אבו מוראלס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אבו מוראלס
Evo Morales
אבו מוראלס
אבו מוראלס
לידה 26 באוקטובר 1959 (גיל: 64)
אורינוקה, אואורו, בוליביה
מדינה בוליביה
מפלגה תנועת הסוציאליזם (MAS)
נשיא בוליביה ה־80
22 בינואר 200611 בנובמבר 2019
(13 שנים)
סגן נשיא בוליביה אלוורו גרסיה לינרו

חואן אֶבוֹ מוראלֶס אַיימָהספרדית: Juan Evo Morales Ayma; נולד ב-26 באוקטובר 1959) הוא מדינאי בוליביאני, נשיא בוליביה לשעבר. ב-19 בדצמבר 2005 נבחר לנשיאות, ונחשב לאינדיאני הראשון שנבחר לתפקיד נשיא בוליביה.

ראשית דרכו

מוראלס נולד למשפחה איימרית, בעיירה אורינוקה, במחוז אורורו שבאלטיפלנו, רמה במרכז האנדים. משפחתו סבלה מעוני קיצוני, ומתוך שבעה אחים, רק שלושה הגיעו לבגרות. בנעוריו עבד במגוון עבודות: רועה צאן, אופה, עושה לבנים ואף חצוצרן.

בתחילת שנות ה-80 עברו בני משפחתו, כמו תושבי הרים אחרים, לשפלה הטרופית במזרח בוליביה. מוראלס ומשפחתו התיישבו בצ'פרה, והקדישו את חייהם לחקלאות, בין השאר של עלי קוקה. מוראלס השלים לימודי תיכון ולאחר מכן התגייס לצבא. במהלך הרפורמות הכלכליות של שנות ה-90 החלו כורים לשעבר לגדל אף הם קוקה, אך הממשלה בראשות הוגו בנסר החלה להילחם בגידול הקוקה במטרה להקטין את יצור הקוקאין, בתמיכת ארצות הברית, באמצע שנות ה-90.

בתור מנהיג תנועת מגדלי הקוקה, נבחר מוראלס לקונגרס של בוליביה בשנת 1997 כנציג אזור צ'פרה. הוא קיבל 70% מהקולות של אזור זה, האחוז הגבוה ביותר מבין 68 החברים של הפרלמנט שנבחרו ישירות בבחירות אלו.

מוראלס הוא מנהיג תנועה שמאלנית של איכרים המגדלים עלי קוקה. המפלגה מתנגדת למאמצי ממשלת ארצות הברית להשמיד את גידול עלי הקוקה באזור צ'פרה שבדרום-מזרח בוליביה. מוראלס הוא גם מנהיג מפלגת "תנועה לעבר הסוציאליזם".

בבחירות 2002 הוא נבחר במקום השני, מה שהדאיג את המפלגות המסורתיות. בכך התפרסם מוראלס בדרום אמריקה. הוא נודע בהאשמות הקיצוניות שלו נגד ארצות הברית. בין היתר טען שההישג שלו בבחירות 2002 נבע בין השאר מתגובות שגריר ארצות הברית בבוליביה, שליבו את היצרים. בבחירות הבאות, של 2005, הוא זכה בנשיאות.

בין השאר, נודע מוראלס בכך שהוא מתעקש ללבוש סוודר מסורתי, בסגנון הסריגה של איכרי האנדים, גם באירועים רשמיים ובפגישות עם מנהיגים אחרים.

כהונתו

בחירתו המשיכה את התנועה שמאלה של כמה מדינות בדרום אמריקה, לאחר בחירת הוגו צ'אבס בוונצואלה, מיצ'ל בצ'לט בצ'ילה ולואיז אינסיו דה סילבה ("לולה") בברזיל. בראשית כהונתו תהו רבים בעולם האם ייטה יותר לכיוון לולה, הדוגל בפוליטיקה של שמאל-מרכז, או לכיוונם של צ'אבוס ופידל קסטרו, הדוגלים במדיניות של שמאל רדיקלי ואנטי-אמריקניזם. מפגשים חיוביים עם נציגי סחר של ארצות הברית העידו על הכיוון הראשון בראשית דרכו, אך לאחר מכן נקט מספר צעדים שהעידו על מדיניות רדיקלית.

ב-1 במאי 2006 הודיע מוראלס על הלאמת כל חברות הנפט והאנרגיה במדינה. כמו כן הורה לצבא להשתלט על שדות נפט וגז ומתקני אנרגיה.[1] הנפגעת העיקרית מההלאמה היא ברזיל, כיוון שחברות ברזילאיות הן שהשקיעו את רוב הכספים בשדות הנפט בבוליביה. ב-11 באוגוסט 2006 הודיעה ממשלת בוליביה כי היא מעכבת עד להודעה חדשה את ההלאמה "בשל מחסור במשאבים כספיים".

