קרנאדס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־01:18, 29 ביוני 2020 מאת ספרא (שיחה | תרומות) (ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פילוסוף ריקה.

Head Karneades Glyptothek Munich.jpg

קַרְנאדסיוונית: Καρνεάδης;‏ 214 לפנה"ס - 129 לפנה"ס לערך), היה פילוסוף יווני.

ביוגרפיה

קרנאדס נולד בעיר היוונית קירנה שבצפון אפריקה (כיום בתחומי לוב). עקר לאתונה והיה תלמידם של חכמי האסכולה הסטואית, ובהם הפילוסוף דיוגנס מבבל (240 לפנה"ס - 150 לפנה"ס) שאצלו למד את תורת ההיגיון. הוא למד וחקר את יצירותיו של כריסיפוס מסולי במטרה להפריכן. הצטרף אל האקדמיה האפלטונית שהפילוסופים שלה הותקפו על ידי הפילוסופים הסטואים. ב- 155 לפנה"ס לאחר מותו של הגסינוס, נבחר קרנאדס לראש האקדמיה. הוא היה הרביעי בשרשרת ראשי האקדמיה אחרי ארקסילאוס. מיומנותו הפילוסופית וכושרו כנואם השיבו לקדמותה את עטרתה של האקדמיה האפלטונית.

באותה שנה נבחר יחד עם דיוגנס מבבל ועם קריטולאוס מן האסכולה הפריפטטית כחבר המשלחת לרומא שמטרתה הייתה לבטל את הקנס שהוטל על האתונאים אחרי שהחריבו את עיר הנמל אורופוס באטיקה שביוון. בעת שהותו ברומא נשא נאומים על אודות המשפט הרומאי. יום אחד צידד בצדק הרומאי ולמחרת הכריז כי מדובר בחלום לא מציאותי. דברים אלה עוררו את זעמו של קאטו הזקן, והסנאט הרומאי ציווה על קרנאדס ועל בני לווייתו לשוב לאתונה כדי שלא ישפיעו לרעה על בני הנעורים של רומא. קרנאדס נשאר באתונה כל ימי חייו הנותרים. אחרי מותו ב-129 לפנה"ס, תלמידו קליטומאכוס נבחר לראש האקדמיה האפלטונית.

תורתו

קרנאדס נמנה עם זרם הספקנות בפילוסופיה היוונית. הוא נאבק בדעותיהם של כל הפילוסופים מכל הסיעות והזרמים, והביע את דעותיו על דרך השלילה, באומרו כי לא ניתן לדעת דבר בוודאות. הוא עצמו לא כתב דבר, וכל אשר ידוע לנו על תורתו מקורו בקליטומאכוס שהיה תלמידו וידידו. קרנאדס צידד באתאיזם וחשב כי העולם נוצר בדרך מקרה.

בנושא המוסר דחה קרנאדס את הרעיון שקיים קשר כלשהו בין חוקי המוסר לבין הטבע. הוא חשב כי רעיונותינו בדבר צדק ומשפט אינם נגזרים מן הטבע אלא נוצרו על ידי בני האדם כדי לשרת מטרות מסוימות. לדעתו, אין ולא יהיה בידיו של האדם כל עיקרון שבאמצעותו יוכל להגיע לחקר האמת. אילו היה עיקרון שכזה, הוא היה חייב להימצא בתבונתנו, בתפיסתנו או בחושינו. אך התבונה תלויה בתפיסה, והתפיסה תלויה בתחושה. אין בידינו כל אמצעי כדי לדעת אם חושינו אינם מטעים אותנו, ואם הם משקפים נכונה את המציאות, או מעבירים למוחנו מושגים ורעיונות כוזבים.

אף על פי-כן האדם חייב לחיות בהתאם לכללים מסוימים. עלינו להיות מודרכים על ידי מה שנראה לנו קרוב יותר אל האמת. לכן, על-אף שלא ניתן להכריז על דבר כאמיתי לחלוטין, ניתן לאמתו ברמה מסוימת של הסתברות.

קרנאדס הוא הראשון הידוע שהציג את הדילמה מה דינו של אדם שהציל את חייו האמצעות גרימת מוות לאחר מחוסר ברירה אחרת, והדילמה קרויה על שמו "הקרש של קרניאדס". לאורך השנים פילוסופים וחכמי דת שונים, בהם הרמב"ם, עמנואל קאנט ואיין ראנד, הציגו את תשובתם לשאלה[1].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרנאדס בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0