IC 4182
_color_cutout_hst_09162_44_wfpc2_f814w_f606w_wf_sci.jpg) | |
| IC 4182 בתמונה של טלסקופ החלל האבל | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | כלבי ציד |
| שמות נוספים | UGC 8188 |
| מגלה | מקס וולף |
| תאריך גילוי | 21 במרץ 1903 |
| סוג | גלקסיה ספירלית ננסית |
| בהירות נראית | 11.6[1] |
| סיווג מורפולוגי | SA(s)m[2] |
| עלייה ישרה | 13ʰ 05ᵐ 48.7ˢ |
| נטייה | 13.0″ 36′ 37°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 16.5- |
| מרחק[2] |
13,700,000 שנות אור 4,200,392.45 פארסק |
| קוטר | 23,970[2] שנות אור |
| מסה | 1.7×109[3] ☉M |
| הסחה לאדום |
321[2] ק"מ/שנייה 0.0011 |
IC 4182 היא גלקסיה ספירלית ננסית בקבוצת הכוכבים כלבי ציד, הנמצאת במרחק של כ-13.7 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לקבוצת M94.
היסטוריה
לגלקסיה בהירות מדרגה סביב 11.6 והיא התגלתה ב-21 במרץ 1903 על ידי האסטרונום הגרמני מקס וולף, שהכניס אותה לרשימת ערפיליות בקבוצת כלבי צייד שפרסם בשנת 1903, כערפילית מספר 216, ותיאר אותה כגדולה מאוד ועמומה למדי.[4] בשנת 1910 ג'ון דרייר הכניס את הערפילית לקטלוג האינדקס השני, תחת הציון IC 4182 כאשר היא מתוארת כעמומה למדי, גדולה מאוד, בעלת צורה לא סדורה ועם גרעין בהיר[5].
תצפית
הגלקסיה נמצאת כ-2 מעלות ממערב-דרום-מערב לכוכב קור קרולי וכ-4.5 מעלות מצפון-מערב לה נמצאת M94 שבמרכז הקבוצה. כ-4.8 מעלות מצפון-צפון-מזרח לה נמצאת גלקסיית החמניה, שלמרות המרחק הזוויתי הקטן שביניהן, נמצאת למעשה במרחק גדול כמעט פי שלושה והיא אינה חלק מקבוצת M94. בסביבת IC 4182 וסביב הכוכב קור קרולי יש מאות גלקסיות נוספות, רובן קטנות ועמומות יותר מ-IC 4182,[4] שנמצאות למעשה ברקע של קבוצת M94.
תכונות
אורכה הזוויתי של IC 4182 הוא כ-6 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כ-24,000 שנות אור, כרבע מהקוטר של שביל החלב. מסתה מוערכת בכ-1.7×109 מסות שמש, כ-3 אלפיות ממסת שביל החלב, כאשר רק כ-3.2×108 מסות שמש או כחמישית ממנה היא מסת הכוכבים שבגלקסיה,[6] ומסת גז המימן החופשי בגלקסיה מעט גדולה יותר, כ-3.4×108 מסות שמש.[7] שאר המסה של הגלקסיה, כ-80%, היא של חומר אפל שטיבו אינו ידוע. למרות שחלק משמעותי ממסת הגלקסיה היא גז מימן חופשי, קצב היצירה של כוכבים חדשים בגלקסיה הוא נמוך מאוד, כמסת שמש אחת בכ-40 שנים.[7]
בשנת 1937 זוהתה בגלקסיה סופרנובה מסוג Ia שהגיעה בשיאה לבהירות מדרגה 8.6, פי 16 יותר בהירה מהגלקסיה עצמה.[8] לסופרנובות מסוג Ia יש בהירות מוחלטת כמעט קבועה, ומכיוון שהמרחק אל IC 4182 נמדד באמצעות משתנים קפאידיים ונחשב למדויק למדי, ניתן להעריך שהבהירות המוחלטת של הסופרנובה הייתה סביב 19.9-,[9] מה שעוזר למדוד את המרחק לגלקסיות מרוחקות יותר שנצפות בהן סופרנובות מסוג Ia.
הערות שוליים
- ^ L. Makarova: Multi-colour photometry of nearby dwarf galaxies, Astronomy & Astrophysics Supplement, vol. 139, p. 505 (1999)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 NED: IC 4182
- ^ I. D. Karachentsev, V. E. Karachentseva, W. K. Huchtmeier & D. I. Makarov: A Catalog of Neighboring Galaxies, The Astronomical Journal, Vol. 127, Iss. 4, p. 2055 (2004)
- ^ 4.0 4.1 M. Wolf: Königstuhl-Nebel-Liste 5. Mittlere Örter, Beschreibung und Helligkeitsvergleichung von 239 Nebelflecken bei 12 Canum, Publikationen des Astrophysikalischen Instituts Koenigstuhl-Heidelberg, vol. 2, p. 84 (1903)
- ^ J. L. E. Dreyer: Second Index Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, containing objects found in the years 1895 to 1907; with Notes and Corrections to the New General Catalogue and to the Index Catalogue for 1888-94, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 59, p. 162 (1910)
- ^ J. ALaine, E. Laurikainen & H. Salo: Influence of galaxy stellar mass and observed wavelength on disc breaks in S4G, NIRS0S, and SDSS data, Astronomy & Astrophysics, Vol. 596, id. A25 (2016)
- ^ 7.0 7.1 S. S. Kaisin & I. D. Karachentsev: Canes Venatici I cloud of galaxies seen in the Hα line, Astronomy & Astrophysics, Vol. 479, Iss. 2, p. 619 (2008)
- ^ W. Baade & F. Zwicky: Photographic Light-Curves of the Two Supernovae in IC 4182 and NGC 1003, Astrophysical Journal, vol. 88, p. 412-5 (1938)
- ^ B. E.Schaefer: The peak brightness of SN 1937C in IC 4182 and the Hubble constant, Astrophysical Journal, Part 1, vol. 426, no. 2, p. 500 (1994)
