תעודת זהות (ישראל)
תעודת הזהות הישראלית היא מסמך רשמי, המונפק על ידי משרד הפנים של מדינת ישראל, המעיד כי האוחז בה הוא מעל גיל 16, היושב בישראל באופן חוקי.
הרשות המוסמכת בישראל להנפקת תעודות זהות היא רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, באמצעות לשכותיה ברחבי הארץ. תעודות זהות מונפקות לכל תושבי המדינה מעל גיל 16 היושבים בה דרך קבע במעמד חוקי, כולל אלו שאינם אזרחים.
בתעודה הישראלית מופיעים פרטים אישיים מתוך מרשם האוכלוסין, ובהם מספר ייחודי הנקרא מספר זהות, שמו של בעל התעודה ושם משפחתו, שמות הוריו, תאריך לידתו, ארץ הלידה, מינו של האדם ותמונתו, בעבר גם לאום. לתעודת הזהות מצורף ספח בו מופיעים הכתובת, הסטטוס המשפחתי, האזרחות, שמות קודמים של האדם, שם בן הזוג ומספר הזהות שלו וכן פרטים אישיים על ילדיו. לתעודות הזהות החכמות שמונפקות החל מיולי 2013, ממדים של כרטיס אשראי (85X54 מ"מ). החל מיוני 2017, מונפקות תעודות זהות חכמות בלבד, בהתאם לתיקון לחוק.
חובות וזכויות
מדינת ישראל היא מהמדינות שבהן חייבים התושבים לשאת תעודת זהות, כאמור בחוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ"ג-1982:
תושב שמלאו לו 16 שנים, חייב לשאת עמו תמיד תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו.
תביעה בגין הפרת סעיף זה נדירה מאד בתחומי מדינת ישראל מאז ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל, גם במקרים שבהם החוק מאפשר זאת. בנוסף, החוק קובע כי "לא יועמד אדם לדין על אי הצגת תעודה אם תוך חמישה ימים לאחר שנדרש לכך הוצגה התעודה לפני מי שדרש את הצגתה, או לפני שוטר בתחנת המשטרה".
לפי סעיף 67 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996,
היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או בטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את בטחון המדינה, רשאי הוא לעכבו כדי לברר את זהותו ומענו או כדי לחקור אותו ולמסור לו מסמכים, במקום הימצאו.
נדרש "יסוד סביר לחשד" שנעברה עבירה כדי ששוטר יוכל לדרוש מאדם הצגת תעודת זהות. כך זוכה אדם שסירב להציג תעודת זהות ובפסק הדין נקבע כי
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) הקנה לשוטר סמכות לפנות לאדם ולעכבו ולו לזמן קצר על מנת לברר זהותו ומענו, ובכלל זה לדרוש ממנו כי יציג בפניו תעודת זהות, ברם התנה אותה סמכות בקיומו של חשד כי בוצעה עבירה... אין להתייחס בקלות ראש לדרישה להציג תעודת זהות ובהיותה פוגעת ולו פגיעה קלה בזכויות יסוד, הרי שיש להקפיד הקפדה יתירה על בחינת הנסיבות שהובילו לאותה דרישה, כמו גם על בחינת קיומה של סמכות לבוא באותה דרישה. סעיף 2 אמנם מטיל על האזרח חובה לשאת תעודת זהות ולהציגה בפני קצין משטרה בכיר, ראש רשות מקומית, שוטר או חייל במילוי תפקידם, כשידרשו זאת ממנו, ברם הוא אינו מתייחס לסמכות של הרשות ובודאי שאינו מעניק לשוטר סמכות לפנות לכל אדם על פי רצונו, בהעדר כל עילה, על מנת לברר את זהותו[1].
בנוסף לחובה זו, מוגדרים בחוקים רבים זכויות שלמימושן יש להציג תעודת זהות, כאמצעי בלעדי לזיהויו של תושב. בעבר הייתה חובה להציג תעודת זהות למימוש זכות ההצבעה בבחירות, אך מאז הבחירות לכנסת ה-17 מותר להשתמש לשם כך גם ברישיון נהיגה או בדרכון תקף. עד הבחירות לכנסת ה-13 הייתה חובה להציג גם את הספח המצורף לתעודה, שהיה מוחתם בעת ההצבעה. במקרים שאינם מוגדרים במפורש בחוק ניתן להזדהות באמצעות תעודות אחרות. כך גם לצורך הזדהות לפתיחת חשבון בנק, במסגרת המאבק נגד הלבנת הון, ניתן להשתמש בדרכון.
משרד הפנים מנפיק תעודות זהות רק לתושבי ישראל ומסרב להנפיקן לאזרחי ישראל שאינם תושבים בישראל בנימוק שאין להם צורך בתעודה[2].
מהות הרישום בתעודת הזהות
הפרטים הרשומים במרשם האוכלוסין (ובתעודת הזהות) מיועדים גם לצרכים סטטיסטיים.
בנוסף, חלק מהפרטים מהווים גם ראיה לנכונות האמור בהם, ולפיכך רשויות המדינה וגורמים אחרים רשאים להסתמך לצורך פעילותם על פרטים אלה מתוך מרשם האוכלוסין או תעודת הזהות (סעיף 3 לחוק).
