ערך מומלץ

אשדוד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אשדוד
סמל העיר

סמל העיר

סמליל העיר החדש לרגל חגיגות ה-60 להיווסדה

סמליל העיר החדש, לרגל חגיגות ה-60 להיווסדה

קולג' תמונות
שם בערבית اشدود, إسدود
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה ד"ר יחיאל לסרי
גובה ממוצע[1] ‎23 מטר
תאריך ייסוד 1956
סוג יישוב עיר 200,000‏–499,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 224,628 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 6
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 0.8% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 4,832 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 33
תחום שיפוט[2] 46,130 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 51
(למפת אשדוד רגילה)
Israel ashdod location map.svg
 
אשדוד
אשדוד
31°47′44″N 34°38′59″E / 31.7955074480575°N 34.6496613376469°E / 31.7955074480575; 34.6496613376469
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
5 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4169
    - דירוג מדד ג'יני 100
לאום ודת[2]
יהודים: 89.9%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 10.1%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 9.8%
גילאי 5 - 9 8.8%
גילאי 10 - 14 8.1%
גילאי 15 - 19 7.6%
גילאי 20 - 29 13.2%
גילאי 30 - 44 17.7%
גילאי 45 - 59 15.8%
גילאי 60 - 64 4.8%
גילאי 65 ומעלה 14.2%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 128
–  יסודיים 84
–  על-יסודיים 70
תלמידים 44,041
 –  יסודי 26,007
 –  על-יסודי 18,034
מספר כיתות 1,832
ממוצע תלמידים לכיתה 24.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
פרופיל אשדוד נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
www.ashdod.muni.il

אַשְׁדּוֹד היא העיר הגדולה במחוז הדרום והשישית בגודל אוכלוסייתה במדינת ישראל. נוסדה כמועצה מקומית ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968. העיר שוכנת לחופו של הים התיכון במישור החוף הדרומי, מדרום ליבנה, מצפון לאשקלון וממערב לגן יבנה, בקצה הדרומי של מטרופולין גוש דן. בשטחה זורם נחל לכיש.

אשדוד מיושבת כ-3,700 שנים, בין היתר כאחת מחמש ערי פלשתים החשובות ששכנו באזור, מהערים העתיקות בארץ ישראל, ושמה נשמר מאוחר יותר גם בשם העיירה הערבית איסדוּד. בראשית ימיה התהוותה כמרכז מסחר ימי פעיל, עם נמליה המזוהים בתל מור ובאשדוד ים, ובעת המודרנית הפכה לעיר נמל בזכות אחד מסמליה המובהקים - נמל אשדוד, הגדול מבין שלושת נמלי המסחר הימיים של ישראל. יחד עם הנמל פועלות בעיר תשתיות לאומיות נוספות, אשר הופכות את העיר למרכז תעשייתי חשוב.

מאז הקמתה, אשדוד קולטת עלייה יהודית נרחבת מרחבי העולם, ואחוז העולים החדשים בה הוא מהגבוהים בישראל. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית, מבלי לאבד את הזהות המיוחדת של הקהילות מהן באו. אשדוד היא גם אחת הערים היחידות בישראל שנוסדו בתכנון מוקדם, מה שתרם רבות להתפתחותה לאחת הערים הגדולות במדינה.

ראש עיריית אשדוד, החל מ-2008, הוא ד"ר יחיאל לסרי. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

היסטוריה

ערים עתיקות

אשדוד העתיקה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תל אשדוד
תל אשדוד

כשישה קילומטרים מדרום מזרח לעיר נמצא אתר ארכאולוגי, תל אשדוד, ובו שרידים מהתיישבויות קדומות. במהלך כל שלוש תקופות האבן המה האזור מפעילות אנושית. במאה ה-17 לפנה"ס נזכרת אשדוד כעיר כנענית מבוצרת. במאה ה-12 לפנה"ס התנחלו בה הפלשתים, העיר גדלה והתפשטה מחוץ לגבולות האקרופוליס, והפכה לאחת מחמש ערי פלשתים החשובות ביותר, אשר התנהלו כערי מדינה. אשדוד מוזכרת 14 פעמים בתנ"ך,[3] ומופיעה בתעודות אוגריתיות. בימי יהושע העיר נפלה בחלוקת הארץ לשבטים בנחלת שבט יהודה, אך לא מוזכר דבר לגבי כיבושה. בספר יהושע נזכר כי נותרו בה ענקים. במהלך תקופת השופטים, בקרב אבן העזר, שהיה במסגרת מלחמות הפלשתים בשבטי ישראל, הביסו הפלשתים את השבטים ולקחו עמם שלל את ארון הברית אל מקדש דגון שבאשדוד (ספר שמואל א', פרק ה'). עדות זו עשויה להעיד על כך שבשנים אלה הייתה אשדוד עיר המדינה הראשית של הפלשתים.[4]

במחצית המאה ה-10 לפנה"ס נחרבה העיר. חוקרים משערים כי נחרבה במסע הפלישה של פרעה סיאמון, ביחד עם הנמל שלה שפעל עד לאותה העת בתל מור, ומאוחר יותר עבר אל העיר השכנה אשדוד ים. בסוף המאה היא שוקמה, עם חידוש ההתיישבות הפלשתית באזור. ב-770 לפנה"ס בקירוב נכבשה על ידי עוזיהו מלך יהודה, כפי שמתואר בספר דברי הימים:

"וַיֵּצֵא, וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּפְרֹץ אֶת-חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה, וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד; וַיִּבְנֶה עָרִים, בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים".

לאחר מכן, נכבשה העיר על ידי סרגון השני, מלך אשור, שהחריבה והגלה את תושביה לאחר שמרדו בו ב-712 לפנה"ס.[5] ב-420 לפנה"ס כבש אותה נבוכדנצר מלך בבל, וב-350 לפנה"ס שוקמה על ידי הפרסים. עם שיבת ציון התקיים בה יישוב יהודי קטן בשטח פחוות יהודה.[6] העיר נכבשה בעת מסע המלחמה של אלכסנדר מוקדון, ולאחר מכן בין 312-315 לפנה"ס על ידי תלמי הראשון ואנטיגונוס, שכבשו אותה שוב ושוב אחד מידי השני.[7] במהלך התקופה ההלניסטית בארץ ישראל השתנה שמה של אשדוד והיא נקראה אַזוֹטוֹס. העיר שגשגה תחת השלטון ההלניסטי, עד למרד החשמונאים. ב-147 לפנה"ס כבש אותה יונתן הוופסי והחריב את מקדש דגון.[8] בראשית התקופה הרומית נכבשה אשדוד על ידי פומפיוס אשר ניתק אותה מממלכת החשמונאים, גירש את תושביה היהודים, ובנה אותה מחדש. העיר ניתנה במתנה להורדוס על ידי אוגוסטוס קיסר ב-32 לפנה"ס, וזה הוריש את העיר לאחותו שלומית. חשיבותה נשמרה עד למאה ה-4, אז התרחבה העיר אשדוד ים הממוקמת כ-5 קילומטרים צפון-מערבית לה, וחשיבותה של העיר דעכה.

אשדוד ים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אשדוד ים
מצודת אשדוד-ים

אשדוד-ים הוא אתר ארכאולוגי ועיר נמל עתיקה הממוקמת על חופה הדרומי של אשדוד המודרנית. שרידים ארכאולוגיים מעידים כי אשדוד-ים נוסדה בתקופת הברזל. שמה של העיר מוזכר לראשונה בלוח חמר בכתב יתדות שנכתב על ידי סרגון השני ב-722 לפנה"ס, ובו ציין כי בעת מסעו לארץ ישראל הוא ביצר את הערים הפלשתיות אשדוד וגת וכן גם את העיר אָסדוּדימוּ (בעברית: 'אשדוד-ים'). מאותה עת ועד לתקופה הביזנטית לא קיים תיעוד כתוב למתרחש באשדוד-ים. במאה ה-4, גדלה והייתה לעיר מסחר אשר כונתה ביוונית אָזוֹטוֹס פאראליוֹס (בעברית: 'אשדוד-חוף'). במפת מידבא מופיע תרשים של העיר ובו היא מופיעה עם מזח ורציף, מדרגות שהוליכו לבתים וביניהן מזרקות, כנסיות ומבני ציבור. בתקופה זו, אשדוד-ים עקפה בגודלה את אשדוד היבשתית, שהייתה בשלבי דעיכה.

בין שתי הערים אשדוד ואשדוד-ים, היה קיים קשר של עיר יבשתית ועיר הנמל שלה, בדומה לקשרים בין הערים יבנה ויבנה-ים.[9] במהלך המאה ה-7, עם סיום התקופה הביזנטית בארץ ישראל, נבנתה מצודה גדולה בין שרידי העיר אשר כונתה בערבית קָלעה אל-מינָה (בעברית: 'מצודת הנמל').[10] היא הוקמה במטרה להגן על החוף מפני פלישת אוניות האימפריה הביזנטית. ב-1033 נפגעה המצודה ברעידת אדמה. לאחר מכן, במסע הצלב הראשון ב-1099, יושבה המצודה מחדש על ידי צלבנים, בוצרה ונקראה קָסטֶלוּם בֵּרוּאַר (בעברית: 'מבצר בֵּרוּאַר'). המצודה ננטשה סופית ב-1260, ונשמרה במצבה עד היום.

שרידי העיר קבורים תחת חולות החוף הדרומי של אשדוד, ונחפרים לסירוגין על ידי חוקרים וארכאולוגים מהארץ ומהעולם החל מ-2013. בינואר 2014 נפתחו לציבור שתי אחוזות קבר השייכות לבית הקברות של העיר אשדוד-ים מהמאה ה-4 עד המאה ה-6, בהן נקברו בני המעמד הגבוה מהתקופה הרומית ומהביזנטית של מישור החוף הדרומי בארץ ישראל.[11] בנובמבר 2017, החפירות באתר חשפו רצפת פסיפס בת כ-1,500 שנים, אשר הייתה שייכת לכנסיה או מנזר גאורגי שפעל בעיר במהלך התקופה הביזנטית.[12]

יישוב ערבי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – איסדוד

עם סיום הכיבוש הערבי של ארץ ישראל מידי הביזנטים באמצע המאה ה-7, התהווה בסביבת תל אשדוד כפר ערבי בשם איסְדוּד, שהשתייך לנפת עזה, דרום-מזרחית לשטחה הנוכחי של אשדוד. ב-1596 תועד הכפר עם אוכלוסייה של 413 נפשות. מיקומו על דרך הים הביא לעלייה בחשיבותו בתקופה העות'מאנית, אז התפתח לעיירה, ובה ח'אן. נמל קטן שהיה סמוך לעיירה שימש את הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה, והובאו אליה פועלים רבים ממצרים.[13] עד 1948 האוכלוסייה צמחה והגיעה לכ-5,000 נפש, שהתפרנסו מחקלאות ומסחר, והיישוב שימש מרכז עירוני לכפרים בסביבה.

