רבי יהודה החסיד

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יהודה (ב"ר שמואל) החסיד היה ממייסדי חוג חסידי אשכנז והדמות המרכזית בה. חי בגרמניה בסוף המאה ה-12 ובתחילת המאה ה-13.

היה בנו של רבי שמואל החסיד, נכדו של רבי קלונימוס הזקן, וצאצא למשפחת קלונימוס, שהיגרה במאה ה-10 מאיטליה לגרמניה. הוא עצמו ישב בתחילה בשפיירא, ועבר לרגנסבורג ב-1195. היה ראש ישיבת רגנסבורג. בין תלמידיו: רבי אלעזר מוורמס, בעל "הרוקח", רבי יצחק בן משה בעל האור זרוע.

משערים כי רבי יהודה החסיד כתב כמה ספרים, אך מפאת צניעותו אסר לציין את שמו עליהם ולכן קשה לזהותם. החיבור הידוע ביותר המיוחס לו (למרות שהספר איננו חתום בשם) הוא ספר חסידים, יצירה בעלת חשיבות רבה המכילה הלכות, מנהגים, דעות ומוסר המשקפים את עולמם של חסידי אשכנז. בנוסף ליצירה זו מיוחסת לו כתיבת הפיוט שיר הכבוד,

נפטר בשבת זכור ושנת הפטירה נתונה בספק - ט' באדר ד'תתקע"ז (1217) או י"ג באדר ד'תתקע"ה (1215).

חסידותו

רבי יהודה החסיד בלט בדרישותיו המחמירות מתלמידיו החסידים ואף מעצמו. רבי יהודה שאף לייסד קהילות של חסידים נקיות מהשפעה שלילית של מומרים, וכאלו שאינם חסידים. הוא דרש שלא לשנות אף מילה מנוסח התפילה שלדעתו מכיל משמעויות עמוקות מיסטיות במבנהו ובמספר המילים והאותיות שלו. רבי יהודה הקפיד על אנונימיות בחיבוריו ולא חתם את שמו על אף אחד מחיבוריו, דרישה שאף תלמידיו נענו לה כשהביאו קטעים מספריו.

צוואת רבי יהודה החסיד

צוואתו של רבי יהודה החסיד, היא אחד החיבורים המרתקים ומעוררי הפולמוס ביותר מתקופתו. הצוואה מכילה רשימה של הנהגות וכללים, מיסטיים בחלקם. בין האיסורים אפשר למנות איסור לאדם לשאת אישה ששמה כשם אמו, או ששמו כשם אביה. איסור על קריאת שמות שונים ומגורים במקומות שונים. שאלת טיבה והסמכות ההלכתית של הצוואה שנויה במחלוקת בעולם הרבני עד היום, בין השאר משום שבמקורות יש דוגמאות רבות לחכמים שלא הקפידו על קיום הדינים המופיעים בצוואה, ואף לסתירות בינה ובין הלכות ידועות. מצד שני, מעט מהאזהרות שמקורן בצוואת ריה"ח אף מובאות בבית יוסף, בשלחן ערוך, וברמ"א. למשל לא לקבור שונאים זה אצל זה, לא להשאיר קבר ריק פתוח, ולא לבקש מאדם להיות סנדק לשני בנים באותה משפחה.

לדעת חלק מהפוסקים כמו הנודע ביהודה, ייעד רבי יהודה את הצוואה רק לצאצאיו, או לאנשים מסוימים מצאצאיו, או רק לזמן מוגבל[1]. ככלל סירב ה'נודע ביהודה' להתעסק בנושא, וכתב: "אהובי תלמידי לולא אהבתך אין דרכי להשיב בעניינים כאלו דברים שאין להם שורש בתלמוד ובפוסקים, אך גודל אהבתך הוציאני חוץ לגדרי . . שאין לכל חכמים שאחר התלמוד רשות לומר דבר נגד התלמוד והאומר דבר לסתור קוצו יו"ד מדברי התלמוד לא יחשב בכלל חכמי ישראל . . חייבים אנו למשכוני נפשין לתרץ דבריו שלא דבר רק לשעה או למשפחה פרטית, ודברי תלמוד הם על הכלל . . ואם היה החסיד מצוה צוואה זו לכל ישראל הרי הוא סותר לדברי תלמוד והיה אסור לנו לקבל דבריו כלל.".