פרטי הרישום שאינם מהווים ראיה לאמיתותם (ולפיכך יכולים לשמש לצרכים סטטיסטיים בלבד) הם הלאום, המצב האישי ושם בן-הזוג. הסיבה לכך שפרטים אלה אינם משמשים ראיה לנכונות האמור בהם, היא שלעיתים מחויב משרד הפנים לרשום תחת סעיפים אלה פרטים המנוגדים לתפיסותיהן של מפלגות דתיות בנושא (למשל, משרד הפנים מחויב לרשום כיהודי מי שעבר גיור רפורמי, וכן לרשום כנשואים בני-זוג מדתות שונות).
מספר זהות
ערך מורחב – מספר זהות (ישראל)
מספר הזהות המוטבע בתעודת הזהות הוא המספר הניתן על ידי מנהל האוכלוסין לכל תושב או אזרח ישראלי עם רישום לידתו, או עם עלייתו ארצה. המספר ניתן עוד לפני הנפקת תעודת הזהות, והוא אינו מתחלף במקרה של החלפת התעודה. המספר מורכב מתשע ספרות, שהימנית שבהן היא ספרת ביקורת, שנועדה לאתר ולמנוע טעויות בהקלדת מספר הזהות, וזאת באמצעות נוסחה הבודקת התאמה בין שמונה הספרות לספרת הביקורת.
היסטוריה
בתקופת המנדט
במשך רוב שנות שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל לא הנהיגו השלטונות תעודות זהות לתושבי הארץ. כנראה בסוף שנות השלושים, אולי בתקופת "המרד הערבי הגדול" נגד הבריטים הונהגה בארץ על ידי השלטונות תעודת זהות. התעודות הונפקו לכל תושבי הארץ, יהודים כערבים. התעודה הייתה בת שני דפים בלבד, מקרטון בצבע ורוד ומאוחר יותר מקרטון חום. התעודה נשאה תצלום של בעל התעודה וכללה (בשפה האנגלית) את שמו של בעל התעודה, יישוב מגוריו, עיסוקו, מקום עסקו ותיאורו, לרבות גובהו, צבע עיניו, צבע שערו, מבנה גופו ו"סימנים מיוחדים". התעודה נשאה את חתימתו של נושא התעודה ואת חתימת וחותמת הרשות המוציאה. המספר הנקוב בתעודה איננו נראה כמספר זהות אלא כמספר הסידורי של התעודה במשרד בו הוצאה.
התעודה אינה כוללת את תאריך הלידה או הגיל, פרטים חיוניים לזיהויו של אדם.
על מנת להבדיל בין יהודים לערבים צויין בתעודה גם "הגזע" (Race), כשהכוונה ללאום.
בחלק מהתעודות, כנראה מהתקופה אחרי שנת 1945, עם הגאות בתנועת ההעפלה התנוססה בראש התעודה חותמת האומרת: "נשיאת תעודה זו אינה יוצרת בשום פנים זכות למגורים חוקיים בארץ ישראל" (Palestine). זאת כנראה על מנת שבתעודה לא יהיה משום מתן לגיטימציה למעפילים שהגיעו לארץ ישראל כעולים בלתי לגליים.
במהלך שנות המדינה
תעודות הזהות הראשונות שחולקו לתושבי מדינת ישראל עם הקמתה, לאחר מפקד האוכלוסין שנערך ב-8 בנובמבר 1948, היו בצורת פנקס קטן הנתון בכריכת קרטון כחולה. פרטי נושא התעודה מולאו בה בעט והיא הכילה מספר דפים ריקים (כדוגמת דרכון) בהם נרשמו שינויים בשם, במצב המשפחתי ובכתובת, שנרשמו בעט ולידם הוטבעה חותמת משרד הפנים. פרט בלתי נפרד מן התעודה היו הטורים בהם צויין גובהו של האיש וצויינו לגביו "סימנים מיוחדים".
כן הוטבעו בדפים הריקים חותמות המעידות על השתתפות בבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות וכן על קבלת פנקסי תלושים בימי הצנע.
בסוף שנות החמישים הונפקו התעודות בצורה דומה, כפנקס (הפעם קטן מעט מקודמו) בכריכת פלסטיק בצבע תכלת ובו מספרי זהות בני תשע ספרות.
בשנות השמונים הונפקו תעודות הזהות בצורת כרטיס, פלט מחשב, בציפוי למינציה ונתון בתוך נרתיק פלסטיק כחול. לנרתיק צורף ספח ובו כתובתו של התושב, שם בן או בת זוגו ומספר הזהות שלהם ושמות ילדיו עד גיל שמונה עשרה בציון תאריכי לידתם ומספרי הזהות שלהם. במאה ה-21 נרשמו בספח גם ילדיו הבוגרים של התושב, בני כל גיל.
