21, פועלת קק"ל גם להנגשת החניונים, הפארקים והיערות שלה לאנשים בעלי מוגבלויות.
ראשוני היערנים היו "החבורה", כפי שכינה אותם יוסף ויץ, והם כללו את שרון ויץ (מנהל אגף הייעור הראשון לאחר קום המדינה) וכן את משה קולר, טוביה אשבל, עמרם מקובר, נוח פלד, נפתלי יופה ושמחה סולובייצ'יק. על שמם ניטע יער בכרמל ושמו "יער היערנים".
מטרות קק"ל
תפקידיה של קק"ל בעבר היו לרכוש אדמות בארץ ישראל וליצור מקומות להתיישבות יהודית. לאחר קום המדינה הוסכם באמצעות אמנה בין קק"ל לבין מדינת ישראל כי מינהל מקרקעי ישראל ידאג לפן הניהול והשיווק של הקרקעות, בעוד קק"ל תמשיך להיות הבעלים הרשמיים כנציגי העם היהודי.
מאז קום המדינה קק"ל מתפקדת, לצד הסוכנות היהודית וארגונים נוספים, כאחראית על התיישבות היהודית במדינת ישראל. בחוק הקרן הקיימת שנחקק בכנסת בשנת 1953 נקבע שמטרות קק"ל הן לרכוש קרקעות וליישבם ביהודים. במשך רוב שנות המדינה נמצאו פתרונות פרקטיים למקרים שבהם לא-יהודים בקשו לרכוש קרקעות שבבעלות קק"ל (באמצעות חילופי קרקעות בין המדינה לקק"ל), אך בשנת 2004, בעקבות התנגדות תושבים מכרמיאל לרכישת דירות בעיר על ידי ערבים, הודיעה קק"ל שהיא תקפיד מכאן ואילך על שיווק קרקעותיה ליהודים בלבד. לבג"ץ הוגשו שורה של עתירות בנושא, על ידי האגודה לזכויות האזרח, עדאלה וארגונים נוספים, ובעקבותיהן בשנת 2005 פסל היועץ המשפטי לממשלה מזוז את עמדת קק"ל וקבע כי קרקעותיה יוכלו להימכר גם לערבים על בסיס עקרון השוויון. קק"ל מתנגדת להחלטה זו, ובהיעדר הסדר בעניין היא איימה לבטל את האמנה עם מדינת ישראל ולהחזיר לידיה את ניהול ושיווק קרקעותיה. העניין תלוי ועומד (2008) בפני בג"ץ.
פקידי היערות של הקרן הקיימת לישראל אחראים על ייעור ועל שימור ושיקום עצים בוגרים בישראל בשותפות עם משרד החקלאות.
שמירת שבת
במשך השנים דרשה הקרן הקיימת שלא ייעשה בנכסיה מלאכה בשבת. כל חוכר מידי הקרן הקיימת נדרש לחתום על סעיף 8 שקבע:
- "על החוכר וכל הבא מזכותו להימנע מכל עבודות בניין ומלאכה בנכסיה בימי שבת וחגי ישראל".
בשנות ה-60 דרש עוזי ארנן לבטל את הסעיף והשופטת מרים בן פורת קבעה שהסעיף בטל. בערעור לבית המשפט העליון נתקבלה פשרה שקבעה שפירוש המילה "מלאכה" הוא: "ניהול עסק וכל עבודת כפיים המבוצעת דרך קבע על ידי החוכר בעד תמורה או המבוצעת על ידי הזולת בעד תמורה ופרהסיה"[16].
משמעות הסמל
סמל הקרן הקיימת לישראל עבר מספר שינויים לאורך השנים. בתחילה עוצב בשחור לבן עם פסים היורדים מטה באלכסון ומזכירים תלמים בשדה ומסמלים את הקשר בין הקק"ל לקרקע, ולאחר מכן עוצב עם שלושה פסים בלבד שמסמלים גם את האדמה עם הקשר לצורת מפת ארץ ישראל.
