מגדבורג
 | |
| מגדבורג (מבט ממגדל כנסיית Johanniskirche) | |
| מדינה |
 גרמניה |
|---|---|
| מדינה פדרלית |
 סקסוניה-אנהלט |
| ראש העיר | לוץ טריומפר |
| שטח | 200.95 קמ"ר |
| גובה | 43 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 230,140 (2007) |
| ‑ צפיפות | 1,144 נפש לקמ"ר (2007) |
| http://www.magdeburg.de | |
מגדבורג (בגרמנית: Magdeburg (מידע • עזרה), בסקסונית תחתית: [Meideborg [ˈmaˑɪdebɔɐx) היא עיר הבירה של מדינת סקסוניה-אנהלט שבגרמניה, אשר נמצאת על נהר האלבה. מגדבורג הייתה אחת מהערים החשובות באירופה בימי הביניים.
היסטוריה
מגדבורג הייתה עיר גרמנית שהיוותה במשך דורות מרכז מסחר עם הסלאבים[1].
אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", העניק את העיר כנדוניה לאשתו ובשנת 936 ייסד במקום מנזר אותו הקדיש ללגיון התבני. בכל מהלך כהונתו, נהג אוטו לבקר בעיר לעיתים קרובות, מתוקף היותו עמדה קדמית נוחה למסעות מלחמה באזורים הסלאביים מעבר לנהר האלבה. נוכחותו של הקיסר בעיר הביאה לשגשוג של המקום. במהלך כהונתו, ביקש אוטו לקדם את העיר למעמד של מושב בישוף, והחל בבניית כנסייה גדולה במקום, אך רק בשנת 968 הוא הצליח לגבור על התנגדות אנשי הכמורה והעיר הייתה למושב של בישוף. בשנת 965 הוענקו לעיר זכויות של הטבעת מטבעות, קיום שוק וגביית מכסים. לאחר מותו נקבר אוטו בכנסייה הראשית בעיר[2].
יורשיו של אוטו הראשון המשיכו לראות בעיר מקום חשוב ונהגו לקיים בו חגיגות נוצריות. אולם השושלת הסאליאנית שבאה בעקבותיהם זנחה את המקום והבישוף קיבל את השליטה בעיר והקים את משכנו על הריסות ארמון הקיסר. במחצית השנייה של המאה ה-12 הקים הארכיבישוף וויכמן חומה מסביב לעיר והגדיר מחדש את הדרכים הציבוריות בעיר[3].
בעיר הייתה מתיחות רבה בין הארכיבישוף ששלט בעיר לבין תושבי העיר שבקשו ממשל עצמי. בשנת 1129 התקוממו תושבי העיר נגד הארכיבישוף, ואף שהוא הצליח לדכא את המרד החלו בשנות ה-60 של המאה ה-12 להופיע בכתובים התייחסויות לשופטי העיר ושליטיו, כמו גם לגילדות בעלות זכויות החלטה. בשנת 1183 מעמדן של הגילדות הוכר רשמית[4].
בשנת 1188 העניק הארכיבישוף וויכמן זכויות מסוימות לתושבי העיר[5].
ביום שישי הטוב בשנת 1207 פרצה שריפה בעיר שהזיקה קשות לקתדרלה בעיר ובמקום לשפצה החליט הבישוף אלברכט השני לבנות קתדרלה חדשה בסגנון גותי. בניית הקתדרלה התקדמה בשלבים ורק בשנת 1520 הסתיימה סופית. בסביבות שנת 1235 אילץ הקיסר את הארכיבישוף ששלט בעיר להעניק לתושבי העיר זכויות ממשל עצמי הידועות כזכויות מגדבורג, והיוו דגם לזכויות ממשל עצמי של תושבי ערים ברחבי מזרח אירופה. מתיחות המשיכה לשרור בין הבישוף לתושבי העיר ובשנת 1325 רצחו תושבי העיר את הבישוף[6].
בתחילת מלחמת שלושים השנה הייתה מגדבורג בצד הפרוטסטנטי. אולם בשנת 1631 נכבשה על ידי הכוחות הקתוליים, ששרפו את העיר והרגו את רוב תושביה.("הטבח של מגדבורג").
ב-1656 ערך אוטו פון גריקה בעיר הדגמה חוזרת של ניסוי חצאי הכדור של מגדבורג, בהדגמה הזו 16 סוסים, 8 מכל צד, לא הצליחו להפריד בין שני חצאי כדור שהיה ביניהם ואקום. הניסוי קרוי על שם העיר[7].
במהלך מלחמת העולם השנייה היו מפעלי הדלק במגדבורג מטרה להפצצות בעלות הברית. ההפצצות הביאו גם להרס הרחוב הראשי של העיר והשכונות הצפוניות שלה. ב-12 באפריל 1945 הגיעה הדיוויזיה השנייה של האמריקאים לעיר[8]. אולם למגינת לבם של תושבי העיר[9], נסוגו הכוחות האמריקאיים מהעיר והעבירו אותה לשליטת הסובייטים והיא נכללה במזרח גרמניה.
יהודים
בעשורים של 960 ו־970 יש התייחסות להגנה מלכותית על היהודים במגדבורג[10], דבר המעיד שיהודים חיו בה.
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Harold Joseph Berman, Law and revolution: the formation of the Western legal tradition, Harvard University Press, 1983, page 376
- ^ John M. Jeep, Medieval Germany, Routledge, 2001, page 481
- ^ John M. Jeep, Medieval Germany, Routledge, 2001, pages 481-482
- ^ Harold Joseph Berman, Law and revolution: the formation of the Western legal tradition, Harvard University Press, 1983, page 376
- ^ Paul B. Pixton, The German episcopacy and the implementation of the decrees of the fourth Lateran Council, 1216-1245: watchmen on the tower, BRILL, 1995, page 81
- ^ John M. Jeep, Medieval Germany, Routledge, 2001, page 482
- ^ האטמוספירה בכדור-הארץ ובמאדים
- ^ William C. Sylvan, Francis G. Smith, Jr., John T. Greenwood, Courtney H. Hodges, Normandy to Victory: The War Diary of General Courtney H. Hodges and the First U.S. Army, University Press of Kentucky, 2008, page 369
- ^ Gregor Dallas, 1945, Yale University Press, 2006, page 545
- ^ Dean Phillip Bell, Sacred communities, Dean Phillip Bell, page 126
