אדולף היטלר וצמחונות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדולף היטלר בארוחת ערב

בשלוש השנים האחרונות לחייו, החל מ־1942, הקפיד ככל הנראה אדולף היטלר על תזונה צמחונית. הוא התפרסם בציבור כצמחוני כבר משנות ה-30, אך למעשה לא הקפיד להימנע מאכילת בשר באופן מוחלט לפחות עד 1941. למרות צמחונותו הוא פעל לעיתים דווקא לעידוד והגדלת צריכת מזון לא צמחוני בגרמניה. מספר הסברים ניתנו לצמחונות של היטלר, וההסבר העיקרי הוא בריאותי. ישנה מחלוקת בין החוקרים האם היו לה גם מניעים אתיים ואמפתיים או לא, מאחר שהתבטאויותיו והתנהגותו האישית ביחס לבעלי חיים מכילות סתירות רבות בעניין זה. צמחונותו של היטלר שימשה את התעמולה הנאצית, וגם תעמולה אנטי-צמחונית בימינו.

היסטוריה

עד 1941

האזכור הראשון של תזונה צמחונית על ידי היטלר הוא ככל הנראה משנת 1911 בווינה. הוא כתב במכתב שהוא סבל מקלקול קיבה שאותו הוא מנסה לרפא באמצעות דיאטה של פירות וירקות שכנראה עזרה לו.[1] אך נראה שזה היה רק צעד זמני לטיפול בבעיה נקודתית, וכך למשל יש עדויות על כך שאכל בשר בתקופת היותו חייל במלחמת העולם הראשונה.[2] הפעיל הנאצי אוטו שטראסר סיפר כי כאשר פגש את היטלר לראשונה בשנת 1920 הוא הוצג לפניו כצמחוני, אך למרות זאת אכל מצלי הבקר שהכינה גיסתו של שטראסר לאחר שהפצירה בו.[3][4] בשנת 1924, לאחר שאכל מתרנגול הודו בסעודה בבית ידידו ארנסט האנפשטנגל, הוא אמר לו שהוא מקווה שיהיה לו כוח הרצון להתנזר מצריכת בשר ואלכוהול למרות שהוא נהנה מהם.[5] בשנת 1926 לאחר שהזמין ואכל כבד עזים במסעדה, שב ואמר לחברתו דאז עדה קליין שהוא מאמין שהוא יהפוך לצמחוני בעתיד.[6] אחד המאכלים האהובים עליו בתקופת חייו במינכן בשנות ה-20 היו הנקניקיות הבוואריות, שעליהן הוא דיבר בערגה גם אחרי שעלה לשלטון והפך לצמחוני כביכול.[7]

כופתאות כבד. אחד מסוגי הבשר שהיטלר המשיך לאכול בשנות ה-30 גם בתקופה שבה ידידיו תיארו אותו כצמחוני.

אילזה הס (אנ'), אשתו של רודולף הס, תיארה כיצד ב־1931 בעקבות ביקור שערך בקברה של אחייניתו למחצה גלי ראובל ימים ספורים אחרי התאבדותה בספטמבר 1931, היטלר החליט סופית להיות צמחוני, לאחר שהשתעשע ברעיון כמה שנים לפני כן.[8] דברים דומים סיפרו גם אחרים.[9][10] במחצית השנייה של שנות ה-30 צמחונותו כביכול של היטלר כבר נחשבה כעובדה מפורסמת שצוינה אפילו בעיתונות האנגלו-סקסית.[11]

