אדולף דיקמן
 | |
| דיקמן לבוש במדי SS לפני המלחמה, בסביבות 1933 | |
| לידה |
18 בדצמבר 1914 מגדבורג, פרוסיה, האימפריה הגרמנית |
|---|---|
| נהרג |
29 ביוני 1944 (בגיל 29) נואה-בוקה, נורמנדי, צרפת הכבושה בידי גרמניה |
| מקום קבורה | בית הקברות הצבאי הגרמני לה קאם |
| מדינה |
 גרמניה הנאצית |
| כינוי | "אוטו" |
| השתייכות |
|
| תקופת פעילות | 1933–1944 (כ־11 שנים) |
| דרגה | שטורמבאנפיהרר |
| מספר ילדים | 2 |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד הגדוד הראשון ברגימנט הפאנצרגרנדיר ה-4 אס אס דר פיהרר | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
אדולף רודולף ריינהולד דיקמן (בגרמנית: Adolf Rudolf Reinhold Diekmann; 18 בדצמבר 1914 – 29 ביוני 1944) היה מפקד גדוד נאצי בוואפן אס אס במהלך מלחמת העולם השנייה, אשר ציווה על ביצוע טבח אורדור-סור-גלאן בצרפת ב-10 ביוני 1944. תחת פיקודו של דיקמן, חיילי הגדוד הראשון מחטיבת הפאנצר הרביעית מדיוויזיית הפאנצר אס אס השנייה הרגו 643 תושבים בכפר, רובם נשים וילדים. דיקמן טען כי ביצע את פשע המלחמה כנקמה על הריגתו של קצין אס אס שהיה מג"ד באותה החטיבה בשם הלמוט קמפפה בידי תנועת ההתנגדות הצרפתית.
ראשית חייו
אדולף דיקמן נולד ב-18 בדצמבר 1914 במגדבורג, פרוסיה שבקיסרות הגרמנית, להיינריך ואנה דיקמן. הוא היה השני מבין ארבעה ילדים – שתי בנות ושני בנים.[1] אביו היינריך היה מורה בבית ספר יסודי. על אף הרקע החינוכי של אביו, דיקמן נשר מבית הספר בשנת 1932 בגיל 17.[2]
הצטרפותו למפלגה הנאצית
ב-1 באפריל 1933 הצטרף דיקמן למפלגה הנאצית, שבוע לאחר שהרייכסטאג העביר את חוק ההסמכה של 1933, שהעניק לאדולף היטלר סמכויות דיקטטוריות. מספר החברות שלו במפלגה היה 1,752,411.[3] בין 18 במאי ל-13 בנובמבר 1933 השלים דיקמן את שירותו בעבודה נאצית בעיר בורג, כ-24 ק"מ מעיר הולדתו. לאחר מכן סיים את לימודיו בתיכון במוסדות החינוך הפוליטיים-לאומיים בנאומבורג וקיבל את תעודת הבגרות שלו ב-12 בדצמבר 1935.[2]
קריירת SS
בגיל 21, ב-1 במרץ 1936, הצטרף דיקמן לאס אס (מספר חברות 309984) והוצב בחיל הקשר בשכונת אדלרשוף שבברלין. באוקטובר 1937 נשלח לבתי ספר ליונקרי אס אס בבאד טלץ שבבוואריה, מוסד להכשרת מנהיגות של האס אס. לאחר מכן, באוגוסט 1938, השלים קורס למפקדי מחלקות בשלוחה של בית הספר בדכאו, וקיבל דרגת אונטר-שטורמפיהרר – דרגת הקצונה הזוטרה ביותר בצבא SS (אנ') שהיה כפוף ישירות לפיהרר.[2]
מלחמת העולם השנייה
כיבוש צ'כוסלובקיה
יחידתו של דיקמן שובצה לרגימנט גרמניה של דיוויזיית הפאנצר אס אס השנייה. לאחר חתימת הסכם מינכן על ידי גרמניה, בריטניה, צרפת ואיטליה ב-30 בספטמבר 1938, אשר מסר את חבל הסודטים לשליטת גרמניה, צעדה הדיוויזיה של דיקמן אל תוך צ'כוסלובקיה כדי לספח את האזור לגרמניה.[2]
המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה
באביב 1940 מונה דיקמן לסגן מפקד הגדוד השני ברגימנט גרמניה לקראת השתתפותו בהמערכה על צרפת ועל ארצות השפלה. במהלך הקרבות בסן-ונאן שבצפון צרפת, נורה דיקמן בריאותיו ב-27 במאי 1940. לאחר החלמתו, הועלה לדרגת אובר-שטורמפיהרר ומונה למפקד הפלוגה השלישית בגדוד הראשון של רגימנט גרמניה ביוני 1940. במאי 1941 הוצב דיקמן כמדריך בבתי ספר ליונקרי אס אס שבבאד טלץ, שם למד ארבע שנים קודם לכן.[2]
מבצע ברברוסה
ב-22 ביוני 1941 פתחה גרמניה הנאצית את החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה בפלישתה לברית המועצות במסגרת מבצע ברברוסה. דיקמן שב לשירות בדיוויזיית דאס רייך השנייה של הוואפן אס אס, אשר הוקצתה לקבוצת ארמיות מרכז. במהלך קיץ 1941 לחמה קבוצת הארמיות בקרבות לכיבוש סמולנסק במסגרת קרב סמולנסק (1941), ובהמשך השתתפה בקרב מוסקבה. בשלב זה כבר איבדה דיוויזיית דאס רייך 60 אחוז מכוחה הקרבי, ועד פברואר 1942 איבדה 10,690 חיילים.
ב-20 באפריל 1942 הועלה דיקמן לדרגת האופטשטורמפיהרר. עקב האבידות הכבדות, הוצאה דיוויזיית דאס רייך מהחזית המזרחית ונשלחה למערב כדי להפוך לדיוויזיית פאנצרגרנדיר, יחידת חיל רגלים ממוכן. לאחר מכן חזרה לחזית המזרחית והשתתפה בקרבות מתקפת ז'יטומיר-ברדיצ'ב במהלך חורף 1943–1944.[2]
בינואר 1944 נשלחה דיוויזיית דאס רייך לעיר מונטובן שבדרום צרפת, ככוח עתודה לקראת מבצע אוברלורד, פלישת בעלות הברית לאירופה הכבושה.[4] בעודו בדרום צרפת, ב-8 ביוני 1944 לאחר הפלישה לנורמנדי, דיקמן קודם לדרגת שטורמבאנפיהרר.[2]
דיקמן מונה למפקד הגדוד הראשון ברגימנט הפאנצרגרנדיר הרביעי של הוואפן אס אס (Der Führer), בדיוויזיית דאס רייך.[2]
טבח אורדור-סור-גלאן
ערך מורחב – טבח אורדור-סור-גלאן
לאחר הפלישה לנורמנדי על ידי בעלות הברית, הגבירו אנשי תנועת ההתנגדות הצרפתית את מאמציהם לשבש את קווי התקשורת והאספקה של הגרמנים. מפקדים גרמנים כמו דיקמן, ששירתו קודם לכן בחזית המזרחית, הושפעו מאכזריותם של צעדי הדיכוי נגד הפרטיזנים שם. בתגובה לפעילות ההתנגדות בצרפת, בין אם אמיתית או נתפסת, נקטו מפקדים אלו גישה נוקשה ומחמירה.[4]
ב-9 ביוני 1944 נשבה עמיתו של דיקמן, אס אס-שטורמבאנפיהרר הלמוט קמפפה, חברו האישי ומפקד גדוד באותה חטיבה, על ידי כוחות התנגדות הצרפתית 4 קילומטר ממזרח לסן-לאונאר-דה-נובלה. השבי בוצע על ידי יחידה בפיקודו של הסמל ז'אן קאנור מהבריגדה של ז'ורז' גנגואן אשר השתייכה למאקי דו לימוזן.[5] קאנור מסר את קמפפה לידי גנגואן. למחרת, קמפפה, שהיה קצין מעוטר מאוד, הוצא להורג בהוראת גנגואן או נהרג במהלך ניסיון בריחה.[6] גופתו נשרפה, אם כי יש דיווחים לפיהם נשרף בעודו בחיים.[דרוש מקור]
לאחר שהתברר לדיוויזיית דאס רייך כי קמפפה נחטף, הוביל דיקמן כוחות מהפלוגה השלישית, הגדוד הראשון של רגימנט הפאנצרגרנדיר הרביעי של הוואפן אס אס, יחד עם אנשי המיליציה הצרפתית, במבצע חיפושים אלים באזור. שני תושבים מקומיים נורו למוות על ידי פקודיו של דיקמן 2.5 ק"מ ממזרח לסן-לאונאר-דה-נובלה.[7] לבסוף הגיע דיקמן לפאתי אורדור-סור-גלאן. לטענתו, הוא פקד על חייליו להעלות את הכפר באש ולהרוג את כל תושביו (245 נשים, 207 ילדים ו-190 גברים), לאחר שזעם כשמצא, לטענתו, את גופתו הכפותה של קמפפה בתוך אמבולנס שדה גרמני עם שאריות גופות של חיילים גרמנים נוספים. דיקמן האמין כי הרכב הוצת על ידי אנשי ההתנגדות, וגרם למותם בשריפה של כל מי שהיה בתוכו.[6]
