קונצנזוס

קוֹנְסֶנְסוּס (מלטינית: consensus - מחשבה משותפת; על פי האקדמיה ללשון העברית: הסכמה כללית; בעברית נפוץ השיבוש "קונצנזוס") הוא ביטוי שמשמעותו הסכמה בין שני בני אדם או יותר על חוזה או החלטה. מקור המונח בדיני החוזים הרומיים, שקבעו כי חוזים מסוג מסוים תקפים כאשר יש הסכמה מספקת בין הצדדים להסכם. כיום, משמש המונח לציון מצב של הסכמה רחבה, בו רוב החברים בקבוצה מקבלים או דוחים דעות, תפיסות או אופני התנהגות מסוימים; או הגעה להחלטה, ללא הצבעה, כאשר יש רוב מכריע ברור התומך בהחלטה.

קונסנזוס מדעי

ערך מורחב – קונצנזוס מדעי

קונסנזוס מדעי הוא העמדה המוסכמת על הקהילה המדעית בתחום מסוים של מחקר מדעי. המונח קונסנזוס משמעו כאן הסכמה נרחבת, כפי שהיא משתקפת בפרסומים המדעיים הרשמיים, בעיקר בספרי הלימוד ובמאמרים מדעיים שעברו ביקורת עמיתים, אך אין פירושו בהכרח הסכמה פה אחד על כל החוקרים בתחום המדובר. קיום קונסנזוס מדעי איננו כשלעצמו טיעון מדעי, והשיטה המדעית אינה מסתמכת עליו בתהליך הרגיל של חקירה מדעית. עם זאת, קונסנזוס מדעי מתבסס על השיטה המדעית ועל טיעונים מדעיים. קונסנזוס מדעי עשוי לגרור דיון ציבורי ופוליטי בנושאים אשר נתונים במחלוקת בציבור הרחב, אף כי אין לגביהם מחלוקת ממשית בקהילייה המדעית העוסקת בהם.

קונסנזוס חברתי ופוליטי

קונסנזוס במישור החברתי והפוליטי הוגדר על ידי הסוציולוג מקס ובר כמצב שבו הציפיות של פרט מהתנהגותם של אחרים מתממשות בדרך כלל, משום שרוב הפרטים האחרים שותפים לתפישות אלו גם ביחס לעצמם. הקונסנזוס, לפי תפיסתו, הוא מצב שיש בו השתנות בהתאם לקונפליקט הנחשף בין תפיסות וציפיות הפרט ותפישות וציפיות האחרים.

תפיסות מרקסיסטיות, לעומת זאת, גרסו כי קונסנזוס מתקיים ברמה המעמדית, כמכנה משותף רחב של הסכמות בין בני מעמד, וכי תהליך של עימות בין־מעמדי יחשוף את קיומו של "רצון הכל" במובן שקבע רוסו ויבטל מתוך כך את הפער שבין רצונות כל הפרטים (volonté de tous) והרצון הכללי (volonté générale) או הקונסנזוס.

אבן הנגף העיקרית לתפישה זו הייתה שבהיעדר תהליך של הצבעה, הועברה סמכות קביעת הקונסנזוס לבעלי הכוח, שהוצגו כמייצגי הרצון הכללי בגופם ובתפישותיהם, ללא מעבר לשלב בו קונסנזוס מושג ללא תיווך פרשני כזה.

בעלי תפישות אנרכיסטיות שונים ניסו לעקוף קושי זה באמצעות הצעה לכונן מנגנוני קבלת החלטות בהסכמה כללית המבוססים על סבבי דיון פורמליים מונחים, שבהם פועלים מפשרים ומסייעים כדי לעזור לקבוצה להגיע להחלטה משותפת, הנתפשת כ"דעה הקולקטיבית" של הקבוצה או כקונסנזוס.

במישור הפוליטי ובדמוקרטיות המערביות נתפש הקונסנזוס, כפי שהגדיר זאת קאוואנה, כהסכמה על שורה של יעדי מדיניות פוליטית או אופני התנהגות פוליטית וחברתית מסוימים. ההסכמה עליהם מושגת בפועל כתוצר של פעולות של שדולות וגופים בעלי עניין אחרים המקורבים לבעלי הכוח, ומוצגת בדרך כלל כשורה של יעדים, לעיתים סותרים, כאשר אופן מימושם מוצג כעניין טכני בלבד, כך שבעלי הכוח הפוליטי אינם נדרשים להסכמה כללית או להצבעה עליהם. כך, לדוגמה, טענה ש"יש למנוע מעשי מרמה" עשויה להתקבל כקונסנזוס אך הטענה כי "יש להרשות למשטרה לחפש בבתיהם של אנשים גם כנגד רצונם", העשויה להיות אחד האמצעים למניעת מעשי מרמה, עשויה להיות מוסכמת פחות.

אופייה זה של ההסכמה מביא לעיתים קרובות למצב שבו הגעה לקונסנזוס ביחס לערכה של דעות, הגדרות או הכרעות דורשת צמצום משמעותי במשמעותן המעשית, הרחבתן וערפולן, עד הפיכתם של הערכים למשהו שאף אחד אינו מתנגד לו, אך להסכמה עליו יש משמעות מעשית מעטה. לעיתים קרובות, נעשה הדבר באמצעות קונסצנזוס על דרך השלילה — הצגת ערכת ערכים או התנהגויות שאינה רצויה לרוב הפרטים בחברה.

בשיח התלמודי

בשיח התלמודי, שעיקרו הצגת מחלוקות וליבונן, קיומו של קונסנזוס מוצג בביטוי הארמי "כולי עלמא לא פליגי" - כל העולם אינו חולק. הביטוי משמש גם כאשר יש מחלוקת בעניין אלא שהתלמוד מביע את דעתו שהדעה החולקת היא מחוץ לקונסנזוס. ביטוי זה משמש לעיתים למטרה זו גם בעברית בת ימינו. כך, למשל, נאמר בפסק דין של בג"ץ "כולי עלמא לא פליגי שהעותר סובל ממחלה קשה".

במקרים מסוימים, קונסנזוס רחב יתר על המידה, המתבטא בהסכמה פה אחד, אינו מתקבל בעין יפה. במקרה שבו סנהדרין קטנה, בת 23 דיינים, העוסקת בדיני נפשות, מצאה פה אחד את העומד לדין לפניה אשם, פוטרים אותו מעונש, כדברי רב כהנא: ”סנהדרי שראו כולן לחובה פוטרין אותו. מאי טעמא? כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא, והני תו לא חזו ליה” (מסכת סנהדרין, יז, א). בעברית: מה הטעם? כיוון שלמדנו שיש להמתין לילה אחד עד לפסק הדין, כדי לחפש צד זכות לנאשם, אך אלה, שכולם בדעה אחת, כבר לא יראו לו צד זכות.

ראו גם

• נורמה