אולם רבים מאותם מקורות שמתארים כבר בשנות ה-30 את היטלר כצמחוני אדוק, גם מתארים כיצד באותו הזמן הוא עדיין אוכל מדי פעם מזון לא צמחוני. הטיים והניו יורק טיימס סיפרו ב־1937 ו־1938 שהוא אוכל לעיתים בשר חזיר, עוף, דג טרוטה וקוויאר.[12][13][14] אילזה הס ורודולף דילס, מפקד הגסטפו הראשון, מציינים במיוחד את העובדה שהוא נהג להמשיך לאכול כופתאות כבד גם אחרי שהחליט להיות צמחוני בשנת 1931.[8][15] אלברט שפר, שהכיר את היטלר רק החל מ־1934, כתב שהיטלר אכל פעם קוויאר (שנלקח מבטן הדגה לאחר שהורגים אותה) ושיבח את טעמו. הוא הפסיק לאכול קוויאר רק בגלל שראה זאת כמזון מותרות מושחת בשל מחירו הגבוה.[16][17] השפית הבריטית דיון לוקאס (אנ') שעבדה בשנות ה־30 המאוחרות במלון בהמבורג סיפרה שהמנה האהובה על היטלר הייתה גוזלי יונים ממולאים.[18] אם כי בעדות זו הוטל ספק על ידי בנה של דיון לוקאס.[19] רוכוס מיש (ששימש כשומר ראשו של היטלר מ-1940) סיפר כי במהלך נסיעה ברכבת ב-1941 הוא ראה את היטלר אוכל בשר, אבל לעולם לא אחרי כן.[20]

1942-1945

מרגוט וולק (אנ'), שהפכה לטועמת האוכל של היטלר ב-1942, הצהירה שכל האוכל שהיא בדקה עבור היטלר היה צמחוני, והיא לא זכרה בשר או דגים.[21] טראודל יונגה, שהפכה למזכירתו של היטלר בדצמבר 1942, דיווחה כי הוא תמיד נמנע מבשר, אך הטבח שלו הוסיף לפעמים מעט ציר או שומן בשר לארוחותיו. "לרוב הפיהרר היה מבחין בניסיון ההונאה, היה מתעצבן ואז מתלונן שהארוחה גרמה לו לכאב בטן", כתבה יונג, "בסוף הוא הרשה לטבח לבשל לו רק מרק צלול ופירה".[22] בנוסף, מרלן פון אקסנר (גר'), שהפכה לדיאטנית של היטלר ב-1943, הוסיפה לפעמים מח עצם למרק שלו ללא ידיעתו, כי היא בזה לתזונה הצמחונית שלו.[23][24]

הטענה שהיטלר לא אכל בשר בשנותיו האחרונות קיבלה גיבוי בשנת 2017 כאשר רוסיה העניקה אישור לצוות של מדענים צרפתים לבצע בדיקה של שרידי לסת שנחשבת כלסת התחתונה של היטלר. בניתוח של משקעי האבנית שנמצאו על השיניים לא נמצאו עקבות של סיבי בשר, דבר המעיד כי בעליהן היה צמחוני בסוף ימיו.[25][26] עם זאת החוקרים הוסיפו כי למרות שהם מעריכים שהלסת הייתה של היטלר בהתבסס על רישומים היסטוריים, נדרשת אנליזת DNA נוספת כדי לוודא את האותנטיות שלה.[26][27]

למרות שהיטלר הקפיד לכאורה על תזונה צמחונית בשלוש שנותיו האחרונות, הרופא שלו, תיאודור מורל, נתן לו גם בשנים אלו זריקות של חומרים שהופקו מאשכי פרים, ככל הנראה כאפרודיזיאק.[28][29][30] לא ידוע בוודאות אם היטלר היה מודע למקור של הזריקות הללו, אבל נראה שד"ר מורל דיבר על כך באופן חופשי עם הסובבים את היטלר,[28][29] ונטען שהיטלר העניק לד"ר מורל מדליה עיטור כבוד על "תרומתו המיוחדת למחקר בהורמונים".[31]

למרות שהיטלר היה כנראה צמחוני לחלוטין בשלוש השנים האחרונות לחייו, הוא מעולם לא היה טבעוני. הוא שתה חלב,[32] אכל גבינה[33] ביצים ושמנת,[34] ולבש בגדי עור[35][36] ונעלי עור[37] עד יומו האחרון ממש.[38] אפילו הכיסים הפנימיים של מכנסיו היו עשויים באופן חריג מעור ולא מבד.[39]

עידוד צריכת מזון לא צמחוני

היטלר דיבר לפעמים על כך שעולם העתיד יהיה צמחוני, ובפרט בגרמניה,[40][41][17] אבל בפועל פעל פעמים רבות דווקא לעידוד והגדלת צריכת מזון לא צמחוני בגרמניה.

