התנועעות ריטואלית
התנועעות ריטואלית (ביידיש: שאָקלען זיך – "לנער את עצמך") היא מנהג עתיק של יהודים להניע את גופם הלוך ושוב בעת קיום ריטואלים דתיים, בעיקר בשעת תפילה ולימוד תורה. אזכורים מפורשים למנהג ידועים החל מהמאה ה-12 והוא נוהג עד לימינו.
היסטוריה
בתנ"ך, התיאור הרווח של תנוחת הגוף בזמן תפילה הוא פרישת ידיים (אנ')[1] ולפעמים גם כריעה (אנ') על הברכיים.[2] גם בספר מקבים ובכתבי פילון ויוספוס מתקופת בית שני מוזכרת פרישת הידיים כתנוחת התפילה של היהודים. כפי הנראה, בתקופת התלמוד, ביטלו רוב היהודים את פרישת הידיים עקב אימוצה כתנוחת תפילה נוצרית (Orans). מלבד פרישת הידיים, ניתן לשער כי תנוחת התפילה הרווחת בזמן חז"ל הייתה עמידה ללא תנועה, וכך מתוארת בתלמוד הירושלמי תפילתו של שלמה המלך.[3]
להתנועעות בזמן לימוד תורה ניתן למצוא רמז בדברי חז"ל,[4] והיא נזכרת בשירי שמואל הנגיד.[5] במקורות ערביים נאמר שהיהודים שבתקופת מוחמד נהגו להתנועע בשעת קריאת התורה, והוא הורה למאמיניו שלא לעשות כך.[6]
הראשון שהתייחס בפירוט למנהג התנועות בשעת הלימוד הוא רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי מהמאה ה-12.[7] לאחר מכן הוא מופיע בראשונים רבים ביניהם במחזור ויטרי,[8] בפירוש בעל הטורים לתורה,[9] בספר כלבו[10] ובאבודרהם.[11]
מנהג התנועות בתפילה מוזכר בראשונים החל מהמאה ה-13. הוא מובא בספר המנהיג בשם מדרש,[12] בשבלי הלקט ובתניא רבתי בשם מעשה מרכבה,[13] בספר חסידים[14] ובארחות חיים.[15]
הרמ"א ציין את המנהג במפה על שולחן ערוך אורח חיים:
ונהגו המדקדקין להתנועע בשעה שקורין בתורה דוגמת התורה שנתנה ברתת, וכן בשעה שמתפללים על שם "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך"
מנהג התנועות נחשב כמנהג ייחודי של יהודים. כך למשל בעדות משנת 1469 בפני האינקוויזיציה נגד אנוסים הודגש שהם מנענעים את ראשם במהלך התפילה כמנהג היהודים.[16] בפולקלור היהודי מסופר על חשיפת גוי מתחזה מכיוון שלא התנועע.[17]
סיבות למנהג
סיבת המנהג אינה ברורה, ובספרות היהודית במהלך הדורות הציעו לו הסברים מגוונים.