החל משנת 2008 סמל קק"ל החדש הוא צבעוני (חום, ירוק וכחול) החום מסמל את הקשר לקרקע, הירוק מסמל את אחריותה של הקק"ל ליעור והכחול מסמל את המים, קק"ל לקחה על עצמה אחריות לשיקום נחלים ולאגירת מים כדי לסייע להתיישבות.
פיקוח
כחברה פרטית הקרן הקיימת אינה כפופה לביקורת חיצונית ואינה מחויבת לשקיפות. בשנת 2014 פרסם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט חוות דעת לפיה "למרות ההיבט הציבורי המהותי של פעולתה, כמעט ואין פיקוח חיצוני על התנהלותה של קק״ל ואין גוף מדינתי המפקח על התנהלותה. הציבור אינו חשוף לדוחות הכספיים ואין כל ערובה חיצונית לכך שפעילותה משרתת בצורה מיטבית את האינטרס הציבורי. לכך יש להוסיף את הקשר ההדוק בין קק״ל למערכת הפוליטית כולל בנושא מינויים בקק״ל". לעמדה המצדדת בפיקוח מבקר המדינה על הקרן הקיימת הצטרף גם מבקר המדינה, יוסף שפירא, שנימק את עמדתו ב"טענות חוזרות ונשנות על אי סדרים" ומניעת פגיעה בטוהר המידות[17]. בניגוד לעמדה זו נדחתה במאי 2014 בוועדת השרים לענייני חקיקה הצעתה של שרת המשפטים, ציפי ליבני[18] להחיל ביקורת של מבקר המדינה על הקרן הקיימת[19]. באוקטובר 2013 הסביר חבר הכנסת דוד רותם בישיבת ועדת חוקה חוק ומשפט את מניעי ההתנגדות להחלת שקיפות על הקרן הקיימת: "אני לא רוצה שקיפות. כשיבואו מחר לשאול את הקרן הקיימת: איפה המכרז שעשית כשהשקעת פה והשקעת שם? או שקנית קרקעות – אני לא רוצה לתת לך על זה שקיפות, אני לא רוצה שזה ייוודע לאף אחד"[20]
מצבה הכספי
החל בשנת 2014 הקרן מגישה דוחות כספיים לרשם ההקדשות, מאחר שמעמדה שונה לחברה לתועלת הציבור[22].
הכנסות ונכסים
על פי דו"ח זה בשנת 2014 הסתכמו הכנסות קק"ל ב2.4 מיליארד שקל, רוב הסכום - 2.1 מיליארד שקלים היו ממכירת קרקעות. בשנת 2013 היו הכנסות הקרן ממכירת קרקעות 1.7 מיליארד שקל. ההכנסה מתרומות ב-2014 הייתה כ-134 מיליון שקל מהם 76.6 מיליונים מצפון אמריקה לעומת 126 מיליון שקל בשנת 2013. שווי קרקעות קק"ל בסוף שנת 2014 היה כ-8 מיליארד שקל והיא החזיקה ב-270 מיליון שקל מזומנים בקופתה וניירות ערך בשווי 1.5 מיליארד שקל[23].
נכסי נדל"ן
מבחינת דיווח חשבונאי נחלקים נכסי הנדל"ן של הקרן הקיימת לשתי קבוצות[24].
- כ-2.6 מיליון דונם הם קרקעות הרשומות על שם הקרן ומנוהלות בידי רשות מקרקעי ישראל, הקרן הקיימת מקבלת את דמי החכירה שגובה רשות המקרקעין ומשלמת לרשות המקרקעין את עלויות הפיתוח.
- 40 אלף דונם מוחזקים בנאמנות על ידי חברת הימנותא שבבעלות מלאה של הקרן הקיימת רוב הנכסים הללו מושכרים לתקופות קצרות.
