אברהם יעקב פפירנא
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אברהם יעקב פפירנא (א' באלול ה'ת"ר, 30 באוגוסט 1840 – י"ח באדר א' ה'תרע"ט, 18 בפברואר 1919) היה סופר ומבקר ספרות עברית. חי ופעל באימפריה הרוסית.
ביוגרפיה
נולד לישראל פאפירנא בקאפולי שבמחוז סלוצק ברוסיה הלבנה. בבית אמיד ומסורתי עם נטייה קלה להשכלה. השכלתו היסודית כללה לצד לימוד תלמוד והלכה גם דקדוק עברי ומקרא עם ביאורו של מנדלסון.
בצעירותו החל להתעניין בספרות ההשכלה ובעיתונות העברית, ואף פרסם בעצמו מאמרים קצרים, תרגומי מאמרים מדעיים ושירה בעיתונות זו. הוריו, שעקרו לבוברויסק חששו שהתעניינותו זו תביא אותו לעזיבת הדת ולכן השיאו אותו.
בגיל 23, לאחר נישואיו, החל ללמוד בבית המדרש לרבנים בז'יטומיר מפי מרדכי סוכוסטובר, חיים צבי לרנר ואליעזר צבי צווייפל. בתקופה זו החל לשלוח יד בשירה עברית ופרסם באותה שנה (ה'תרכ"ג, 1863) שיר ב"הכרמל". שנה לאחר מכן עבר ללמוד בבית המדרש לרבנים בווילנה. חשיפתו לשפה הרוסית ובייחוד לספרות הרוסית, הביאה אותו להרהורים על דרכה של הספרות העברית החדשה והלא-בשלה לטעמו. הוא פרסם בשנת 1866 מאמר בקורת בפרקים אחדים תחת הכותרת "קנקן חדש מלא ישן", בהכרמל. מאמר זה עורר פולמוס זוטא, מאמרי תגובה של הסופר אברהם ורשבסקי ("ויש קנקן שכלום אין בו") ושל חיים זלמן אלישביץ ("יש ויש או הכתוב השלישי") ותגובתו של פפירנא לתגובות ("תשובות בהתוהים על קנקני"). בהמשך הוסיף פפירנא שני מאמרים מסכמים על מצב ספרות ההשכלה בתקופתו והדפיס את החוברת "קנקן חדש מלא ישן" בווילנה, 1867.
ככלל, ביקורתו של פפירנא על ספרות זמנו קטלנית, הוא ראה בה ערבוביה של סגנונות וחובבנות. כן מצא לנכון לתקוף מנהגים שירשה ספרות ההשכלה מן הספרות הרבנית והוא מצא אותם בלתי מתאימים, לא מוסריים ובעיקר מגוחכים ולא ספרותיים: הסכמות, תארים מופלגים, הקדמות נמלצות ומלאות פרטים ביוגרפיים 'טפלים', הערות שוליים נרחבות הסוטות מתוכן הספר, ואף שמות הספרים. הביקורת של פאפירנא חורגת גם לתחום השירה העברית והוא אינו נמנע מלבקר נחרצות את גדולי משוררי ההשכלה ובראשם נפתלי הרץ וייזל (רנה"ו), שלום הכהן ומאיר הלוי לטריס.
הדפסת החוברת הביאה לפפירנא פרסום רב והוא אף זכה לתמיכתם של גדולי הסופרים העבריים.
החוברת השנייה שלו 'הדרמה בכלל והעברית בפרט', ניסתה להניח את היסודות האסתטיים, שאותם שאב ממבקרים בשפות זרות, לדרמה העברית. במסגרת החוברת הוא דן ביצירתם הדרמטית של רמח"ל, יוסף האפרתי מטרופלוביץ, שלום הכהן, דוד פרנקו-מנדס, שי"ר ומאיר לטריס, בהשוואה לאמות המידה האסתטיות של הדרמה האירופית המקובלת. הערות אלו משמשות את פפירנא כקרקע פוריה לביקורת שאותה ביקש למתוח על הדרמה "אמת ואמונה" של אד"ם הכהן לבנזון, רבו בבית המדרש לרבנים בווילנה, דרמה שלבנזון היה גאה בה והשווה אותה לגדולות שביצירות העמים.
פרסום החוברת על הדרמה, הוביל לפתיחת קמפיין הסתה ארסי מצדו של אד"ם הכהן נגד פפירנא. תחילתו של הקמפיין במאמר בעיתונות שנדפס גם כחוברת בפני עצמה בשם "עין משפט", מעשה ידי יהושע שטיינברג, חתנו של אד"ם שהיה גם הצנזור הממשלתי בפלך וילנה והרב מטעם בעיר. אחריו יצא אד"ם עצמו בחוברת "תוכחתי לבקרים" שעליה חתם בשם בדוי (שלום בן שלמה פרידמן [=איש שלום]).
במקביל פנה אד"ם לתלמידו גניקס ששימש באותה עת צנזור ממשלתי באודסה, בטענות על שנתן לפפירנא אישור להדפיס את מחברתו[1]. וכן פנה לעורכי העיתונים העבריים הגדולים כדי לוודא שלא יאפשרו לפפירנא להגיב על ההתקפות נגדו. דברי ההגנה היחידים על פפירנא פורסמו בידי יחיאל מיכל פינס ב"הכרמל" (מכתבי בקורת, גליונות 15-16, 19 לשנת 1868) שגם הם פורסמו רק בשילוב הערותיו של הצנזור שטיינברג.
פרשייה זו הביאה לפרישתו של פפירנא מעיסוק בעולם הספרות העברית. הוא עבר לפלוצק והתפרנס כמורה לדת בגימנסיה המקומית ומהוצאת ספרות עזר ללימוד שפות. מדי פעם עוד פרסם שירים ומאמרים אך הם היו ספורים אף אם חשובים.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ב-1915, נאלץ לעזוב את ביתו. הוא התגורר כשנתיים בבוברויסק אצל בתו ומשם עבר להתגורר בבית בנו באודסה.
פפירנא נפטר באודסה בי"ח באדר א' תרע"ט, 18 בפברואר 1919 ונקבר בסמוך למשה ליב ליליינבלום ומנדלי מוכר ספרים.
לקריאה נוספת
- שלום קרמר, המבקר א. י. פאפירנא : חייו ופעלו בבקורת העברית, אחרית דבר ל'כל הכתבים', תל-אביב: מחברות לספרות, ה'תשי"ב
קישורים חיצוניים
- הרמן רוזנטל, פפירנא, אברהם יעקב, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- אברהם יעקב פפירנא, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
- אברהם יעקב פפירנא, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה" (רשימה מלאה של חיבוריו וביבליוגרפיה נוספת)
הערות שוליים
- ^ לפי: משה ליב ליליינבלום, מלואים לזכרונות מר פפירנא, הד הזמן, גליון 144, 1909.
