אברהם אסא
| תאריך עלייה | 1933 |
|---|---|
| מקום מגורים | פלובדיב, סקופיה, סופיה, תל אביב, מעברות |
| השכלה | בית המדרש לרבנים באיסטנבול |
| מעסיק | כל ישראל חברים, צבא בולגריה, הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה, בנים לגבולם, קופת עליה, אחוד עולי בולגריה |
| השתייכות | ציוני ציון, ציונות סינתטית, הציונים הכלליים |
| רבותיו | אברהם דאנון, מאיר מוריץ בק |
| מספר ילדים | 5 |
אברהם חיים אסא (בבולגרית: Абрам Хаим Аса; 16 בינואר 1886, פלובדיב, נסיכות בולגריה – 17 ביוני 1951, מעברות, ישראל) היה איש ציבור, רב, מורה, עורך עיתון, פובליציסט ומנהל בית דפוס יהודי-בולגרי מראשי יהדות בולגריה והתנועה הציונית בקרבה, בבולגריה ובישראל.
ביוגרפיה
בבולגריה
אברהם חיים אסא נולד בפלובדיב ב-1886 לחיים, סוחר זעיר ולג'ויה, נצר למגורשי ספרד. הוא רכש השכלה יסודית ופרו-גימנסיה בבית הספר של כל ישראל חברים בעירו. ב-1899 נשלח ללימודי רבנות בבית המדרש לרבנים באיסטנבול, שם היה אברהם דאנון רבו המובהק. בסמינר למד עברית, הוסמך בהוראת עברית, וכן למד לכתוב בסוליטריאו ובכתב רש"י. לאחר סמיכתו לרבנות נשלח ב-1903 לשנת השתלמות בבוקרשט אצל מאיר מוריץ בק ובין השאר למד גם את נוסח אשכנז. ב-1904 שב לבולגריה וכיהן כמורה לעברית בבית הספר היסודי של הקהילה היהודית בווארנה, ובה נישא לקטיה לבין שיינין שהגיעה עם הוריה הרופאים לבולגריה ממוסקבה, ודרכה התקרב לחוג חובבי ציון. עם קרובי משפחתה של קטיה נמנו קרל הרבסט ובוריס שץ. ב-1906 עבר עם משפחתו לימבול שם לימד בבית הספר הקהילתי, וב-1908 עברה המשפחה לסופיה ואברהם וקטיה הועסקו כמורים בבית הספר של "אליאנס" בעיר, ובמקביל החל אסר לכתוב מאמרי דעה בשבועון הציוני "המשפט" אותו ערך חיים אהרן פרחי.[1]
במהלך מלחמת העולם הראשונה גויס אברהם אסא לצבא בולגריה ומונה על ידי הגנרל קלימנט בויג'ייב לרב הצבאי של הארמייה הראשונה. באוקטובר 1915, לאחר הכרעת המערכה על סרביה וכיבוש סקופיה, היה אסא במקביל גם הרב הראשי בפועל של יהודי סקופיה וכן הדיין של הקהילה, והחל את תפקידו ב-30 בנובמבר 1915. הוא רקם קשרי ידידות קרובים עם המטרופוליט הממונה מטעם בולגריה בסקופיה נאופיט מווידין. ב-7 בדצמבר 1915 הוציא הגנרל בויג'ייב פקודת גירוש לכל הנתינים הסרביים ובכלל זה יהודי העיר סקופיה בשל הכוונה לספחה לבולגריה. אברהם אסא פנה למפקדו וביקש שלא לכלול את יהודי העיר בפקודת הגירוש, ובקשתו נענתה. במסגרת תפקידו פעל להקמת בית ספר עברי יסודי בסקופיה, וזה נפתח ב-26 בנובמבר 1916 כאשר אסא כיהן כמנהלו הראשון וכמורה. בשלהי 1917 הצטרפו אליו אשתו וארבעת ילדיו, ועברו להתגורר בסקופיה. אשתו קטיה לימדה בבית הספר היהודי.[2] המצב בחזית המקדונית נטה לרעת בולגריה, ובספטמבר 1918 פתחו כוחות מדינות ההסכמה בפיקודו של לואי פראנשה ד'אספרה במתקפה על קווי כוחות מעצמות המרכז והכריעו את החזית. ב-29 בספטמבר 1918 נכבשה סקופיה על ידי חיילי הצבא הצרפתי. אסא שדיבר צרפתית שוטפת נפגש עם מפקדי הצבא הצרפתי וקיבל את הבטחתם שיהודי העיר לא יפגעו. אסא הסתיר בביתו חיילים וקצינים בולגרים, חלקם יהודים והצליח להבריח אותם בבגדים אזרחיים אל מחוץ לעיר. בינואר 1919 עזבו אברהם אסא ומשפחתו את סקופיה בהסכמת נציגי הממשל ושבו לבולגריה.[3]
עם שובו לסופיה מונה אסא למנהל שני בתי ספר עבריים של הקהילה, האחד בשכונת יוצ'בונאר והשני במרכז העיר. לסגניתו מונתה רעייתו קטיה, והזוג גם לימד בבתי הספר בשל מחסור במורים. ב-1920 מונה למנהל מחלקת החינוך של הקונסיסטוריה היהודית, אשר בראשה עמד ידידו חיים אהרן פרחי. אסא פעל לשיקום מערכת החינוך היהודית לאחר שנות המלחמה, מינה את יעקב לוי מישראל למפקח על בתי הספר, הביא להעסקתם של מורים וגננות שהגיעו מארץ ישראל, נכתבו ספרי לימוד בעברית ונפתחו סמינרים למורים ולגננות, וכן כיתות גן ובתי ספר יסודי אשר העברית הייתה שפת ההוראה המרכזית בהן. ב-1920 נשלח כאחד מנציגי יהדות בולגריה לוועידת לונדון, לצד אלברט רומנו, ישועה כלב וחיים אהרן פרחי.