אברהם רוטנברג
 | |
| לידה | 1893 |
|---|---|
| פטירה | 6 בדצמבר 1982 (בגיל 89 בערך) |
| ידוע בשל | מנהל כללי של חברת החשמל |
אברהם רוטנברג היה המנהל השני של חברת החשמל. נולד ברוסיה, אחיו הצעיר של פנחס רוטנברג. היה ממניחי היסוד לבניית תחנות הכוח בנהריה, תל אביב, חיפה ואשדוד. לאחר פטירתו של פנחס רוטנברג, בשנת 1942, ניהל את חברת החשמל במשך 15 שנה.
ראשית חייו
אברהם רוטנברג נולד ברוסיה, אחיו הצעיר של פנחס רוטנברג. עלה לישראל בשנת 1920. הוא עבד כמודד בעבר הירדן המזרחי, אך פעילותו עוררה את חשד השלטונות והוא נכלא לתקופה קצרה. לאחר שחרורו עבד בחברת החשמל לצד אחיו, מימיה הראשונים של החברה. הוא מילא שורה ארוכה של תפקידים, ובין השאר היה מעורב בהקמת תחנת כוח הידרואלקטרית בנהריים, תוך שיתוף פעולה עם עבדאללה הראשון, מלך ירדן.
בשנת 1943 היה מעורב בהבאת ילדי טהראן לישראל, בתיווכו של המלך עבדאללה הראשון, איתו שמר על קשר.[1]
האחים רוטנברג היו מקורבים לארגון "ההגנה" וסייעו ברכישת ציוד ובהעמדת מתקני חברת החשמל לרשות הארגוןּ לשם יצור נשק ותחמושת. בתקופת מלחמת העצמאות הוביל אברהם רוטנברג מהלכים לרכישת מטוסים לחיל האוויר הישראלי, שהיה בראשית דרכו.[2]
מנהל חברת החשמל
אברהם רוטנברג עבד בחברת החשמל מימיה הראשונים לצד אחיו, פנחס רוטנברג.
במרץ 1938 נפגשו פנחס ואברהם רוטנברג עם סיר הרברט סמואל, שהגיע לחיפה ברכבת ממצרים, בדרכו מהודו לאנגליה. הם סיירו בתחנת הכוח חיפה.[3] באפריל 1940 הגיע שוב סיר הרברט סמואל לישראל, וסייר בלוויית אברהם רוטנברג בתחנת הכוח רדינג.[4] גם באפריל 1942 אירח רוטנברג את סיר הרברט סמואל בביקורו בישראל, והוא אף התאכסן בביתו.[5]
בשנת 1941 החלה להתרופף בריאותו של פנחס רוטנברג, והוא ביקש שאחיו יחליפו בתפקיד לאחר מותו. מינויו של אברהם רוטנברג כמנהל הכללי של חברת החשמל אושר ב-27 בינואר 1942.[6]
אברהם רוטנברג המשיך את מורשת אחיו פנחס, ובין השאר טיפח את "בית הנוער" שהוקם בבית רוטנברג לאחר מותו. בביקור במקום בשנת 1944 השתתף בפעילויות בית הנוער עם תלמידי המקום, ואשתו חנה, שהייתה רופאה, העניקה להם סיוע רפואי.[7]
בינואר 1945 חנך את תחנת החשמל בצפת, בנוכחות רבים מחברי הקהילה. הרב אברהם לייב זילברמן הספיד בבית המדרש האר"י את פנחס רוטנברג "שהקדיש את חייו להארת הארץ", ובניו של אברהם רוטנברג הדליקו נרות לזכרו. בטקס נוסף הקריא הרב משה פודהורצר פסוק משירת רבי שלמה אלקבץ, אותו ייחס להארת צפת בחשמל: "התעוררי, התעוררי, כי בא אורך".[8]
בשנת 1953 יזם רוטנברג הוספת שתי יחידות כוח חדשות בתחנת הכוח רדינג, והחל בבנייתה של תחנת כוח חדשה ורכישת ציוד עבודה. תחנת כוח זו נקראה "אשדוד א'" והושלמה רק בשנת 1958, לאחר שרוטנברג סיים את תפקידו בחברת החשמל. כיום היא נקראת "תחנת הכוח אשכול", על שם ראש הממשלה לוי אשכול, שנפטר בשנת 1969.