בשנת 2013 החל משרד הפנים בפיילוט של הנפקת תעודות זהות חכמות עם שבב המכיל נתוני זיהוי ביומטריים, דבר שהתאפשר לאחר שבשנת 2009 חוקקה הכנסת את חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע (2009). תוקפו של הפיילוט פג ביוני 2015, אז החליט שר הפנים סילבן שלום להאריכו בתשעה חודשים נוספים עד מרץ 2016[3]. בחודש פברואר 2017, התקבל התיקון לחוק בו הוחלט כי החל מה-1 ביוני 2017, יונפקו תעודות זהות חכמות הכוללות נתוני זיהוי ביומטריים. תעודות אלו, יהיו בעלות תוקף של בין חמש לעשר שנים, בהתאם לתקנות החוק.
סעיף הלאום
מאבקים רבים התקיימו על רישום סעיף הלאום בתעודת הזהות. החל מן 25 באפריל בשנת 2002 מונפקות תעודות זהות חדשות ללא סעיף הלאום (במקומו מודפסת שורת כוכביות). הסיבה להשמטת סעיף הלאום הייתה פסיקת בג"ץ ב־2002 שהורתה לרשום כיהודים מתגיירים שעברו גיור רפורמי[4]. שר הפנים אלי ישי ממפלגת ש"ס החליט להשמיט את סעיף הלאום, על מנת להימנע מלרשום במסמך רשמי את יהדותו של אדם לפי קביעת בג"ץ. בנובמבר 2004 דחה בג"ץ[5] עתירה של ליאורה גולדמן שביקשה להשיב את סעיף הלאום לתעודת הזהות, בנימוק שחוק מרשם האוכלוסין אינו אלא חוק סטטיסטי-רישומי ולא חוק הצהרתי על יהדותם של אזרחים. הלאום נרשם עדיין במרשם האוכלוסין, וכל תושב ישראלי זכאי לקבל בחינם תדפיס של תמצית המרשם שלו, בו מצוין גם הלאום.
בתעודות זהות מופיעה הסתייגות באותיות זעירות בעברית ובערבית שעל-פי חוק מרשם האוכלוסין התעודה יכולה לשמש כראיה לכאורה לנכונותם של הנתונים המופיעים בה למעט הלאום, המצב האישי ושם בן/בת הזוג.
בשנת 2011 הורה השר אלי ישי להחזיר את סעיף הלאום, וזאת לאחר פנייה של ניצולי השואה שאמרו שהם גאים להיות יהודים ואינם רוצים להחליף את תעודותיהם הישנות בכאלו שלא יכתב בהן הלאום.
ב-16 בספטמבר 2014 אפשר שר הפנים גדעון סער רישום של לאום ארמי במרשם האוכלוסין[6][7][8].
תעודת זהות פלסטינית
- ערך מורחב – תעודת זהות (הרשות הפלסטינית)
לתושבי יהודה והשומרון וחבל עזה הפלסטינים ניתנה תעודת זהות על ידי המנהל האזרחי. מבנה התעודה היה דומה לזה של תעודת הזהות הישראלית, אך הנרתיק של תעודה זו היה בצבע כתום (רוב תושבי השטחים) או ירוק (תושבי מזרח ירושלים), וללא הטבעת סמל מדינת ישראל אלא סמל צה"ל שהיה מוטבע בתעודה. לאחר הקמת הרשות הפלסטינית, המשרד לעניינים אזרחיים שלה מנפיק תעודות זהות פלסטיניות באישור ישראל, שקובעת גם את מספרי הזהות. תעודות אלה דומות לתעודות המנהל האזרחי הכתומות, אך הנרתיק שלהן הוא בצבע ירוק ועליו מוטבע סמל הרשות הפלסטינית, והכיתוב בערבית קודם לזה שבעברית.
קישורים חיצוניים
חוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ"ג-1982, באתר ויקיטקסט- תקנות מרשם האוכלוסין (תעודה אלקטרונית לאימות), התשע"ב-2012, קובץ התקנות 7146 מיום 26 ביולי 2012
- מיכל מרגלית, איך נקבעו מספרי הזהות שלנו?, באתר ynet, 14 בפברואר 2014
- תמר זיגמן, הקלטה נדירה: מחלקים את תעודות הזהות הראשונות של מדינת ישראל!, בבלוג הספרנים של הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ת"פ 14037-03-09 מדינת ישראל נגד יצחק ניסים
- ^ בג"ץ 393/18 עתמאנה אומיה נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, ניתן ב-30 באפריל 2019
- ^ עומר כביר, פרסום ראשון שר הפנים: פיילוט המאגר הביומטרי יוארך עד מרץ 2016, באתר כלכליסט, 23 ביוני 2015
- ^ מזל מועלם, מהיום מונפקות תעודות זהות ללא סעיף "לאום", באתר הארץ, 25.4.2002
- ^ בג"ץ 6539/03 ליאורה גולדמן נ' משרד הפנים
- ^ יורי ילון, לאום חדש בתעודת הזהות: ארמי | ישראל היום, באתר ישראל היום, 16 בספטמבר 2014 18:47
- ^ יאיר קראוס, תכירו את הילד הארמי הראשון בישראל, באתר nrg, 20 באוקטובר 2014
- ^ יאיר קראוס, הארמים חוגגים: שיחררו אותנו מהזהות הערבית, באתר nrg, 24 באוקטובר 2014