[4] בנו של אברהם אסא, דב, נמנה עם מקימי תא השומר הצעיר בבולגריה, והיה ראש ההנהגה הארצית שלה עד לעלייתו לישראל ב-1929, תוך שאברהם אסא מכהן לצידו בהנהגה הארצית. ב-1922 פתח אסא בסופיה בית דפוס שנקרא "דפוס המשפט", אשר בין השאר הוציא לאור את כתביהם של שלמה אברהם רוזאניס ושאול מיזאן, וכן ספרי לימוד שנכתבו עבור מערכת החינוך היהודית על ידי יעקב לוי וצילה גרינברג. דפוס "המשפט" הוצאי לאור גם את השבועון היהודי "השופר" בעריכת אלברט רומנו, ואת הביטאונים "המשפט" ו"התקווה" בעריכתו של אסא. ב-1926 פרש מתפקידיו בקונסיסטוריה היהודית, ובהמשך נבחר למועצת עיריית סופיה.[5] התגברות הפעילות האנטישמית בבולגריה, ובעיקר פעילותה של תנועת רודנה זאשטיטה, לצד עליית ילדיו לישראל, גרמו לאסא לעלות לישראל.[1]
בישראל
ב-1932 הגיע לביקור התרשמות בארץ ובספטמבר 1933 עלה אברהם אסא לישראל, התיישב בשכונת מונטיפיורי ובהמשך במרכז בעלי מלאכה בתל אביב. ב-1935 התמנה למזכיר התאחדות הספרדים בישראל.[6] ב-1936 התמנה למזכיר "איחוד עולי בולגריה" שהוקם בשלהי 1935, עם עלייתו לישראל של חיים אהרן פרחי. ב-23 באפריל 1937 נמנה עם מייסדי בנק קופת עליה, וב-1944 נמנה עם מייסדי חברת בנים לגבולם וחברי הנהלתה. אסא נמנה עם מייסדיו של "קלוב קדימה" שהוקם על ידי "הסתדרות היהודים הספרדים" ושימש כמועדונם החברתי והתרבותי של הספרדים, ובעיקר יוצאי יוון. אסא היה פעיל ומעורב אישית בהקמת היישובים צור משה, ובית הלוי וכן בהקמת שכונת תל ברוך בתל אביב.[1]
במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר הצטרפות בולגריה למדינות הציר הקימו יוצאי בולגריה בישראל את "הוועדה המרכזית לטיפול בעלייה מבולגריה" שריכזה את מאמצי ההצלה, ובהמשך הבריחה מבולגריה, ואברהם אסא מונה למזכירה ודוברה.[7]
חייו הפרטיים
ב-1904 נישאו אברהם לקטיה לבית שיינין ולזוג נולדו 5 ילדים, אשר כולם עלו לישראל. אברהם אסא סבל בחייו מאי-ספיקת כליות כרונית אשר בעקבותיה נותח ב-1926 בווינה, והוסרה אחת מכיליותיו. בראשית שנות ה-50 חלה הידרדרות במצב בריאותו של אסא והוא עבר להתגורר במעברות לצד בנו, שם הלך לעולמו ב-1951, והובא למנוחות בבית הקברות המקומי. רעייתו קטיה הלכה לעולמה ב-1954 ונקברה במעברות.
לקריאה נוספת
- רמי בן-ראובן, אלה מסעי אברהם אסא: על תולדות הציונות בבולגריה בראי חייו של מנהיג ציוני, עקד, 2007.
קישורים חיצוניים
- שישים שנה לא. אסא, הד-המזרח, 14 ביוני 1946
- אברהם אסא הודעה על מותו, על המשמר, 18 ביוני 1951
- שמואל ארד, לזכר נעדרים - אברהם אסא עשר שנים למותו, על המשמר, 18 ביוני 1961
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 אלברט רומנו, אישים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות, כרך עשירי, יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 624–625.
- ↑ ג'ני לבל, גאות ושבר: פרקים בתולדות יהודי מקדוניה הווארדארית, ירושלים: מורשת – ועד עדת הספרדים ועדות המזרח, 1986, עמוד 162.
- ↑ רמי בן-ראובן, אלה מסעי אברהם אסא: על תולדות הציונות בבולגריה בראי חייו של מנהיג ציוני, עקד, 2007, עמודים 19–29.
- ↑ רשימת הצירים לוועידה הציונית בלונדון, הארץ, 28 ביולי 1920.
- ↑ מכתבים מבולגריה, הארץ, 17 בספטמבר 1928.
- ↑ אברהם אסא מזכיר הסתדרות הספרדים, דואר היום, 3 באפריל 1935.
- ↑ רמי בן-ראובן, אלה מסעי אברהם אסא, עמודים 54–58.
אברהם אסא41195879Q133283551
- פעילים ציונים בבולגריה
- אנשי חינוך יהודים בולגרים
- אנשי צבא יהודים
- יהודים בצבא הבולגרי
- בוגרי בתי ספר של כל ישראל חברים
- פובליציסטים יהודים בולגרים
- עורכי עיתונים בלאדינו
- עורכי עיתונים יהודים בולגרים
- אנשי עסקים יהודים בולגרים
- ישראלים ילידי בולגריה
- אנשי העלייה החמישית
- מעברות (קיבוץ): אישים
- אישים הקבורים במעברות (קיבוץ)
- אישים שהשתתפו בוועידות הקונגרס הציוני העולמי
- רבנים בולגרים
- רבנים ספרדיים
- ישראלים שנולדו ב-1886
- ישראלים שנפטרו ב-1951