דוד אסף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד אסף
דוד אסף
דוד אסף
ענף מדעי היסטוריה של עם ישראל
מקום מגורים ישראל
תרומות עיקריות
חקר תולדות יהודי מזרח אירופה בעת החדשה ובמיוחד תולדות החסידות, ההשכלה והחברה היהודית המסורתית
דוד אסף בחדר עבודתו, 2018

דוד אסף (נולד ב-14 בפברואר 1956) הוא היסטוריון ישראלי, פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. עוסק במחקר ובהוראה של תולדות יהודי מזרח אירופה בעת החדשה ובמיוחד בתולדות החסידות, ההשכלה והחברה היהודית המסורתית. מאז שנת 2011 כותב ועורך בלוג בשם "עונג שבת (עונ"ש)".

תולדות חייו

אסף נולד בתל אביב לרחל ומשה קרונה, ילידי ורשה, שהיו ממקימי קבוצת רודגס (מאוחר יותר קבוצת יבנה) אך לאחר שובם משליחות בארצות הברית עברו לתל אביב בשנת 1952. אביו היה ממנהיגי תנועת "השומר הדתי" בפולין, מראשי המפד"ל וחבר הנהלת הסוכנות היהודית. אסף גדל בבית דתי-לאומי, למד בבית הספר הממלכתי-דתי "מירון" ובתיכון המשותף בקבוצת יבנה. בצבא שירת בחיל השריון כטנקיסט ולאחר מכן כסמל מבצעים בחצי האי סיני. בגיל עשרים וארבע, בעת לימודיו לתואר הראשון באוניברסיטה העברית, יצא בשאלה ובשנת 1983 שינה את שם משפחתו לאסף. למד מהתואר הראשון עד השלישי באוניברסיטה העברית. סיים תואר שני בהצטיינות ב-1985[1] ועבודת הדוקטורט שלו, בהדרכת פרופ' עמנואל אטקס, אושרה בשנת 1992 בציון מעולה. היא עסקה בצדיק החסידי רבי ישראל פרידמן מרוז'ין ובמקומו בתולדות החסידות.

אסף זכה במלגת אלון ומונה למרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב בשנת 1994 ושם הוא מלמד מאז ועד היום. בשנת 2005 מונה לפרופסור מן המניין, ובין השנים 2005–2007, 2016-2014 כיהן כראש החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. מאז שנת 2004 הוא עומד בראש המכון לחקר תולדות יהדות פולין ויחסי ישראל-פולין באוניברסיטת תל אביב, ומשנת 2011 הוא מופקד הקתדרה למדעי היהדות על שם סר אייזיק וולפסון. בין השנים 1979 ל-1994 שימש כמזכיר הכללי של האיגוד העולמי למדעי היהדות, ובין השנים 2009 ל-2013 היה חבר בהנהלת האיגוד. חבר בהנהלות ארגונים אקדמיים וציבוריים שונים (החברה ההיסטורית הישראלית, מרכז זלמן שזר, בית שלום עליכם).

אסף שימש כעורך של כתב העת "מדעי היהדות: במת האיגוד העולמי למדעי היהדות" וכעורך משנה של "גלעד: מאסף לתולדות יהודי פולין". הוא ערך ספרים רבים, שימש עורך מדור חסידות באנציקלופדיית ייוו"א לתולדות יהודי מזרח אירופה וחיבר עבורה את המאמר המקיף על תולדות החסידות. היה חבר במערכת המדעית של פרסומי מרכז זלמן שזר ומכהן במועצות מערכת של כתבי עת שונים בישראל ומחוצה לה.

נשוי לשרון, דוקטור לתולדות האמנות, עורכת ומתרגמת, ואב לארבעה.

מחקריו

אסף הוא היסטוריון חברתי המתמחה בעיקר בחסידות 'המאוחרת', זו של המאות ה-19 וה-20 (בניגוד לחסידות 'המוקדמת', של הבעש"ט ושני הדורות הראשונים של תלמידיו במאה ה-18). במחקריו החלוציים, שכוללים ספרים שכתב וערך ועשרות מאמרים, פתח אסף שדה תחום מחקרי חדש, שעד אליו רק מעטים עסקו בו, וגם הם הושפעו מחוקרי החסידות הראשונים, בראשם שמואל אבא הורודצקי ושמעון דובנוב, שיחסם לחסידות המאוחרת היה שלילי ביותר. כך למשל, בספרו "תולדות החסידות" בחר דובנוב לעסוק רק בחסידות שעד שנת 1815, כיוון שחשב שמכאן ואילך נתונה תנועה זו בתהליך הדרגתי של שקיעה וניוון. במחקריו הצביע אסף על השפעת מורשת ההשכלה בעיצוב דימויה השלילי של החסידות המאוחרת מחד גיסא, ועל הפוטנציאל המחקרי הרב שקיים במחקר הביקורתי של תחום זה מאידך גיסא.

