אברהם פוגל
אברהם פוגל (1868 – 29 באפריל 1939, מוצאי שבת י"א באייר ה'תרצ"ט) היה מראשוני אחוזת בית בתל אביב הקטנה ונמנה עם מייסדי תל אביב. התגורר בבית אברהם פוגל, הבית השני שנבנה באחוזת בית. בשנת 1939 נרצח, והרצח לא פוענח.
ביוגרפיה
אברהם פוגל נולד ב-1868 באודסה ליעקב. אביו ניסה להגר לארצות הברית, אולם משלא קיבל ויזה, החליטו בני המשפחה ב-1904 לעלות לארץ ישראל יחד עם שני בניהם, משה בן הארבע ויעקב בן השנה.[1]
המשפחה השתקעה ביפו ופוגל סחר בפחם-עץ אך הפסיד את הונו והחל לעבוד כפועל בבית חרושת לברזל. כעבור כשנתיים עבד פוגל בקונסוליה הרוסית כאחראי על הדואר.
בכ' בניסן תרס"ט, 11 באפריל 1909 היה אברהם פוגל אחד האנשים שהתכנס להגרלת 60 המגרשים הראשונים של אחוזת בית. בנו הגדול משה היה הילד שעליו הוטל לשלוף את הגורל בטקס בקיץ 11 באפריל 1909. ואז בנה את ביתו באחוזת בית ברחוב שדרות רוטשילד 12, אשר נקרא לימים "בית אברהם פוגל". לפי נחום גוטמן בספרו "בין חולות וכחול שמים", בשדרות רוטשילד היו בהתחלה רק שני בתים: "של מאיר דיזנגוף ראש העיר הראשון של תל אביב, ושל מחלק המכתבים - אברהם פוגל" אברהם ורבקה פוגל הצטרפו לאחוזת-בית, וביתם בשדרות רוטשילד 12 זכור כבית שגינתו מטופחת במיוחד.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורש למצרים בשל היותו נתין רוסי, כששב אחרי המלחמה קיבל משרת פקידות במחלקת המיסים של העירייה.
ב-29 באפריל 1939, נרצח פוגל, שהיה אז בן 71, במטבח ביתו במוצאי שבת בשעה 9:30, בנסיבות שלא פוענחו. הרצח הסעיר את היישוב וגרם לו לטלטלה גדולה כפי שפורסם אז בעיתונות.[2][3][4] המשטרה חשדה שאת פוגל רצחו בנו הקטן יעקב פוגל וחברתו זהבה ציטרנבוים, שעבדה במשרדו של בנו הבכור משה,[5] זאת עקב הטענה שאברהם פוגל לא ראה בעין יפה לכאורה את נישואיהם, ועצרה את שניהם. הם שוחררו כעבור שלושה שבועות, ואיש לא הועמד לדין.[1] הרצח נותר לא מפוענח עד היום.
קישורים חיצוניים
- דליה קרפל, מי רצח את אברהם פוגל לפני 70 שנה? מסע בעקבות הרצח שהסעיר את תל אביב, באתר הארץ, 9 ביולי 2009
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 דליה קרפל, מי רצח את אברהם פוגל לפני 70 שנה? מסע בעקבות הרצח שהסעיר את תל אביב, באתר הארץ, 9 ביולי 2009
- ^ רצח מחריד בתל אביב, הצופה, 1 במאי 1939
- ^ רצח אברהם פוגל בתל־אביב - 14 מעצרים, הבקר, 1 במאי 1939
- ^ זקן נרצח בדירתו בתל אביב, דבר, 2 במאי 1939
- ^ החקירה ברצח אברהם פוגל, הצופה, 3 במאי 1939