לפי עדותו של הפעיל הנאצי אוטו וגנר (אנ') בשיחה בשנת 1931 היטלר הדגיש בפני את הצורך לשפר את תפוקת משק בעלי החיים בגרמניה.[42]

בשנת 1937 במטרה לחסוך כסף לצורך בניית הצבא, השלטון הנאצי יצא במבצע תעמולה לעידוד צריכת נזיד זול המכיל את כל מרכיבי הארוחה, כולל בשר, בסיר אחד, במקום ארוחה בה מוגשות המנות בנפרד שהיא יקרה יותר. במסגרת המבצע היטלר ויוזף גבלס הצטלמו לתמונה בה הם מסבים יחד לסעודת נזיד כזו, אם כי לא ידוע האם היטלר עצמו אכל מן הנזיד.[43][44]

היטלר באופן אישי אילץ את חברת יוניליוור לממן הקמת צי לציד לווייתנים שיפעל בשירות גרמניה.[45] עקב כך גדל חלקה של גרמניה בציד הלווייתנים באנטארקטיקה מכ-2% ב-1934 לכ-19% ב-1937.[46] היטלר אף טען ב־12 במאי 1942 שתעשיית ציד הלווייתנים יכולה לספק יותר בשר, שומן ועור למשק הגרמני, ושחשוב להמשיך לפתח אותה.[47] כמו כן באוקטובר 1941 הוא ביקש להגדיל את משק הצאן הגרמני מ־12 מיליון כבשים ל־18.5 מיליון, תוך ניצול השטחים שנכבשו במזרח אירופה למטרה זו, ולהוריד את המיסוי על בשר כבש כדי לעודד את האוכלוסייה הגרמנית לאכול אותו.[48] ב-22 בינואר 1942 הוא גם אמר שיש לעודד את הדיג כדי שצריכת הדגים לנפש בגרמניה תעלה פי 5 ותגיע לרמתה ביפן.[49]

גם כאשר ניתנה לו הזדמנות לצמצם בפועל את צריכת הבשר בגרמניה באמתלא נוחה, הוא ניסה לדחות אותה. במאי 1943 עקב קשיים לוגיסטיים הציע גבלס לקצץ את מנת הבשר השבועית המוקצבת לנפש בגרמניה (במסגרת מדיניות הקיצוב שנהגה בזמן המלחמה). היטלר התנגד לכך למרות שגבלס טען שמדובר בצעד הכרחי למניעת קטסטרופה, ונדרש מאמץ רב לשכנע את היטלר להסכים לכך.[50][51]

משק הבית שניהל היטלר לא היה צמחוני כיוון שכמעט כל עובדיו והאורחים שלו, וכן בת זוגו אווה בראון לא היו צמחונים. לכן בשטח מתחם ביתו הפרטי ברגהוף באוברזלצברג גידלו בקר וחזירים שנשחטו כדי לספק בשר טרי למשק ביתו של היטלר.[52][53] כמו כן נשלחו לברגהוף משלוחי בשר ועופות משלל המלחמה.[54] כאשר היטלר אכל עם אורחיו או אנשי צוותו היו תמיד מוגשות לשולחן גם מנות בשר,[55][56][57][58] ואף אווה בראון נהגה לאכול בשר במחיצתו בפרטיות.[59] היטלר אף הורה להגיש לאשתו של גרינג מנות גדולות במיוחד של סטייק בקר לאחר שלגלגה על הצמחונות שלו,[60] הוא אף הורה להכין לטייס שלו הנס באור (אנ') מנת חזיר צלוי ליום ההולדת שלו לאחר שבאור אמר לו שהוא לעולם לא יהיה צמחוני,[61] וב-1944 היטלר אף הזמין פעם את היינץ גודריאן לאכול במחיצתו בשר ברווז שקיבל במתנה ולא רצה לאכול בעצמו בגלל צמחונותו.[62]

