שושלת צ'ינג

שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה פרמטרים ריקים [ תמונת מפה, מנהיגים, שמות מנהיגים, מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית פרמטרים [ תמונת סמל, תמונת דגל, מפה מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אימפרית צ'ינג הגדולה 大清 ממשל משטר מונרכיה אבסולוטית שפה נפוצה סינית, מנצ'ורית, מונגולית עיר בירה (משנת 1644) בייג'ינג 39°54′20″N 116°23′29″E גאוגרפיה יבשת אסיה היסטוריה הקמה ייסוד שושלת ג'ין המאוחרת ושינוי שמה לצ'ינג תאריך 1644 פירוק מהפכת שינהאי תאריך 1911 ישות קודמת שושלת מינג ישות יורשת הרפובליקה הסינית אוכלוסייה בעבר 383,100,000 (נכון ל־1820) כלכלה מטבע יואן

שושלת צ'ינג (בסינית: 清朝, פין-יין: Qīng cháo) אשר מוכרת לעיתים כשושלת מָנצ'וּ, הייתה השושלת השלטת בסין בין השנים 1644 ל-1911, והאחרונה בשושלות הקיסריות של סין. מקור השושלת בשבט מנצ'ורי בשם אָיסִין גיורו, אשר יסד את אימפריית צ'ינג הגדולה במה שמוכר היום כצפון מזרח סין, והתפשט אל תוך סין ואזורים שכנים.

זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה בה היה שלטון ריכוזי אחד שהצליח לאחד תחתיו את האזור הגאוגרפי המוגדר כיום כסין, תקופת השושלת נמשכה עד 1911, שנה בה ניסו להקים משטר רפובליקני.

היסטוריה

עליית שושלת צ'ינג

תהליך עליית שושלת צ'ינג ונפילת שושלת מינג היה ממושך, שורשיו המוקדמים ב-1600 כאשר התעצם כוחם של המאנצ'ו תחת נורהאצ'י. בשנת 1616 הוכרזה כשושלת ג'ין המאוחרת ושינתה את שמה לצ'ינג בשנת 1636. בשל ארטילריה עדיפה הצליח צבא מינג להדוף את ההתקפות הנשנות של המאנצ'ו, בייחוד ב-1623 וב-1628. אבל צבא מינג לא הצליח להשתלט מחדש על מנצ'וריה. משנת 1629 ואילך הלך ונחלש כוחם של קיסרי מינג בשל צרוף של מרידות פנימיות וההטרדה הנמשכת של המאנצ'ו בצפון סין, שעברו לטקטיקות של פשיטות במטרה להימנע ממפגש ישיר עם צבאות מינג בשדה הקרב.

מכיוון שלא היו מסוגלים לתקוף את סין ישירות העדיפו המאנצ'ו להמתין ותוך כדי כך הם שיפרו את יכולתם הארטילרית ויצרו קשרים עם בני ברית. בני המאנצ'ו גייסו פקידי ממשלה של מינג כיועציהם האסטרטגיים. ב-1633 הם השלימו את כיבוש מונגוליה הפנימית. הישג זה אפשר להם להגדיל את צבאם על ידי צרוף לוחמים מונגוליים לדגלם, כמו כן הייתה מונגוליה הפנימית נתיב פלישה אפשרי נוסף ללב קיסרות המינג.

ב-1636 היה שליט המאנצ'ו, הואנג טאיג'י, בנו של נורהאצ'י, בטוח בעצמו מספיק על מנת להכריז על הקמת שושלת קיסרים בשם "שושלת צ'ינג". טקס ההכתרה היה בארמון בעיר מוּקְדֶן (כיום שן-יאנג) שנפלה לידי המאנצ'ו בשל בגידה ב-1621, והוא נטל לעצמו את התואר הקיסרי צ'ונגדה. בסוף 1637 הביס צבא מאנצ'ו שמנה 100,000 חיילים את קוריאה, בת הברית המסורתית של קיסרות סין. קוריאה נכבשה ושליטיה הודיעו על התכחשותם לשושלת מינג.

במקביל פרץ מרד במערב המדינה והתחזק לאחר שבראשו התייצב לי דזה-צ'נג שהיה יליד שאנשי. לי דזה-צ'נג הביס את צבא האימפריה שנשלח נגדו והכריז על עצמו כקיסר בשושלת חדשה, שושלת שון. ב-26 במאי 1644 נפלה בייג'ינג כמעט ללא התנגדות לידי צבא המורדים הסינים בפיקודו של לי דזה-צ'נג, שכן רוב הצבא היה בצפון מזרח מול צבאות המאנצ'ו. הקיסר האחרון של שושלת מינג, צ'ונג־ג'ן, מכותר בעיר האסורה, החליט להפיל פור שיקבע את גורלו. הפור קבע כי האימפריה אבודה ולכן התאבד צ'ונג־ג'ן בתלייה.

זו הייתה הזדמנות שהמאנצ'ו חיכו לה. הם חצו את החומה הגדולה לאחר שמפקד צבא הגבול של מינג וו סאן-גוי פתח את השערים ב"מעבר שאנהאי" והניסו בכוחות משותפים את ה"קיסר" לי מבייג'ינג, לאחר ששלט בה 40 יום בלבד. למרות אובדן בייג'ינג (שאת חולשתה כבירה קיסרית כבר צפה הונג וו) ומות הקיסר, לא נהרס כוחם של בני המינג לחלוטין. נאנג'ינג, פוג'יין, גואנגדונג, שאנשי ויונאן המשיכו להיות מעוזים של המינג להתנגדות לשלטון החדש. עם זאת, אובדן השלטון המרכזי גרם להופעתם של מספר טוענים לכתר מינג שלא היו מסוגלים לעבוד יחדיו. כל מוקדי התומכים בשושלת הישנה הוכנעו בסופו של דבר אחד אחרי השני על ידי צבא צ'ינג, עד לשנת 1662 שבה אבדה התקווה האחרונה לשובה של שושלת מינג לשלטון עם מותו של הנסיך הטוען לכתר מינג ג'וּ יואולנג.

