NGC 185
 | |
| NGC 185 בתמונה באור תת-אדום | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | קסיופאה |
| שמות נוספים | קולדוול 18 |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 30 בנובמבר 1787 |
| סוג | אליפטית ננסית |
| בהירות נראית | 9.2[1] |
| סיווג מורפולוגי | dSph/dE3[2] |
| עלייה ישרה | 00ʰ 38ᵐ 58ˢ |
| נטייה | 14.6″ 20′ 48°+ |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 14.8- |
| מרחק[3] |
2,010,000 שנות אור 616,261.96 פארסק |
| קוטר | 4,800[1] שנות אור |
| מסה | 7.2×108[4] ☉M |
| הסחה לאדום | 203.8-[1] ק"מ/שנייה |
NGC 185 או קולדוול 18 היא גלקסיה אליפטית ננסית (לפעמים מסווגת כאליפסואידית ננסית) שנמצאת בקבוצת הכוכבים קסיופאה במרחק של כ-2 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לקבוצה המקומית. לגלקסיה בהירות מדרגה 9.2 והיא התגלתה ב-30 בנובמבר 1787 על ידי האסטרונום הגרמני ויליאם הרשל והוכנסה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1789 תחת הציון H II.707, כשהיא מתוארת כערפילית בהירה למדי, גדולה מאד, עגולה באופן לא-סדיר ומתבהרת בהדרגה לכיוון מרכזה.[5] בנו, ג'ון הרשל, הכניס אותה לקטלוג הכללי שלו תחת הציון GC 90, ובשנת 1888 ג'ון דרייר כלל אותה בקטלוג הכללי החדש תחת הציון NGC 185, כשהיא מתוארת כפי שתוארה על ידי הרשל.[6] בשנת 1944 זיהה האסטרונום ולטר באדה שמדובר בגלקסיה והעריך את המרחק אליה בכ-665,000 שנות אור, ולכן קבע שהיא שייכת לקבוצה המקומית.[7] הגלקסיה נמצאת כ-7 מעלות מצפון למרכזה של גלקסיית אנדרומדה, כמעלה ממערב לכוכב ο (אומיקרון) בקסיופאה. כמעלה ממערב-צפון-מערב לה נמצאת הגלקסיה NGC 147.
מאפיינים
גודלה הזוויתי של הגלקסיה הוא כ-8.2 דקות קשת שממרחקה שקול לקוטר של כ-4,800 שנות אור, מסתה מוערכת בכ-7.2×108 מסות שמש, כשתי אלפיות ממסת שביל החלב, אך רק כ-6.8×107 מסות שמש ממנה היא מסת הכוכבים הנראים שבה,[8] כך שלמעלה מ-90% ממסתה היא חומר אפל שטיבו אינו ידוע. המרחק הזוויתי בין NGC 185 ובין NGC 147 הוא פחות ממעלה ולו המרחק שלה ושל NGC 147 משביל החלב היה דומה, אז המרחק בינה ובין NGC 147 היה פחות מ-40,000 שנות אור, ומכיוון שלשתיים מהירות רדיאלית דומה, הן היו קשורות כבידתית זו לזו,[9] אולם מדידות עדכניות יותר מראות שהמרחק ביניהן גדול בהרבה והוא לפחות 200,000 שנות אור כך שככל הנראה אין קשר ביניהן.[10] המתכתיות של NGC 185 היא נמוכה ועומדת על 5% מהמתכתיות של השמש,[4] ורוב אוכלוסיית הכוכבים שלה זקנה, אך בניגוד ל-NGC 147 שבה אין יצירה של כוכבים חדשים, ב-NGC 185 יש גם אוכלוסייה של כוכבים צעירים חמים.[9] נראה ש-NGC 185 היא גלקסיית לוויין של גלקסיית אנדרומדה והיא מקיפה את מרכזה במרחק שנע בין 460,000 שנות אור ובין 720,000 שנות אור בזמן הקפה של כ-6 מיליארד שנים.[10]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 SIMBAD: NGC 185
- ^ NED: NGC 185
- ^ A. W. McConnachie: The Observed Properties of Dwarf Galaxies in and around the Local Group, The Astronomical Journal, Vol. 144, Iss. 1, article id. 4, p. 9 (2012)
- ^ 4.0 4.1 M. Geha, R. P. van der Marel, P. Guhathakurta, K. M. Gilbert, J. Kalirai & E. N. Kirby: Local Group Dwarf Elliptical Galaxies. II. Stellar Kinematics to Large Radii in NGC 147 and NGC 185, The Astrophysical Journal, Vol. 711, Iss. 1, p. 365 (2010)
- ^ W. Herschel: Catalogue of a second thousand of new nebulæ and clusters of stars; with a few introductory remarks on the construction of the heavens, Philosophical Transactions, vol. 79, p. 236 (1789)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 18 (1888)
- ^ W. Baade: NGC 147 and NGC 185, Two New Members of the Local Group of Galaxies, Astrophysical Journal, vol. 100, p. 147 (1944)
- ^ A. W. McConnachie: The Observed Properties of Dwarf Galaxies in and around the Local Group, The Astronomical Journal, Vol. 144, Iss. 1, article id. 4, p. 23 (2012)
- ^ 9.0 9.1 S. van den Bergh: The Binary Galaxies NGC 147 and NGC 185, The Astronomical Journal, Vol. 116, Iss. 4, p. 1688 (1998)
- ^ 10.0 10.1 L. L. Watkins, N. W. Evans & G. van de Ven: A census of orbital properties of the M31 satellites, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 430, Iss. 2, p. 9 (2013)