הוצאות
ההוצאה המרכזית של הקרן הקיימת היא תשלומים לרשות מקרקעי ישראל שהסתכמו ב 1.26 מיליארד שקל:
| סעיף הוצאה | סכום (מיליוני שקלים) |
|---|---|
| עלויות פיתוח | 918 |
| היטלי השבחה | 218 |
| הוצאות מנהלה | 111 |
הוצאות הקרן הקיימת על ייעור היו כ-230 מיליון שקל, ו37.5 מיליון שקל הוצאו לפיתוח פרויקטים סביבתים[25]
כוח אדם
בשנת 2014 העסיק הקרן הקיימת 950 עובדים קבועים בעלות שכר ממוצעת של 300,000 שקלים. שכר יושבי הראש אפרים שטנצלר ואלי אפללו היה כמשכורת שר, סגני יושבי הראש משתכרים משכורת ח"כ, ומשכורתו של מנכ"ל הקרן הקיימת מאיר שפיגלר כשל מנכ"ל משרד ממשלתי. עלות הפנסיות ב-2014 הייתה 120 מיליון שקל.
חינוך וקהילה
ההשקעה בחינוך בשנת 2014 עמדה על כ-81 מיליון שקל ו65.5 מיליון שקלים הוצאו ל"קשרי קהילה וחברה", סעיף בו חל גידול של 10 מיליון שקלים בהשוואה לשנת 2013.
שיתופי פעולה עם ארגונים אחרים
ההוצאה הכוללת על שיתופי פעולה עם ארגונים שונים הייתה 124 מיליוני שקלים[21]
| גוף | שיעור התמיכה ב-2014 (מיליוני שקלים) |
|---|---|
| ההסתדרות הציונית | 57.5 |
| המועצה הציונית | 9 |
| עמותת "נפש בנפש" | 16.5 |
| הסוכנות היהודית | 16 |
| תנועת אור | 6 |
ביקורת על קק"ל
ביקורת כללית על מהות והתנהלות הארגון
כבר עם קום המדינה היו שראו בקק"ל גוף שעבר זמנו והתנגדו להעברת קרקעות המדינה לרשותה. חבר הכנסת יוחנן בדר דרש לפרק הקרן הקיימת אותה מצא כמוסד ארכאי ולא חיוני. "העם היהודי" בשמו התיימרה הקרן לפעול היה בעיניו כינוי לכמה פקידים היושבים בשכונת רחביה בירושלים. הוא סירב לראות ברכישת קרקעות המדינה (שני מיליוני הדונם) "גאולת קרקע" למען העם. לטענתו, משחלפה סכנת העברת הקרקעות לזרים, היה רעיון קרקע הלאום לאבסורד. בדר התנגד לאמנה שבין הקרן הקיימת לממשלה משום שמרגע מסירת אדמות המדינה לקרן, לא יהיה עליהן עוד פיקוח של הכנסת ושל מבקר המדינה והדבר יהפוך את המדינה לבת ערובה של עקרונות הקרן הקיימת[11]. ד"ר יוסי ביילין, בספרו "אחד העם פינת הרצל", טוען כי לאחר הקמת המדינה ויסוד מינהל מקרקעי ישראל, קיומה של קק"ל מהווה כפילות מיותרת. הוא קבל על כך שניתן לקק"ל להקצות משאבי ציבור (קרקעות) כגוף פרטי ופוליטי ללא פיקוח של המדינה, בעוד שכ-80 אחוז ממקורות המימון שלו מגיעים מהמדינה. לטענתו "זהו גוף שאין לו הצדקת קיום פורמלית ובלתי פורמלית, והוא מתקיים מתוך אינטרסים ארגוניים בלבד...", ובכך מאשים ביילין את קק"ל שקיומה משמש בעיקר במטרה לשמר את כוחה ולחלוקת "ג'ובים" ומינויים פוליטיים.
התנהלות כלכלית
הועברה ביקורת רבה על משכורות הבכירים הגבוהות בארגון[26], אשר אינן הולמות ארגונים מסוגו, ואף נטען כי הן עשויות לגרום לקריסתו הכלכלית[27].
כמו כן, הועלו טענות בתקשורת לפיהן הארגון נוהג בפזרנות יתרה עם כספי ציבור, כאשר נחשף כי שולמו חצי מיליון דולר לבקשת נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון לקרן הנושאת את שמו בעבור הרצאתו לכבוד יום הולדתו ה-90 של שמעון פרס[28].