בדור האחרון חל שינוי ניכר במגמות המחקר וחוקרים רבים עוסקים יותר ויותר בחסידות המאוחרת. לדברי ההיסטוריון משה רוסמן "חוד החנית" של שינוי המגמה במחקר לכיוון החסידות המאוחרת "היה מפעלו של דוד אסף, שפילס את הדרך והגדיר את סדר היום המחקרי". לדבריו, אסף "הציב יסוד ביבליוגרפי לחקר התקופה, הציג שורה ארוכה של מקורות חדשים, בחן את המקורות החסידיים בחינה ביקורתית, העלה את נושא הגאוגרפיה החסידית במאה התשע עשרה, דן במקומה של החסידות בהתפתחות האולטרה אורתודוקסיה המודרנית, ניתח דפוסי מנהיגות וירושה בחסידות, תיאר דמויות חשובות ופרשיות מפתח ושוליים בחצרות שונות, התייחס לזיקה בין ההשכלה לחסידות במאה התשע עשרה, ופרסם את התיאור המתועד והמפורט ביותר של חצר חסידית מפותחת הפועלת בכל הדרה".[2]


זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק

זהו ספר הזיכרונות הראשון שנכתב ביידיש מאז זיכרונותיה של גליקל מהמלין. הוא ראה אור לראשונה בוורשה בשני חלקים בשנים 1912–1913 וזכה להוקרה יוצאת דופן. אסף תרגם ספר זה יחד עם אמו, רחל קרונה, והוציאו לאור במהדורה מוערת בהוצאת המכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב ובית שלום עליכם: הכרך הראשון "מה שראיתי" ב-1999 (מהדורה מקוונת נמצאת בפרויקט בן יהודה[3])‏ (נדפס גם בשנת 2002 באנגלית בהוצאת Wayne State University Press) והכרך השני "נע ונד" ב-2005.

אסף הקדים לספר מבוא מפורט על המחבר, על זיכרונותיו, התקבלותם וערכם ההיסטורי. אסף רואה בזיכרונותיו של קוטיק לא רק סאגה משפחתית בעלת איכויות ספרותיות מרשימות, אלא גם "מסמך תרבותי" השופך אור על עולמם של יהודי מזרח אירופה במאה ה-19. קוטיק, יליד העיירה קאמיניץ ליטובסק שבפלך גרודנו (רוסיה הלבנה), מתאר בפירוט עשיר את חיי משפחתו, שמילאה תפקידי הנהגה בקהילה, על רקע עולמם של הפריצים הפולנים והחוכרים היהודים, של יהודי היישובים הקטנים ("יישובניקעס"), של מאבקי חסידים, מתנגדים ומשכילים, ועל רקע אירועי התקופה (כמו ה"קנטוניסטים" שגויסו בכפייה לצבא הרוסי או מרד הפולנים ברוסים). במאות רבות של הערות לאורך הספר מבאר אסף את המושגים, הספרים, האישים, המקומות, הריאליה, ההיסטוריה ופרטי ההווי הדתי והחברתי הרבים שזרויים בספר. במבוא חשף אסף את קיומו של חלק שלישי של הזיכרונות שנדפס רק בחלקו ואבד כנראה בברלין. כמו כן הוא מביא את ההתכתבות הענפה בין קוטיק לבין מעריצו הגדול, הסופר שלום עליכם, שהתפעל מהחלק הראשון של הזיכרונות ועודד אותו לכתוב את החלק השני (שממנו כבר התאכזב).