לאחר הטבח
לאחר ששמע את עדותו של דיקמן, מפקד רגימנט הפאנצרגרנדיר הרביעי "שטנדרטנפיהרר" סילבסטר שטדלר, הורה להעמידו לדין בבית דין צבאי בגין פקודתו לטבח באורדור-סור-גלאן. מפקד הדיוויזיה דאס רייך, "בריגדפיהרר" היינץ לאמרדינג, תמך בהחלטה.[8] עם זאת, כל האישומים נגד דיקמן בוטלו לאחר שנהרג במהלך הקרבות מול הכוחות הבריטיים בנורמנדי ליד נואה-בוקאז' ב-29 ביוני 1944 במסגרת מבצע אוברלורד. דיקמן, שלא חבש קסדה בעת מותו, נהרג כתוצאה מרסיס פגז ארטילרי בריטי שפגע בראשו.[9] הוא נקבר בבית הקברות הצבאי הגרמני בלה קאם, חלקה 25, שורה 4, קבר 121.
מורשת
ב-12 בינואר 1953 דן בית דין צבאי בבורדו באישומים נגד 65 מתוך כ-200 אנשי האס אס שנטלו חלק בטבח באורדור-סור-גלאן. רק 20 מהנאשמים הורשעו בפשעי מלחמה. על אף שדיקמן כבר היה מת, קבע בית הדין כי הוא נושא באחריות הכוללת להוצאת הרצח ההמוני לפועל.
כמעט 70 שנה לאחר הטבח, עדיין נחקרו חיילים לשעבר מיחידתו של דיקמן בנוגע למעורבותם ברצח. ב-8 בינואר 2014 הוגש כתב אישום נגד ורנר כריסטוקט,[10] איש אס אס לשעבר בן 88 ששירת בגדוד הראשון של רגימנט הפאנצרגרנדיר הרביעי של האס אס, בגין 25 סעיפי רצח ומאות סעיפים של סיוע לרצח הקשורים לטבח באורדור-סור-גלאן.[11] הנאשם, אשר זוהה רק כ"ורנר כ.", נדרש להשיב להאשמות עד 31 במרץ 2014. אם התיק היה מגיע למשפט, הוא עשוי היה להתנהל בבית משפט לנוער, שכן בעת ביצוע הפשע היה בן 19 בלבד. לדברי עורך דינו, ריינר פוהלן, כריסטוקט הודה כי שהה בכפר אך הכחיש כל מעורבות ברצח.[12]
ב-9 בדצמבר 2014 ביטל בית המשפט את התיק, בטענה כי לא נמצאו עדויות של עדים או מסמכים מהימנים אשר יוכלו להפריך את טענתו של הנאשם כי לא השתתף בטבח.[13]
חיים אישיים
דיקמן פגש את הדוויג מיינדל, סטודנטית לרפואה, בעת פלישת גרמניה לצ'כוסלובקיה. השניים נישאו ב-12 בפברואר 1940 ונולדו להם שני בנים: ריינר (נולד ב-11 במרץ 1942)[2] ואובה רודולף (נולד ב-1943). המשפחה התגוררה בעיר אלבוגן (כיום לוקט (אנ')) שבקרבת בית הוריה של הדוויג. זמן קצר לאחר החתונה נשלח דיקמן לשירות בצרפת.[1]
לאחר מותו של אדולף, נישאה הדוויג מחדש, והילדים עזבו את אלבוגן ועברו להתגורר ביער הבווארי. מאוחר יותר הצטרפה אליהם הדוויג ופתחה מרפאה רפואית במונהיים שבשוואביה. לדברי בנה ריינר, שם משפחתה של הדוויג מנישואיה הראשונים היה בגדר טאבו במשפחה.[1]
בריאיון משנת 2014 סיפר ריינר, בנו הבכור של דיקמן, כי אשתו של סבו מצד אמו רמזה לו שאביו עשה "משהו חמור מאוד שם [באורדור] במהלך המלחמה". מספר שנים לאחר מכן נודע לריינר על אחריותו של אביו לטבח.[1]
לקריאה נוספת
- Penaud, Guy (2014). Oradour : un jour de juin 1944 en enfer. La Crèche. ISBN 978-2-367-46171-7.