היו בין הפוסקים כמו החתם סופר שסברו שהצוואה תקפה רק למי שחושש ומקפיד עליה (בדומה להתבטאות הגמרא על מנהגים שנעשו כדי למנוע סכנה כביכול: "מאן דלא קפיד - לא קפדינן בהדיה")[2]. אמנם עם פרסומם של כתבי-היד והמהדורות הראשונות התגלתה כותרת (עם שינויים קלים) בראש הצוואה כדלהלן: "אלו ל"א צוואת שציוה רבינו יהודה החסיד לכל העולם לכל הפחות לזרעו לקיימם."[3]. כלומר, יש בסיס לשתי הגישות המסורתיות – הצוואה אכן מיועדת לכולם, אך במיוחד, ו"לכל הפחות" על "זרעו לקיימם". הרב מרדכי אליהו[4] סובר שעל בני עדות המזרח לנהוג באותן אזהרות מצוואת ר' יהודה החסיד שהובאו בספר זבחי צדק[5]. במקרה של כלה ששמה כשם אם החתן, הורה הרב אליהו לזוג להתחתן ולקרוא לכלה בשם קיצור (מירי במקום מרים).

באחת מנוסחאות הצוואה מופיעה הנבואה: "עתידין התרתרי"ם לבוא בארץ אשכנז ויחריבוה, איני יודע אם כולה או חציה". נבואה שלא התקיימה, שכן הפלישה המונגולית לאירופה נבלמה בשנת 1242 על אדמת הונגריה ולא חודשה מעולם. סעיף זה אינו מופיע בכתבי היד ובמהדורות הקדומות, ו"פלש", יחד עם שלשה סעיפים תמוהים נוספים ממקור חיצוני לחלק השני של כת"י מחזור רוטשילד (מוזיאון ישראל, 180/51). ארבעת הסעיפים הללו אינם מופיעים אפילו בכתב יד מינכן (שפורסם על ידי מאהלר, קראקא, תרנ"א) שכולל את כל הסעיפים הידועים מכל המהדורות[6].

ספר חסידים

מקובל לייחס את רובו של ספר חסידים לרבי יהודה החסיד, מלבד תחילתו, שנכתבה, ככל הנראה, בידי אביו רבי שמואל החסיד. בספר קיימות שתי מהדורות: מהדורת דפוס בולוניה, וגירסת כתב יד פארמה שנחשבת למוסמכת ואוטנטית יותר. ספר חסידים מכיל מגוון רחב של נושאים המונחים לפתחו של החסיד חלקם מתחום ההלכה וחלקם מתחום המוסר. הספר ערוך קונטרסים, שנכתבו אסוציאטיבית, ככל הנראה.

פירושו של רבי יהודה החסיד לתנ"ך

בשנת 1975, פרסם הרב החוקר יצחק שמשון לנגה את החיבור "פרושי התורה לר' יהודה החסיד" מתוך כתבי יד עתיקים. הפירוש מכיל כמה קטעים מפתיעים מהם עולה שעמדת חסידי אשכנז לא הייתה שנוסח התורה נחתמה בזמנים קדומים ולא עברה שום עריכה, כפי שמשתמע בפשיטות מדברי חז"ל[7], כי אם שהנוסח עבר עריכות קלות בדורות מאוחרים שהבהירו את דברי התורה ולא שינו את תוכנה[8], ולכן עורר פרסום הספר סערה בעולם החרדי. בעקבות פסקו של רבי משה פיינשטיין[9] נאלצה הוצאת הספרים להוציא דפים חדשים לספר, כשהקטעים הביקורתיים נמחקו.[10]. גם לאחר הצינזור טען רבי משה פיינשטיין שהספר כולו מזוייף [11].

למרות שנהוג ליחס את ראשית ביקורת המקרא לשפינוזה, פירושו של רבי יהודה החסיד מצביע[12] על מגמה ביקורתית שהייתה קיימת בקרב חסידות אשכנז במאה ה-11 עד המאה ה-13, וניתן למוצאה גם אצל אבן עזרא ואצל הוגים נוספים מהתקופה.

קטעים נוספים מהפירוש פורסמו על ידי הרב יעקב ישראל סטל בקובץ "חצי גבורים-פליטת סופרים", כרך י, ניסן תשע"ז.