ב-15 במאי 1948, לאחר סיום המנדט הבריטי וההכרזה על הקמת המדינה, פלשו כוחות חיל המשלוח המצרי לישראל, כאשר אחת ממטרותיהם הראשונות הייתה לתפוס את העמדות הישראליות שבאזור איסדוד. ב-22 במאי נפלו העמדות לידי הגדוד השישי של הצבא המצרי שהגיע עד לגשר עד הלום. מנקודה זו ואילך, הייתה איסדוד ממוקמת על קו החזית שבין הכוחות המצריים והישראליים. צה"ל קיבל פקודה לכבוש בחזרה את מג'דל, יבנה ואיסדוד.

כולנו עייפים. המצרים נמצאים כרגע באשדוד אך מחר הם עלולים לנוע לתל אביב אם לא נעצור בעדם. על אף העייפות, ולמען המשפחות שלנו נצא גם הלילה.

אריה קוצר, מפקד פלוגה בחטיבת גבעתי, בתדריך לפלוגתו לפני היציאה למבצע פלשת בלילה שבין ה-2 ל-3 ביוני

ב-3, ב-9 וב-10 ביוני הותקפה איסדוד בשלושה גלים מרכזיים על ידי צה"ל. למחרת הגל האחרון נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה, אשר במהלכה גמאל עבד אל נאצר, אשר שירת כקצין בצבא המצרי במהלך המלחמה (ולימים הפך לנשיא מצרים), הוצב באיסדוד לשם מעקב אחר הפעילות הישראלית באזור. בין שתי ההפוגות תקפו הכוחות הישראליים את הכניסה ליישוב וניסו לכבוש את העמדות בחזרה מידי המצרים.

עם סיום ההפוגה השנייה, במהלך מבצע יואב, כותרה העיירה הערבית, וב-18 באוקטובר הופגזה מהאוויר ומהים על ידי צה"ל. הכוחות המצריים נסוגו דרומה לאורך החוף ואיתם הרוב המכריע של תושבי העיירה. ב-28 באוקטובר נכנס צה"ל לאיסדוד. ביישוב נותרו כ-300 תושבים שהניפו דגלים לבנים, אך הם גורשו לעזה זמן קצר לאחר מכן.[14]

לאחר הקמת המדינה

בן-גוריון:
היש סיכוי שתקום עיר?

בן גוריון: היש סיכוי שתקום עיר?
אשכול: הסיכויים תלויים באדם ששמו קלוצניק מארצות הברית. הוא עומד יחד עם בן-עמי. בן-עמי הוא נציגו בארץ. ממנו יש מכתבים מלאי התלהבות וציונות, אבל אינני יכול להבטיח לך שזאת אומרת שהוא ניגש לפעולה ויש לו המיליונים[15] הדרושים לכך.

מתוך פרוטוקול ישיבת הממשלה מיום 19 באוגוסט 1956 בעניין "הקמת עיר באשדוד ים".[16]

ועדת השמות הממשלתית במליאתה החליטה על השם אַשְׁדּוֹד יָם כשם קבע של השיכון הנבנה ושל העיר בתכנון.
זהו שם היסטורי והוא נמצא רשום בכתובת של סרגון מלך אשור (שנת 721 לפנה"ס) "צרתי על אשדוד, גת ואשדוד ים וכבשתי אותם".
לידיעתכם: הנחל נקרא נחל לכיש ולא ואדי סוכריר.

מכתבקובץ PDF מיום 27 באוקטובר 1955
הנחיות יסוד לתכנון העיר, 1952

אשדוד ים מטרתה לשרת מגמות כלל ארציות, ולא כפי המקרה הרגיל שהעיר משתלבת בחיים האזוריים בלבד. העיר מבוססת על נמל עמוק מים שישרת את החצי הדרומי של המדינה, ועל תעשייה כבדה הצמודה בדרך כלל לנמלים, כך שזו חייבת להיות עיר תעשייתית מובהקת.
אומדני גודל האוכלוסייה לשנת 1975 - 50,000 נפש, 35% מהם מפרנסים.
השטח הדרוש לשנת 1975: מגורים - 8,000 דונם; נמל - 1,000 דונם; תעשייה - 2,500 דונם. שטח המגורים חושב לפי 12 איש לדונם נטו.

משרד הפנים, מינהל התכנון, 1952, עמוד 37, גנזך המדינה
שנתיים וחצי בחושך

"לאחר שנתיים וחצי של ישיבה בחושך, זכו 60 משפחות ראשונות מתושבי אשדוד באור חשמל. תוך שבועות מעטים יזכו כל תושבי העיירה, בת 600 בתי אב, בחשמל."

דבר,21 באפריל 1959[21]

שנות החמישים והשישים

ב-1955 נשלחה קבוצה של מודדים ומתכננים לאזור סוכריר כדי לבחור מקום לתחנת כוח חדשה בדרום הארץ. למרות הקשיים החלה תחנת אשדוד א' לפעול ב-1958 עם שתי יחידות של 50 מגוואט, ונקראה לימים "תחנת הכוח אשכול". עובדי תחנת הכוח התגוררו ביישובי הסביבה, ובראשית שנות ה-60 הוקם למענם באשדוד "שיכון עובדי חברת החשמל" (ברובע א' שבעיר).

ערב מבצע קדש, שלח ראש הממשלה דוד בן-גוריון מכתב לעובד בן עמי ובו כתב: "עשה בשביל הדרום כפי שעשית בשביל הצפון".

ב-1 במאי 1956 נתן שר האוצר, לוי אשכול, אישור לתכנית הקמת העיר אשדוד. לקראת סוף אותה השנה הוקמה "חברת אשדוד בע"מ" – חברת בת של "קבוצת בוני ערים בע"מ" – על ידי עובד בן עמי ופיליפ קלוצניק. קלוצניק היה נשיא ארגון בני ברית בארצות הברית ובן עמי היה יזם בתחום העיתונות, היהלומנות ובינוי הערים (הקים גם את נתניה ועמד בראש העירייה שלה). בשנים הראשונות להקמת המדינה, ישראל הייתה זקוקה לאדמות חקלאיות, ולכן נשללה האפשרות להשתמש באדמות אלה לבניית העיר. כתוצאה מכך, הוחלט לנצל את שטחי החולות שלחוף הים התיכון, בסמוך לאתר התנ"כי אשדוד, לתחנת הכוח ולנמל העתידי, ובהם להקים את העיר החדשה.

ב-25 בנובמבר 1956 הגיעו למקום המתיישבים הראשונים, 22 משפחות עולים ממרוקו. בתחילת 1957 הצטרפו אליהם קבוצות עולים ממצרים ורומניה והיישוב החדש שנקרא אז "אשדוד ים" מנה 370 נפש. ביולי 1957 הוענק הזיכיון לחברת אשדוד להקים את העיר. הזיכיון כלל בנייה על שטח של 40,000 דונם, כ-32 ק"מ בקו אווירי מתל אביב, ועם הקמת העיר הוכללו בה רק חלק מהשטחים שהוקצו בזיכיון.[22] בהמשך, ב-1968, הורחבה העיר והועברו אליה 6,000 דונם ממועצה אזורית חבל יבנה.[23] ביולי 1960 מונתה על ידי משרד הפנים המועצה המקומית הראשונה של העיר, בראשות דב גור.

באפריל 1961 החלה הקמתו של נמל אשדוד. הנמל נחנך בנובמבר 1963, ושנתיים לאחר מכן, ב-1965, הוא הופעל לראשונה לפריקה ולטעינה עם בואה של האונייה השוודית "וינגאלגד". ב-1963 נחנך בית משפט השלום בעיר. בינואר 1965 נחתם חוזה בין חברת אשדוד לבין מרכז קופת החולים הכללית לגבי הקמת בית חולים בן 500 מיטות על שטח 250 דונם באשדוד, אך בית חולים זה לא הוקם. ב-14 בפברואר 1968 קיבלה אשדוד מעמד של עיר. באותו חודש נחנך גם הגשר מעל נחל לכיש, שחיבר בין העיר לנמל (גשר שהיה בשעתו הארוך ביותר בישראל), והוקם בית הספר אורט ימי אשדוד שלימים הסב את שמו ל"בית הספר הטכנולוגי לקציני ים אשדוד". ב-1969 החלו לפעול באזור התעשייה הצפוני מפעלי הטקסטיל "רוגוזין" אשר הועברו מארצות הברית על ידי התעשיין היהודי ישראל רוגוזין, במטרה לספק תעסוקה לתושבי העיר.[24]

שנות השבעים והשמונים

מראשית שנות ה-70 ואילך, עם התרחבות העיר, אופי התכנון המקדים לרבעים התבלט. כל רובע בעיר החל משמש כיחידה עצמאית הכוללת מרכז מסחרי, מתנ"ס, בית ספר תיכון, בתי ספר יסודיים, גנים ציבוריים, תחנה לבריאות המשפחה וקופת חולים. ברבעים המזרחיים (רובע ו', רובע ח'), נבנו בריכות שחייה עירוניות. גלי העלייה בשנים אלו שינו את מעמדה של אשדוד מעיירת פיתוח לעיר מתועשת עם אוכלוסייה שגדלה בקצב מהיר.

