אגי משעול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אגי משעול
לידה 20 באוקטובר 1946 (גיל: 77)
רומניהרומניה צ'כו סילבאניי, טרנסילבניה, רומניה
שם לידה אגנס (אגי) פריד
לאום ישראלי
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה שירה
פרסים והוקרה

אגי משעול (נולדה ב-20 באוקטובר 1946) היא משוררת ישראלית.

קורות חיים

משעול נולדה בעיר צ'כו סילבאניי (בהונגרית סילאג'צ'ה)[1] בטרנסילבניה שברומניה, בשם אגנס (אגי) להורים יהודים דוברי הונגרית, ניצולי שואה. עלתה ארצה בגיל 4 עם הוריה. המשפחה התיישבה בגדרה. כבר בהיותה תלמידת תיכון החלה לכתוב.

היא למדה ספרות, תחילה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואחר כך באוניברסיטה העברית בירושלים, שבה קיבלה תואר שני בספרות עברית.

במהלך שנות ה-70 הוציאה שלושה קובצי שירה שלא זכו כמעט לתגובה ביקורתית ולהכרה. חדירתה למרכז השירה העברית החלה רק בשנת 1986, כאשר פרסם חוקר הספרות, המתרגם והעורך דוד ויינפלד, שהיה עורך סדרת השירה בהוצאת "כתר", את קובץ שיריה "יומן מטע". ויינפלד אף המשיך לתמוך במשעול ולסייע לה בתהליך התקבלותה. למחייתה, לימדה משעול ספרות בתיכון האזורי "באר טוביה".

בשנות ה-90 זכתה משעול לפופולריות הולכת וגוברת גם בקרב מבקרים וגם אצל קוראים מן השורה, ובשנת 1995 אף זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. כן זכתה בפרס הראשון על שם יהודה עמיחי, ובפרס עיריית חולון. בשנת 2002 שיתפה פעולה עם האמנית הפלסטית איריס איריסיה קובליו בספר "מחברת החלומות", ששילב שירים קצרים ועבודות פלסטיות הנוגעות בנושא החלום.

בשנת 2004 הועלה לראשונה, במסגרת פסטיבל ישראל, המופע "ינשופות" - תיאטרון תנועה מוזיקלי המבוסס על שיריה (בימוי: נועה לב, מוזיקה: מיקה דני). בשנת 2006 ראה אור בהוצאת Graywolf בארצות הברית הספר "Look There", המכיל מבחר משיריה בתרגומה של ליסה כץ.

כיום משעול מרצה במכללת עלמא בתל אביב ומלמדת במסלול לכתיבה של אוניברסיטת תל אביב. היא מנהלת בית-הספר לשירה של "הליקון", ומנחה סדנאות כתיבה במסגרות שונות. היא מתגוררת בכפר מרדכי.

אחדים משיריה של משעול הולחנו, בעיקר על ידי קורין אלאל, שבאלבומה "פשוט כל כך" משנת 2008 כלולים חמישה שירים שכתבה משעול. אלאל גם הלחינה את שירה של משעול "נשימה" לזמרת רוני אלטר. שיר נוסף של משעול שזכה ללחן הוא "הצריף", שהלחינה ושרה יהודית רביץ.

ב-2018 הועבר ארכיונה האישי של משעול לספרייה הלאומית בירושלים, ובו כתבי היד שלה, טיוטות, תצלומים, יומנים אישיים, יומני חלום ומכתבים שקיבלה מאנשי רוח ומבקרים.[2]

מונתה לסופר אורח לשנת 2020-2021 במכון הישראלי ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית ירושלים.

הוקרה

טבעונות וזכויות בעלי חיים

משעול היא טבעונית ותומכת בפעילות לזכויות בעלי חיים, וברבים משיריה היא עוסקת בנושא זה. בין השאר ניתן למצוא בשיריה מחאה נגד תעשיית הבשר על ניסויים בבעלי חיים ועל נטישת כלבים. השיר "אפרוח" מורכב כולו מטקסט מתוך התקנות שקבע משרד החקלאות לחוק צער בעלי חיים, המורות כיצד יש לגרוס אפרוחים כאשר אין להם ערך כלכלי לתעשיות הבשר או הביצים.[7]