במשך חצי מאה נלחמו המנצ'ורים מלחמות עקובות מדם שבמהלכן השתלטו על האזורים שהיו בשליטת שושלת מינג ובכללם מחוז יונאן המרוחקת, טיבט ומונגוליה. את ההצלחה שהמנצ'ורים זכו לה בתחילת תקופת שלטונם יש לזקוף לזכות כוחם הצבאי האדיר והמיומן ששולב עם מיומנויות ביורוקרטיות סיניות.

בהוראת הקיסר קאנגשי נכתב המילון המקיף והמפורט ביותר לשפה הסינית שנכתב עד אז . לאחר מותו של הקיסר קאנגשי הוכרז בנו יִינְזג'ן כיורש.

תחת שלטונו של הקיסר צ'יינלונג חובר הקטלוג המלא של כל העבודות החשובות של התרבות הסינית. שושלת צ'ינג גם המשיכה בהרחבת אוצר הספרות העממית ובפיתוח החקלאות תוך ייבוא גידולים חדשים מהעולם החדש דוגמת התירס. גם צמיחת האוכלוסייה המשיכה להאיץ בתקופת צ'ינג ואוכלוסיית המדינה, שבשנת 1700 מנתה 100 מיליון נפש^{[דרוש מקור]}, הגיעה לכ-220 מיליון^{[דרוש מקור]} בשנת 1800.

היחלשות השושלת ונפילתה

במהלך המאה ה-19 נחלשה שליטתה של שושלת צ'ינג במדינה, והשגשוג שהיה בה התפוגג. סין סבלה מרעב קשה, התפוצצות אוכלוסין וחדירה בלתי פוסקת של מדינות המערב בניסיון להשיג לעצמן השפעה במדינה. שאיפתה של בריטניה להמשיך בסחר הבלתי חוקי באופיום נתקלה בהתנגדות עזה של המשטר הקיסרי, דבר שהביא לפריצתה של מלחמת האופיום הראשונה ב-1840. סין, שהפסידה במלחמה, אולצה לבצע ויתורים כואבים ולפתוח את נמליה לסחר חפשי עם מדינות המערב. ויתוריה הטריטוריאליים של סין כללו את העברת הונג קונג לידי בריטניה ב-1842 כחלק מחוזה נאנג'ינג. בנוסף, מרד טאי פינג (1864–1851) ומרד ניאן (1868–1853), יחד עם תנועות לאומיות מוסלמיות ששאפו לעצמאות וחוזקו על ידי רוסיה, ייבשו את קופת המדינה וכמעט שהביאו לנפילת השלטון בה.

המרידות בשלטון דוכאו בעיקר על ידי כוחות המערב שבאותו הזמן עשו במדינה כבשלהם וניצלו את שווקיה ואת מערכתה הכלכלית.

לאחר שוך המהומות בשנות השישים של המאה ה-19, החלה שושלת צ'ינג לטפל בבעיות המודרניזציה במדינה על ידי ביצוע רפורמות בכל תחומי שליטתה. אבל, הקיסרית האלמנה צה שי, יחד עם גורמים שמרניים במדינה, ביצעה מעין הפיכה והדיחה את הקיסר הצעיר מהשלטון, מורידה בכך לטמיון את הרפורמות שאך החלו להתבצע. הרפורמות הצבאיות, שהושארו על כנן, היו חסרות ערך עקב השחיתות האיומה שהתפשטה בצמרת השלטון. חלק מספינות הקרב החדישות של הצבא כלל לא יכלו לירות, וזאת עקב מעילות גדולות בתקציבי בנייתן שלא השאירו די כסף לרכישת אבק שרפה. כתוצאה מכך נחלו כוחות "הצבא הסיני החדש" תבוסות משפילות הן במלחמת סין-צרפת (1885–1883) והן במלחמת סין-יפן הראשונה (1895–1894).

עם תחילת המאה ה-20 הייתה החצר הקיסרית בסין הרוסה, שחיתות הייתה בכל והאוכלוסייה גדלה בקצב בלתי נשלט. המדינה נשלטה על ידי הקיסרית צה שי, דמות שמרנית ביותר שהתנגדה לכל סוג של רפורמה. מותו של הקיסר גוואנגשו יום אחד לפני מותה של הקיסרית (יש הטוענים שהוא הורעל על ידה) הרס את הסיכוי לביסוס הנהגה אפקטיבית במדינה.

סופה של השושלת היה ב-12 בפברואר 1912, כאשר, בעקבות מהפכת שִׂינְהָאי, נאלצה הקיסרית לונגיו', אלמנת הקיסר הקודם, לוותר על כס הקיסרות בשמו של הקיסר האחרון, פּוּיִי, שהיה אז בן שש.

ראו גם

• היסטוריה של סין

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שושלת צ'ינג בוויקישיתוף

• שושלת צ'ינג, באתר הרדיו הבינלאומי של סין בעברית