הסיבות לצמחונותו של היטלר

הסיבה הראשונה והראשית שמוזכרת במקורות לצמחונותו של היטלר היא בריאותית. זה היה הנימוק היחיד שמופיע בתיאורים המוקדמים ביותר שעוסקים בנושא ב־1911 וב-1924.[1][5] היטלר חזר פעמים רבות עד סוף ימיו על טענתו שתזונה צמחונית היא הטבעית והבריאה ביותר והיא נותנת לו יותר אנרגיה.[63][64][65][4] גם תלונותיו על כך שאכילת בשר גורמת לו הזעה וכאבי בטן, הן מוטיב חוזר לאורך השנים.[1][66][22] בהקשר זה הוא גם הטיף לפעמים גם כנגד בישול מזון באופן כללי.[67] משרתו האישי של היטלר היינץ לינגה (אנ') סיפר על שיחות שניהל היטלר עם הרופא ארווין גיזינג שהגיע לטפל בו ביולי 1944. גיזינג ניסה לשכנע את היטלר שהימנעות מאכילת בשר אינה תואמת את טבע הגוף האנושי, מאחר שמבנה השיניים והמעיים האנושיות מוכיח לדעתו שהטבע יצר את בני האדם כבעלי חיים שמיועדים לאכול גם בשר. לדברי לינגה היטלר גילה עניין רב בדברים וביקש מגיזינג לספק לו ספרות מקצועית בנושא, ולהערכתו של לינגה אילו לא היה הרופא נאלץ לעזוב זמן קצר לאחר מכן (בשל סכסוך עם הצוות הרפואי הקבוע של היטלר) הוא היה מצליח לשכנע את היטלר לחדול מן הצמחונות.[48]

נימוק נוסף שהזכיר היטלר לצמחונות שלו הוא התיאוריה הפסאודו-היסטורית של המלחין ריכרד וגנר לפיה אכילת בשר ניוונה את האנושות.[68][69] היטלר שהעריץ את וגנר, חשב שוגנר היה צמחוני וביקש לחקות אותו, אבל למעשה וגנר לא היה צמחוני אלא רק תמך ברעיון הצמחוני.[70][71]

העובדה שהיטלר החליט להפוך לצמחוני בעקבות התאבדות גלי ראובל ב־1931, אף שלא עמד בהחלטה זו באופן מלא לפחות עד 1942, הביאה את הפסיכואנליטיקאי אריך פרום לשער שהצמחונות של היטלר הייתה למעשה אמצעי לכפר על האשמה שחש בשל התאבדותה של ראובל שכנראה התאבדה בגלל יחסו אליה.[72]

תאוריה אחרת שהועלתה על ידי ההיסטוריון אוסטרי רומן סנדגרובר היא שלהיטלר הייתה העדפה קולינרית מגיל צעיר לאוכל צמחוני מכיוון שהוא גדל כילד בבית ובסביבה שבה התפריט היה עני יחסית בבשר.[73]

ישנה מחלוקת בין החוקרים לגבי השאלה האם היו גם שיקולים אתיים או אמפתיים מאחרי הצמחונות של היטלר, בין השאר משום שנראה שהתבטאויותיו והתנהגותו האישית של היטלר ביחס לבעלי חיים מכילות סתירות רבות בעניין זה.[74][75][76][1]

המחלוקת לגבי קיום שיקולים אתיים ואמפתיים בצמחונות של היטלר

החוקרים הסבורים שהיו מניעים אתיים ואמפתיים לצמחונות של היטלר מביאים את הנימוקים הבאים לדעתם:

