ברוך ג'מילי
ברוך ג'מילי (2 בנובמבר[1] 1923 – 29 בדצמבר 2004) היה חייל בחטיבת גבעתי ולוחם בחטיבת הראל של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, שנודע בזכות גרפיטי שכתב בזפת, "פלמח ברוך ג'מילי פ"ת 1948 !", על קיר של מבנה שאיבת מים בשער הגיא, שעליו שמר.
ביוגרפיה
ברוך ג'מילי נולד בשנת 1923 בפתח תקווה למשפחה תימנית מסורתית. אביו היה ממקימי שכונת מחנה יהודה בעיר ומוח'תאר השכונה.[2] ג'מילי שירת ב"הגנה" בתור נוטר וכחייל בחטיבת גבעתי, ולחם גם במסגרת חטיבת הראל של הפלמ"ח במלחמת העצמאות. בשנת 1948 ליווה את השיירות שעלו לירושלים.
לאחר מבצע קדש עזב את הצבא ועבד במכס. לאחר מכן חזר לשירות קבע כנגד משמעת, ובתפקיד זה התמיד עד שפרש בשנת 1971 בדרגת רב-סרן. בשנת 2003 חזר לשירות מילואים בגיל 80, וחילק ערכות מגן.[3] לפרסום נוסף זכה בשל נישואיו לשתי נשים, וזאת בניגוד לקביעת בית הדין הרבני. עד מותו היה פעיל במשמר האזרחי בפתח תקווה.
ג'מילי מת מסרטן בגיל 81.
הכתובת והתעלומה
במשך שנים נשארה כתובת הזפת על הקיר. ניתן היה לראות את הכתובת מכביש שער הגיא (באב אל-וואד), והיא הפכה למפורסמת כמו שלדי המשוריינים שהושארו במקום כאנדרטה.
ג'מילי חזר לאותה עמדה לאחר שנפצע בקרבות קודמים. הוא כתב "ברוך ג'מילי פ"ת פלמ"ח 1948" בהשראת החיילים הבריטים שנהגו לכתוב את שמותיהם בעזרת זפת חמה. באותה העת, היה מספרם של הנופלים שלא נודע מקום קבורתם גדול, וג'מילי החליט לכתוב את שמו, כשהוא מבקש מחייליו כי אם ייפול, ישנו את הסיומת מפ"ת לפ"נ - פה נקבר. לאחר מכן הפכה הכתובת עבורו ועבור אחרים שהכירו את הסיפור לסמל המנציח את פועלו ואת מקום נפילתם של רבים מחבריו לנשק. אחד מחבריו של ג'מילי אמר: "כך כל שנה היה חוזר ומחדש את האותיות. כעבור מספר שנים הפסיק כי משום מה - כל שנה שחזר - היה מוצא את הכתובת מחודשת... אלמונים המשיכו את מסורתו."
במשך שנים נשארה זהות כותב הגרפיטי עלומה, וקמו לו חקיינים רבים. כתובות הנושאות את השם "ברוך ג'מילי" ניתן היה למצוא בכל רחבי ישראל.
אזכורים בתרבות בעקבות הגרפיטי
התעלומה הניעה את שלמה ארצי לכתוב את "הבלדה על ברוך ג'מילי" ביחד עם המלחין גידי קורן. השיר התחרה בתחרות "פסטיבל הזמר והפזמון" בשנת 1974, וזכה במקום הראשון. מארגני הפסטיבל, שהבינו את פוטנציאל השיר, איתרו את ברוך ג'מילי, והעלו אותו לבמה לאחר הכרזת המנצח.[4]
דמותו של ג'מילי הונצחה גם במערכון "שיח טבחים" של הגשש החיוור. על פי המערכון, על תחתית סיר המרק שבו בישלו הטבחים במלחמת השחרור היה כתוב "ברוך ג'מילי".
בספרו תש"ח טוען הסופר יורם קניוק כי ברוך ג'מילי והכיתוב בשער הגיא מייצגים נאמנה את הפלמ"ח, הרבה יותר מ"מורשת הפלמ"ח" אשר לטענתו לא היה לה ביסוס אמיתי.
בסדרת הקומיקס "יוני המכבי הקטן" שהתפרסמה בעיתון הילדים "אותיות" בשנותיו הראשונות, שיבץ שי צ'רקה את הכתובת "ברוך הגמלאי, פתח תקווה" בפתחה של מערה, כמחווה לברוך ג'מילי.