הלאמת חברת החשמל
בשנת 1948, לאחר הכרזת העצמאות, החלה העלייה ההמונית למדינת ישראל. בתוך 18 חודשים הוכפלה האוכלוסייה מ-650,000 ל-1,300,000 תושבים. אברהם רוטנברג הבין מיד שצפוי גידול חד בצריכת החשמל, וביקש למצוא פתרון שיספק את צורכי המשק. הוא החל סדרת פגישות בנושא זה עם ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שר האוצר אליעזר קפלן ואישי ציבור נוספים.
בשנת 1951 מינה בן-גוריון ועדה בראשות הבנקאי אליעזר הופיין שיועדה לבדוק את הסיבות למשבר במשק החשמל בישראל. באוקטובר 1952 פורסמו מסקנות הוועדה, לפיהן עליית התייקרות הדלק, החומרים ושכר העבודה גרמו למשבר כלכלי בחברת החשמל, והיא נקלעה לגירעון תקציבי שבעקבותיו ביקשה הממשלה להעלות את מחיר החשמל ב-18%. לטענת חברת החשמל התייקרות זו לא אמורה להשפיע על עליית מחירי המוצרים התעשייתיים.[9]
כמו כן המליצה הוועדה להלאים את חברת החשמל כדי לעמוד בדרישות המשק עקב קשיי מימון. הממשלה הציעה הלאמה חלקית, אך רוטנברג והרברט סמואל, יושב ראש הדירקטוריון של החברה, התנגדו בתוקף וטענו שעדיף שהממשלה תרכוש את החברה במלואה. בסופו של דבר רכשה ממשלת ישראל 95% ממניות החברה ב-10 בינואר 1954, והיא הפכה לחברה ממשלתית.[10]
באפריל 1954 רכשה ממשלת ישראל גם את זיכיון החשמל מ"חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים", חברה שהייתה נתונה אף היא בקשיים תקציביים, והפכה אותה לחברת בת של "חברת החשמל לארץ ישראל", הגדולה ממנה.[11] רק בשנת 1964 אוחדו שתי החברות לחברה אחת.[12]
לאחר ההלאמה נענה רוטנברג לבקשתו של שר הפיתוח, דב יוסף, והמשיך לנהל את החברה.[13]
לאחר ההלאמה
באוקטובר 1956 התגלעו חילוקי דעות בין רוטנברג לבין שר הפיתוח, דב יוסף, והוא הודיע על כוונתו להתפטר מתפקידו.[14] במהלך אותה שנה יזמה ממשלת ישראל שינוי במבנה הארגוני של החברה. הוקמה הנהלה מצומצמת בת 7 חברים, שבראשה עומד מנכ"ל החברה, ובנוסף לה מועצת מנהלים בת 11 איש (במקום 16 לפני כן), בהם ארבעה חברי הנהלה, נציג ממשרד הפיתוח, נציג ממשרד האוצר וחמישה אנשי ציבור הממונים על ידי שר הפיתוח.[15]
חילוקי הדעות נבעו מעיקר ממניעים פוליטיים. מרבית מנהליה ועובדיה של חברת החשמל היו תומכי מפא"י, בעוד משרד הפיתוח נשלט בידי אחדות העבודה. דוברי משרד הפיתוח טענו כי יש בהתנהלותה של החברה בזבוז רב וכי תנאי השכר של עובדי החברה גבוהים מדי - למשל, כולם מקבלים שכר והטבות "משכורת 13". משרדי הפיתוח והאוצר דרשו תוכנית הבראה לחברה, אך נענו בשלילה.[16]
