חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

תבנית:חוק יסוד חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא חוק יסוד שנועד להגן על זכויות האדם העיקריות במדינת ישראל. כפי שכותרתו מבהירה, החוק קובע את כבוד האדם ואת חירותו כערכי היסוד מהן נגזרות זכויות האדם המוגנות בחוק היסוד, שהתקבל כ"מגילת זכויות האדם" של המשפט הישראלי. אין בחוק היסוד סעיפים משוריינים, והכנסת יכולה לשנותו ברוב רגיל.

לפי פרשנותם של רבים משופטי בית-המשפט העליון, ובראשם הנשיא אהרן ברק, כינונו של חוק יסוד זה ושל חוק יסוד: חופש העיסוק החלו את המהפכה החוקתית, מפני שהכנסת העניקה לשני חוקי יסוד אלה מעמד על-חוקי, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה לחוקי יסוד אלה. לפי טענה זו, עם חקיקת חוקי יסוד אלה חל שינוי מהותי במעמדן של זכויות האדם בישראל.

מנגד, משפטנים רבים, ובראשם נשיא בית המשפט העליון לשעבר משה לנדוי, רות גביזון, ושרי משפטים כחיים רמון ודניאל פרידמן, מתנגדים לתפיסה זו וטוענים ש"המהפכה החוקתית לא הייתה ולא נבראה". וכי ברק וסיעתו מעקרים את עקרון העל בדמוקרטיה - הפרדת רשויות, בסילופם את כוונת חברי הכנסת שלא העניקו לבית המשפט העליון את הסמכות לבטל חוקים של הישות המכוננת והמחוקקת - כנסת ישראל.

החוק נחקק בשלהי ימי הכנסת השתים עשרה, ב-17 במרץ 1992.

היסטוריית החוק

אחרי אירועי התרגיל המסריח של 15.3.1990, קיבלו הן סיעת המערך והן תנועת הליכוד התחייבות חוזית בכל הקשור בחוק יסוד: זכויות היסוד של האדם, של משרד המשפטים. סיעת המערך התחייבה להקפיא את החוק, וסיעת הליכוד התחייבה שלא לקדם את החוק ללא הסכמת שותפיה בקואליציה. ח"כ אמנון רובינשטיין, שעמד בראשות התנועה "תנועת המרכז – שינוי", לא היה חבר הקואליציה ולא היה קשור בהתחייבויות אלה. בשל כך, במרץ 1991 סיכמו יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ח"כ אוריאל לין, וחבר הוועדה, ח"כ רובינשטיין, על מהלך על פיו יועברו חוקי היסוד של זכויות האדם.

המהלך סוכם על פי הצעתו של ח"כ רובינשטיין, ועל פיו הוחלט שח"כ רובינשטיין יפרק את הצעת חוק היסוד: זכויות היסוד של האדם, שהוכנה במשרד המשפטים בראשות דן מרידור, לארבע הצעות חוק נפרדות, שתוגשנה כל אחת בנפרד: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; חוק יסוד: חופש העיסוק; חוק יסוד: חופש הביטוי; וחוק יסוד: חופש ההתאגדות. כל החוקים הללו הונחו כהצעות חוק פרטיות של ח"כ רובינשטיין, ועברו כולן בקריאה טרומית.

במהלך הדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, בהכנה לקריאה ראשונה, החליט ח"כ לין שלא לאחד את ארבע ההצעות, ולהמשיך לקדמן רק כהצעות חוק נפרדות. במהלך החקיקה החליט ח"כ לין שלא לנסות ולהקים בית משפט לחוקה, להבטיח שמירת דינים מוחלטת ולהסכים להצעה שהתגבשה בין ח"כ יצחק לוי לח"כ אמנון רובינשטיין, שערכיה של ישראל יוגדרו כערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית. כדי להחליש את עמדת המפלגות החרדיות, הורדו מההצעה המקורית חופש התנועה והזכות לבחור את מקום המגורים כזכויות יסוד מוחלטות. כמו כן, הוסיף את סעיף 24, שהוא סעיף שמירת הדינים מתוך חוק היסוד של זכויות האדם שהוכן במשרד המשפטים.