  • רבים ממקורביו העידו שהיה נוהג לכנות את אכילת הבשר שלהם כ"אכילת גוויות".[77][78] אולם למעשה ביטויים כאלו כשלעצמם עשויים לבטא רק גועל אסתטי מפני אכילת יצורים מתים (גם אם מתו באופן טבעי).
  • היטלר היה לעיתים היה מפליג בתאורים גרפיים על המתרחש בבתי מטבחיים.[79] יש שפירשו זאת כניסיון להפעיל לחץ על אורחיו להפוך לצמחונים, אבל ייתכן גם שעשה זאת רק כדי ללגלג על אורחיו בשל מה שהוא תפש כצביעות.[79] כמה מהסובבים את היטלר, כמו אלברט שפר, אוטו דיטריך ואחרים טענו שלמעשה הוא מעולם לא ניסה ללחוץ על אורחיו להפוך לצמחונים.[4][77][78][79][80] גם לא ידוע על איש ממקורביו של היטלר שהפך לצמחוני בהשפעתו, אם כי על מרטין בורמן מסופר שבמשך זמן מה נהג להעמיד פנים שהוא צמחוני כדי להתחנף להיטלר, והיה אוכל אחר כך בשר בחשאי.[78][4]

החוקרים ששוללים קיום מניעים אתיים ואמפתיים לצמחונות של היטלר מביאים את הראיות הבאות שלדעתם אינן עולות בקנה אחד עם צמחונות אתית ואמפתית:

  • היטלר עודד צריכה המונית של מזון לא צמחוני, כפי שפורט לעיל.
  • מעבר לכך, היטלר האמין בחשיבותו של המאבק בין יצורים וקבוצות שונות, בין בני אדם, בין בעלי חיים, וגם בין בני אדם לבעלי החיים,[81][82][83][84] בו החזק שורד והחלש מאבד את חייו, כי לדבריו זהו חוק הטבע ש"מי שאין לו כוח מאבד את זכותו לחיות".[85][86][87] היטלר גם האמין בהקשר זה ביתרון מוחלט של האדם על הבהמה.[88][89][90]
  • היטלר גם היה מסוגל לגלות אכזריות כלפי בעלי חיים באופן אישי, ואפילו בעלי חיים שאהב. הוא תיעב חולדות, ובשנות נעוריו הוא נהג לצוד חולדות בחצר ביתו באמצעות רובה אוויר כתחביב.[91][92][93] בהיותו חייל במלחמת העולם הראשון הוא צד חולדות בשוחות באמצעות הכידון של רובהו,[94][95] [96] והשתתף בציד ארנבות עם מפקדיו.[97] את כלביו הוא אהב, אבל כאשר הם לא היו ממושמעים מספיק לטעמו הוא הכה אותם באכזריות בשוט.[98][99][100] ב־1942 הוא איים להרוג את כלבתו האהובה "בלונדי" בהתקף של קנאה אחרי ששיחקה עם אדם אחר,[101][102] ולפני שהתאבד הוא הורה להרעיל את כלבתו זו כדי לבדוק את אמינות הציאניד שבו ביקש להשתמש לצורך התאבדותה של אווה בראון.[103][104]
  • כמה מחברים הטילו ספק באתיקה הצמחונית של היטלר גם בשל האיסור הנאצי על אגודות צמחוניות ורדיפות מנהיגיהן.[105] אך למעשה, האיסור הנאצי על ארגונים לא-נאציים היה גורף ולא ייחודי לאגודות הצמחוניות. כל מפלגות האופוזיציה הפוליטיות נאסרו,[106] איגודים מקצועיים עצמאיים הוחלפו במקבילים נאציים, וכל שאר הארגונים הלא ממשלתיים, החל מאיגודי נשים ועד אגודות קולנוע, פורקו או שולבו בארגונים חדשים בשליטת הנאצים.[107]

הצמחונות של היטלר בתעמולה

הנאצים השתמשו בטענה אודות הצמחונות של היטלר כדי לשפר את הדימוי הציבורי שלו. הפסיכואנליטיקאי ולטר לנגר טען שהתעמולה הנאצית השתמש בצמחונות של היטלר כדי לייצר לו דימוי של סגפן בעל כוח רצון עז ומשמעת עצמית חזקה, שיכולה לשרת את מסירותו המוחלטת לגרמניה. מאותה סיבה הוא הוצג פומבית גם כמי שנמנע מעישון ואלכוהול ונשים, מה שהיה נכון רק חלקית.[68][108] מן הצד השני התעמולה הנאצית גם ביקשה להציג את היטלר כאוהב חיות על מנת לרכך את האכזריות שהוא הקרין.[109][110]

