GJ 1061
 | |
| מיקומו של GJ 1061 בקבוצת שעון מטוטלת (לא מופיע במפה) | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | שעון מטוטלת |
| שמות נוספים | LHS 1565, LFT 295 |
| סוג | ננס אדום |
| בהירות נראית | 13.09[1] |
| סיווג ספקטרלי | M5.5 V[1] |
| עלייה ישרה | 03ʰ 35ᵐ 59.7ˢ מילי-שניות קשת בשנה |
| נטייה | 45.3″ 30′ 44°- מילי-שניות קשת בשנה |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 15.26 |
| מרחק |
11.99 שנות אור 3.68 פארסק[1] |
| רדיוס | 0.18[2] רדיוסי שמש |
| מסה | 0.11[3] מסות שמש |
| עוצמת הארה | פי 0.000067 מהשמש |
| טמפרטורה | 2,882[4] K |
| מהירות סיבוב | 5>[5] ק"מ/שנייה |
| תנועה עצמית | 831[6] מילי-שניות קשת בשנה |
GJ 1061 (נקרא גם LHS 1565 או LFT 295) הוא ננס אדום הנמצא במרחק של כ-12 שנות אור ממערכת השמש בקבוצת הכוכבים שעון מטוטלת. זהו אחד הכוכבים הקרובים לכדור הארץ אך כמו כל שאר הננסים האדומים, גם את GJ 1061 לא ניתן לראות ללא ציוד עזר, שכן בהירותו היא מדרגה 13, נמוכה בהרבה מסף הראייה האנושי. ניתן לראותו רק באמצעות טלסקופ, כ-7.25 מעלות ממערב-דרום-מערב לכוכב α בשעון מטוטלת.
היסטוריה
הכוכב מוזכר לראשונה בקטלוג של כוכבים עם תנועה עצמית גבוהה שפרסם האסטרונום ההולנדי וילם יקוב לויטן בשנת 1942 תחת הציון L 372-58. בגרסאות מאוחרות יותר של קטלוג הכוכבים בעלי תנועה עצמית של מעל חצי שניית קשת בשנה קיבל הכוכב גם את הציונים LFT 295 (1955) ו-LHS 1565 (1976).[7] בשנת 1979 הוא הוכנס לקטלוג גליזה - יארייס אף על פי שמרחקו לא היה ידוע בוודאות.[8] בשנת 1997 נמדד המרחק אליו והתברר שהוא כ-12 שנות אור, מה שהפך אותו לכוכב ה-20 הכי קרוב למערכת השמש (לא כולל ננסים חומים שאינם חלק ממערכת הכוללת כוכבים המתיכים מימן).[9]
מאפיינים
GJ 1061 הוא ננס אדום מסוג ספקטרלי M5.5 V. רדיוסו מוערך ב-0.18 רדיוס שמש, מסתו מוערכת במעט יותר מעשירית מסת שמש ועוצמת הארתו היא כ-67 מיליוניות מעוצמת ההארה של השמש באור נראה, אך בגלל טמפרטורת פניו הנמוכה, כ-2,800 קלווין, רוב קרינתו היא בתחום התת-אדום. תצפיות לאורך זמן מראות ש-GJ 1061 הוא כוכב יציב יחסית עם פעילות נמוכה בכרומוספירה שלו, עובדה שתואמת את מהירות הסיבוב הנמוכה שלו שמוערכת בפחות מ-5 קילומטר לשנייה.[5] המרחק שבו כוכב לכת המקיף את GJ 1061 יכול להכיל מים נוזליים הוא בין 0.031 ל-0.066 יחידה אסטרונומית,[2] אבל לא ידוע על כוכבי לכת כלשהם המקיפים את GJ 1061.[10] לכוכב תנועה עצמית של 0.83 שניות קשת בשנה.[6]
סביבה
הכוכב הקרוב ביותר ל-GJ 1061 הוא הננס האדום כוכב קפטיין שנמצא במרחק של כ-3.7 שנות אור ממנו אך למרות הקרבה הוא עמום מכדי שעין אנושית תוכל להבחין בו ממרחק זה. במרחק של כ-7 שנות אור נמצא ε בארידנוס שממרחק זה יראה עם בהירות מדרגה 2.8, בהיר בהרבה מכפי שהוא נראה מכדור הארץ ובמרחק דומה נמצא הכוכב הכפול גליזה 65, אך בשל עמימותו לא ניתן יהיה לצפות בו ללא ציוד עזר. במרחק של כ-7.6 שנות אור מ-GJ 1061 נמצא τ בלווייתן שממרחק זה יהיה קל לצפייה עם בהירות מדרגה 2.5 לעומת 3.5 כפי שהוא נראה מכדור הארץ. הכוכב הבהיר ביותר בשמים של GJ 1061 יהיה סיריוס שממרחק של פחות מ-9 שנות אור יהיה עם דרגת בהירות דומה לזו שנראית מכדור הארץ, 1.4-. השמש תראה משם ככוכב חסר יחוד עם דרגת בהירות 2.66.
קישורים חיצוניים
- GJ 1061 באתר Solstation
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Thomas Wm Hamilton: Our Neighbor Stars: Including Brown Dwarfs, p. 25
- ^ 2.0 2.1 J. R. Cantrell, T. J. Henry & R. J. White: The Solar Neighborhood XXIX: The Habitable Real Estate of Our Nearest Stellar Neighbors, The Astronomical Journal, Vol. 146, Iss. 4, article id. 99, p. 12 (2013)
- ^ Research Consortium On Nearby Stars: The one hundred nearest Star Systems
- ^ V. Neves, X. Bonfils, N. C. Santos, X. Delfosse, T. Forveille, F. Allard & S. Udry: Metallicity of M dwarfs. IV. A high-precision [Fe/H and Teff technique from high-resolution optical spectra for M dwarfs], Astronomy & Astrophysics, Volume 568, id. A121, p. 19 (2014)
- ^ 5.0 5.1 J. R. Barnes, J. S. Jenkins, H. R. A. Jones, S. V. Jeffers, P. Rojo, P. Arriagada, A. Jordán, D. Minniti, M. Tuomi, D. Pinfield & G. Anglada-Escudé: Precision radial velocities of 15 M5 - M9 dwarfs, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Volume 439, Issue 3, p. 11 (2014)
- ^ 6.0 6.1 VizieR: LHS 1565, LHS Catalogue, 2nd Edition (Luyten 1979)
- ^ SIMBAD: GJ 1061
- ^ W. Gliese & H. Jahreiß: Nearby Star Data Published 1969-1978, Astronomy and Astrophysics, Suppl. Ser. 38, p. 435 (1979)
- ^ T. J. Henry, P. A. Ianna, J. Davy Kirkpatrick & H. Jahreiss: The solar neighborhood IV: discovery of the twentieth nearest star, Astronomical Journal 114, p. 388 (1997)
- ^ J. L. Bartlett, P. A. Ianna, M. C. Begam: A Search for Astrometric Companions to Stars in the Southern Hemisphere, Publications of the Astronomical Society of Pacific, Vol. 121, Iss. 878, p. 365 (2009)