הצעת החוק המקורית הוגשה על ידי חבר הכנסת רובינשטיין באפריל 1991, ולאחר שהועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט, פורסמה ההצעה על ידה בנובמבר 1991. החוק התקבל בשלהי ימי הכנסת השתים עשרה, ב-17 במרץ 1992. בחוק תמכו 32 חברי כנסת מתוך הקואליציה, התנגדו 21 חברי כנסת מהאופוזיציה ונמנע אחד.

כשהציג את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בפני הכנסת, אמר ח"כ לין:

החוק הזה הוכן, מתוך הבנה שעלינו ליצור הסכמה רחבה של כל סיעות הבית. היינו מודעים לכך, אין אנחנו יכולים להעביר חוק-יסוד, שמעגן את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אם לא נגיע להסכמה רחבה של כל סיעות הבית... אנחנו לא מעבירים את המשקל לביהמ"ש העליון. אנחנו לא עושים כפי שהוצע בחוק יסוד: החקיקה ולא בחוק יסוד: זכויות האדם שהוגשו בזמנם. אין מוקם בית משפט לחוקה שמקבל כוח מיוחד לבטל חוקים

— נשיא בית המשפט העליון בדימוס משה לנדוי בראיון ל"הלשכה" ינואר 1995

מאז חקיקתו בשנת 1992, החוק תוקן פעם אחת בלבד בשנת 1994, בתיקון עקיף במסגרת חקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק. התיקון כלל שני חלקים:

• הפיכת סעיף 1 לחוק לסעיף 1א, והוספת סעיף 1 חדש לפיו, שכותרתו "עקרונות יסוד", הקובע כי "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".
• תוספת לסעיף 8 (פסקת ההגבלה), לפיה ניתן יהיה לפגוע בזכויות שלפי חוק היסוד לא רק בחוק אלא גם "לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".

הזכויות המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

קובץ:Basic Law Human Dignity and Liberty.jpg

חוק היסוד, על קיר בית המשפט העליון, בעברית ובערבית

לבו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו עוסק, מטבע הדברים, בזכויות שעליהן הוא מגן. כפי שקובעת כותרתו של החוק, כל הזכויות הללו נגזרות מכבוד האדם וחירותו, כפי שהם מתפרשים לאור היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. זכויות אלה מפורטות בסעיפים אחדים:

• סעיף 2: אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
• סעיף 3: אין פוגעים בקנינו של אדם.
• סעיף 4: כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
• סעיף 5: אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.
• סעיף 6:

(א) כל אדם חופשי לצאת מישראל.

(ב) כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל.

• סעיף 7:

(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.

(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.

(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

עם זאת, בולט היעדרן של מספר זכויות אדם מהותיות כגון הזכות לשוויון, חופש הביטוי, חופש הדת, חופש המחאה, חופש ההתארגנות ועוד. אמנם זכויות אלה ניתנות לתושבי ישראל מכוח עקרונות כלליים שהתקיימו עוד לפני חקיקת החוק, אך הן אינן מוגנות בחוק יסוד, ולכן ניתן באופן תאורטי לפגוע בהן ואף לבטלן בהליך דמוקרטי. הגם שהותרתן של זכויות אלו מחוץ לחוק היסוד נעשתה במודע, יש משפטנים, ובראשם אהרן ברק, הרואים זכויות אלה כנגזרות מהזכות לכבוד, ואף על פי שפסיקת בית-המשפט העליון בנושא אינה עקבית עדיין, חלק מהזכויות כגון שוויון וחופש ביטוי, הוכרו כנגזרות של כבוד במספר רב מאד של פסקי דין החל משנת 1994 ועד היום.

הבטחת המעמד העל חוקי

מתוך מודעות לחשיבותן של הזכויות המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומתוך מודעות לבעיות שהן עלולות לעורר, בחרה הכנסת להעניק לחוק יסוד זה מעמד משפטי בכיר, שיובטח על ידי הגנות אחדות.