כיום מתנגדים רבים לצמחונות ולטבעונות מנסים לתקוף את הצמחונות והטבעונות באמצעות שימוש בצמחונות של היטלר, והפעלת הכשל הלוגי רדוקטיו אד היטלרום, שהוא דוגמה של כשל אשמה בגלל קרבה.[111][112][113] הפרכה אופיינית של הכשל היא שלפי ההגיון הזה גם התנגדות לעישון היא דבר רע כי היטלר היה גם מתנגד חריף לעישון.[114][115] אצל מתנגדי הצמחונות מבין היהודים הדתיים הכשל הלוגי הזה מתבטא לעיתים גם בשימוש המטאפורי-דרשני בפסוק "זובחי אדם עגלים ישקון"[116] שבמקור מתייחס לפולחן עגלי הזהב של ירבעם ואין לו כל קשר לצמחונות,[117] ואילו לדעתם הוא אומר שכל מי שמרחם בצורה "מוגזמת" על בעלי החיים, סופו בהכרח שיתאכזר לבני אדם.[118][119][120][121]

ראו גם

קריאה נוספת

  • Rynn Berry, Hitler, Neither Vegetarian Nor Animal Lover, Pythagorean, 2004, מסת"ב 978-0-9626169-6-9. (באנגלית)
  • Philippe Rochat, Hitler Was a Vegetarian, Oxford University Press, 2021, עמ' 25, מסת"ב 978-0-19-005765-7
  • Williams, Zoe (2008-10-30). "How Adolf loved a bit of trout". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-03-25.
  • Ph.D., Hal Herzog (2011-11-17). "Was Hitler a Vegetarian? The Nazi Animal Protection Movement". Psychology Today. נבדק ב-2025-03-25.
  • Marc kreidler (2016-11-02). "Myth Check: Was Hitler a Vegetarian?". Skeptical Inquirer. נבדק ב-2025-03-25.
  • Schwartz, Richard (1991-09-21). "Opinion | Don't Put Hitler Among the Vegetarians". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-03-25.
  • Frangos, Alex (26 בפברואר 2004). "Carni-Fuhrer". Slate. נבדק ב-24 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Colin Spencer, The Heretic's Feast: A History of Vegetarianism, University Press of New England, 1996, עמ' 306, מסת"ב 978-0-87451-760-6. (באנגלית)
  2. ↑ Fredrick C. (Fredrick Carl) Redlich, Hitler : diagnosis of a destructive prophet, New York : Oxford University Press, 1998, עמ' 77, מסת"ב 978-0-19-505782-9
  3. ↑ Otto Strasser, Hitler and I, 1940, עמ' 5-6
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 Colin Spencer, The Heretic's Feast: A History of Vegetarianism, University Press of New England, 1996, עמ' 307, מסת"ב 978-0-87451-760-6. (באנגלית)
  5. ^ 5.0 5.1 Ernst Hanfstaengl, Hitler: The Missing Years, Arcade Publishing, 1994, עמ' 119-120, מסת"ב 978-1-55970-278-2. (באנגלית)
  6. ↑ Christa Schroeder, He was my chief : the memoirs of Adolph Hitler's secretary, Frontline Books, 2009, עמ' 157, מסת"ב 978-1-84832-536-4
  7. ↑ Albert Speer, Inside the Third Reich, Simon and Schuster, עמ' 98, מסת"ב 978-0-684-82949-4. (באנגלית)
  8. ^ 8.0 8.1 John Toland, Adolf Hitler: The Definitive Biography, Knopf Doubleday Publishing Group, 2014-09-23, עמ' 249, מסת"ב 978-1-101-87277-2. (באנגלית)
  9. ↑ Otto Wagener, Hitler - Memoirs Of A Confidant, 1985, עמ' 226
  10. ↑ Christa Schroeder, He was my chief : the memoirs of Adolph Hitler's secretary, London : Frontline Books, 2009, עמ' 131, מסת"ב 978-1-84832-536-4
  11. ↑ Phayre, Ignatius (בנובמבר 1938). "Hitler's Mountain Home". Homes & Gardens. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ↑ Tolischus, Otto D. (1937-05-30). "WHERE HITLER DREAMS AND PLANS". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-03-25.