פרשת נכסי נספי השואה
בראשית המאה ה-21 התברר שהקרן הקיימת לישראל טיפלה ברשלנות בנכסים של פליטי שואה ויורשים לנספי שואה שהותירו אחריהם באירופה. נכסים שהייתה אמורה לאתר ולמכור עבורם. התברר שהקרן הקיימת מכרה נכסים ולא העבירה את הכספים לחלק מהמשפחות. במקרה אחד זכה יורש בפיצוי משמעותי לאחר שתבע את הקרן[29].
קרקעות קיבוץ גבעת ברנר
בשנת 2011 תבע קיבוץ גבעת ברנר להשיב לו 1,200 דונם, שרשומים היום כרכוש הקרן הקיימת לישראל. לטענת הקיבוץ, הקרקעות נרכשו מכספי מייסדיו, אשר מטעמים ציוניים אידאולוגיים מסרו אותה לידי הקק"ל בנאמנות[30].
ראשי קק"ל
- 1907-1902 - יונה קרמנצקי
- 1919-1907 - מקס בודנהיימר
- 1921-1919 - נחמיה דה לימה
- 1941-1923 - מנחם אוסישקין
- 1944-1941 - ברל כצנלסון, מאיר בר-אילן ואברהם גרנות - יושבי ראש משותפים
- 1960-1945 - אברהם גרנות
- 1976-1960 - יעקב צור
- 1998-1977 - משה ריבלין
- 2000-1998 - שלמה גרבץ
- 2006-2000 - יחיאל לקט
- 2006-2015 - אפרים שטנצלר
- 2015-היום - דני עטר
ראו גם
לקריאה נוספת
- יורם בר-גל, סוכנת תעמולה ארץ ישראלית: הקרן הקיימת לישראל 1947-1924, חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשנ"ט-1999
- ויקטור הרצברג, ההתיישבות האובדת במשפט, הוצאת פוקוס על, 2001
- יוסי כץ, רכוש שנשכח: לגורל רכושם של קורבנות השואה המצוי בישראל, הוצאת יד ושם, ירושלים 2000.
- יוסי כץ, והארץ לא תימכר לצמיתות: מורשת קרן קיימת לישראל והחלת עקרונותיה בחקיקה בישראל, הוצאת המכון לחקר תולדות קרן קיימת לישראל, ירושלים, הקתדרה ללימודי תולדות קרן קיימת לישראל ומפעליה, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ב[31]
- צבי שילוני, הקרן הקיימת לישראל וההתיישבות הציונית 1914-1903, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1990[32]
- צבי שילוני, תמורות ומפנה בהנהלה הציונית והקרן הקיימת לישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה, אוניברסיטת בן-גוריון
- איזי מן, ותחדש פני אדמה - קרן קיימת לישראל: מאה שנים של עשייה בחום ירוק וכחול, ירושלים, 2002
- איזי מן, מכאן הכול צומח, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 2002
- דותן גורן, תרומתה של קרן קיימת לישראל לפיתוח הנגב: עבר, הווה ועתיד, ירושלים 2007
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קרן קימת לישראל |
|---|
- קרן קיימת לישראל, אתר רשמי
- קרקעות קק"ל - מתוך האתר של המכון לאסטרטגיה ציונית
- הארכיון הציוני המרכזי - הארכיון הרשמי של מוסדות התנועה הציונית, ביניהן קרן קיימת לישראל