הכרך הראשון מסתיים בשנות ה-60 של המאה ה-19 – והוא מתרכז במיוחד באהרן-לייזר סבו רב הפעלים של קוטיק, וכן בתקופת ילדותו, בחרותו נישואיו ומרידתו בחסידות. הכרך השני עוסק בתקופת יציאתו מעול הוריו, בניית משפחה וביסוסו הכלכלי. כרך זה מסתיים בתיאור מזעזע של הפוגרום ביהודי קייב בשנת 1881 שקוטיק היה עד לו. לאחר נדודיו התיישב קוטיק בוורשה והתפרנס מבית קפה שהיה מרכז לסופרים ועיתונאים וכן ליהודים ליטאים שהיגרו לוורשה. קוטיק התפרסם כעסקן ציבור שהקים חברות חסד וסעד חברתי שונות, אך איש לא חשב שיש לו כישרון כתיבה. את זיכרונותיו החל לכתוב בשנת 1912 בעידודו של בנו, אברהם הירש, שהיה פעיל בחוגים סוציאליסטיים. הם זכו להתקבלות חיובית ביותר על ידי סופרים כשלום עליכם, י"ל פרץ ומבקרי ספרות כמו "בעל מחשבות", ופתחו למעשה את ז'אנר כתיבת הזיכרונות בספרות יידיש המודרנית.

ברסלב – ביבליוגרפיה מוערת

לצד חסידות חב"ד, חסידות ברסלב היא מן הפוריות ביותר מבחינה ספרותית, ובשל כך השפעתה על תולדות החסידות היא רבה וייחודית. עולמו הרוחני של רבי נחמן ובמיוחד סיפורי המעשיות שסיפר, פרסמו את שמה של ברסלב בחוגים רחבים שאינם חסידיים והייתה להם השפעה רבה גם בתחומי הספרות והאמנות. סיפוריו של רבי נחמן תורגמו לגרמנית בידי מרטין בובר בשנת 1906 וכך גם הגיעו לידיעתם של קוראים שלא ידעו עברית או יידיש וגם לקוראים שאינם יהודים. בשנת 1928 הכין גרשום שלום את הביבליוגרפיה הראשונה של ספרי ברסלב בשם "אלה שמות" כמתנה למרטין בובר ביום יובלו והיא מנתה 156 עיולים (פריטים ביבליוגרפיים), בשנת תש"ס, 72 שנים לאחר מכן, פרסם דוד אסף בהוצאת מרכז זלמן שזר ביבליוגרפיה מוערת שכוללת מעל 1,110 עיולים. כל הפריטים מוינו למדורי משנה, נרשמו בדייקנות ותוכנם תומצת. הביבליוגרפיה כוללת את כל הספרים שיצאו על ידי חסידי ברסלב לדורותיהם אך גם את כל מה שנכתב על חסידות ברסלב על ידי חוקרים, סופרים, משוררים ועיתונאים. בין הפרקים שבספר: ספרי ברסלב (כולל אגרות, תקנות, לוחות וכרוזים), דמותו של ר' נחמן וחסידות ברסלב בעיני משכילים, עיונים פרשניים בסיפוריו ובתורותיו, ר' נחמן וארץ ישראל, ר' נתן מנמירוב: תורותיו וכתביו, חסידי ברסלב ברוסיה, בפולין, בברית המועצות, חסידי ברסלב בארץ ישראל, במדינת ישראל ובארצות הברית, חסידות ברסלב בראי הספרות והאמנות, היבטים רפואיים ופסיכולוגיים, היבטים חברתיים פולקלוריים ואנתרופולוגיים. הספר זכה בפרס הספר הביבליוגרפי הטוב ביותר לשנת 2000, מטעם אגודת הספריות היהודיות (AJL). גם לאחר שנדפס הספר המשיך אסף ברישום הביבליוגרפי וקובץ של מעל 400 עדכונים ותוספות זמין בדף הבית שלו באינטרנט.[4]


הציץ ונפגע: אנטומיה של מחלוקת חסידית

ב-2012 ראה אור בהוצאת אוניברסיטת חיפה וידיעות אחרונות ספרו של אסף "הציץ ונפגע". זהו מחקר מקיף על פרשת הצדיק בערניו מליאובה, בנו של רבי ישראל מרוז'ין שבשנת 1869 פרש מאדמו"רותו והצטרף לפרק זמן קצר למחנה המשכילים, ועל המחלוקת שפרצה עקב כך בין חסידות צאנז לחסידות סדיגורה ושיסעה את החברה החסידית בגליציה, הונגריה, רוסיה וארץ ישראל, לשני מחנות יריבים. הספר מהווה המשך לשני ספריו הקודמים – "דרך המלכות" העוסק באביו של בערניו, ו"נאחז בסבך" העוסק באירועים מביכים. אסף זכה בפרס בהט של אוניברסיטת חיפה לספר העיון המקורי הטוב לשנת תש"ע-תשע"א (2010) על כתב היד של ספרו זה.