ב-1969 נבנתה ברובע ג' ישיבת גרודנא, וסביבה שכונה דתית גדולה שנקראה קריית פוניבז'. ב-1970 הגיע לשכונה זו הרבי מפיטסבורג, ואתו קהילה נכבדת של עולים חרדים מארצות הברית. היה זה הגרעין לשכונות דתיות חדשות, שקמו מאוחר יותר סביב שכונה זו. ב-1972 הוכנסו לעיר הרמזורים הראשונים ונחנכה תחנת מגן דוד אדום. בקיץ של אותה שנה הגיעו לרובע ג' עולים מגאורגיה. ההגעה התבצעה בשיירת אוטובוסים ארוכה, ובטקס מחולות וריקודים. מאוחר יותר, כל העולים שלא היו מוכנים להתחייב על שמירת שבת ודת, המשיכו ועברו לשכונות חדשות שנבנו עבורם (רבעים ד', ה', ו' וי"א). ב-1974 נחנך הכביש המהיר לתל אביב אשר קיצר את זמן ההגעה למרכז הארץ באופן ניכר.

בקידוחי נפט באשדוד בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 הופק נפט לתקופה קצרה מקידוחי "אשדוד 2" ו"אשדוד 5",[25][26] ובאתר נתגלה גם גז טבעי שלא הופק.[27]

ב-1982 נפתח לציבור המוזיאון הראשון בעיר. במרץ 1984 אירע פיגוע הטרור הראשון בתולדות העיר, כאשר רימון יד התפוצץ באוטובוס קו 9, שעשה דרכו מה"שוק הפתוח" בחוף הים, והביא למותם של שלושה מתושבי העיר. הפיגוע זעזע את אשדוד, שכן באותה תקופה עבדו בה מאות פועלים ערבים.[28][29]

שנות התשעים

כיכר המפרשיות (כיכר יהודי סלוניקי), אחד מסימני ההיכר הבולטים של העיר אשדוד
קריית צבי צילקר

מ-1990 החלה אשדוד להתפתח בתאוצה, בעיקר דרומה ומזרחה, לכיוון גשר עד הלום, באזור שהיה עד אז אזור חולי, ואוכלוסייה גדולה של עולים מברית המועצות לשעבר התיישבה בעיר (בעיקר ברבעים ט', י' וי"ג). במהלך שנים אלו נבנה המרכז העירוני הראשי (המע"ר) ברובע הקריה ("הסיטי"), ובו משרדי הממשלה, בית העירייה החדש, תחנת האוטובוסים המרכזית, היכל הספורט העירוני וקריית התרבות. מתחמי מסחר וקניונים גדולים נפתחו, ואזורי התעשייה של העיר התרחבו משמעותית. ב-1992 מספר התושבים בעיר חצה את ה-100 אלף. ב-1995 עברה רכבת ישראל התחדשות והתייעלות, והיא החלה להסיע נוסעים לתחנת הנוסעים החדשה באשדוד. עד לאותה עת שימשה מסילת הרכבת להובלת מכולות מהנמל בלבד.

עם גל העלייה הגדול בשנים אלו, הוכנה תכנית מתאר נוספת לעיר אשדוד במטרה להתמודד עם מסת העולים, אשר כללה את בנייתם של רבעי המגורים י"ג, י"ד וט"ז בפארק החולות ובדיונה הגדולה. החברה להגנת הטבע ניסתה לסכל תכנית זו, אך ללא הצלחה, ובתים רבים נבנו בחלקו הצפוני של פארק החולות. לאחר מכן התנהל מאבק חריף לשימור הדיונה וסביבותיה מבניית הרבעים החדשים, אליו נרתמו רבים מתושבי אשדוד והסביבה, אשר חתמו על עצומות והעבירו אותן אל ראש העיר, משרד הפנים, משרד השיכון ואף למשרד ראש הממשלה. ביוני 1994 נערך הפנינג גדול בדיונה הגדולה בהשתתפות אלפים מתושבי העיר, אנשי אקדמיה וציבור, החברה להגנת הטבע ואיגוד ערים לאיכות הסביבה. המאבק הניב תוצאות בסופו של דבר, וב-1996 פורסמה תכנית מתאר חדשה לעיר שנקראה "תכנית הרוויזיה".[30] התכנית קיצצה שטחים מרובע י"ג כדי למנוע חסימה של הזנת החול מן הים אל הדיונה, שינתה את השטח העתידי עליו עמד לקום רובע ט"ז, והשהתה את בנייתו של רובע י"ד עד להודעה חדשה.

המאה ה-21

החל מ-2001, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, ההסתה האנטי-ישראלית על רקע האינתיפאדה השנייה, והתגברות האנטישמיות החדשה באירופה, החלה עלייה גדולה של יהודי צרפת לאשדוד; שכונות-עשירים גדולות נבנו עבורם ליד החוף, בסגנון שהזכיר את הריביירה הצרפתית, ואוכלוסייה עשירה החלה לנהור לעיר, דבר ששינה את פניה.

כחלק מתוצאות הבחירות לרשויות המקומיות של 2008, הוחלף ראש העיר הוותיק צבי צילקר ביחיאל לסרי. במהלך חודש נובמבר של אותה שנה נחנך מחלף עד הלום בכביש 4, ובכך נפתחה כניסה מהירה נוספת לעיר.

עם פריצתו של מבצע עופרת יצוקה ב-2008, התפוצצו לראשונה בעיר רקטות גראד, ששוגרו על ידי ארגוני טרור פלסטיניים מרצועת עזה. במהלך המבצע, אירעו פגיעות ישירות במבנים בכל רחבי העיר, ובאחת מהן, נהרגה תושבת העיר. בהתלקחות שלאחר מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011) פגעו בעיר רקטות אחדות וגרמו לפצועים ולנזק. בהסלמת מרץ 2012 שוב הייתה אשדוד מטרה לרקטות הפלסטיניות, אך רובן יורטו על ידי מערכת "כיפת ברזל" שהוצבה לראשונה בסמוך לעיר. במהלך מבצע עמוד ענן ב-2012 נורו אל העיר למעלה מ-190 רקטות.[31] בקיץ 2014, במהלך מבצע צוק איתן, נורו 236 רקטות לעבר העיר, מתוכן 15 רקטות נפלו בשטחים בנויים וגרמו לנזק ולנפגעים, ורבות אחרות יורטו על ידי סוללת "כיפת ברזל".[32] במהלך הסלמת מאי 2019 ("גן סגור") נורו אל העיר מספר מטחי רקטות שהביאו להרוג נוסף ולמספר פצועים בעיר כתוצאה מפגיעות בשטחים בנויים. מספר חודשים לאחר מכן, במהלך מבצע "חגורה שחורה", נורו אל העיר בשנית עשרות רקטות שיורטו על ידי "כיפת ברזל".

נכון ל-2010, אשדוד היא העיר הגבוהה בישראל,[33] בחישוב מספר המבנים העולים על 8 קומות. הצטמצמות עתודות הקרקע הפנויות באשדוד, בשילוב עליית קצב גידול האוכלוסייה הביאו לכך שהבנייה העיקרית באשדוד היא בנייה לגובה. בשנת 2015, נכנסו לרשימת 20 גורדי השחקים הגבוהים בישראל מגדלי K ‏(באנגלית: K Towers), השוכנים ברובע הקריה באשדוד, והם המגדלים הגבוהים ביותר בישראל מחוץ לגוש דן. גובהם מתנשא ל-150 מטרים והם כוללים 40 קומות משרדים ומגורים.[34]

ביוני 2017, נפתח לציבור בית החולים אסותא אשדוד, בית החולים הציבורי הראשון שהוקם בישראל מזה למעלה מ-30 שנה, אשר מיועד לשרת את תושבי העיר ועוד עשרות אלפים מיישובי הסביבה. בחודש אוגוסט של אותה שנה, העיר חתמה על הסכם הגג הגדול במדינה. ההסכם כולל בנייתן של כ-45 אלף יחידות דיור בעיר, מתוכן כ-30 אלף יחידות במסגרת תכנית מחיר למשתכן. כמו כן, יוקמו תשתיות תחבורה נרחבות (ביניהן שתי כניסות מהירות ושתי תחנות רכבת חדשות לעיר), מוסדות ציבור וחינוך, קריית ספורט גדולה, והשקעה בהתחדשות עירונית לרובעי העיר הוותיקים במימון המדינה. ההסכם עתיד להגדיל את אשדוד בטווח זמן של פחות מעשור בכ-150 אלף תושבים.[35]

סמל העיר

סמל העיר מורכב מראש אריה ומעוגן, המחוברים על ידי קו המסמל ספינה תנ"כית עתיקת יומין. הסמל תוכנן כך שיכיל בתוכו אלמנטים של אשדוד העתיקה ושל אשדוד המתחדשת. ראש האריה מסמל אגרסיביות, שמאפיינת את הקמתה של אשדוד בעמל ויגע רב לאחר הקמתה של מדינת ישראל, וגם את שבט יהודה, שבחלקו נפלה העיר אשדוד בחלוקת הארץ לשבטים. העוגן מסמל את נמל אשדוד והשימוש בים לתועלת החברתית של בני האדם. אלמנטים אלה יוצרים את פניה של אשדוד כעיר נמל היסטורית ומתפתחת. סמל זה עוצב על ידי האמן יצחק בכר.

הרב משה כהן שאולי, חבר מועצת העיר לשעבר והרב הראשי ליהדות איראן בישראל ובתפוצות בעבר, ראה בעיר אשדוד סמל לפיתוח הארץ ושער לירושלים[36] בהיותה עיר הנמל הקרובה לבירה. תיאורו למשמעות סמל העיר:

ראויה את עירי שתענדי לראשך כתר מלכות, כתר הערים בישראל. שהרי סמל את לפיתוחה של ארץ מכורתנו, לשגשוגה, ופריחתה ברחמי הא-ל... בסמלך עירי חקוק "אריה" מלך החיות, סמל היותך חדורת עוז ותעצומות. גם עוגן בסמלך מצויר כי לשבי ציון ופזורי גולה, את שער. כעוגן הצלה את לנו הותיקים ולאחינו העולים. בך שבטים ועדות מתלכדים. איה עוד עיר בתבל, שפעלה כה רבות למושג "יחד שבטי ישראל".