ניתוח וביקורת

בשנת 2003 הוציאה משעול אוסף משיריה עד כה, הכולל מסה מקיפה מאת חוקר הספרות דן מירון. במאמר, שכותרתו "הסיבילה הקומית", ניתח מירון את עולמה השירי של משעול החל מספריה הראשונים, וקבע בין השאר כי ”אגי משעול היא משוררת שעומדת עתה במלוא כוחה, בצהרי היום השירי הגדול שלה... אגי משעול שייכת, ללא ספק, לשושלת המשוררות העבריות הגדולות - רחל בלובשטיין, יוכבד בת-מרים, לאה גולדברג, דליה רביקוביץ ויונה וולך. עם זאת, במעמדה המרכזי של משעול בשירה העברית הטילו ספק מספר מבקרים, בהם יצחק לאור וגבריאל מוקד, המגדיר אותה כ"משוררת מן השורה השנייה".

ספרי השירה של אגי משעול

  • נני ושנינו, עקד, 1972
  • סריטה של חתול, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978
  • גַלוֹפּ, הקיבוץ המאוחד, 1980
  • יומן מטע, הוצאת כתר, 1986
  • יונת פקסימיליה, הקיבוץ המאוחד, 1991
  • השפלה הפנימית, הקיבוץ המאוחד, 1995
  • ראה שם, תג-הליקון, 1999
  • מחברת החלומות, אבן חושן, 2000
  • נרות נץ החלב, אבן חושן, 2002
  • מבחר וחדשים, הקיבוץ המאוחד, 2003
  • מומנט, הקיבוץ המאוחד, 2005
  • קורים דברים, הקיבוץ המאוחד, 2007
  • ביקור בית, הקיבוץ המאוחד, 2009
  • סידור עבודה, הקיבוץ המאוחד, 2012
  • ערה, הקיבוץ המאוחד, 2013
  • מלאך החדר, הקיבוץ המאוחד, 2015
  • מה לך נשמונת, הקיבוץ המאוחד, 2019
  • קפל, הקיבוץ המאוחד, 2020[8] [9]

לקריאה נוספת

  • קובי נסים, "חיתוך דיבור כפול", על המשמר, 9 באוגוסט 1991, עמ' 21. על: אגי משעול, יונת פקסמיליה : שירים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1991).
  • נוית בראל, "מה מוביל את השיר כולו", על הספר "ביקור בית" מאת אגי משעול. עתון 77, גיליון 343 (דצמבר 2009), עמ' 8–9.
  • חנה סקרה, "לחבר אדמה לשמים: על מרחב ה'אני' בשיריה של אגי משעול", עתון 77, גיליון 281 (2003), עמ' 17–19.
  • אגי משעול, "הרוח שבין החתלתול למלאך", בתוך רות קרטון-בלום (עורכת), מאין נחלתי את שירי - סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 49–62
  • רוז'ה פלנצבוים גבר, להתגעגע לקיוטו: פנטזיית הזהב בשירתם של יצחק לאור ואגי משעול, רסלינג, 2016
  • דן מירון, הקול האורפיאי: עיונים בשירתן של משוררות ישראליות, כרך 2: אגי משעול, יהודית מוסל־אליעזרוב, בת־מרים, הוצאת אפיק, 2017.
  • אגי משעול, לא היו נפגעים, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 337–338, הוצאת כרמל, 2017.

קישורים חיצוניים

מיצירתה

על כתביה

הערות שוליים

  1. ^ ראיון באתר "סומבאט" 2008
  2. ^ ארכיון אגי משעול בספרייה הלאומית
  3. ^ תעודה, באתר אוניברסיטת תל אביב
  4. ^ אגי משעול, באתר מכון ויצמן למדע
  5. ^ מקבלי תואר כבוד, באתר של אוניברסיטת בר-אילן
  6. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, אגי משעול היא זוכת פרס זביגנייב הרברט לשירה, באתר הארץ, 11 במרץ 2019
  7. ^ כאן שיר: אגי משעול - אפרוח בערוץ היוטיוב של כאן, 10 בנובמבר 2016
  8. ^ אתר למנויים בלבד אילן ברקוביץ', חיה ארוזה בתוך בנאדם, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2020
  9. ^ אתר למנויים בלבד דן מירון, אם החשיפה תהיה מביכה מדי אפשר יהיה לגנוז את השיר, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2020
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0