סעיף 8 לחוק היסוד קובע: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". סעיף זה, המכונה "פסקת ההגבלה", קובע את התנאים שבהם ניתן להגביל בחקיקה (או במעשה מנהלי) זכות המעוגנת בחוק ביסוד (על משמעותו של סעיף זה, ובפרט התנאים המאפשרים חקיקה הפוגעת בזכויות שנקבעו בחוק יסוד זה, ראו בערך המהפכה החוקתית). בעניין פינוי גוש קטיף פסק בג"ץ כי חוק פינוי-פיצוי עומד בדרישות סעיף זה ולכן הוא תקף, אף שהוא פוגע בזכויות אדם המעוגנות בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם.

סעיף 12 לחוק היסוד מגן על החוק מפני תקנות שעת חירום, בקובעו שאין לממשלה סמכות לשנות את חוק היסוד - ובמשתמע, לפגוע בזכויות המוגנות בו - באמצעות תקנות שעת חירום, כמבואר: "אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים; ואולם בשעה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, מותר להתקין תקנות שעת חירום מכוח הסעיף האמור שיהא בהן כדי לשלול או להגביל זכויות לפי חוק-יסוד זה, ובלבד שהשלילה או ההגבלה יהיו לתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש". למעשה, ההגנה מפני תקנות שעת חירום אינה מוחלטת, והיא נתונה לשיקול דעתם של הממשלה ושל בית המשפט העליון.

הכנסת בחרה שלא לשריין את החוק. במילים אחרות, ניתן לשנות את החוק ברוב רגיל של חברי הכנסת. לכן אין מעמדו המשפטי של חוק זה איתן ויציב כמו של שכנו חוק יסוד: חופש העיסוק. יש שהביעו תמיהה על החלטה זו של הכנסת, ואולם יש הרואים בה אינדיקציה לכך שהכנסת לא התכוונה לתת לחוק היסוד אותו מעמד מרכזי שנתן לו בית-המשפט העליון.

ראו גם

• כבוד האדם
• המשפט בישראל

לקריאה נוספת

• אורית קמיר, שאלה של כבוד: ישראליות וכבוד האדם, כרמל, ירושלים, 2004
• מנחם אלון, כבוד האדם וחירות בדרכי ההוצאה לפועל, הוצאת מאגנס, 1999
• הלל סומר, "הזכויות הבלתי מנויות - על היקפה של המהפכה החוקתית" משפטים כח (תשנ"ז) 257
• יוסף דוד (עורך), שאלה של כבוד: כבוד האדם כערך מוסרי עליון בחברה המודרנית, הוצאת מאגנס והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006
• אורי זילברשייד, שוויון חברתי? לא בחוקתנו, הוצאת שוקן, 2015, עמ' 300–305.
• אוריאל לין, לידתה של מהפכה, ידיעות ספרים, 2017.

קישורים חיצוניים

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, באתר ויקיטקסט

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:חוק
  פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
• חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, באתר הכנסת
• משה גורלי, בסך הכל נפסלו שלושה חוקים, באתר הארץ
• אתר המשפט החוקתי של המרכז הבינתחומי הרצליה
• עופר סיטבון, על בני אדם, תאגידים ומה שביניהם – האם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו צריך לחול על תאגידים?, קרית המשפט ח', התשס"ט, עמ' 107–141
• אורית קמיר, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו: מקורותיו והשפעותו על החברה הישראלית
• אלוף הראבן, האמנם מדינת כבוד האדם?, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2003
• אמנון רובינשטיין, הכנסת וחוקי־היסוד על זכויות האדם, משפט וממשל ה' (תש"ס)
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:משפט ועסקים
  פרמטרים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אמנון רובינשטיין, סיפורם של חוקי-היסוד, משפט ועסקים Rubinstein
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:משפט ועסקים
  פרמטרים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אוריאל לין, שלומי לויה, כיצד הצליחה ועדת החוקה בכנסת השתים-עשרה במקום שבו נכשלו אחרים: דגשים והרהורים לגבי העתיד, משפט ועסקים Lynn+Loya
• אהרן ברק, ‏התאגיד וחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, מאזני משפט ח', 2012

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0