ב-2016, לציון 60 שנים להקמת העיר, אימצה אשדוד סמל חדש. הסמל מייצג עיר מודרנית ומחבר בין העבר, העושה שימוש בראש אריה, ועם ההווה, על ידי אחד מסמלי העיר הבולטים - כיכר המפרשיות, הצבועות בצבעים מאפיינים: כחול - ים, ירוק - קיימות, כתום - אנרגטיות וחום המאפיינים את תושבי העיר, ראש האריה - בצבע הדיונות והחולות שמהם צמחה אשדוד.[37]

אוכלוסייה

הקטנה (5 תמונות)

לפי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, באפריל 2019 אוכלוסיית אשדוד מנתה 253,322 נפש, ומעל ל-65,000 בתי אב.[38]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים באשדוד 224,628 תושבים (מקום 6 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.8%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לאשדוד דירוג של 5 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 57.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 8,068 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[39]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר:

כ-90 אחוז מתושביה של אשדוד הם יהודים. התפלגות הזהות הדתית בעיר מעידה כי אשדוד היא בעלת רוב של תושבים בעלי זיקה לדת. נכון ל-2013, 13 אחוזים מתושבי אשדוד מגדירים את עצמם כחרדים, 6 אחוזים כדתיים, 45 אחוזים כמסורתיים, ו-36 אחוזים מתושבי אשדוד מגדירים עצמם כחילונים.[40] רבניה הראשיים של העיר הם הרב יוסף שיינין (אשכנזי) והרב חיים פינטו (ספרדי).

על פי נתוני משרד הפנים, באשדוד חיים עולים מ-99 מדינות בעולם.[41] אחוז אוכלוסיית העולים בעיר ביחס לכלל התושבים בה הוא הגדול ביותר בישראל (מבין הערים הגדולות). בעיר התיישבה אוכלוסיית העולים הגדולה ביותר במדינה של גל העלייה בין 1989 ל-2010 - 75,685 איש,[42] שהוא כשליש מתושבי העיר.

בין האוכלוסיות העיקריות של העיר, נמנים צאצאיהם של עולי צפון אפריקה שעלו בשנות ה-50, המרכיבים את הקהילות היהודית מרוקאית והיהודית קראית הגדולות בארץ,[43][44] עולי ברית המועצות לשעבר שעלו בשנות ה-90 (כ-60,000 תושבים, הריכוז השני בגודלו של יוצאי ברית המועצות לשעבר בישראל, לאחר חיפה[42]), והציבור החרדי על זרמיו השונים (בעיקר מחסידות גור ומתומכי מפלגת ש"ס) שהוא מבין הגדולים בישראל. באשדוד מתקיימות הקהילה היהודית גאורגית הגדולה בעולם,[45] קהילת יהדות רומניה הגדולה בארץ[46] וקהילות נוספות ממדינות מזרח אירופה. בעיר מתגוררת גם קהילת יהודי צרפת מהגדולות בארץ,[47] וכן עולים רבים ממדינות אמריקה הדרומית, מאתיופיה, הודו, איראן ודרום אפריקה.

רובעי העיר

גגות הבתים של רובע ט"ו שנבנה בשנות ה-90 בשיטת בנה ביתך
שדרות מנחם בגין במרכז רובע הקריה, והמנהרה מתחת לכיכר אילן רמון
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רובעי אשדוד

העיר אשדוד מחולקת לרבעים. לרבעים בעיר יש שם בספרות עבריות (למשל: רובע ח'), למעט רובע הקריה ("הסיטי") ורובע המרינה. בכל רובע מגורים באשדוד ישנם מבני מסחר, מבני חינוך ומבני ציבור משלו, וכן נושא ייחודי לשמות הרחובות (למשל, ברובע י"ג, שמות מלכי יהודה וישראל).

התכנון המקורי של העיר קבע כי אשדוד תחולק ל-17 רבעים מנהליים, ובמרכזה יוקם רובע מע"ר (מרכז עירוני ראשי). כתוצאה מבניית רובע המע"ר באיחור, מרכז העיר התהווה ברבעים א', ב' ו-ד', מכיון שבהם נמצאו רוב מוסדות הציבור, החינוך והתרבות, והמרכזים המסחריים. עם השנים התנוונו רבעים אלה מחשיבותם, אז קמו מחדש מרכזי המסחר והתרבות ברובע הקריה אשר התבסס כרובע הראשי והמרכזי בעיר. החלוקה לרבעים באה לידי ביטוי בעיקר בטיפולה של עיריית אשדוד בעניינים הפנים-עירוניים וכן בנושא תכניות-מתאר שונות. להבדיל מערים אחרות, רובעי אשדוד לא מחולקים בחלוקה פנימית לשכונות.

העיר מסודרת בצורת רשת, כשבין כל רובע ורובע מפרידות שדרות רחבות, ורוב הרבעים יוצרים צורה מרובעת. התפתחותה של אשדוד דרומה יצרה הבדלים משמעותיים בסגנונות הבנייה בין הרבעים הצפוניים לדרומיים, ובהתאם לגלי העלייה שגידלו את העיר. הרובע המאוכלס ביותר בעיר הוא רובע הקריה עם מעל ל-23,000 תושבים, מספר הגדול יותר, לשם השוואה, ממספר התושבים בעיר אריאל. הרובע היחיד שחסר בחלוקתה של אשדוד הוא רובע י"ד, מאחר ששטחו חולש על הדיונה הגדולה, אחת משמורות החול האחרונות שנשארו בארץ, ולכן בנייתו מוטלת בספק. החל מהעשור השני של המאה ה-21, מתבצעת ברובעי העיר הוותיקים התחדשות עירונית מסיבית.

ראשי העיר וראשי המועצה

בית עיריית אשדוד

ראשי המועצה וראשי העירייה שכיהנו לאורך השנים הם:

  • עובד בן עמי - עמד בראש ועדת ההקמה של היישוב בין השנים 19561959, עד הקמת המועצה הראשונה.
  • דב גור - נציג עצמאי מטעם משרד הפנים - מונה על ידי משרד הפנים ב-1959 לשמש כראש המועצה הממונה של אשדוד-ים. על שמו קרוי הרחוב הראשי של רובע ו'.
  • רוברט חיים - נציג מפא"י - בבחירות הראשונות נבחר לראשות המועצה. כיהן בשנים 19611963. יליד מצרים, בעברו כלכלן. בתקופת כהונתו שינה את שמה של העיירה מ"אשדוד-ים" ל"אשדוד". על שמו קרויה טיילת הספורט והנופש לאורך החוף.
  • אבנר גרעין - נציג מפא"י - כיהן כראש מועצה מ-1963 ומ-1968 כראש העירייה הראשון של אשדוד. יליד יוגוסלביה, בעברו כלכלן. על שמו קרוי הפארק המרכזי של רובע י"ג.
  • צבי צילקר - נציג הליכוד - ראש העיר השני והראשון שנבחר בבחירות מוניציפליות. כיהן בתפקיד בשנים 19691983. יליד גרמניה, בעברו שימש כמהנדס העיר. אחראי לעיצוב דמותה המודרנית של אשדוד.
  • אריה אזולאי - נציג העבודה. ראש העיר השלישי. כיהן בשנים 19841989. יליד מרוקו, בעברו איש חינוך.
  • צבי צילקר - נציג הליכוד ולקראת סוף כהונתו מזוהה אישית עם "קדימה" - נבחר לכהונה שנייה בבחירות של 1989. פרש מהליכוד ב-2003, רץ ברשימה עצמאית וב-2005 הצהיר על תמיכתו באריאל שרון, אף על פי שנשאר בתנועת הליכוד. על שמו קרויה קריית התרבות ברובע הקריה. המשיך לכהן בתפקיד עד 2008.
  • יחיאל לסרי - נציג אשדוד בתנופה - ראש העיר הרביעי, יליד מרוקו, בעברו רופא וחבר הכנסת. נבחר לתפקיד ב-2008.

תעשייה

נחל לכיש וגדותיו במבט מפארק לכיש
נמל אשדוד ותעשיות עורף הנמל במבט מרובע א'

באשדוד קיימים שלושה אזורי תעשייה גדולים; אזור התעשייה הקלה - "קריית חלוצים", אזור התעשייה הכבדה - "קריית איתנים" ואזור התעשייה הצפוני - "פארק קריית עוגנים". אזורי התעשייה של העיר מהווים כ-17 אחוזים משטחה (6,314 דונמים), ומכילים כ-3,000 חברות, מפעלים ועסקים, בהם עובדים מדי יום עשרות אלפי תושבים מאשדוד ומחוצה לה.[48] דרום-מזרחית לאשדוד פועל אזור התעשייה "עד הלום", שאינו שייך מוניציפלית לאשדוד, אלא נמצא בשטח המועצה האזורית באר טוביה, ורבים נוטים לייחס אותו לשטח השיפוט שלה. כמו כן, מזרחית לנמל אשדוד פועל עורף הנמל ובו מרכזים לוגיסטיים רבים (מרלו"גים) המשרתים את הנמל. בעיר מוקמים שלושה מתחמי תעשייה חדשים: אזור התעשייה הצפוני החדש שיהווה המשך ל"קריית עוגנים"; פארק נמלי ישראל, שיכיל מתחמי תעשייה ולוגיסטיקה בעורף הצפוני של נמל אשדוד וכן גם מסוף עתידי לרכבות מטען; ופארק היי-טק בדרום-מזרח העיר, בסמוך לרובע המיוחד ולתחנת הרכבת.

ב-1958 הושלמה בנייתה של תחנת הכוח אשכול באשדוד. ההספק הכולל של תחנת הכוח עומד על 1,549 מגה-ואט, אשר מעמיד אותה במקום הרביעי בישראל מבחינת הספק החשמל. החל מ-2004 פועלת תחנת הכוח בגז טבעי אשר מסופק באופן ישיר מאסדה באתר "ים תטיס". המעבר לייצור בגז הפחית באופן משמעותי את זיהום האוויר בעיר אשדוד, אשר סבלה מהערפיח שהגיע מתחנות הכוח מיום היווסדה.

ב-1965 עברה לאשדוד חברת אלתא מערכות, חברת בת של התעשייה האווירית לישראל, והקימה מתחם של חמישה מפעלים מזרחית לרובע ג'. ב-1969 החלו לפעול באזור התעשייה מפעלים פטרוכימיים, שקיימו זיקה עם הנמל. ב-1971 עבר לעיר המפעל המרכזי של "אדמה פתרונות לחקלאות". ב-1973 החלו לפעול בעיר בית זיקוק לנפט, ומעת שהופרט ב-2006, הוא פועל בבעלותה של פז בית זיקוק אשדוד.

