דורה
ערך זה עוסק בסוג דגן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  דורה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | דגנאים |
| משפחה: | דגניים |
| סוג: | דּוּרָה |
| שם מדעי | |
 Sorghum
| |
דּוּרָה (ידועה גם כסוֹרְגוּם, משמה הלטיני Sorghum) היא סוג במשפחת הדגן שמגוון ממיניו וזניו משמשים למאכל אדם ובהמה. זרעיו של המין המתורבת, הם הדגן החמישי בחשיבותו בעולם אחרי החיטה, האורז, התירס והשעורה.
תיאור
הדורה היא עשב גבוה שמגיע עד מעל ל-4 מטרים. תפרחת הדורה היא מצורת "מכבד" בה השיבוליות מסודרות בקבוצות של שתיים או שלוש שיבוליות יחד, כאשר בכל קבוצה אחת השיבוליות היא פוריה, והשאר עקרות[1]. לדורה מערכת שורשים מסועפת ויכולת להפסיק את גידולו בעתות בצורת, ועל כן היא יכולה לשרוד בתנאי צחיחות קיצוניים. עלי הדורה הם קטנים, והם נסגרים בעת יובש.
זרע הדורה דומה במבנהו לזרע התירס, אך הוא קטן ואליפטי יותר. הוא מכיל 72-81% עמילן וסוכר, 11% חלבון, 4% שומן, 2% תאית ומינרלים.
שימושים
יכולת הדורה לשרוד ביובש קיצוני הפכה אותה לדגן חשוב מאד באזורים הצחיחים של אפריקה, אסיה, אמריקה ואוסטרליה, אך במיוחד היא מתאימה לאקלים האפריקאי, בהיותה עמידה לתקופות גשומות ויבשות לחלופין. אפריקה מפיקה יבול של כעשרים מיליון טונות דורה בשנה, אם כי שיטות הגידול המסורתיות מניבות בקושי טון אחד לעשרה דונם, בעוד שבשיטות מודרניות ניתן להפיק עד 5 טון לשטח זהה. רבים ממאכלי המטבח התימני המבוסים על קמח מוכנים במקור מקמח הדורה.
מגוון המאכלים והמשקאות שמיוצרים באפריקה מהדורה (דייסות, לחמים וכדומה) מעידים על חשיבותה. באופן מסורתי מותססת הדורה תוך שימוש בחיידקי חומצת חלב. ההתססה גורמת לטעם החמצמץ שנחשב באפריקה לאיכותי. ההתססה קוטלת חיידקים מסוכנים ומאריכה את חיי המדף. התססה בשמרים משמשת לייצור בירה שמכילה חלבונים ואחוזי אלכוהול גבוהים למדי.
פרויקט ENVIROPAK של האיחוד האירופי מנסה לייצר מתוצרי הלוואי התעשייתיים של הדורה מוצרי פלסטיק מתכלים וציפויים מגינים לייצוא הפירות האפריקאיים.
זרעי דורה משמאל ופצפוצי דורה מימין
שדה דורה באל סלוודור
קישורים חיצוניים
- דר. אסף רוזנטל, תירס או סורגום?, באתר "הידען", 5 באפריל 2015
הערות שוליים
- ^ הערך: דורה, אנציקלופדיה עברית, כרך י"ב, עמ' 250