- רבי יהודה הלוי מביא השערה שסיבת המנהג היא כדי "לעורר החום הטבעי". הוא דוחה את ההשערה ומציע סיבה טכנית למנהג: בימי קדם היו יהודים רבים לומדים מתוך ספר אחד שמונח על הרצפה, כל אחד בתורו היה מסתכל בספר ולאחר מכן מרים את ראשו לאחור כדי לפנות מקום לאחרים, וכך התרגלו היהודים להתנועע. המנהג המשיך גם לאחר שבטלה הסיבה בעקבות חיקוי שחיקו הלומדים החדשים את אלו שקדמו להם.[7]
- בספר הזהר הוצע הסבר מטאפיזי לתנועה בשעת הלימוד: נשמת היהודים היא כמו להבת הנר ומרגע שהיא "נדלקת" על ידי דברי התורה אינה עומדת על מקומה אלא מתנועעת לכל הצדדים.[18]
- מנשה בן ישראל פירש את המנהג על פי הפסוק "כי האדם עץ השדה" שלדבריו מדמה את האדם לעץ. כפי שבזמן גשם שורשי העץ נאחזים באדמה כדי לקלוט את הגשם, כך בזמן "ההשפעה השכלית" בקריאת התורה ובתפילה הגוף מתנועע כדי לקבל את ההשפעה.[19]
- המגיד ממזריטש כתב שהתפילה היא "זיווג עם השכינה", ולכן צריך להתנועע בתחילת התפילה, כעין הזיווג.[20] טעם זה היה מושא ללעגו של יוסף פרל בספר מגלה טמירין.[21]
- יש שכתבו שההתנועעות עוזרת לריכוז ולכוונה בתפילה ולסילוק מחשבות זרות.[22][23]
- יש שהציעו שסיבת המנהג היא התעמלות עבור תלמידי חכמים שיושבים רוב היום ואינם מקיימים פעילות גופנית.[24]
התנגדות להתנועעות בתפילה
_-_%E2%80%9CSlichot%E2%80%9D_Prayer_(1).jpg)
פוסקי הלכה רבים הביעו התנגדות להתנועעות בתפילה. לדבריהם, בתפילת העמידה שנחשבת כעמידה בפני מלך, לא ראוי להתנועע, והתנועות אף מפריעות לכוונה בתפילה.
הרמ"ע מפאנו אסר כל תנועה במהלך תפילת שמונה עשרה מלבד תנועה קלה בחתימת הברכות. הוא הסתמך על הנאמר בתפילת חנה "רק שפתיה נעות" שמשתמע מכך ששאר גופה נח.[25] דבריו הועתקו במגן אברהם.[26] התנגדות דומה הביע גם מנחם די לונזאנו. לטענתו, הניסיון מוכיח שהתנועות מפריעות להתרכז בתפילה.[27] דבריו הועתקו בספר שני לוחות הברית.[28] דברים דומים כתב בעל חמדת ימים.[29] הרב יעקב עמדין דחה את טענות השוללים תנועות בתפילה,[30] ובעל פרי מגדים הכריע שכל אדם יעשה מה שמסייע לו לכוון בתפילה.[31] כדבריו נפסק בשולחן ערוך הרב[32] ובמשנה ברורה.[33] הרב אליהו אליעזר דסלר כתב שההתר להתנועע בתפילה בצורה שאינה מתאימה לעמידה בפני מלך, הוא בבחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך, כיוון שקשה להתרכז בלי להתנועע.[34]
בספר אליה רבה כתב שאין להתנועע לצדדים בדרך גאווה אלא רק לפנים ולאחור,[35] אך בספר מעבר יבוק כתב ש"טוב לנענע עצמו ימין ושמאל".[36]
במאה ה-18, עם התפתחותה של תנועת החסידות, התגבר מנהג התנועות בתפילה בקרב חסידים. חלק מהם אימצו תנועות שנחשבו מוגזמות וכללו מחיאות כפיים, ריצה, קפיצות ולפעמים גם עמידת ראש. מעשים אלו היו אחת מהסיבות להתנגדות לחסידות, וספגו ביקורת גם מקרב החסידים עצמם.[37] אך היו רבנים שעודדו מחיאות כפיים[38] והתנועעות "בכח גדול".[23]
המנהג בתפוצות היהדות