ב-2001 הורה ראש הממשלה אריאל שרון על הקמת מתקן להתפלת מי ים באשדוד. ב-2011 זכתה חברת מקורות במכרז להקמתו של מתקן ההתפלה אשדוד. המתקן צפוי להפיק כ-100 מיליון קוב מים מותפלים בשנה, ובכך לספק כ-15 אחוזים מסך צריכת המים הביתית בישראל. המתקן הוא החמישי שהוקם להתפלת מים במדינה והיקף הפרויקט עומד על כ-1.5 מיליארד שקלים.[49]

התעשייה והמסחר בעיר מסתייעים בדרכי התחבורה המפותחות שלה ובמיוחד בנמל אשדוד.

תחנת הכוח אשכול באשדוד

מסחר

המסחר באשדוד מפותח מאוד. שווקים עירוניים, קניונים, פאוור סנטרים, מרכולים וחנויות מפעל מפוזרים ברחבי העיר ובאזורי התעשייה, ובכל רובע נמצאים מרכזי מסחר משלו המכונים "מרכזונים".

באשדוד שני שווקים עיקריים - השוק העירוני הפתוח מדי יום וממוקם ברובע ב' הוותיק, והשוק הפתוח, אחד מהשווקים הגדולים ביותר בארץ, אשר פועל בימי רביעי ברחבת החנייה של חוף לידו משעות הבוקר ועד השקיעה.

בעיר פועלים ארבעה קניונים גדולים - קניון "לב אשדוד" שנפתח ב-1994 ברובע ה', אחד מ"קניוני עופר" של קבוצת מליסרון. ב-1997 החל לפעול קניון "הסיטי" בו פועלת גם התחנה המרכזית של אשדוד, וב-2003 נפתח קניון "סי-מול" (באנגלית: "Sea Mall"), המכיל רשתות אופנה בינלאומיות ובו פועל מתחם בתי הקולנוע היחיד של העיר. שני הקניונים ממוקמים ברובע הקריה, בסמוך לבניין העירייה. ב-2015 נפתח אחד ממרכזי הקניות הגדולים בארץ, ביג FASHION אשדוד הממוקם בסמוך ליציאה הדרומית מהעיר ולתחנת הרכבת. המרכז מכיל כ-120 רשתות אופנה, מסעדות ובתי קפה. ב-2019 החלו עבודות במרכז להקמת מתחם בתי קולנוע מרשת סינמה סיטי. ב-2012 נפתח בצמוד לקניון הסיטי מתחם "גן העיר", ובדומה למתחם בתל אביב, הוא מכיל בעיקר חנויות אופנה, בתי קפה ומסעדות.

בעיר פועל פאוור סנטר מבין הגדולים בארץ - "סטאר סנטר", הממוקם מצפון לרובע ב', ומחולק לשני מתחמים המכילים כ-100 חנויות, בתי קפה ומסעדות, מכון כושר ומבנה משרדים. בסמוך ליציאה הדרומית מהעיר, פועל פאוור סנטר נוסף, המכונה "קניון עד הלום", והוא לא שייך מוניציפלית לשטח העיר.

תחבורה

תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום

אשדוד שוכנת מערבית לכביש 4 המחבר אותה לגוש דן ולאשקלון, ודרומית לכביש 41, אשר מתחבר עם כביש 7 המהיר. כביש 7 מחבר בהמשך את העיר ונמל אשדוד לכביש 6 (חוצה ישראל) ולכביש 3 המוביל לירושלים. לעיר שתי כניסות מהירות - כניסה צפונית במחלף אשדוד וכניסה דרומית במחלף עד הלום. במהלך 2019 חברת נתיבי ישראל החלה בעבודות להרחבת כביש 7 המהיר עד לצומת נמל אשדוד, ובכך להביא לביטולו של כביש 41. השדרוג צפוי לכלול תוספת נתיבי נסיעה והקמת שני מחלפים חדשים - מחלף ניר גלים, שיחליף את הצומת הקיים יחד עם ביטול צומת בני דרום; ומחלף בני ברית, שיחליף את צומת נמל אשדוד. במהלך 2017 החלו העבודות להקמת מחלף אשדוד צפון אשר צפוי לחבר את נמל אשדוד ואזורי התעשייה הצפוניים של העיר ישירות לכביש 4, זאת כחלק מהשקעת המדינה בהקמת נמל הדרום החדש. העבודות על הקמת המחלף צפויות להסתיים ב-2021. ב-2018, החל תכנון של יציאה נוספת מדרום העיר, משדרות בן עמי לכביש 4.[50]

סמוך למחלף עד הלום, נמצאת תחנת הרכבת אשדוד – עד הלום אשר שוכנת על מסילת לוד - אשקלון. בנמל אשדוד נמצאת תחנת קצה לפריקת פוספטים המגיעים במסילה מהר צין. לפי משרד התחבורה, בעתיד צפויה לקום סמוך לאזור התעשייה הצפוני תחנת נוסעים נוספת שתיקרא תחנת הרכבת אשדוד – צפון על מסילת הרכבת תל אביב – בני דרום.

קווי האוטובוס העירוניים ורוב הקווים הבינעירוניים מופעלים על ידי חברת אפיקים. מקצתם של הקווים הבינעירוניים מופעלים על ידי אגד ומטרופולין, בעיקר לירושלים ובאר שבע. התחנה המרכזית בעיר ממוקמת בקניון הסיטי.

ב-2012, נבחרה אשדוד על ידי משרד התחבורה כעיר מודל עתידית לתחבורה ירוקה.[51] בזכות הבחירה הועברו לעיר מאות מיליוני שקלים שיושקעו, בתכנית רב-שנתית, בפיתוח התחבורה הציבורית בעיר, על ידי פתיחת נתיבים מיוחדים לאוטובוסים בלבד בשדרות הראשיות של העיר, הפעלת מערכת אוטובוסים מהירה (BRTׂ), הקמת תחנות אוטובוס אלקטרוניות, וסלילת שבילים לרוכבי אופניים ולהולכי רגל. כמו כן מתוכננים להיפתח בעיר מסוף אוטובוסים חדש, תחנה להשכרת אופניים חשמליים ומדרחוב חדש במרכז העיר. בנובמבר 2016 העבודות על הפרויקט בעיר יצאו לדרך תחת הסלוגן "Reway", והשלב הראשון שלו הושלם באוגוסט 2019, עם פתיחת נתיבי התחבורה הציבורית בשדרות מנחם בגין ובשדרות הרצל.

מרינה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המרינה הכחולה

המרינה הכחולה, היא מרינה הממוקמת דרומית לחוף "הקשתות", צפונית לחוף הנפרד, ומערבית לרובע מע"ר דרום. היא הוקמה ב-1995 עם הנחת אבן הפינה, ונחנכה ב-1998. המרינה מכילה כ-550 מקומות עגינה לספינות ויאכטות. סביב לה נבנה רובע המרינה אשר נחשב ליוקרתי ביותר בעיר.

צורתה של המרינה קרובה לעיגול פתוח של שוברי גלים, ובמרכזה רציף המתפצל בצורת המנורה. במקום קיים בית ספר למשיטי סירות ואופנועי ים, חנות לצלילה, דיג וגלישה, וכן שלוחה של בית הספר אורט ימי אשדוד. תלמידי כיתות ז' בעיר משתתפים בשיעורי חינוך ימי במרינה, בשיט אופטימיסטים וקיאקים. במרינה פועלת מסעדת הדגים "אידי" בבעלותו של השף אידי ישראלוביץ'. המרינה אמורה להשתלב בטיילת החוף של אשדוד, ולפי התב"ע שלה, יוקמו בעורפה כ-1,000 יחידות דיור, שרובן כבר נבנו, מרכז מסחר ומספר בתי מלון, יחד עם כיכר מרכזית שעתידה להכיל אגם מלאכותי גדול.

נמל אשדוד

נמל אשדוד
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נמל אשדוד

נמל אשדוד הוא הנמל הגדול בישראל מבחינת מספר אוניות המטען שעוברות דרכו והיקף שינוע המטענים. הנמל הוא חברה ממשלתית - חברת נמל אשדוד בע"מ. הנמל פועל לצד שני הנמלים המסחריים האחרים בישראל - נמל חיפה ונמל אילת והוא משמש גם למעבר סחורות עבור ממלכת ירדן ורצועת עזה. בנמל שוכן גם בסיס אשדוד של חיל הים.

לבניית הנמל במקום זה היו כמה יתרונות: הקמתו עולה בקנה אחד עם הרצון של הממשלה בפיזור האוכלוסייה והקמת מרכזים עירוניים באזור הדרום; מיקום הנמל מקצר משמעותית את מרחקי ההובלה היבשתית של מטענים ממרכז הארץ דרומה - וחזרה; הנמל קרוב יותר מנמל חיפה לתל אביב, מרכז המסחר של המדינה.

ב-2005 נחנך באשדוד נמל היובל אשר הסב את שמו לנמל איתן, על שם רפאל איתן שכיהן כרמטכ"ל, כחבר הכנסת וכשר בממשלה. איתן, שניהל את פרויקט ההקמה, נהרג במהלכו בסערה קשה שפקדה את הנמל. הנמל הוקם בהשקעה של 3 מיליארד שקלים וביסס את מעמדו כשער כלכלי חשוב לישראל. ב-2014 החלה בנייתו של אחד ממיזמי התשתית החשובים במדינה, נמל הדרום, אשר צפוי להתחיל לפעול ב-2021. בכך יהפוך לאחד משני הנמלים הפרטיים הראשונים בישראל (בנוסף לנמל המפרץ בחיפה), ויתחרה בנמל הממשלתי הקיים.

הנמל ממוקם צפונית לאשדוד, באופן שמנתק אותו לחלוטין משטחי המגורים שבה, על ידי נחל לכיש שחוצץ ביניהם. בניגוד לעיר חיפה שבה הנמל נבנה כחלק מהעיר, בניית הנמל באשדוד לא השפיעה כלל על התפתחותה של העיר שכן היא תוכננה מראש והוא נבנה בנפרד ממנה. מרחקו ממתחמי המגורים הביאה לכך שאין בינו לבין תושבי אשדוד אינטראקציה כלל, פרט לאלו שעובדים בו.