- Le Sommier, Régis (2014). Les mystères d'Oradour : du temps du deuil à la quête de la vérité. Neuilly-sur-Seine: M. Lafon. ISBN 978-2-749-92318-5.
- "Interview with Rainer Diekmann, Adolf Diekmann's son. By Marika Schaertl and Régis Le Sommier" (בצרפתית). Paris Match. 9 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
- אדולף דיקמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Schaertl, Marika (2014-06-09). ""My father was the executioner of Oradour" - Rainer Diekmann". Paris Match. נבדק ב-16 במרץ 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 Williams, Michael. "In a Ruined State: The Lost Boys". Oradour-sur-Glane remembrance. נבדק ב-15 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Williams, Michael. "Adolf Diekmann marriage application". Oradour-sur-Glane remembrance. נבדק ב-16 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 "Oradour-sur-Glane". Holocaust Encyclopedia. U.S. Holocaust Museum and Memorial. נבדק ב-18 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Williams, Michael (בפברואר 2011). "Memorial to the kidnapping of Kämpfe on the N141". Oradour-sur-Glane, 10th June 1944. נבדק ב-12 בפברואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 Penaud, Guy (2014). Oradour-sur-Glane - Un jour de juin 1944 en enfer. Geste éditions. p. 264. ISBN 978-2-367-46171-7.
- ↑ Williams, Michael (בפברואר 2011). "Memorial to the shooting of local men on the N141". Oradour-sur-Glane, 10th June 1944. נבדק ב-12 בפברואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "1944: Massacre at Oradour-sur-Glane". www.executedtoday.com. 10 ביוני 2013. נבדק ב-14 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "In a Ruined State: Chapter 7: An Explanation for the Massacre". www.oradour.info. נבדק ב-2023-10-15.
- ↑ Smale, Alison (9 בדצמבר 2014). "German Court Finds Lack of Proof Tying Ex-Soldier to Nazi Massacre". The New York Times. נבדק ב-12 בדצמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Smale, Alison (9 בינואר 2014). "In Germany, Former SS Man, 88, Charged With Wartime Mass Murder". נבדק ב-10 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Rising, David (8 בינואר 2014). "88-Year-Old Charged in Nazi-Era Massacre". ABC News. Associated Press. אורכב מ-המקור ב-11 בינואר 2014. נבדק ב-11 בינואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Court drops case against German over WWII French village massacre". France 24. 9 בדצמבר 2014. נבדק ב-12 בפברואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה)
אדולף דיקמן41215164Q70316