  13. ↑ International Million Dollar Bid, Time Magazie, ‏1937-10-11 (באנגלית)
  14. ↑ Hedwig Simpson, Herr Hitler Up In The Clouds, New York Times, 1939-08-20
  15. ↑ Robert Proctor, The Nazi War on Cancer, Princeton University Press, 2024-05-14, עמ' 135, מסת"ב 978-0-691-27025-8. (באנגלית)
  16. ↑ Albert Speer, Inside the Third Reich, Simon and Schuster, עמ' 128, מסת"ב 978-0-684-82949-4. (באנגלית)
  17. ^ 17.0 17.1 Otto Dietrich, The Hitler I knew : memoirs of the Third Reich's press chief, New York, NY : Skyhorse Publishing, עמ' 171, מסת"ב 978-1-62914-388-0
  18. ↑ Dione Lucas, Gourmet Cooking School Cookbook, Bonanza Books, 1964, עמ' 89, מסת"ב 978-0-517-37061-2
  19. ↑ The mother of all celebrity chefs wasn’t Julia Child, AV Club (באנגלית אמריקאית)
  20. ↑ Misch, Rochus (2014). Hitler's Last Witness: The Memoirs of Hitler's Bodyguard (באנגלית). Frontline Books. p. 80. ISBN 978-1-84832-749-8.
  21. ↑ Nikkhah, Roya (9 בפברואר 2013). "Hitler's food taster speaks of Führer's vegetarian diet". The Daily Telegraph. אורכב מ-המקור ב-10 בפברואר 2013. נבדק ב-9 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ 22.0 22.1 Gertraud Junge, Until the Final Hour: Hitler's Last Secretary, Arcade Publishing, 2004, עמ' 42, מסת"ב 978-1-55970-728-2. (באנגלית)
  23. ↑ Gertraud Junge, Until the Final Hour: Hitler's Last Secretary, Arcade Publishing, 2004, עמ' 111, מסת"ב 978-1-55970-728-2. (באנגלית)
  24. ↑ Wilson, Bee (9 באוקטובר 1998). "Mein Diat – Adolf Hitler's diet". New Statesman. UK. אורכב מ-המקור ב-21 במרץ 2005. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ↑ Charlier, P.; Weil, R.; Rainsard, P.; Poupon, J.; Brisard, J.C. (במאי 2018). "The remains of Adolf Hitler: A biomedical analysis and definitive identification". European Journal of Internal Medicine. 54: e10–e12. doi:10.1016/j.ejim.2018.05.014. PMID 29779904. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ 26.0 26.1 "French researchers confirm Hitler died in 1945 after new study of his teeth". France 24. 19 במאי 2018. נבדק ב-29 באוגוסט 2019. The analysis of Hitler’s bad teeth and numerous dentures found white tartar deposits and no traces of meat fibre the dictator was vegetarian, Charlier said. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ↑ Killgrove, Kristina. "New Analysis of Hitler's Teeth Confirms Nazi Leader's Vegetarianism". Forbes (באנגלית). נבדק ב-2025-01-27.
  28. ^ 28.0 28.1 Christa Schroeder, He was my chief : the memoirs of Adolph Hitler's secretary, Frontline Books, 2009, עמ' 183, מסת"ב 978-1-84832-536-4
  29. ^ 29.0 29.1 Albert Speer, Inside the Third Reich: memoirs, [New York] Macmillan, 1970, עמ' 126
  30. ↑ Doyle, D. (בפברואר 2005). "Adolf Hitler's Medical Care" (PDF). J R Coll Physicians Edinb. 35 (1): 75–82. doi:10.1177/1478271520053501020. PMID 15825245. ארכיון (PDF) מ-5 ביולי 2007. נבדק ב-18 בספטמבר 2007. {{cite journal}}: (עזרה)