חינוך והשכלה גבוהה

מוסדות חינוך

נכון ל-ה'תשע"ו (2015-2016), באשדוד מתגוררים 43,833 תלמידים המתפרשים על 128 בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים בעיר. מספר התלמידים הממוצע לכיתה עומד על 24. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), נכון ל-2012, אחוז הזכאים לבגרות בעיר ללא הפיקוח החרדי עומד על 79%, במקום השני בארץ מבין הערים הגדולות.[52]

בעיר פועלים 14 מתנ"סים בפריסה רובעית, כ-30 מועדוני נוער וכפר הילדים והנוער נווה גלים. בעיר פועלת גם ישיבת ההסדר נווה דקלים, שעברה לעיר אשדוד ב-2007 מהיישוב נווה דקלים לאחר ביצוע תכנית ההתנתקות.

מוסדות להשכלה גבוהה

תנועות נוער

באשדוד פועלים כ-2,000 חניכים בתנועות הנוער השונות. מאות נוספים חברים בארגוני נוער אחרים, כמו אחריי!, מש"צים, נוער מד"א, צופי אש, צוערים צעירים וכו'. להלן שלוחות התנועות בעיר:

  • הצופים - שלושה שבטים (שבט "אביב" ברובע ט', שבט "דותן" ברובע הסיטי ושבט "הנחל" ברובע ד').
  • בני עקיבא - ארבעה סניפים (סניף אשדוד מרכז ברובע ה', סניף אשדוד י"א, סניף אשדוד ט', וסניף "שלהבת" ברובע ו').
  • הנוער העובד והלומד - שלושה קנים (קן דרום ברובע י"ג, קן מרכז ברובע הסיטי ומועדון צ'יטה ברובע א').
  • השומר הצעיר - שני קנים (קן אשדוד צפון ברובע ד' וקן אשדוד העוגן ברובע י"א).
  • המחנות העולים - שני מחנות (מחנה אשדוד א' ומחנה אשדוד ט"ו)
  • כנפיים של קרמבו - סניף אשדוד ברובע ד'.
  • עזרא - שני סניפים (ברובע ג' וברובע ו').
  • בית"ר - סניף אשדוד ברובע ב'.

בריאות ורפואה

בית חולים

בית החולים אסותא אשדוד
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית החולים אסותא אשדוד

ביוני 2017 נפתח לציבור בית החולים אסותא אשדוד, בית החולים הציבורי הראשון שהוקם בישראל מזה כ-30 שנים.[53] בית החולים משרת כחצי מיליון תושבים מאשדוד והסביבה, והחל לפעול בהיקף מלא בנובמבר 2017, עם 300 מיטות בשלב הראשון. בית החולים מסונף לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב כבית חולים אוניברסיטאי.

ניסיונות לבניית בית חולים באשדוד החלו כבר בשנות ה-60 כאשר קופת חולים כללית החלה לבנות בית חולים בעיר, אך הבנייה הופסקה בשלביה הראשונים ולא הושלמה. במשך עשרות שנים נאלצו תושבי העיר להיעזר בשירותיהם של המרכז הרפואי ברזילי באשקלון ושל המרכז הרפואי קפלן ברחובות. ב-2002 חוקקה הכנסת, ביוזמתה של חברת הכנסת סופה לנדבר, תושבת העיר, חוק המחייב בניית בית חולים באשדוד. למרות החוק ולאורך שנים, טורפדה הקמתו של בית החולים, גם בתמיכת "חוק ההסדרים" אשר מנע את יישומו. עד 2008 פקידים באוצר הצליחו לסכל החוק להקמת בית חולים באשדוד, בעיקר מסיבות הנובעות משיקולי יעילות כלכלית. ב-2009, לאחר מאבקים רבים של תושבי העיר והנהגתה, החליטה ממשלת ישראל על הקמת בית חולים ציבורי באשדוד והוציאה מכרז להקמתו. באפריל 2011 זכתה חברת "אסותא" אשר בבעלותה של מכבי שירותי בריאות, במכרז להקמת בית החולים הציבורי באשדוד,[54] על שטח של שבעים דונם ברובע המיוחד בעיר (דרומית לרובע ט' ומזרחית לרובע י') אשר נמצא בבעלות מינהל מקרקעי ישראל. ב-12 בנובמבר 2012 הונחה אבן הפינה של בית החולים, ובנייתו הסתיימה במהלך שנת 2017.

תיירות

טיילת הספורט לאורך שדרות משה דיין

החל מהעשור השני של המאה ה-21 התפתחה מגמת תנופה תיירותית באשדוד. העיר סבלה זמן רב מהזנחה בתחום התיירות, למרות רצועת החוף הארוכה שלה ובניגוד לערי החוף האחרות דוגמת נתניה ואשקלון שבהן התפתח ענף תיירותי, נשארה אשדוד הרחק מאחוריהן. החברה העירונית לפיתוח התיירות באשדוד החלה להוציא לפועל תכניות רבות אשר ישנו את פניה של העיר בפן התיירותי, במטרה להפכה למוקד אטרקטיבי לתיירות באגן הים התיכון ובישראל בפרט.

בעיר פועלים שני בתי מלון גדולים: מלון "West" אשר נפתח ב-2012 והיה למלון הראשון בעיר ברמת אירוח יוקרתית (5 כוכבים), ומלון "לאונרדו פלאזה" מרשת מלונות פתאל אשר נפתח ב-2014 בריביירה הדרומית.[55] בעונת הקיץ מגיעים לעיר המוני תיירים צרפתים הנופשים בדירות שרכשו בעיר, בעיקר באזור החוף. ב-2019, חברת הילטון העולמית הכריזה כי תקים עד 2022 שני בתי מלון על קו החוף הצפוני של העיר, בסמוך לחופים מי-עמי ולידו.[56]

ב-2011 הסתיימה בנייתה של טיילת ספורט ונופש על שמו של רוברט חיים, ראש המועצה הראשון של העיר. הטיילת נמשכת שלושה קילומטרים לאורך שדרות משה דיין שברצועת החוף ומכילה מסלולי הליכה ואופניים, ריהוט בטון מעוצב ומתקני אימון וכושר רבים. נקודת התחלתה נמצאת בירידה לחוף לידו הצפוני וסיומה בכיכר עין השמש, בריביירה הדרומית. ב-2018 הסתיימו העבודות על המקטע הראשון של טיילת החוף בצפון העיר, בין חוף מי-עמי לחוף לידו. הטיילת החדשה נבנית כחלק מהתכנית האסטרטגית העירונית לפיתוח חוף הים של העיר לאזור מלונאות, נופש ומסחר, ויושקעו בה מאות מיליוני שקלים.[57] ב-2020 הסתיימו העבודות לפיתוח ושימור מצודת אשדוד-ים בשיתוף עיריית אשדוד, משרד התיירות ורשות העתיקות. במסגרתן חוזקו קירות המצודה, הוקם גשר להולכי רגל והאתר הונגש למבקרים.[58]

מבט על המשכן לאמנויות הבמה מכיכר העיר
בית יד לבנים
מרכז מונארט לאומנויות
פסל "עין השמש" בכיכר היובל, אחת מהכיכרות הגדולות בישראל
בית האמנים על שם אריה קלנג

גנים ציבוריים גדולים (פארקים)

ביולי 2013 הסתיימה בנייתו של הגן הציבורי הגדול ביותר בעיר, פארק אשדוד-ים[59] הממוקם במקום שנהוג היה להיקרא בפי התושבים "גבעת הטילים" בסמוך לאזור המרינה. הפארק מכיל מרחבי דשא גדולים, בית קפה, טיילות היקפיות להולכי רגל ולרוכבי אופניים, אגם מלאכותי המכיל בתוכו מזרקת מים צבעונית המופעלת כמה פעמים בשעות הערב, מתחם מגרשי ספורט גדול, סקייטפארק, פאמפטרק (רכיבת אופניים), מצפורי נוף, גן סלעים, גן מוזיקלי, ואת אמפי אשדוד, תיאטרון מבין הגדולים בארץ אשר מארח מופעי מוזיקה גדולים. לאורך הגדה הדרומית של נחל לכיש, צפונית לעיר, משתרע פארק לכיש אשדוד (פל"א), אשר מכיל מתחם פינת חי ומתחם צפרות ובו מתקיימות לעיתים פעילויות של החברה להגנת הטבע. מזרחית לפארק זה נמצא "פארק אתגרים" המכיל מתקני ספורט אתגריים ומתקני שעשועים.

ברובע א' נמצא גן ציבורי גדול הנקרא גן אלישבע, הקרוי על שמה של אלישבע קפלן - אשת ראש הממשלה לוי אשכול שתרם רבות לפיתוחה של אשדוד בשנותיה הראשונות. במזרח רובע ב' שוכן אחד הפארקים הגדולים בעיר, פארק בן-גוריון (המכונה גם "פארק המשטרה"). בתחומו נמצא בית משפט השלום של העיר וכן האצטדיון הרב-תכליתי בו מתאמנות קבוצות הספורט השונות של העיר. בנוסף, בכל אחד מרובעי העיר שוכנים פארקים גדולים נוספים, דוגמת פארק נווה יהונתן (רובע ג'), פארק מגדלי התאומים (רובע ד'), פארק יגאל אלון (רובע ה'), פארק הסיטי (רובע הקריה), פארק גולדה מאיר (רובע י"א) ופארק אדמונד ספרא (רובע י"ב).[60]

חופי רחצה מוכרזים

אשדוד משתרעת על פני רצועת חוף של כ-11 ק"מ, מתוכם כ-6 ק"מ בגבולות המרחב האורבני. בעיר שבעה חופי רחצה מוכרזים וחוף גולשים אחד. שבעת החופים נושאים את תו איכות הסביבה הבינלאומי "הדגל הכחול", והם מהנקיים ביותר בישראל.[61][62] להלן חופי הרחצה באשדוד מצפון לדרום:

  • חוף "מי עמי" - חוף הרחצה הצפוני ביותר בעיר והקרוב ביותר לנמל. החוף נמצא מערבית מרובע א'. סמוך לחוף שוכנים פאבים, אולמות אירועים, מסעדות, מבנה "לה ממוניה", בתי מלון קטנים וכן המקטע הראשון של טיילת החוף שהחלה להיבנות ב-2018.
  • חוף "לידו" - חוף רחצה מרכזי, מערבית מרובע א'. בחוף ממוקמים מגדל "המדרחוף" אשר מציג שעון שמש ומספר מסעדות. בימי רביעי מגיע לחניית החוף "השוק הפתוח", מהשווקים הגדולים באזור הדרום. סמוך לחוף שוכן מלון "West".
  • חוף "אורנים" - החוף הראשון בעיר שנהיה לחוף רחצה מוכרז, נמצא מערבית מרובע ד'.
  • חוף "גנדי" (חוף "הקשתות") - החוף המרכזי והגדול בעיר, שוכן מערבית מרובע ד'. סמוך לחוף שוכנות מסעדות רבות, פאבים, בתי קפה, מכון כושר ובריאות ואולמות אירועים גדולים. ולאורך טיילת החוף, רוכלים מוכרים חפצי אמנות שונים, בגדים וצעצועים.
  • חוף "גיל" - חוף המיועד לגולשי אשדוד, ממוקם בצמוד למרינה ולחוף הנפרד. נקרא על שמו של הגולש גיל שניאור שנהרג בתאונת גלישה בחופי העיר. בחוף מתקיימות תחרויות גלישה ארציות אליהן מגיעים גולשים מכל רחבי הארץ.
  • החוף הנפרד - חוף רחצה המיועד לציבור הדתי והחרדי, שוכן מערבית מרובע י"א. החוף פתוח בשעות נפרדות לגברים ולנשים. סמוך לחוף נמצא רציף חנייה לאוטובוסים אשר מביאים מתרחצים מחוץ לעיר.
  • חוף י"א - חוף רחצה ותיק באשדוד, מערבית מרובע י"א. בחוף ממוקמים מתחם דשא גדול, מסעדה ובתי קפה.
  • חוף "הריביירה" (חוף "באר שבע"/חוף ט"ו) - חוף הרחצה הדרומי ביותר בעיר. החוף נמצא מערבית משדרות תל חי, בגבול שבין הרבעים ט"ו וי"ז. סמוך לחוף נמצא בית המלון "לאונרדו פלאזה".
המרינה הכחולה לעת שקיעה

אתרי עניין

ויקימסע מדריך למטייל בנושא אשדוד בוויקימסע
גשר עד הלום

דרום-מזרחית לאשדוד מתנשאת הדיונה הגדולה, שמורת טבע של חול, ואחת הבודדות שנותרו בארץ בשטח שבין חדרה לגדרה. גובה הדיונה 30 מטר, אורכה 350 מטר ואורך שיפועה 35 מטר. בדיונה ובחולות שסמוכים לה חיים עשרות צבאים, סמורים, תנים, שועלים, ארנבות וגם זוחלים כגון הכוח האפור, חרדון החולות, מדברית פסים, נחש כיפה ומטבעון מדבר. המקום משמש גם כאתר לטיולי ג'יפים ולסיורים לימודיים.

על רצועת החוף בעיר, בין חוף י"א לבין חוף הריביירה, שוכנת מצודת "אשדוד ים", מצודה אשר נבנתה בתקופה הערבית הקדומה, ושימשה כנראה כביתם של חיילים ששמרו על חוף הים מפני פלישות. חלקה המזרחי של המצודה שימש לחדרי מגורים, וחלקה הדרומי כלל חצר גדולה שנראה ששימשה לאורוות הפרשים שהיו חלק מהשומרים על החוף. על הגדה הצפונית של נחל לכיש נמצא תל מור, תל ארכאולוגי קדום בגובה 25 מטרים מעל פני הים השוכן בקרבת דרך הים הקדומה, ששימש כעיר הנמל של אשדוד העתיקה. השכבה העמוקה ביותר שהתגלתה בתל היא מסוף תקופת הברונזה המאוחרת.

בצפון-מערב העיר, דרומית לנמל אשדוד, נמצאת גבעת יונה. הגבעה מתנשאת לגובה של 53 מטרים מעל פני הים ולה תצפית של 360 מעלות על הנמל, העיר ונחל לכיש. על פי מסורת מקומית הקדומה, במקום זה נפלט יונה הנביא מהים על ידי לווייתן[דרוש מקור]. על הגבעה נמצא המגדלור של נמל אשדוד שיצא מכלל שימוש ולצדו מגדלי מים מקוּמה של העיר. מהגבעה ניתן לראות את הים התיכון, וקיימות בה מרפסות תצפית ומסעדה. ב-2012 התגלו במקום שרידים ארכאולוגיים המיוחסים לעיר הקדומה אשדוד-ים.

ביציאה הדרומית מהעיר נמצא גשר עד הלום (בערבית: "ג'סר איסדוד"), החוצה את כביש 4, והוא המקום הצפוני ביותר אליו הגיע הצבא המצרי עם פלישתו למדינת ישראל במלחמת העצמאות. הגשר נבנה בסוף המאה ה-19 על ידי השלטון העות'מאני, שבנה אותו על גבי יסודות של גשר מהתקופה הרומית, מעל נחל לכיש שנקרא אז בערבית "ואדי סוכריר". במהלך המרד הערבי הגדול הקימו שלטונות המנדט הבריטי עמדת פילבוקס לשם הגנה על הגשר מפני תושבי איסדוד הערבים שניסו להרוס אותו. חטיבת גבעתי פוצצה את הגשר בעת מבצע ברק והגשר שוקם לאחר מלחמת העצמאות. ממערב לגשר נמצא "פארק עד הלום" ובו קיים קיר הנצחה לנופלים בקרב עד הלום, ואובליסק לזכר החללים המצריים במלחמה שהונח ב-1987 במסגרת הסכם השלום עם מצרים.

אנדרטאות

באשדוד יש מספר אנדרטאות לנופלים במערכות ישראל ובפעולות האיבה:

  • בפארק בן-גוריון, בכניסה לרובע ב' (פינת שדרות יצחק הנשיא ושדרות בני-ברית), ניצבת האנדרטה לנופלים על שחרור אשדוד במלחמת העצמאות.
  • בגן אלישבע ברובע א', ניצבת האנדרטה לחללי חיל הים. בתחילה היא הוקמה לזכר 47 חללי המשחתת אח"י אילת שטובעה ב-20 באוקטובר 1967 ליד נמל פורט סעיד, ולאחר זמן מה היא נקבעה כאנדרטה לכל חללי חיל הים במערכות ישראל. האנדרטה מעוצבת בצורת אוניה וטקס הזיכרון השנתי לחללי חיל הים נערך בה מדי שנה.
  • סמוך לשדרות משה דיין ברובע ד', ניצב פסל שמשון הגיבור, הממוטט את עמודי מקדש דגון הפלשתי. הפסל נוצר על ידי האמן ברוך וינד לזכר גיבורי השואה ומלחמות ישראל.
  • בסמוך לגן אלישבע, ב"כיכר הנר", עומדת אנדרטת ברזל לזכר בני אשדוד שנפלו במלחמות ישראל. האנדרטה, בדמות נר דולק, נוצרה ב-1971 על ידי מתילדה אלפרין, אם שכולה.
  • ברחוב דב גור ברובע ו' ממוקמת אנדרטה לזכרם של מעפילי הספינה אגוז, שטבעה בדרכה לחופי ישראל ממרוקו.
  • בכניסה הצפונית לחוף גנדי ניצבת אנדרטה לזכר חללי ספינות המעפילים סטרומה ומפקורה, שיצר האמן ברוך וינד.
  • בפארק "מגדלי התאומים" שברובע ד' ממוקמת אנדרטה לזכר הנרצחים בפיגועי 11 בספטמבר, וביניהם 4 ישראלים, אחת מהן תושבת אשדוד.
  • בשדרות בן-גוריון פינת שדרות הרצל נמצאת אנדרטה לזכר 10 הנרצחים בפיגוע בנמל אשדוד שנרצחו בפיגוע התאבדות כפול בנמל ב-14 במרץ 2004. האנדרטה מורכבת מגשר מתכת מבוקע ומעליו מרחפים שחפים.

טבע עירוני

טבע עירוני[63] הוא מונח המתייחס למצבים של מפגש בין עיר לטבע. בסקר טבע עירוני[64] נמצאו באשדוד 443 מיני צומח, 189 מיני בעלי חיים ו-32 אתרי טבע עירוני.

ערים תאומות

לאשדוד 12 ערים תאומות והן:

דרום העיר אשדוד, במבט מן הים
Magnify-clip.png
דרום העיר אשדוד, במבט מן הים
העיר ורצועת החוף, במבט מחולות ניצנים
Magnify-clip.png
העיר ורצועת החוף, במבט מחולות ניצנים

