רחוב אלנבי
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי |
| מיקום | |
| ערים ראשיות | תל אביב-יפו |
| רובע | 5 |
| שכונה | מרכז העיר |
רחוב אלנבי הוא רחוב מרכזי בתל אביב הנקרא על שמו של אדמונד אלנבי. הרחוב משתרע מכיכר הכנסת בצפון-מערב, הצמודה לחוף הים, ועד לכיכר המושבות בדרום-מזרח, שמעבר לה רחוב העלייה. חלקו הדרומי של הרחוב מקביל לרחוב הרצל ובקרבת הים הרחוב ניצב אל קו החוף כשבכיכר מוגרבי קיימת "ברך" היורדת לים. הרחוב מהווה גבול בין רובע לב תל אביב ממזרח ובין שכונת כרם התימנים הנמצאת מערבית לו בחלקו הצפוני.
היסטוריה
עם סלילתו בשנת 1911 במסגרת ההתרחבות הראשונה של תל אביב נקרא הרחוב "דרך הים". בשנת 1918 שונה שם הרחוב ונקרא על שמו ולכבודו של הגנרל אדמונד אלנבי.
בשנת 1922 הוקם קזינו גלי אביב על קו המים במפגש הרחוב עם רציף הרברט סמואל. הקזינו עמד בחלקו מעל הים. נטען שהיזמים התנו הקמתו בהסטת רחוב אלנבי[דרוש מקור], שעבר עד אז במקביל לים, אל הקזינו.
ב-10 ביוני 1923 בשעה 19:00 אירע "הנס הגדול" - הארת רחוב אלנבי בחשמל שסופק מתחנת הדיזל שהקים פנחס רוטנברג.[1]
בעבר שימש רחוב אלנבי כמרכז המסחרי של העיר וכרחוב הראשי החדש של העיר, במקום רחוב הרצל, רחובה הראשון של העיר. בין השאר אירח את אירועי ה"עדלאידע" המפורסמים של תל אביב המנדטורית. כמו כן ב-20 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל אירח הרחוב את מצעדי צה"ל, שהיו אירוע חשוב שנערך בכל יום עצמאות, ובו היו מתקהלים רבבות אזרחים ברחוב, כמו גם בהמשכו הצפוני ברחוב בן-יהודה. בסמוך לרחוב אלנבי (בפינת רוטשילד) הוכרזה מדינת ישראל, ובו ובסביבתו התרחשו החגיגות העיקריות סביב אירוע זה.
בקצהו הנושק לים כיום מלונות פשוטים, ולאורכו - פאבים, מועדונים, חנויות הלבשה והנעלה, ובתי קפה - כל אלה משרתים אוכלוסיות מגוונות של ישראלים, תיירים, עובדים זרים וגם צעירים רבים.
סמיכותו למרכזי תרבות תל אביביים וללב העיר מחד, ולשוק הכרמל ולתחנה המרכזית מאידך, הפכוהו לציר חשוב ומרכזי גם בתל אביב של ימינו.
לפי תוכניותיה העדכניות של עיריית תל אביב, מתוכננת לעבור ברחוב רכבת קלה ואף חזיתו תשודרג.
אתרים חשובים לאורך הרחוב
בפתחת רחוב אלנבי כיכר הכנסת, שצורתה חצי משושה והיא נפתחת אל הים. משני צדדיה תכנן האדריכל יוסף נויפלד שני מבנים בסגנון אדריכלי זהה, עם חזית של עמודים וגמלונים. קומת העמודים במגדל האופרה משחזרת את רכיב הגמלונים שאפיין את בניין קולנוע "קסם" שעמד במקום ואת גמלוני המבנה בגדה שממול. במהלך 1949 התנהלו במבנה הקולנוע ישיבות הכנסת הראשונה ובמלון "סן רמו" במגרש הצמוד לו התארחו לשכות חברי הכנסת והמזנון ששרת אותם. בניין הקולנוע שימש כמשכנה של האופרה הישראלית משנת 1958. קרוב אל הכיכר נמצא בית אוסישקין בפינת רחוב הירקון.
ברחוב אלנבי 13 (פינת הירקון) התגוררו בשנים 1923–1934 ברל כצנלסון ובת זוגו לאה מירון.[2]
בבית מספר 30 שכנה הצלמנייה, חנות הצילום הראשונה של תל אביב, אשר הנציחה את מורשתו של הצלם רודי ויסנשטיין.[3]
במפגש רחוב אלנבי עם רחוב בן-יהודה נמצאת כיכר ב' בנובמבר. בכיכר זו עמד קולנוע מוגרבי, שנהרס בשנות ה-80, אשר העניק לכיכר את השם הבלתי רשמי "כיכר מוגרבי". ממול עומד בניין גדול אשר איכלס את משרדי חברת "צים".
ברחוב אלנבי 54 הייתה מעבדת רדיו של "ההגנה", כפי שכתוב על שלט זיכרון מול הבית.
בבית מספר 58 היה קולנוע אלנבי. בהמשך פוגש רחוב אלנבי בכיכר מגן-דוד את שוק הכרמל ואת הרחובות: שינקין, המלך ג'ורג' ונחלת בנימין.
ברחוב אלנבי 72 שכנה במשך כשבעים שנה הוצאת הספרים סיני. בעשור הראשון של המאה ה-21 היא העתיקה את משכנה למדרחוב נחלת בנימין הסמוך.
באלנבי 105 עמד בזמנו בית משפחתו של יהושע חנקין.