החיד"א כתב שמנהג ההתנועעות בתפילה הוא "מנהג אשכנז",[39] וכך נמסר על המהרי"ל – אבי מנהגי אשכנז – שדרכו הייתה להתנועע.[40] מנהג יהדות תימן היה שלא להתנועע,[41] כך גם בקהילת ביתא ישראל, שם נחשב הנדנוד בתפילה למעשה שטות.[42] בקהילה הנאו-אורתודוקסית של הרב לאו יונג בוטל מנהג התנועות בתפילה שנחשב "מיושן ולא מכובד".[43]
על כמה מגדולי ישראל נמסר שלא נהגו להתנועע בתפילה. ביניהם: החתם סופר,[44] הרבי מקוצק,[45] הרב עובדיה יוסף[46] והרב מאיר מאזוז.[47]
קישורים חיצוניים
- ג'וזף ג'ייקובס, יהודה דוד אייזנשטיין, "התנועעות ריטואלית", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- יצחק יהודה רוזן, נענועי הנשמה, מדוע מתנועעים בשעת הלימוד והתפילה, בתוך קולמוס 43, באתר אוצר החכמה
לקריאה נוספת
- שלמה אשכנזי, דור דור ומנהגיו תל אביב ה'תשל"ז, עמודים 180–196
- יצחק זימר, תיקוני הגוף בשעת התפילה, סידרא: כתב-עת לחקר ספרות התורה שבעל-פה, 1989 עמודים 116–130, באתר JSTOR
- יהודה לביא בן-דוד, כרע רבץ, כל בו לענייני הכריעות והשתחויות בכל חלקי התורה, ירושלים ה'תשנ"ו עמודים תכ–תלג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- אליעזר סגל, ?Why Do Jews Sway When They Pray בתוך ?Why Didn’t I Learn This in Hebrew School ניו יורק 1999. (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ראו לדוגמה ספר שמות, פרק ט', פסוק כ"ט, ספר מלכים א', פרק ח', פסוק כ"ב
- ^ ספר עזרא, פרק ט', פסוק ה'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א', הלכה ה' לפי פירוש הערוך בערך "נקריס", וכן ביאר בעל פני משה
- ^ ספר קושיות, אות רפז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים) לפי תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ד עמוד א': ”אם ערוכה ברמ"ח איברים שלך משתמרת ואם לאו אינה משתמרת”
- ^ שמואל בן יוסף, הנגיד, דיואן שמואל הנגיד, באתר היברובוקס: ”ובאנו זועמים אל בית אלקים... והנה רב ותלמידים מנידים ראשיהם כערער בערבה”
- ^ יצחק זימר, תיקוני הגוף בשעת התפילה, סידרא: כתב-עת לחקר ספרות התורה שבעל-פה, 1989 עמוד 118, באתר JSTOR
- ^ 7.0 7.1 ספר הכוזרי מאמר שני אות פ
- ^ מחזור ויטרי סימן תקח
- ^ פירוש בעל הטורים לספר שמות, פרק כ', פסוק ט"ו
- ^ כל בו, סימן עד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ אבודרהם, דוד בן יוסף, אבודרהם השלם, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ אברהם בן נתן, הירחי, 1155-1215, ספר המנהיג, דיני תפילה אות מז, באתר היברובוקס: ”מצאתי במדרש: וחייב אדם לנענע את עצמו בתפילה, על שם שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. וכן מנהג רבני צרפת וחסידיה”
- ^ צדקיה בן אברהם הרופא, שבלי הלקט, ענין תפילה סימן יז, באתר היברובוקס עניו, יחיאל בן יקותיאל, תניא רבתי, באתר אוצר החכמה
- ^ יהודה בן שמואל החסיד, ספר חסידים, מהדורת מרגליות סימן נז, באתר אוצר החכמה
- ^ אהרן בן יעקב הכהן מלוניל, ארחות חיים - א, סוף הלכות בית הכנסת, באתר אוצר החכמה
- ^ חיים ביינארט, אנוסים בדין האינקויזיציה. תל אביב: עם עובד, תשכ"ה 1965 עמוד 203 בהערה 61 ובנספח עמוד 300 מספר 8. ההתנועעות נקראה בפי המעידים sabadear עקב הבנתם שהיא קשורה לשבת