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. מאגר ספרות הקודש, מספר המופעים של אשדוד בתנ"ך
  4. טרודה דותן, הפלשתים ותרבותם החומרית, באתר מטח, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה
  5. מסע בהיסטוריה ובארכאולוגיה של ארץ ישראל, מקומות ואתרים, אשדוד
  6. ד"ר רבקה שפק ליסק, ריכוזי היישוב היהודי בשלהי התקופה הרומית (מאות 3–4 לס'), היסטוריה גאוגרפית ואקטואליה של ארץ ישראל
  7. בועז רענן, אשדוד - גאוגרפיה, היסטוריה, טבע, מסלולי טיול. לקט מאמרים, הוצאת החברה להגנת הטבע, 1990
  8. יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים באנגלית, ספר 13, פרק 7, פסקה 4
  9. המקור להשערה: פטר פביאן - רשות העתיקות, יצחק גלעד, אוניברסיטת בן-גוריון
  10. ראובן וונש, אורן טל ודורית סיון, חורבת אשדוד ים, חדשות ארכאולוגיות - חפירות וסקרים בארץ ישראל, רשות העתיקות, 8 באוגוסט 2013
  11. דליה מזורי, שתי אחוזות קבר מרשימות התגלו באשדוד, באתר nrg‏, 8 בינואר 2014
  12. איתי בלומנטל, רצפת פסיפס מלפני כ-1,500 שנה נחשפה באשדוד, באתר ynet, 23 בנובמבר 2017
  13. מבט ועוד מבט על ארץ ישראל, עמ' 56–59, ב.צ. קידר, הוצאת משרד הביטחון, 1991
  14. בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים 1947–1949, סדרת אפקים, הוצאת עם עובד
  15. מקור הכספים להקמת העיר: "פיליפ קלוצניק, שעומד בראש חברת בנין גדולה, הגיש בקשה שכספי ביטוח של חברות אמריקאיות, 30 מיליון דולר, יושקעו בשיכון בישראל". דבר, 1 באוגוסט 1957
  16. עמוד 23
  17. לפני החלטת ועדת השמות מיום 27 באוקטובר 1955, במסמכים של משרדי הממשלה השתמשו בשמות רבים:
    * אשדוד-ים (סוכריר) * עיירת סוכרייר * סוכרייר החדשה * סוקריר, דרומה לראשון לציון * שיכון ליד ואדי סוכרייר * עיר הדרום בוואדי סוכרייר * עיר הדרום * עיר הדרום (חוף אשדוד) * מרכז עירוני בדרום הארץ * שיכון ליד תחנת הכוח בדרום מצפון לניר גלים * יישוב בחוף אשדוד * חוף אשדוד * עיר בדרומה של ישראל המשתרעת בין העיר העתיקה אשדוד ושפת הים ועד בואך חולות יבנה בצפון (לשון ההסכם להקמת העיר) מקור: עמוד תיק / פריט, ארכיון המדינה (בhe-IL) גנזך המדינה
  18. מספר 572 מיום 16 בדצמבר 1957
  19. בילקוט הפרסומים[18] מופיע עדכון ועדת השמות הממשלתית כדלקמן: אַשְׁדּוֹד. עיר על שפת הים משני עברי נחל לכיש, ובה מתוכנן נמל הדרום. העיר משתרעת עד האתר העתיק תל אשדוד. השם - היסטורי, מקראי. ראה: "מעקרון וימה כל אשר על יד אשדוד וחצריהן. אשדוד, בנותיה וחצריה" (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק מ"ו). העיר כוללת את חרבות אשדוד-ים; שם היסטורי, מימי המקרא, נודע מכתובת סרגון השני: "צרתי על אשדוד, גת ואשדוד ים וכבשתי אותן". שם קודם: מינת אל קלעה (מינת אסדוד).
  20. מושבים שהוקמו באזור אשדוד בשנת 1950 (שנים לפני תכנון העיר) קיבלו שמות זמניים אשדוד א' - בית עזרא, אשדוד ב' - שתולים, אשדוד ג' - אמונים, אשדוד ד' - שדה עוזיה. רשימת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 277, התשי"ג, 16 בפברואר 1953; שנתון הממשלה לשנת תשי"א, עמ' 261, בארכיון המדינה; שנתון הממשלה לשנת תשי"ב, עמ' 258, בארכיון המדינה
  21. 21 באפריל 1959
  22. שטח שיפוט אשדוד קטן מאזור הזכיון, דבר, 30 ביולי 1964
  23. 6000 דונם סופחו לאשדוד, דבר, 22 באוגוסט 1968
  24. ישראל רוגוזין הודיע לפנחס ספיר כי החליט להקים את מפעל הזהורית באשדוד ים ולהשקיע 20 מיליון דולר. לדבריו היתרונות באשדוד ים הם נמל, מסילת ברזל וזמינות חשמל. דבר, 17 במאי 1957
  25. עודד שורר, גדלה תפוקת הנפט ב"אשדוד 5" ובאשדוד 2", מעריב, 20 באוגוסט 1979
  26. עודד שורר, רק 40 חביות בבארות הנפט באשדוד, מעריב, 30 באוקטובר 1979
  27. גז מתאן פרץ בלחצים טובים בקידוח ליד "אשדוד 2", מעריב, 18 בנובמבר 1976
  28. גיל יודילוביץ, חוקרי הפיגוע באשדוד: הרימון הוטמן בסלו של אחד הנוסעים בעיתון מעריב 8 במרץ 1984
  29. משה אדמון, יום קטלני: זוכרים את הפיגוע הראשון באשדוד, באתר nrg‏, 17 ביולי 2012
  30. תוכנית מתאר אשדוד - רוויזיה לתוכנית המתאר, הוכן עבור: עיריית אשדוד, משרד הפנים, משרד הבינוי והשיכון, מינהל מקרקעי ישראל, ספטמבר 1996
  31. כתבי ynet, ‏8 ימים, 5 הרוגים, 1,500 רקטות ו-421 יירוטים, באתר ynet, 22 בנובמבר 2012
  32. כל אירועי האזעקות, השיגורים, היירוטים, הנפילות והסטטיסטיקות באשדוד במהלך מבצע צוק איתן, באתר אשדוד נט, 26 באוגוסט 2014
  33. אורן אהרוני, ‏איזו עיר הכי גבוהה בארץ?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏17 בדצמבר 2009‏
  34. buildings - Top 20, אתר Emporis, 9 ביולי 2015
  35. בילי פרנקל, כך תראה אשדוד בעקבות הסכם הגג, באתר ynet, 19 באוגוסט 2017
  36. נצח הבשם, מרכז רוחני קהילתי "שאולי", תשנ"ד, 1994
  37. על פי אתר העיר אשדוד
  38. רשות האוכלוסין וההגירה, תושבים בישראל לפי יישובים, אתר מאגרי המידע הממשלתיים
  39. פרופיל אשדוד באתר הלמ"ס
  40. מאיה חושן, מיכל קורח, על נתונייך ירושלים 2015 מצב קיים ומגמות שינוי, מכון ירושלים לחקר ישראל
  41. רונן דמארי, פסיפס ישראלי: עולים מיותר מ-10 מדינות בבניין אחד באשדוד, באתר nrg‏, 19 באפריל 2010
  42. 42.0 42.1 התפלגות עולים שעלו ארצה 31.12.2010 עד 1.1.1989 התאריכים בין לפי ישוב מגורים ביחס לסה"כ התושבים ביישוב ממוין לפי מספר העולים בישוב, המשרד לקליטת העלייה, 17 במרץ 2011
  43. מרכז תקשורת אשדוד, יש קולנוע בעיר: נפתח פסטיבל, יפתח סינמטק, אתר אשדודנט, 14 ביולי 2011
  44. אתר היהדות הקראית העולמית, קהילת אשדוד
  45. מלכת השחמט התארחה באשדוד, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 19 במרץ 2009
  46. עופר אשטוקר, העיתונות הרוסית הארצית הופתעה לגלות אשדוד אחרת, באתר אשדודנט, 24 ביולי 2009
  47. שגריר צרפת בביקור הזדהות באשדוד, באתר Ashdod4u‏, 28 במרץ 2011
  48. מינהלת אזורי התעשייה, אתר העירייה
  49. אילנה קוריאל, מהים לברז בביתכם: הצצה ראשונה למתקן ההתפלה באשדוד, באתר ynet, 4 במרץ 2016
  50. שרה שוורץ, סוף לפקקים? יציאה דרומית נוספת ושלושה מחלפים חדשים, כאן דרום אשדוד, 24 במאי 2018
  51. עיר העתיד של ישראל: אשדוד נבחרה לעיר מודל והושקעו בה כרבע מיליארד שקלים בפיתוח תחבורה ירוקה, אתר משרד התחבורה, 28 נובמבר 2012
  52. חוזרים ללימודים: נתונים ראשונים מתוך דוח פני החברה בישראל מס' 7, הודעה לתקשורת, אתר הלמ"ס, 31 באוגוסט 2014
  53. יניר יגנה ורויטל בלומנפלד‏, בית חולים ציבורי חדש נפתח לראשונה מאז 1980, באתר וואלה! NEWS‏, 05 ביוני 2017
  54. יעל גרונטמן, ‏אסותא אשדוד זכתה במכרז: תקים את ביה"ח הראשון בעיר, באתר גלובס, 11 באפריל 2011
  55. רינה רוזנברג, אחרי 4 שנים שהמבנה עמד נטוש - רשת פתאל תפתח את המלון באשדוד, באתר TheMarker‏, 11 באוגוסט 2014
  56. רשת מלונות יוקרה בינלאומית בדרך לאשדוד, ynet, ‏2019-09-22 (בעברית)
  57. דור גפני, הושקה תוכנית התיירות אשדוד 2030, עיריית אשדוד, 21 בינואר 2020
  58. דור גפני, פיתוח אתר המצודה יצא לדרך (וידאו), כאן דרום אשדוד, 26 באוגוסט 2018
  59. יאיר הרוש, פארק אשדוד ים נפתח, מה אומרים המבלים?, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 25 ביולי 2013
  60. שלי פלדמן, הפארקים היפים של אשדוד, באתר הארץ, 24 ביוני 2015
  61. אורלי בביצקי, החופים שמרימים דגל כחול, באתר ynet, 1 במאי 2014
  62. חדשות 2, ‏עוד מעט הקיץ: החופים הכי נקיים בישראל, באתר ‏מאקו‏‏, ‏27 באפריל 2017‏
  63. מקור הנתונים לפרק זה: מסמכים - עשור לסקר טבע עירוני בישראל, פרסום של המשרד להגנת הסביבה, מאי 2019
  64. סקר שנערך בשנים 2015 - 2016
  65. חילופי משלחות בין אשדוד לשפנדאו, באתר עיריית אשדוד
  66. ערים תאומות באתר העירייה
  67. יחסים בינלאומיים לבאיה בלנקה, אתר עיריית באיה בלנקה
  68. ברכה לעיר אשדוד לכבוד יום הולדת ה-50
  69. אתר ארגון "מצווה" של היהדות העולמית בקזחסטן, 2 במאי 2006
  70. עופר אשטוקר, לראשונה ברית ערים תואמות - ישראל- אשדוד – סין –ווהן, באתר אשדודנט, 27 באוקטובר 2009
  71. יאיר הרוש, אשדוד חתמה ברית ערים תאומות עם ז'פורוז'יה, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 4 באוקטובר 2011
  72. יאיר הרוש, באטומי חתמה על אמנת ידידות עם אשדוד, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 6 במרץ 2012
  73. מאיה סלוצקי: "נרחיב הפעילות הבינלאומית", באתר אשדודנט, 27 באוגוסט 2013
  74. נחתם כינון קשרי ערים תאומות בין אשדוד לעיר בהר-דר מאתיופיה, באתר אשדודנט, 23 ביוני 2011
  75. חגיגות ה-130 להולדתו של ינקה קופלה משורר בלארוסי מפורסם, Yanka Kupala Square appears in Ashdod, Israel‏, 17 ביולי 2012
  76. ויקטוריה קונבסקי, אשדוד-יאשי: ערים תאומות, באתר כאן דרום אשדוד, 1 ביולי 2019



ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0