במספר 110 שוכן בית הכנסת הגדול. אבן הפינה הונחה ביהודה הלוי ב-1913, אך לבסוף הוקם בית הכנסת ברחוב אלנבי ובנייתו נשלמה רק ב-1925, לאחר סיוע כלכלי של הברון רוטשילד. במקור תוכנן הבניין על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ' שתיכנן מבנים רבים לאורכו של הרחוב.
בהמשך חוצה הרחוב את שדרות רוטשילד. בפינה ניצב בית לדרברג, ובפינה אחרת הוקם מגדל מאייר ברוטשילד, שהוא הבניין השני הגבוה בישראל המשמש למגורים בלבד, בגובה של כ-158 מטרים. בקומת הקרקע של המגדל נפתח בינואר 2017 מתחם מסעדות גדול בשם "שוק רוטשילד אלנבי".[4]
בהמשך חוצה הרחוב את רחוב לילינבלום ורחוב יהודה הלוי וממשיך עד לכיכר המושבות. במרתף הפסאז' שברחוב אלנבי 111, דרומית לשדרות רוטשילד, פעל קולנוע "תמר", שהיה הקולנוע הראשון שהקרין סרטים ברצף במשך כל שעות היום, החל מ-10 בבוקר. בפסאז' שאחריו פעלה הבורסה לניירות ערך בתל אביב. באזור מפגש הרחובות אלנבי ויהודה הלוי מתוכננת אחת מתחנות הרכבת הקלה הגדולות ביותר שתשרת את באי המע"ר שבאזור.
באלנבי 115 עמד מלון הרצליה בשנים 1926–1929, בית הוועד הפועל של ההסתדרות (עד שעבר לרחוב ארלוזורוב) לצד מערכת העיתון דבר (עד שעברה לרחוב שינקין), והמרכז הארצי של מפקדת "ההגנה" וההעפלה. בשנת 1968 הוקם במקומו בית מנורה מבטחים ובכניסה לוחית זיכרון למבנה ההיסטורי.
לאורך הרחוב נפרשו דוכני כותבי בקשות.[5]
הרחוב בתרבות
לרחוב אלנבי שמור מקום מיוחד בתרבות הישראלית. אופיו של הרחוב כרחוב ראשי בתל אביב הכולל מגוון של מוסדות תרבות, חנויות מסוגים שונים ומועדונים, ועצם מרכזיותו והיותו גם ציר תנועה חשוב, הביאו לאזכורים רבים בתחום התרבות.
קולנוע מוגרבי למשל הוזכר בשירים עבריים שונים כגון "הילד ניסים" של נתן אלתרמן ו"חמסינים במשלט" של נעמי שמר.
בגרסה העברית הרשמית הראשונה של משחק המונופול, משנות ה-60, היה רחוב אלנבי הרחוב היקר ביותר על הלוח (השני היה רחוב דיזנגוף).
ראוי לאיזכור גם הביטוי "מי פנוי באלנבי?" - ציטוט מתוך שיחות אופייניות בקשר בין נהגי מוניות בתל אביב. ביטוי זה הפך למעין מטבע לשון הומוריסטי בהקשרים שונים.
הבית באלנבי 52 מופיע במקום מרכזי בספרה של נאוה מקמל-עתיר, "הנערה במרפסת ממול".
"הבית ברחוב אלנבי" הוא ספר שירים מאת הסופר אבי לויתן.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- בנייני הרחוב באתר VTLV
- אתר על רחוב אלנבי
- מפת רחובות תל אביב, 1926, משאב הוראה מאתר החינוך של הספרייה הלאומית
- נועם דביר, מי ידע שבפאתי רחוב אלנבי בתל אביב מסתתרים גיישה וטרובדור, באתר הארץ, 16 באפריל 2009
- עינת טורס, מאחורי המצלמה: קבלו את אלנבי, גרסת המציאות, באתר nrg, 11 בספטמבר 2012
- מיכאל יעקובסון, 100 שנים של בדידות: עלייתו ונפילתו של בית הכנסת הגדול בת"א, באתר Xnet, 12 בספטמבר 2013
- מיכאל יעקובסון, לו היינו רוטשילד: מגדל המגורים הכי יקר בארץ מתעלם מרח' אלנבי, באתר Xnet, 26 בינואר 2014
- שירלי ששון-עזר, שאנז אלנבי, באתר כלכליסט, 15 בפברואר 2014
- דנה שמש, "רחוב מכוער-יפה": אלנבי חוגג 100 - מה עבר עליו לאורך השנים?, באתר "Time Out ישראל", 7 בנובמבר 2018
נעמה ריבה, האם רחוב אלנבי הלכלוכי יחזור להיות סינדרלה?, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2018- דור זומר, לאן נעלמו הכיכרות של רחוב אלנבי?, באתר כלכליסט, 22 בנובמבר 2019
הערות שוליים
- ^ אלי שאלתיאל, פנחס רוטנברג, כרך א, עמ' 330, הערה 145.
- ^ אניטה שפירא, ברל, חלק א, עמ' 297.
- ^ משכנה החדש של החנות ברחוב טשרניחובסקי 6
- ^ חן בן יוסף, עכבר העיר אונליין, מצטרף לחגיגה: שוק רוטשילד אלנבי נפתח, באתר הארץ, 17 בינואר 2017
- ^ אלן היימן, האתמול נפגש עם היום, מעריב, 28 בינואר 1949
כותב בקשות באתר נוסטלגיה ישראלית