היסטוריה חדשה של החסידות

בדצמבר 2017 ראה אור בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון הספר Hasidism: A New History,[8] פרי מאמץ משותף של שמונה חוקרים מכמה מדינות, המביא את סיפורה של תנועת החסידות מראשיתה ועד ימינו. אסף הוא מחבר-שותף של ספר זה, והיה חבר בצוות שכתב את החלק העוסק בחסידות במאה התשע עשרה.

שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי

ספרו "שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי" יצא לאור בדצמבר 2019 בהוצאת עם עובד. הספר עוסק בתולדותיהם של שירים רבים בזמר העברי והיהודי.[9]

מפעלי עריכה וההדרה

  1. אהרן זאב אשכולי חיבר מסה מחקרית בשם "החסידות בפולין", שנדפסה לראשונה בקובץ "בית ישראל בפולין" (1954). אסף ההדיר אותה וצירף מבוא על אשכולי ועל חשיבות חיבורו.
  2. הסופר והעיתונאי ביידיש חיים צ'מרניסקי חיבר את זיכרונותיו "עיירתי מוטלה" בשנת 1917, בהיותו על ערש דווי (החיבור נדפס לראשונה בשנת 1922 בכתב העת "רשומות"). זהו אחד מספרי הזיכרונות החשובים והמלבבים על עיירה נידחת הסמוכה לפינסק, שהתפרסמה בזכות חיים ויצמן נשיאה הראשון של מדינת ישראל, שנולד בה. אסף ההדיר חיבור זה והקדים לו מבוא על המחבר ויצירתו.
  3. אסף ערך את הספר "צדיק ועדה: היבטים היסטוריים וחברתיים בחקר החסידות" (מרכז זלמן שזר, ה'תשס"א). בספר קובצו 21 מחקרים קלאסיים שמייצגים את מחקר החסידות בדור האחרון ונכתבו על ידי בכירי החוקרים של החסידות.
  4. ערך וההדיר, יחד עם אסתר ליבס, את הספר "השלב האחרון: מחקרי החסידות של גרשם שלום" (עם עובד ומאגנס, ה'תשס"ט). הספר כולל את כל מחקרי החסידות של שלום. לכל מאמר צורף נספח שמתאר את חשיבותו של המאמר, התקבלותו והשפעתו במחקר ומעדכן אותו מבחינה ביבליוגרפית. אסף חיבר את רוב הנספחים לספר זה.
  5. תרגם לעברית את 'שירי המגילה' של איציק מאנגר ('מגילה-לידער') על מגילת אסתר והוציאם לאור במהדורה דו-לשונית (עברית ויידיש) מוערת ומבוארת (הוצאת חרגול, עם עובד ובית שלום עליכם, 2010) מלווה באיוריו של נעם נדב ובתקליטור של שירי ההצגה המקורית ביידיש (1965).