חיבורים המיוחסים לו

  • ספר חסידים, (גרסה סרוקה במהדורת ברלין 1891 באתר דעת, מהדורת ניו יורק 1953 ומהדורת לבוב באתר HebrewBooks).
  • צוואת רבי יהודה החסיד, (גרסה סרוקה באתר HebrewBooks)
  • כתרי אותיות תפילין
  • פרושי התורה לר' יהודה החסיד, ירושלים תשל"ה. ליקוט של פירושים למקרא המיוחסים לר' יהודה החסיד, יצחק שמשון לנגה, עורך.
  • יצחק שמשון לנגה, טעמי מסורת המקרא לר' יהודה החסיד, ירושלים תשמ"א.
  • ספר הגימטריאות לרבינו יהודה החסיד, מהדורת פקסמיליה, בצירוף מבואות מאת דניאל אברמס וישראל תא-שמע, לוס אנג'לס תשנ"ח. מהדורה מלאה, שני כרכים, בצירוף מבוא והערות, בעריכת: יעקב ישראל סטל, ירושלים תשס"ה.
  • חיבור הלכתי, יצא לאור בתוך מאה שערים : קטעי ראשונים מתוך כתבי יד, עורך: זאב בידנוביץ, הוצאת קדם, ירושלים תשל"ד.
  • סוד היחוד לרבינו יהודה החסיד, יצא לאור בתוך: סודי רזיא, בילגורייא, תרצ"ו, 1935. (גרסה סרוקה באתר HebrewBooks)
  • אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות, "בענייני אמונות ודעות וסוד הייחוד בדרך לימוד מתופעות טבע מופלאות", בצירוף מבוא והערות, בעריכת: יעקב ישראל סטל, ירושלים תשס"ו.
  • סודי חומש ושאר, "פירושים גימטריאות ופרפראות על התורה, שיר השירים, איוב ורות", בצירוף מבוא והערות, בעריכת: יעקב ישראל סטל, ירושלים תשס"ט.

לקריאה נוספת

  • רבי יהודה החסיד, ספר חסידים, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשי"ז
  • הרב אפרים ביליצר, יד אפרים - פירוש לצוואת רבי יהודה החסיד
  • יוסף דן, ר' יהודה החסיד, בהוצאת מרכז זלמן שזר, 2006
  • יוסף דן, חסידות אשכנז בתולדות המחשבה היהודית, האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"א – 1991, כרך א עמ' 136-138.
  • ארי שבט, "צוואת רבי יהודה החסיד- השוואת מהדורות וכתבי יד", טללי אורות י (תשס"א), עמ' 82-152
  • צוואת ר׳ יהודה החסיד בעת החדשה | מעוז כהנא

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה, קרדיט, cc 0.3
  1. נודע ביהודה מהדורה תנינא - אה"ע סימן עט
  2. שו"ת, חלק ג, אבן העזר א, סימן קטז
  3. כת"י אוקספורד-בודלי Opp.Add.Qu.37 (מובא באתר 'דעת')
  4. א' שבט, "אסונות שתלו בעבירה על צוואת ר' יהודה החסיד והשפעתם" המעין מח, ג (ניסן, תשס"ח), הערה 35
  5. יו"ד סימן קטז, פא
  6. א' שבט, "צוואת רבי יהודה החסיד - השוואת מהדורות וכתבי יד," טללי אורות י (תשס"א), הערה 274.
  7. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'
  8. כדעת האבן עזרא ב"סוד השנים עשר" שלו (בפירושו לדברים א, ב). בשונה מעמדת מבקרי המקרא שטענו שהתורה כולה נערכה מאסופת מגילות שונות
  9. אגרות משה, יו"ד, ח"ג, סי' קיד
  10. ישראל מ. תא-שמע, על ביקורת המקרא באשכנז בימי הביניים, עמ' 273, כנסת מחקרים: עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים, כרך א : אשכנז
  11. אגרות משה, יו"ד, ח"ג, סי' קטו
  12. ברוך יעקב שורץ, פירוש רבי יהודה החסיד לבראשית מח 20–22, תרביץ – רבעון למדעי היהדות, כרך פ, חוברת א (תשע"ב), עמ' 29–39

שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 352: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).