אבו מיחג'ן א-ת'קפי
| פטירה | באדי, חבל סודאן (כיום מאסאווה באריתריאה) |
|---|---|
אבו מיחג'ן מאליכ בן חביב א-ת'קפי (בערבית: أَبُو مِحْجَن مالك بن حبيب الثَّقَفي או בשמו המלא עבדאללה (או מלךּ או עמרו) אבן עמרו אבן עמייר אבן עאוף אבן אקדה אבן ענאזה אבן עאוף אבו מיחג'ן א-ת'קפי (המחצית הראשונה של המאה השביעית – בסביבות 637) היה משורר-לוחם ערבי מטאיף בן לשבט בנו תקיף בחצי האי ערב, שחי בסוף תקופת ה הג'אהיליה והתחלת תקופת האסלאם, קודם יריב ואחר כך אחד מצחאבה, בני לווייתו של מייסד האסלאם, מוחמד. נודע במעלליו בקרבות כפרש וכקשת ובשירים הבקכיים באופיים, המהללים את סגולות היין.
קורות חייו
אבו מִיחג'ן נולד בטאיף במחצית הראשונה של המאה השביעיות והיה בן לשבט באנו תקיף שהיו ענף של קבוצת ההוואזין מפדרציית השבטים הגדולה קיס. אביו היה חביב אבן עמרו ואמו קונוד בינת עבדאללה בן עבד א- שמס.
בשנת 630 השתתף בהגנת העיר טאיף בעת המצור שהטיל עליה מוחמד. בעת קרב זה נגד המוסלמים פצע בחץ את אחד הבנים של הח'ליפה לעתיד אבו בכר, עבדאללה, שמת בעקבות הפצע שנים ספורות אחר כך. אחרי התבוסה בטאיף אבו מיחג'ן התאסלם והשתתף במלחמת המוסלמים הערבים לכיבוש עיראק ופרס. לפי דיווחים מסוימים ייתכן שהשתתף ב-633 בקרב אלייס (וולגסיאס) בימי המלחמה באימפריית הססנים.
הח'ליפה עומר בן אל-ח'טאב הגלה אותו מספר פעמים בגלל התמכרותו לשתיית אלכוהול -כמו יין ונביד -, שנחשבה לחטא בדת החדשה. הוא נמלט ממעצרו והתעקש להמשיך להשתתף במלחמה נגד הפרסים.
לפי אחת האגדות בנובמבר 636 כעס עליו מפקדו סעיד אבן אבי אל-ואקאס (ואקאץ) בראותו שיכור, אסר עליו להילחם, הצליף בו והשליך אותו למאסר. אשתו של סעיד שמעה את בכיו, הקשיבה לסיפורו ונתנה בו אמון. הוא הבטיח לה לחזור למאסר אחרי הקרב ולהיגמל משתייה. היא שחררה אותו בסתר, ציידה אותו באחד מסוסיו האהובים של בעלה, בלקאע, והוא יצא להשתתף בקרב אל-קאדסיה כשהוא עטה מסיכה ואיש לא זיהה אותו. סעיד אבן אבי זיהה את הסוס ותמה מי הלוחם האמיץ שעשה שמות באויבים. אחרי הניצחון המזהיר של הערבים על פרסים, חזר אבו מיחג'ן לכלאו כאילו דבר לא קרה. לבסוף נודע לסעיד מאשתו וממנו שהוא היה הגיבור שהצטיין בלחימה. סעיד סלח לו, שחרר אותו מהכלא ואבו מיחג'ן נשבע שלעולם לא יחזור לשתייה.
לפי א-טברי בשנת 637 הגלה אותו הח'ליפה עומר הפעם לבאדי, ב"סודאן" על חוף ים סוף, במסאווה שבאריתריאה של היום.
אבו מיחג'ן מת בסביבות שנת 638. ייתכן שנקבר קרוב לים הכספי בקרבת החומה הגדולה של גורגן או באזרבייג'ן האיראנית של היום.
יצירתו
אבו מיחג'ן השאיר דיוואן עם 23 שירים קצרים - שירי גאווה, הספד, המתארים קרבות לתיאורי קרבות ושירי הלל ליין. בשירו המפורסם ביותר ביקש להיקבר תחת גפן ולא בארץ צייה. השיר מופיע גם אצל אבו נוואס ובאלף לילה ולילה -"סיפור מערוף האושכפי") ותורגם לעברית על ידי יוסף יואל רבלין (1971) ”{{{1}}}”.[1]
קישורים חיצוניים
- "אבו מיחג'ן" באנציקלופיית טרקאני
- Abū miḥgian - Enciclopedia, Treccani (באיטלקית) Michelangelo
Guidi - Abu Mihgian Enciclopedia Italiana Treccani 1929
לקריאה נוספת
- N. Rhodokanakis - Charles Pellat lemma «Abu Mihdjan» in The Encyclopaedia of Islam,
Brill, Leyden, 1960 second edition
- Carlo de Landberg Primeurs arabes, fasc. 1, Leide, 1886.
הערות שוליים
אבו מיחג'ן א-ת'קפי41358207