- ^ חזן, אליהו יצחק, ידי אליהו חלק א, ירושלים ה'תר"ץ, באתר היברובוקס
- ^ ספר הזוהר, חלק ג, דף רי"ט, עמוד א'
- ^ בן-ישראל, מנשה בן יוסף, נשמת חיים, מאמר ג פרק א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ דוב בער בן אברהם ממזריץ', ליקוטים יקרים, באתר אוצר החכמה טעם זה מופיע גם בצוואת הריב"ש אות ס"ח
- ^ יוסף פרל, מגלה טמירין מכתב ג
- ^ דוב בער בן אברהם ממזריץ', ליקוטים יקרים, י"ד ע"ב: ”כשאדם טובע בנהר והוא מראה כמה תנועות שיוציא עצמו מן המים השוטפים אותו, בודאי הרואים אותו לא יתלוצצו עליו ועל תנועתו. כן כשמתפלל ועושה תנועות אין להתלוצץ עליו, שהוא מציל עצמו ממים הזידונים שהם הקליפות הבאים לבטלו ממחשבתו בתפלתו”
- ^ 23.0 23.1 אלכסנדר זיסקינד בן משה מהורודנה, יסוד ושורש העבודה, שער ה' פרק א': ”אחת היא ופרסומה נודע בגודל תועלתה אל כוונת התפלה שיניע ראשו וגופו לפניו ולאחריו בכח גדול כל התפלה מראש ועד סוף”
- ^ שמעון בריינין(אנ'), אורח לחיים וילנה 1884 עמוד 126, ופנסטר, חיים אריה ליב בן יוסף, שער בת רבים, א (בראשית) ורשה 1900, באתר אוצר החכמה
- ^ פאנו, מנחם עזריה בן יצחק ברכיה, שו"ת הרמ"ע מפאנו, סימן קיג, וכן בעשרה מאמרות, מאמר אם כל חי א לג ובאלפסי זוטא, ברכות פרק חמישי
- ^ מגן אברהם על אורח חיים מח
- ^ די לונזאנו, מנחם בן יהודה, דרך חיים, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ הורביץ, ישעיה בן אברהם, -1630, שני לוחות הברית, באתר היברובוקס
- ^ חמדת ימים חלק ג, באתר היברובוקס
- ^ עמדין, יעקב ישראל בן צבי, סידור בית יעקב, באתר אוצר החכמה
- ^ תאומים, יוסף בן מאיר, פרי מגדים, סימן מח, באתר היברובוקס
- ^ שולחן ערוך הרב אורח חיים מח ג
- ^ משנה ברורה על אורח חיים מח
- ^ מכתב מאליהו חלק ב עמוד קפא. ראו ציטוט הדברים כאן
- ^ אליה רבה אורח חיים מח בשם גיליון שולחן ערוך
- ^ מודנה, אהרן ברכיה בן משה, מעבר יבק, מפתחות למאמר שפתי רננות פרק ל, באתר היברובוקס וראו פתח הדביר על אורח חיים מח
- ^ אליאך, דב בן דוד צבי, הגאון - ג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ נחמן מברסלב, לקוטי מוהר"ן מד, וראו שיחות הר"ן, שיחות השייכות לתורות יט
- ^ נחל קדומים על התורה פרשת ואתחנן
- ^ ספר מהרי"ל, הלכות תפילה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ יצחק רצאבי, עולת יצחק, חלק ב סימן מג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ אברהם ונגרובר ושרון שלום, מסיני לאתיופיה הוצאת ידיעות אחרונות 2012, שער ראשון, סדר היום אות י"א
- ^ Maxine Jacobson, Modern Orthodoxy in American Judaism: The Era of Rabbi Leo Jung, pp 51–50
- ^ אולמן צבי אלימלך בן שלמה זלמן, פסקי חתם סופר, אורח חיים, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ מאמלוק, צבי יהודה בן מרדכי הלוי, אביר הרועים, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ דוד יוסף, ארחות מרן חלק א עמוד רמט
- ^ קובץ בקנה אחד, ו עמוד תמג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