במהלך חודש מאי, בעקבות חתימת הסכמי סחר חופשי בין פרו ובוליביה לבין ארצות הברית, בהם הוסכם כי האחרונה תורשה לייצא פולי סויה לשתי המדינות ובכך תאיים על מוצר היצוא העיקרי של בוליביה, הודיע מוראלס כי בכוונתו ללכת בעקבות ונצואלה ולפרוש מאיחוד הקהילות האנדיות. צ'אווס וקסטרו התחייבו לקנות את כל יבול הסויה של בוליביה, כדי לפצותה על ההפסדים הצפויים מהפרישה מהאיחוד.

על פי חוקת בוליביה מותר לאדם לכהן כנשיא במהלך שתי קדנציות לכל היותר. בסוף הקדנציה השנייה שלו יזם מוראלס משאל עם שיאפשר לו להתמודד לנשיאות פעם שלישית. העם דחה את ההצעה. למרות תוצאות המשאל, הוא התמודד בבחירות הבאות.

בחירות 2019 וסיום כהונתו

בבחירות הכלליות ב 2019, זכה מוראלס ב-47% מהקולות בסיבוב הראשון - רוב המבטל את הצורך בסיבוב שני. תוצאה זו עוררה מחלוקת בשל חשד לזיופים, ומחאות פרצו ברחבי המדינה. ארגון מדינות אמריקה פרסם דו"ח שבו נטען כי התקיימה מניפולציה בהליך הבחירות, הכוללת שינויים בתיעוד וזיוף חתימות. למחרת פרסום הדו"ח, מוראלס קרא לבחירות חוזרות.[2] ראשי המשטרה הצטרפו למחאות נגד מוראלס, וראש הצבא קרא לו להתפטר. בעקבות כך התפטר מוראלס וברח למקסיקו, שם קיבל מקלט מדיני.[3] הוא רואה בהליכים נגדו הפיכה צבאית, עמדה שאליה הצטרפו כמה מדינות בדרום אמריקה.[4] ב-9 בנובמבר 2020 חזר מוראלס לבוליביה.[5]

הערכת הישגיו

המדיניות הסוציאליסטית בבוליביה של הנשיא אבו מוראלס הצליחה להוריד את שיעור העוני במדינה בצורה דרסטית מ-60% ל-33%, להזניק את הכנסות האזרחים פי כמעט 4 (מ-1,035 דולר בשנה ב-2005 ל-3,923 דולר בשנה ב-2019) ולהגדיל את ההשקעות הממשלתיות בכלכלה מ-629 מיליון דולר ב-2005 ל-5 מיליארד דולר ב-2016.[דרוש מקור]

ההלאמות הנרחבות של סקטורי האנרגיה, הכרייה, החשמל, המלט, הטלקומוניקציה (תקשורת), התחבורה והתשתיות הצליחו להגדיל את גודל המשק שבשליטת המדינה מ-17% ב-2005 לכמעט 40% מהמשק ב-2016. הכנסות המדינה מהלאמות גדלו מ-2.5 מיליארד דולר בשנים 1995–2005 ל-31.5 מיליארד דולר בין 2005–2015. שווי חברת אנטל העוסקת בתחום התקשרות גדל פי שלושה מאז ההלאמה.

על פי נתוני ארגונים בינלאומיים כמו: המכון למחקר כלכלה ומדיניות והמועצה לענייני חצי הכדור: הכלכלה צמחה ב-300 אחוזים ב-10 שנים, ההוצאה הריאלית על רווחה צמחה ב-45 אחוזים ופערי ההכנסה ירדו מ-60 ל-44.6 על פי מדד ג'יני.[6][7]

מוראלס מקדם את ה"סוציאליזם נוסח המאה ה-21" שמשמעותו הרחבה משמעותית של השליטה המדינתית על המשק, צמצום גדול של האי-שוויון, הורדת שיעור העוני, והגברת הכלכלה הדמוקרטית.

רמות האי-שוויון והעוני בבוליביה היו גבוהות וירדו דרסטית מאז 2006 שבה מוראלס התחיל לבצע את מדיניותו (האי-שוויון צנח מ-0.60 ב-2005 ל-0.44 ב-2018). החלטתו של מוראלס להלאים את סקטור האנרגיה (גז, נפט ועוד) ולחתום על הסכמים עם חברות גז ונפט זרות כך ש-80% מרווחיהן יזרמו לקופת המדינה נחשבת בעיני ממשלת בוליביה וכלכלנים שמאליים בעולם כמה שאפשר את העלייה ברמת החיים במדינה.

מוראלס החליט להלאים מפעלי מלט וכרייה כדי שיהוו מקור הכנסות נוסף לתוכניותיו החברתיות והשקעות בכלכלה הבוליביאנית.

127,000 יחידות דיור נבנו בין 2012 ל-2017 בתוכנית הבנייה הממשלתית כשההערכה היא שיבנו יותר מ-30,000 יחידות דיור על ידי המדינה מדי שנה.

