M1 גאראנד
שגיאות פרמטריות בתבנית:נק"ל
פרמטרים [ שנות שירות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | רובה מטען צבאי |
| תכנון | ג'ון ס גאראנד, 1932 |
| מדינה מייצרת |
 ארצות הברית |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| מדינות המשתמשות | ארצות הברית |
| יחידות שיוצרו | 5,400,000 |
| מידע טכני | |
| קליבר |
7.62x63 מילימטר (.30-06 ספרינגפילד) |
| פעולה | גז, חצי-אוטומטי |
| הזנה | 8 כדורים |
| כוונות | ברזל, טלסקופית |
| אורך כולל | 1100 מ"מ |
| אורך קנה | 609 מ"מ |
| משקל ריק | 4.37 ק"ג |
| משקל מלא | 5.3 ק"ג |
| מהירות לוע | 853 מטר לשנייה |
| טווח אפקטיבי | 402 מטר |
M1 גאראנד הוא רובה חצי אוטומטי שנודע בעיקר כנשק החי"ר העיקרי של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
הגאראנד הוא תוצאה של תהליך פיתוח ממושך, שהחל בשנות העשרים. ג'ון גאראנד, מהנדס נשק קנדי, פיתח את הגאראנד בנשקיית ספרינגפילד של הצבא האמריקאי. הגאראנד נועד להחליף את רובי הספרינגפילד הבריחיים ממלחמת העולם הראשונה. בתחילת שנות השלושים כבר רשם גארנאד פטנט על הרובה שלו ושכנע את הצבא האמריקאי לקנות אותו, אך שינויים בקליבר (מ־7 מילימטר ל־7.62) ובעיות אמינות עיכבו את כניסת הגאראנד לייצור עד לשנת 1939. התוצר הסופי היה רובה חצי אוטומטי, מופעל גז, ומוזן מחסנית פנימית של שמונה כדורים.
למעשה הייצור ההמוני של הגאראנד החל רק עם כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה וכך קרה שחיילים אמריקאים רבים החלו את המלחמה עם רובי הספרינגפילד. עבור חיילים אלה, היה הגאראנד מתת שמיים. הרובה ירה תחמושת חזקה, היה מדויק מאד, היה אמין למדי והיה חצי-אוטומטי. החיסרון העיקרי של הגאראנד היה נעוץ במחסנית הפנימית, שהקשתה על תפעול בקרב. הגנרל ג'ורג' פטון כינה את ה-M1 גאראנד כ"המכשיר הכי טוב שיוצר עבור מלחמה".
לאחר המלחמה המשיך הגאראנד לשרת בצבא ארצות הברית ויוצא למדינות אחרות, שחלקן אף ייצרו גרסאות של הנשק ברישיון. גרסאות אלה כללו בדרך כלל הסבה לשימוש במחסנית חיצונית. הגאראנד גם שימש בסיס לרובה M-14, שהחליף אותו בשירות בשנת 1959.
במקביל לגאראנד הוכנסו לשירות גם תת מקלע M1 תומפסון ורובה קל M1 קרבין. כל הרובים הנ"ל סומנו כ-M1 למרות שאין שום קשר ביניהם מבחינת מנגנון פעולה ותכנון.
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רובה M1 Garand |