חילוקי הדעות נמשכו גם כאשר התחלף שר הפיתוח בינואר 1957. השר הנכנס, מרדכי בנטוב, קבע שחברי מועצת המנהלים של חברת החשמל אינם יכולים להיבחר גם להנהלה המצומצמת, וכן אסר לשתף נציגי עובדים במועצת המנהלים ובהנהלת החברה. על רקע זה הודיעו רוטנברג ובכירים נוספים בחברה על כוונתם להתפטר.[17]
ב-1 בפברואר 1957 הודיע סופית רוטנברג על התפטרותו. במקומו מונה יעקב פלד, שהיה מנכ"ל משרד הפיתוח בתקופת כהונתו של השר דב יוסף. פלד עבד בחברת החשמל לארץ ישראל במשך כ-30 שנה, ולאחר מכן היה מנכ"ל משרד הפיתוח משנת 1953 עד 1955.[18]
לאחר התפטרות רוטנברג שותפו נציגי עובדים בהנהלה אך לא נרשמו הישגים בתחומי החיסכון והייעול, ועובדי החברה שבתו לעיתים קרובות כמחאה על תנאי השכר ועל פיטוריהם של מאות מעובדי החברה.[19]
הנצחתו
אברהם רוטנברג היה נשוי לחנה, רופאה, ואב לבן ובת. נקבר בבית הקברות היהודי חוף הכרמל.
בחיפה קרוי רחוב על שם פנחס ואברהם רוטנברג. גם אתר תחנת הכוח רוטנברג באשקלון מנציח את שמם של פנחס ואברהם רוטנברג.
בסרט "איש החשמל" שביים אלי כהן בשנת 2003 מגלם השחקן מארק איווניר את דמותו של אברהם רוטנברג.
לקריאה נוספת
- דוד לוי-פאור, הלאמה במתח נמוך - הנסיבות, השיקולים והתהליך שהובילו להלאמת חברת החשמל הארץ-ישראלית, אוקטובר 2002.
הערות שוליים
- ^ גולדה עם עבדאללה, דבר, 25 באוגוסט 1978
- ^ חברת החשמל, אתר תחנות הכוח - רוטנברג (אשקלון), 2000.
- ^ הרברט סמואל בארץ, הצופה, 8 במרץ 1938
- ^ ביקורי הלורד הרברט סמואל בת"א, הבקר, 19 בפברואר 1940
- ^ ביקורי הרוזן סמואל, הבקר, 7 באפריל 1942
- ^ מר אברהם רוטנברג אושר למנהל ראשי של חברת החשמל לארץ ישראל, הבקר, 27 בינואר 1942
- ^ סמינאריון תורני בבית הנוער, הצופה, 11 בספטמבר 1944
- ^ חשמל בצפת, המשקיף, 1 בינואר 1945
- ^ תחנת כח חדשה תוקם בדרום, דבר, 29 בדצמבר 1952
- ^ הלאמת החברה, באתר חברת החשמל לישראל.
- ^ י. גינזבורג, חברת החשמל הא"י רוכשת את חברת החשמל הירושלמית, הבקר, 26 באפריל 1954
- ^ האיחוד עם חברת החשמל הירושלמית, באתר חברת החשמל לישראל.
- ^ א. רוטנברג יוסיף לנהל חכרת החשמל, מעריב, 24 בפברואר 1954
- ^ רוטנברג מתכוון להתפטר מהנהלת חברת החשמל, למרחב, 8 באוקטובר 1956
- ^ הצעות בדבר הרכב הנהלת חברת החשמל, חרות, 4 ביולי 1956
- ^ שלום רוזנפלד, איזה זרם ישלוט בחברת החשמל?, מעריב, 24 באוגוסט 1956
- ^ משבר חדש בחברת החשמל, מעריב, 23 בינואר 1957
- ^ יהודה קסטן, יעקב פלד יתמנה למנהל חברת החשמל, למרחב, 28 בינואר 1957
- ^ התמורות בחבות החשמל - במבחן המעשה, הצופה, 4 בספטמבר 1957