גם חברות טלקומניקציה (תקשורת), חשמל ותשתיות הולאמו מה שאיפשר למדינה להגדיל את התכנון של המרחב הציבורי (בנוסף להכנסות הנוספות של המדינה), למשל:[8]

  1. בעוד שב-2005 רק 25% מהבתים במרחב הכפרי היו מחוברים לחשמל, עד 2016 המספר זינק ל-66% מהבתים במרחב הכפרי שחוברו לחשמל על ידי חברת החשמל הממשלתית.
  2. מספר משקי הבית עם חיבורי הגז עלה ב-835% מאז עלה מוראלס לשלטון.
  3. מספר העיריות עם כיסוי הטלקומוניקציה (תקשורת) עלה מ-110 ב-2005 ל-324 מתוך 339 ב-2015.

הגדלת תקציבי המשרדים החברתיים, הגדלת מימון תוכניות הרווחה בצורה משמעותית והעלאת שכר המינימום ב-372%, תרמו להורדה המשמעותית של אי השוויון והעוני במדינה.

כישלונות ורודנות

מוראלס הכפיף את בית המשפט אליו ורדף את התקשורת העצמאית בזמן שהוא ומקורביו נהנו מחסינות.[9]

הוא הוכרז כמנהיג "ללא תחליף" בשנת 2014. למרות שהפסיד שלוש שנים לפני כן במשאל עם בשאלה האם יוכל להתמודד על הנשיאות בפעם הרביעית, שותפיו בבית המשפט העליון ביטלו את התוצאות וקיבלו את הטיעון לפיו הגבלה על קדנציות “פוגעת בזכויות האדם”.

בכל הקשור להתקדמות הכלכלית של בוליביה תחת מוראלס, כל ההצלחות המוקדמות של מדיניות החלוקה מחדש שהוביל נעלמו אל מול מצבו המקרטע של המשק הכללי. עוד בטרם המשבר הנוכחי שיתק את המדינה, סמנים מאקרו-כלכליים הזהירו מפני זמנים קשים. תחת מוראלס, בוליביה צברה חוב חיצוני אדיר ובזבזה יותר ממחצית יתרות המטבע הזר שברשותה; שיעור הגירעון הפיסקלי של בוליביה הוא השני בגודלו ביבשת, אחרי ונצואלה; ירידה בתפוקת הגז הטבעי פגעה באופן משמעותי בהכנסות המדינה, וההתעקשות להמשיך לייבא דלק ולסבסד אנרגיה יקרה יצרו עיוותים גדולים בשוק. גם הצמיחה הכלכלית שאכן נרשמה בתקופת מוראלס, הייתה בעיקרה יחסית להתדרדרות בשאר מדינות האזור, בהן ממשלות שמאל בארגנטינה ובוונצואלה, למשל, שהובילו למשברים חריפים שלעומתם נשיא בוליביה נראה כמו מנהיג אחראי ושקול יחסית.[10]

דעתו על ישראל

בינואר 2009, כאות מחאה על מבצע עופרת יצוקה נגד חמאס בעזה, ניתק מוראלס את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל.

בשנת 2011 ניהל פגישה ידידותית עם אחמד וחידי, שר ההגנה האיראני, שתכנן את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב-1994, בו נרצחו 85 איש ונפצעו 330 (וחידי מבוקש על ידי הרשויות בארגנטינה מאז הפיגועים). לאחר לחץ פוליטי משלל ארגונים יהודיים, התנצל מוראלס בפני הקהילה היהודית בארגנטינה.

במהלך 2014 ביטל הסכם ארוך שנים שנחתם כבר ב-1972 על תנועה חופשית (ללא ויזה) בין שתי המדינות. מוראלס כינה בפומבי את ישראל "מדינת טרור".

במהלך מלחמת ״חרבות הברזל״ החליט לנתק שוב את קשרי הדיפלומטיה בין ארצו לישראל

[11]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבו מוראלס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ סוכנויות הידיעות, נשיא בוליוויה מוראלס הלאים את תעשיית הגז והנפט, באתר הארץ, 1 במאי 2006
  2. ^ "Bolivia's Morales to call fresh vote after audit" (באנגלית בריטית). 2019-11-10. נבדק ב-2019-11-15.
  3. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), Evo Morales lands in Mexico after fleeing Bolivia | DW | 12.11.2019, DW.COM (באנגלית)
  4. ^ Collyns, Dan (2019-11-11). "Bolivian president Evo Morales resigns after election result dispute". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-11-15.
  5. ^ 'The fight goes on': exiled former president Evo Morales returns to Bolivia, the Guardian, ‏2020-11-09 (באנגלית)
  6. ^ Jake Johnston and Stephan Lefebvre, Bolivia's Economy Under Evo in 10 Graphs | The Americas Blog | CEPR, cepr.net (באנגלית)
  7. ^ COHA, Eleven Years of the “Process of Change” in Evo Morales’ Bolivia (באנגלית)
  8. ^ How rejecting neoliberalism rescued Bolivia's economy, Green Left Weekly, ‏2016-09-06 (באנגלית)
  9. ^ Country Reports on Human Rights Practices for 2012, state.gov (באנגלית)
  10. ^ תבנית:Https://mida.org.il/2019/12/01/איש-ההרס-המורשת-העגומה-של-אבו-מוראלס/
  11. ^ Bolivian President Evo Morales Declares Israel A 'Terrorist State,' Renounces Treaty, Fox News, ‏30 ביולי 2014
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0