- שלמה שבא, הרצל נזעק לקונגרס והקרן הוקמה, עת-מול 99, 1991, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- חלון ירוק - אתר של האגף לחינוך ולנוער של קק"ל המיועד לבני נוער
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית רונית סבירסקי, כל הקופה: בעקבות הקופסה הכחולה וספרי הזהב, באתר ynet, 10 בינואר 2012
קול האדמה - כינוס של קק"ל בירושלים, יומני כרמל אוקטובר 1949- קול האדמה - כינוס של קק"ל, יומני כרמל ספטמבר 1950
- יום קק"ל, מצעד בחדרה. יומני כרמל אפריל 1951 (התחלה 0:46)
- כינוס 50 שנה לקק"ל, יומני כרמל אוגוסט 1951 (התחלה 1:55)
- הוועידה הארצית הט"ז של קק"ל, יומני כרמל 1952
- יורם פריד וגדעון ביגר, הייעור הביטחוני בשנות ה-50, קק"ל גיליון 14 ,מרץ 2015
- ביקורת
- חדשות נענע, קק"ל: אסור לנו לפעול לטובת הכלל, באתר של "רשת 13", 16 בדצמבר 2004 (במקור, מאתר "nana10")
- שוקי שדה, כאן הכסף צומח על העצים: למה מיועדות באמת התרומות שלכם לקק"ל?, באתר TheMarker, 6 בינואר 2011
- אורי בלאו, קרן קיימת לעצמה || החזקת נכסי הנספים בשואה והסוד הכמוס מאחורי המיליארדים העודפים של קק"ל, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2011
- רביב דרוקר, קופה כחולה, והיא עולה: לאן הולכים כספי קק"ל?, באתר של "רשת 13", 3 באפריל 2014 (במקור, מאתר "nana10")
- שאול אמסטרדמסקי, הערת שוליים לתחקיר המקור על קק״ל, 2 באפריל 2014
- רביב דרוקר, תחקיר המקור: היער הפוליטי הסבוך של קק"ל, באתר נענע10, 28 בינואר 2015
- שלומי שוב, אימפריית נדל"ן רווחית או מלכ"ר הפטור ממס: מה חושפים דו"חות קק"ל?, באתר TheMarker, 16 ביולי 2015
- אביב גוטר, גם זו ציונות: קק"ל נכנסת לתחום ההשכרה ארוכת הטווח, באתר כלכליסט, 23 באוגוסט 2016
- מחקרים
- גדעון ביגר ונילי ליפשיץ, הניסיונות לאיקלום עצים אקזוטיים בארץ ישראל בתקופת השלטון הבריטי, קתדרה 85, אוקטובר 1997
- יוסי כץ, גאולת קרקעות מסוג חדש: מפעלי רכישות קרקע מיוחדים של 'קרן קימת לישראל' בשלהי תקופת המנדט, קתדרה 104, יוני 2002, עמ' 148-127
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 קק"ל - דו"ח כספי לשנת 2015
- ↑ מספר תאגיד 520020314
- ↑ מצוטט בהצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל (תיקון – ניהול קרקעות קק"ל לטובת העם היהודי), התשס"ז–2007
- ↑ בן ציון מיכאלי, החוות החקלאיות, ראשית ההתיישבות הלאומית בארץ-ישראל, הוצאת מילוא, 1977, ע"מ 18-19
- ↑ גבריאל א' אלכסנדר, ייסודה של חברת הימנותא בע"מ ותפקידיה הראשונים (1940-1938), קתדרה 68, יוני 1993, עמ' 97-80
- ↑
שגיאות פרמטריות בתבנית:וואלה!
פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית עמירם ברקת, קק"ל רכשה קרקעות בשטחים למרות הצהרותיה, באתר וואלה! NEWS, 14 בפברואר 2005 - ↑ Abraham Granott, The Land system in Palestine, 1952
גדעון ויתקון, טעות היסטורית: מאיפה קיבלה קק"ל את קרקעות המדינה?, באתר גלובס, 3 בפברואר 2015, 07:00 IST - ↑ The Jewish National Fund ,Walter Lehn
- ↑ 9.0 9.1 ד"ר א. גרנובסקי (אברהם גרנות), פוליטיקה קרקעית לאומית להלכה ולמעשה
- ↑ Abraham Granott, The Land system in Palestine, 1952
- ↑ 11.0 11.1 מיכל אורן נורדהיים, גיבוש המדיניות הקרקעית ההתיישבותית של מדינת ישראל, 1948-1965, פרק 9
- ↑ הרצפלד, ישיבת הכנסת צ"ז, דברי הכנסת, 14.12.49, עמי 302, מובא בפירוט אצל מיכל אורן נורדהיים "והארץ לא תימכר לצמיתות"
- ↑ 13.0 13.1 אמנה בין ממשלת ישראל לקרן הקיימת
- ↑ דברי הכנסת, ישיבה 138 של הכנסת הרביעית מתאריך 19 ביולי 1960 עמוד 1920
- ↑ נמרוד בוסו, קק"ל מכריזה עצמאות: נערכת להתפצלות מהמדינה - ולהשבת קרקעות לידיה, באתר TheMarker, 10 באוגוסט, 2014
- ↑ יתוקן "סעיף השבת" בחוזי השכירות של הקהק"ל, דבר, 1 בדצמבר 1968
- ↑
שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית רוני זינגר, מבקר המדינה לנתניהו: "תמוך בהחלת ביקורת על קק"ל", באתר כלכליסט, 4 במאי 2014 - ↑ משה ליכטמן, חסרות קרקעות במרכז הארץ? לקק"ל יש 2.4 מיליון דונם, באתר גלובס, 18 במרץ 2014,
- ↑
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית רוני זינגר, כלכליסט, השרים נגד הצעת החוק לשקיפות בקק"ל, באתר ynet, 4 במאי 2014 - ↑ הכנסת התשע עשרה, פרוטוקול מס' 67 מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט 29 באוקטובר 2013
- ↑ 21.0 21.1 נמרוד בוסו, היסטוריה בקק"ל: חושפת לראשונה דו"חות כספיים - ההון, שווי הקרקעות והשכר, אתר דה מרקר, 7 ביולי 2015
- ↑ [21]
- ↑ שאול אמסטרדמסקי, הכנסות קק"ל ב-2014: 2.4 מיליארד שקל, 7 ביולי 2015
- ↑ שלומי שוב, אימפריית נדל"ן רווחית או מלכ"ר הפטור ממס: מה חושפים דו"חות קק"ל?
- ↑ בין הפרויקטים: גן בוטני ים תיכוני בעכו, פארק אקליפטוס בבית שאן, פארק רבין במגדל העמק, פארק מטרופוליני עמק רפאים בירושלים, האגם בפארק בן-גוריון בדימונה, פארק חורש בקריית עקרון, גן הבנים בצפת, פארק האלון בנצרת עילית.
- ↑ משה ליכטמן, שיאן השכר בקק"ל - הגזבר: 56 אלף שקל בחודש, באתר גלובס, 29 באוקטובר 2009
- ↑
שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית גלית שפיר, השכר המופרז של עובדי קק"ל עלול לגרום למשבר כספי חמור, באתר כלכליסט, 8 ביוני 2009 - ↑ שוקי שדה, מדוע קק"ל העבירה חצי מיליון דולר לקרן קלינטון בעבור הרצאה של נשיא ארה"ב לשעבר?, באתר TheMarker, 1 ביוני 2013
- ↑ אורי בלאו, קרן קיימת לעצמה - החזקת נכסי הנספים בשואה והסוד הכמוס מאחורי המיליארדים העודפים של קק"ל, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2011
מבט שני - הקרן לא קיימת - ↑ יורם גביזון, הקרב על הקרקעות: הגזבר בן ה-97 הפך לחלום הבלהות של קק"ל ולתקווה של הקיבוצים, באתר TheMarker, 24 באפריל 2011
אולפן שישי - המלחמה על קרקעות גבעת ברנר, חדשות 2, 7 ינואר 2011 - ↑ ביקורת על הדברים: חיים זנדברג, איסור העברת מקרקעי ישראל: היסטוריה ומציאות, קתדרה 112, יוני 2004, עמ' 174-169
- ↑ ביקורת על הדברים: יוסי כץ, ראשית פעולתה של הקרן הקיימת בארץ-ישראל, קתדרה 63, אפריל 1992, עמ' 162-158
{
