נוית בראל
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
| לידה |
1977 (גיל: 47 בערך) אשקלון |
|---|---|
| עיסוק | משוררת, חוקרת ספרות, מבקרת ספרים, מתרגמת ועורכת ספרותית |
| מקום לימודים | אוניברסיטת תל אביב |
| שפות היצירה | עברית |
| סוגה | שירה, ביקורת, תרגום |
| תקופת הפעילות | 2001–הווה (כ־23 שנים) |
| פרסים והוקרה | פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, 2017 |
נוית בראל (נולדה ב-1977 באשקלון) היא משוררת וחוקרת ספרות ישראלית.
ביוגרפיה
נוית בראל נולדה להורים יוצאי טריפולי שבלוב. בעלת תואר דוקטור מבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב. כתבה את עבודת הדוקטורט בהנחיית פרופ׳ מיכאל גלוזמן בנושא הפואטיקה של דליה רביקוביץ'. לפני כן, הוסמכה על ידי החוג לתורת הספרות באוניברסיטת ת"א בהצטיינות יתרה. את עבודת התזה שלה כתבה בהנחיית ד"ר תמר יעקבי בנושא "הרטוריקה של הציטוט: אישים מהתנ"ך בשירה עברית מודרנית כמקרה מבחן". במקביל ללימודי הדוקטורט, עבדה כמנהלת תחום הספרים העבריים של הוצאת ידיעות ספרים. עורכת את כתב העת "הליקון" ומשמשת עורכת ראשית של הוצאת הספרים "הליקון".
שירים, מאמרים ותרגומים של נוית בראל פורסמו בעיתונים ובמגוון כתבי עת, ביניהם עתון 77, דקה, מעין, אורות, שבו, גג, אפיריון, בינתיים, הכיוון מזרח, כתובת, מאזנים והליקון. בראל נחשבה כחברה בקבוצת המשוררים גרילה תרבות, והייתה אחת הכותבות המרכזיות בכתב העת מטעם שערך יצחק לאור. שיריה תורגמו לאנגלית, לגרמנית, לרומנית, לערבית ולספרדית. השתתפה באנתולוגיות שירה רבות, כגון: "אדומה","לצאת", ו"השירים הכי יפים בעברית". לימדה ספרות באוניברסיטת תל אביב, במכללת עלמא ובאוניברסיטה הפתוחה. השתתפה בפסטיבלי שירה רבים, ביניהם: "פסטיבל מטולה", "פסטיבל מטר על מטר", "פסטיבל שדה בוקר", "פסטיבל תל אביב לשירה", "פסטיבל שער הבינלאומי לשירה מבית הליקון" ו"פסטיבל מייד אין ג'רוזלם של 'בית אבי חי'".
בשנת 2017 זכתה בראל בפרס ראש הממשלה, ובשמו המלא: פרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול לשנת תשע"ז.
בערך על שמה בלקסיקון הקשרים לסופרים ישראליים, נכתב אודותיה: "שירתה מאופיינת בנימה לירית, המתבררת כמעטה המכסה על תכנים נוקבים של מחאה פוליטית וחברתית נגד האלימות המשתוללת מכורח מעשה הכיבוש. היא מכוונת הן למדיניות מקבלי ההחלטות והן לאזרחים, שעבורם הצידוק למעשה המלחמה עשוי להתמצות בקורת הרוח שבמתיקות הנקמה. זהו קול שירי שאינו מסתפק בהצגת העוול ובביטוי רגשות הזדהות וחמלה כלפי המקופחים, אלא מתחייב לפעולה של התנגדות."
ספרים שכתבה
- רושם, הוצאת גוונים, 2005. ספר שירה. עורך: עמוס לויתן.
- ממש, הוצאת עם עובד, 2011. ספר שירה. עורכת: ניצה דרורי-פרמן.
- מחדש, הוצאת עם עובד, 2016. ספר שירה. עורכת: ניצה דרורי פרמן.
משפחתה
אחיה הבכור של בראל נהרג בקרב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה, הפרסומאי שני גרשי.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: נוית בראל |
פרק זה טעון עריכה. אנא - נוית בראל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- הדף של נוית בראל באתר הוצאת הספרים "עם עובד", הכולל שירים מפרי עטה.
- נוית בראל באנתולוגיה מקוונת לשירה עברית באתר של נילי דגן
- הדף של נוית בראל באתר Poetry International, הכולל רשימה על אודות יצירתה וחמישה משיריה מתורגמים לאנגלית. (באנגלית)
- אילן ברקוביץ', נביחה גדולה שאיננה נפסקת, באתר הארץ, 8 במאי 2009
- ארז שוייצר, "ממש" מאת נוית בראל | לשון נאחזת בסבך הקלון, באתר הארץ, 23 במרץ 2011
לי ממן, הבית הנעדר בשיריה של נוית בראל, באתר הארץ, 8 במרץ 2016
מכתביה
- נוית בראל, בימים ההם ; חיסול, באתר כתב העת אורות
- נוית בראל, שני שירים, באתר כתב העת אורות
- נוית בראל, "אלה כרגע חיי": דרור בורשטיין מבקש שקט, באתר הארץ, 10 בנובמבר 2016
- נוית בראל, מראה גופי בעלומיו הבליח לי והשיב גם זיכרונות עגומים, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2017
- נוית בראל, בחזרה לחיים יהודיים בצפון אפריקה, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2015
- נוית בראל, "המוות היה קרוב מאוד, מעבר לקיר דק", באתר הארץ, 28 בדצמבר 2015
- נוית בראל, "המדיום באמנויות": מלים נגד צלילים, באתר הארץ, 14 באפריל 2016
- "מידות החום", סיפור מאת נוית בראל באתר "מעבורת" בעריכת מאיה פלדמן
- "בעיות בחשבון", סיפור מאת נוית בראל באתר "מעבורת" בעריכת מאיה פלדמן
- ג'ון אשברי, ההיסטוריה של חיי, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2017 - תרגום של נוית בראל
- נוית בראל, עשר שנים, באתר הארץ, 12 במאי 2015
- "קוצים", שיר מאת נוית בראל
- "אליהו", שיר מאת נוית בראל
- "ערב ראש השנה", שיר מאת נוית בראל
- "רבין", שיר מאת נוית בראל
וידאו
נוית בראל, במיזם "סופרים קוראים" של מרכז הספר והספריות בישראל
נוית בראל קוראת את השיר "מחדש" בווידאו קליפ של תאגיד השידור הציבורי "כאן". במאי: איתי אשר. צלם: רומן שומונוב