בישראל חלק גדול מאמני הרחוב זוקפים את דמותו של ג'מילי כאב הרוחני של התחום. [5] רמי מאירי ואמני הרחוב הצעירים יותר, כגון Know hope, עדי סנד, Kis-Lev, Dede ואחרים, רואים בעבודותיהם כדבר-מה הנמצא מעבר לוונדליזם [6] ואשר נועד להשאיר חותם, באופן דומה לרצונו של ג'מילי "להקים לו יד".[7]
מחיקת הכתובת מהקיר
בשנת 1984, 36 שנה לאחר שנכתבה, נמחקה הכתובת מתחנת השאיבה. ג'מילי פנה לבית המשפט בבקשה לחייב את חברת "מקורות" להחזיר את הכתובת. ג'מילי צוטט אומר בנדון: "בטח עשה את זה מישהו שנולד אחרי שזה נכתב ולא מבין מה זה מסמל. רציתי להקים לי יד כיוון שלא ידענו אז מי יחיה ומי ימות. אני אמנם יצאתי שלם מן התופת, אך השם שלי על הקיר היה זיכרון לכל מה שהתרחש שם באותה התקופה בדיוק כמו שרידי המשוריינים בצד הדרך". בקשתו של ג'מילי נדחתה על ידי בית המשפט.
שחזור והצבה מחודשת של הכתובת
ביום העצמאות ה-63 למדינת ישראל, 10 במאי 2011, שוחזרה ונכתבה מחדש הכתובת במיקומה המקורי, במסגרת תוכנית לחידוש, שיקום והעצמת אתרי מורשת לאומית במשרד ראש הממשלה ובסיוע חברת מקורות. מזכיר הממשלה וראש ועדת ההיגוי של התוכנית, צבי האוזר, הודיע כי "אנחנו שמחים להחיות אייקון היסטורי, משפט קצר המסמל תקופה שלמה. אנו מצדיעים לדור שהקים את המדינה. חידוש הכתובת הוא מצווה צנועה ומחוות תודה לדור ההוא". הכתובת שוחזרה על ידי שי פרקש, משמר ציורי קיר ועיטורים היסטוריים, שחשף את שרידי הכתובת המקורית וחידש אותה באמצעות זפת – החומר שבאמצעותו נוצרה במקור.[8]
לקריאה נוספת
- רפי מן, לא יעלה על הדעת – ציטוטים, ביטויים, כינויים ומטבעות לשון, הד ארצי הוצאה לאור, 1998, הערך "ברוך ג'מילי פתח תקווה 1948", עמ' 63
קישורים חיצוניים
- מילות השיר "הבלדה על ברוך ג'מילי", באתר שירונט
ביצוע השיר על ידי שלמה ארצי, סרטון באתר יוטיוב בערוץ הרשמי של האמן[9]- יוסף וקסמן, "בזפת שנדבקה לנעליים כתבתי: ברוך ג'מילי פ"ת", מעריב, 26 באפריל 1974
- מנחם שמואל, ברוך ג'מילי: מהלאמאנש עד סיני, מעריב, 28 באפריל 1974
- יוסף לפיד, מה עשה שלמה ארצי, מעריב, 28 באפריל 1974
- יורם קניוק, הנצח הקטן של ברוך ג'מילי, דבר, 5 במאי 1974
- במקום הכתובת "ברוך ג'מילי" נכתב "ארץ-ישראל יפה", מעריב, 5 במאי 1974
- דוד זוהר, ברוך ג'מילי מרגיש בן 20, מעריב, 30 באוקטובר 1981
- אנשיל פפר, מזכרת מברוך ג'מילי, באתר הארץ, 21 במאי 2011
הערות שוליים
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ הארכיון לתולדות פתח תקווה ע"ש עודד ירקוני.
- ^ מרב יודילוביץ', ברוך ג'מילי נפטר בגיל 81, באתר ynet, 29 בדצמבר 2004.
- ^ וראו: יעקב העליון, הבלדה על יום העצמאות תשל"ד, מעריב, 29 באפריל 1974; יעקב בר-און, בלדת הפסטיבלים של שלמה ארצי, דבר, 2 במאי 1974.
- ^ טל לניר (עורכת), אמנות רחוב בישראל, הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011 (עמ' 10)
- ^ "אני מודע לגבול הדק המתוח בין אמנות לונדליזם, ומקפיד שלא לרסס על חזיתות בתי מגורים. מי שמעוניין למצוא גרפיטי, יידע למצוא אותו גם בסמטאות הצדדיות של העיר", ראיון עם Dede, חגי מרום, מחתרת הגרפיטי של תל אביב, הוצאת חלפי, תל אביב 2011 (עמ' 44)
- ^ טל לניר (עורכת), אמנות רחוב בישראל, הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011 (עמ' 10)
- ^ אבי חיים, חודשה כתובת הזפת של ברוך ג'מילי בשער הגיא, ערוץ 7, 10 במאי 2011.
- ^ "הערוץ הרשמי של שלמה ארצי" - ערוץ מוזיקה "חוקית" ב"יו טיוב", של חברות התקליטים אנ.אמ.סי והד-ארצי, להצגת שיריהן. הזכויות שמורות לחברות ולמבצעים
