רבי מנחם מנדל מוויטבסק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־09:28, 3 בינואר 2021 מאת שמואל חיים (שיחה | תרומות) (ראה "המאירים לארץ" של אלפסי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות רבנית

פרמטרים ריקים [ סיום כהונה, חסידות, הקודם, סיבת הפטירה, תחילת כהונה, הבא, מספר בשושלת ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

רבי מנחם מנדל מוויטבסק
קברו בבית הקברות בטבריה
קברו בבית הקברות בטבריה
לידה 1730
פטירה 1788 (בגיל 58 בערך)
רבותיו המגיד ממזריטש

רבי מנחם מנדל מוִויטֵבְּסְק (ה'ת"צא' באייר ה'תקמ"ח) היה מגדולי אדמו"רי החסידות,ויורשו של המגיד ממזריטש בהנהגת תנועת החסידות. עלייתו לארץ ישראל בראשות 300 איש מכונה "עליית תלמידי הבעל שם טוב", והיא נחשבת לעלייה משמעותית באותה העת.

ביוגרפיה

נולד בשנת ה'ת"צ בוויטבסק שבאזור רוסיה הלבנה, בדוכסות ליטא שבאיחוד הפולני-ליטאי. אביו משה היה ממקורבי הבעש"ט, והביא אליו את בנו כבר בגיל תשע. לאחר שגדל התגורר במינסק, והיה מגדולי תלמידיו של המגיד ממזריטש והפיץ חסידות בשליחותו ברוסיה הלבנה ("רייסין") ובליטא (בליטא יחד עם רבי אהרן הגדול מקרלין). לאחר פטירת המגיד חזר לוויטבסק ולאחר מכן עבר להורודוקי הסמוכה. לאחר פטירת המגיד הוכתר למנהיג החסידים ברוסיה הלבנה על פי צוואת המגיד. משפט מפורסם מיוחס אליו: "ברייסין מצאתי לבבות שלמים ובגדים קרועים, הפכתי אותם ללבבות קרועים ובגדים שלמים". יחד עם רבי שניאור זלמן מלאדי ניסה להפגש עם הגאון מווילנה, כדי להניאו מהתנגדותו לחסידות, אך הפגישה לא יצאה לפועל, כיוון שהגר"א מיהר לעזוב את העיר לפני הגעתם. לאחר עלייתו לארץ מילאו את מקומו בהנהגת חסידי רוסיה הלבנה שלושה מתלמידיו, רבי ישראל מפולוצק, רבי ישכר בער מליובאוויטש ורבי שניאור זלמן מלאדי.

העלייה לארץ ישראל

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – עליית תלמידי הבעל שם טוב

אמת היא שאווירה של ארץ ישראל מחכים. כל זמן שהייתי בחוץ לארץ, היו כל מעייני וחפצי להתפלל פעם אחת תפילה בדרך הנכונה. אבל מיום שאני בארץ, אין בליבי אלא משאלה זו: לענות פעם אחת אמן בדרך הנכונה

מנחם מנדל מוויטבסק, מתוך "אור הגנוז", מרטין בובר

באדר ה'תקל"ז עלה לארץ ישראל בלווית שלוש מאות איש, שרובם הצטרפו באמצע הדרך, ובתוכם שני תלמידיו - רבי אברהם מקליסק ורבי ישראל מפולוצק. גם רבי שניאור זלמן מלאדי הצטרף אך חזר בו באמצע המסע ונשאר בחו"ל בהוראתם של רבי מנחם מנדל מוויטבסק ורבי אברהם מקליסק כדי שינהיג את חסידי רוסיה הלבנה.

תחילה התגורר בפקיעין, לאחר מכן עבר לצפת אך בשל רדיפות הטורקים והערבים, ועלילה שהעלילו עליו, עבר לטבריה, וייסד בה את היישוב החסידי. יש אומרים שהתיישב בדירתו של ר' שלמה מחלם לאחר שזה עזבה. הוא כילה את כל כספו על יישוב ארץ ישראל והחזקת עדתו, עד שנפטר עני מרוד. היה בין מקימי קופת מעות ארץ הקודש בנשיאותו של רבי שניאור זלמן מלאדי ולאחריו רבי מרדכי מלעכוויטש שדאגה להעביר כספים מחו"ל עבור היישוב החסידי בארץ ישראל. הוא נפטר בא' באייר ה'תקמ"ח בטבריה, ונקבר בבית העלמין הישן בטבריה, בחלקת תלמידי הבעש"ט. השאיר בן ובת, רבי משה וזיסל אשת רבי דב בער[1]. בשנת התשע"ג שופץ קברו[2].

ביתו עומד סמוך לכנרת ובבעלות קהילת קרלין בטבריה.

אישיותו

אישיותו התאפיינה בצניעות רבה. נהג לחתום את איגרותיו בתואר "השפל באמת", גם על מצבתו לא הסכים שיכתבו דברי הלל ושבח, אלא רק את שמו. הרמ"מ ראה לנכון את הצורך לאיחוד הקהילות בעם ישראל בין ספרדים ואשכנזים ואף השיא את בתו לבנו של הרב אבולעפיה מטבריה.

ספריו

רבי מנחם מנדל חיבר מספר ספרים חשובים, הידוע ביניהם הוא הספר "פרי הארץ" בתורת הקבלה. בספר פירושי פרד"ס על חמשה חומשי תורה ובסופו מכתבים (שחלקם כתב רבי אברהם מקאליסק, תלמידו המובהק ויד ימינו) אשר נשלחו אל חסידיו במזרח אירופה. תוכנם של המכתבים כלל דברי שבח וחיזוק חידוש ההתיישבות בארץ ישראל ובטבריה בפרט, בקשות לעזרה ולתמיכה כלכלית, וכן הוראות להנהגת החסידים שהשאיר מאחוריו.

ספריו הנוספים הם "פרי העץ" ו"ליקוטי אמרים".

לקריאה נוספת

  • מנחם זיגלבוים, "מרומם ואיש עליה", מאי 2006.
  • מנחם שטרן, "בין הכרזת כורש להצהרת בלפור- שיבת ציון הקדומה והמחודשת", ש. פרידמן, 2006.
  • ש"י קרויטנר, חסידים בגליל, ראובן מס, ה'תשמ"ה.
  • אהרן סורסקי, יסוד המעלה.
  • שלום דובער לוין, תולדות חב"ד בארץ הקודש, קה"ת.
  • מנחם מנדל גרליץ, אבות החסידות בארץ הקודש.
  • ד"ר מור אלטשולר, עץ משפחה

קישורים חיצוניים

ספריו

אודותיו

הערות שוליים


תקופת חייו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0