ספרים נוספים שערך

  • עמנואל אטקס, דוד אסף ויוסף קפלן (עורכים), אבני דרך: מסות ומחקרים בהיסטוריה של עם ישראל, שי לצבי (קותי) יקותיאל, מרכז זלמן שזר, תשע"ו.
  • דוד אסף ועמנואל אטקס (עורכים), עדה רפפורט-אלברט, חסידים ושבתאים, אנשים ונשים, מרכז זלמן שזר, תשע"ה.
  • דוד אסף ועמנואל אטקס (עורכים), החדר: מחקרים, תעודות, פרקי ספרות וזיכרונות, בהוצאת אוניברסיטת תל אביב ובית שלום עליכם, תש"ע.
  • דוד אסף ועדה רפפורט-אלברט (עורכים), ישן מפני חדש: מחקרים בתולדות יהודי מזרח אירופה ובתרבותם שי לעמנואל אטקס, א: חסידים ובעלי מוסר; ב. מתנגדים, משכילים ורבנים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ט.
  • דוד אסף ואחרים (עורכים), מווילנה לירושלים: מחקרים בתולדותיהם ובתרבותם של יהודי מזרח אירופה מוגשים לפרופסור שמואל ורסס, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ב 2002.
  • "לאן": זרמים חדשים בקרב יהודי מזרח אירופה, צוות הקורס עמנואל אטקס, דוד אסף, ישראל ברטל. רמת אביב, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, תש"ס-תשס"ו [2 כרכים].
  • עמנואל אטקס, דוד אסף, ישראל ברטל, אלחנן ריינר (עורכים), במעגלי חסידים: קובץ מחקרים לזכרו של פרופסור מרדכי וילנסקי, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ס.
  • פולין: פרקים בתולדות יהודי מזרח אירופה ותרבותם, צוות הקורס: עמנואל אטקס, דוד אסף, ישראל ברטל. רמת אביב, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, תש"ן-תשס"ד [7 כרכים].
  • עמנואל אטקס, דוד אסף, יוסף דן (עורכים), מחקרי חסידות, ירושלים, תשנ"ט 1999
  • דוד אסף (עורך), אפרים אלימלך אורבך: ביו-ביבליוגרפיה מחקרית, ירושלים, האיגוד העולמי למדעי היהדות, תשנ"ג 1993.

הבלוג "עונג שבת"

הבלוג "עונג שבת (עונ"ש)", שאותו מפרסם אסף, החל להתפרסם כניוזלטר בדצמבר 2007, ובפברואר 2011 הפך לבלוג. מדי שבוע מתפרסמים בבלוג כשלושה פוסטים, ומנויי הבלוג מקבלים מדי יום שישי דיווח בדואר אלקטרוני על תוכן הפוסטים השבועיים. את מרבית הפוסטים כותב דוד אסף, וכן מתארחים בבלוג כותבים נוספים, ובהם הצלם ומורה הדרך ברוך גיאן, המפרסם פוסטים מצולמים בעיקר מירושלים, יהודה זיו, שעסק בשמות אתרים בישראל ובמורשת הפלמ"ח (עד לפטירתו ב-2020), אסא כשר, הכותב על הקדשות מיוחדות של ספרים, חוקר הזמר העברי אליהו הכהן, הפזמונאי דן אלמגור, חוקר הספרות העברית אבנר הולצמן ורבים נוספים.[10] בראש הבלוג ניתן מידע על תוכנו: "כל דבר הנוגע ליהודים בפרט ועיניני מדינה, ספרות ומדע בכלל, ובמיוחד דברים של מה בכך, דברי הבאי, הבל ושטות". תיאור זה מגמד את הבלוג, המכיל, בנוסף לזוטות מהעולם היהודי, גם מידע היסטורי רב ערך. בעשר שנותיו הראשונות פורסמו בבלוג מעל 1,750 פוסטים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד אסף בוויקישיתוף

מכּתביו:

הרצאות:

על כתביו:

הערות שוליים

  1. ^ האוניברסיטה העברית בירושלים - רשימת המסיימים תשמ"ה, בעמוד השני של הכתבה, מעריב, 22 באוגוסט 1985
  2. ^ משה רוסמן, "פסק דינה של ההיסטוריוגרפיה הישראלית על החסידות", ציון, עד, תשס"ט, עמ' 170.
  3. ^ מה שראיתי... זכרונות יחזקאל קוֹטִיק (1847–1921), כרך א', תרגמו: רחל קרונה ודוד אסף, ערך והוסיף הערות: דוד אסף, באתר הפרויקט
  4. ^ עדכוני הספר
  5. ^ יוסף חיות, ביקורת על נאחז בסבך, ציון, עג, תשס"ח, עמ' 89-85.
  6. ^ הדיון על "נאחז בסבך" בפורום 'עצור כאן חושבים'
  7. ^ אהרן רוז, "החרדים והאינטרנט: שונאים – סיפור אהבה", ארץ אחרת, 41, אוגוסט-אוקטובר 2007, עמ' 46-45.
  8. ^ Hasidism: A New History, באתר של הוצאת אוניברסיטת פרינסטון
  9. ^ אבנר הולצמן, הקומפניון דה לה שנסון שרים את "מיין שטעטעלע בעלז", באתר הארץ, 11 בינואר 2021
  10. ^ דוד אסף, היום יום הולדת: בלוג עונג שבת בן שבע, בבלוג "עונג שבת", 19 בפברואר 2018
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0