  31. ↑ Henrik Eberle, The Hitler book : the secret dossier prepared for Stalin, London : John Murray, 2005, עמ' 20, מסת"ב 978-0-7195-5498-8
  32. ↑ Heinz Linge (2009). With Hitler to the end. Skyhorse. pp. 55–56. ISBN 978-1-60239-804-7.
  33. ↑ Thomas Fuchs (2000). A Concise Biography of Adolf Hitler. New York: Berkley Books. p. 78
  34. ↑ Traudl Junge, Until the Final Hour: Hitler's Last Secretary, Orion, 2012, מסת"ב 978-1-78022-536-4. (באנגלית)
  35. ↑ "1940's Adolf Hitler in leather trench coat salutes lines of troops with swastika flags in background". Alamy (באנגלית). נבדק ב-2025-03-18.
  36. ↑ Eberle, Henrik (2005). The Hitler book : the secret dossier prepared for Stalin. London : John Murray. p. 200. ISBN 978-0-7195-5498-8.
  37. ↑ Eberle, Henrik (2005). The Hitler book : the secret dossier prepared for Stalin. London : John Murray. p. 271. ISBN 978-0-7195-5498-8.
  38. ↑ Junge, Traudl (2012). Until the Final Hour: Hitler's Last Secretary (באנגלית). Orion. ISBN 978-1-78022-536-4. "She had to cook supper for the Fuhrer as usual today, 30 April, so that his death could be kept secret. But no one ate the fried eggs and creamed potatoes"
  39. ↑ Misch, Rochus (2014). Hitler's last witness : the memoirs of Hitler's bodyguard. Frontline Books. p. 153. ISBN 978-1-84832-749-8.
  40. ↑ Goebbels, Joseph; Louis P. Lochner (trans.) (1993). The Goebbels Diaries. Charter Books. p. 679. ISBN 0-441-29550-9. ביומנו מ-26 באפריל 1942{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
  41. ↑ Adolf Hitler, Hitler's table talk, 1941-1944 : his private conversations, New York City : Enigma Books, עמ' 125, מסת"ב 978-1-929631-05-6
  42. ↑ Otto Wagener, Hitler - Memoirs Of A Confidant, 1985, עמ' 111
  43. ↑ Adolf Hitler Eintopfessen, Getty Images, ‏2015-02-10
  44. ↑ Tom Jaine, Oxford Symposium on Food & Cookery, 1988: The Cooking Pot : Proceedings, Oxford Symposium, 1989, עמ' 62, מסת"ב 978-0-907325-42-0. (באנגלית)
  45. ↑ Symons, Michael (2007). One Continuous Picnic: A Gastronomic History of Australia (באנגלית). Melbourne University Publishing. p. 242. ISBN 978-0-522-85323-0.
  46. ↑ Charlotte Epstein, The Power of Words in International Relations: Birth of an Anti-Whaling Discourse, MIT Press, 2008-10-03, עמ' 47-49, מסת"ב 978-0-262-26267-5. (באנגלית)
  47. ↑ Adolf Hitler, Hitler's table talk, 1941-1944 : his private conversations, Enigma Books, עמ' 468, מסת"ב 978-1-929631-05-6
  48. ^ 48.0 48.1 Heinz Linge, With Hitler to the end: the memoirs of Adolf Hitler's valet, Skyhorse, 2009, עמ' 37, מסת"ב 978-1-84832-544-9
  49. ↑ Trevor-Ropes, H.R. Hitler's table talk, 1941-1944 : his private conversations. Enigma Books. p. 230. ISBN 978-1-929631-05-6.
  50. ↑ Peter Longerich, Goebbels, Random House, 2015, עמ' 581, מסת"ב 978-1-4090-2003-5. (באנגלית)
  51. ↑ Louis Paul Lochner, Joseph Goebbels, The Goebbels diaries, 1942-1943, Garden City, N.Y., Doubleday, 1948, עמ' 364
  52. ↑ James Wyllie, Nazi Wives: The Women at the Top of Hitler's Germany, Macmillan + ORM, 2020-11-03, עמ' 100, מסת"ב 978-1-250-27157-0. (באנגלית)
  53. ↑ Arthur Mitchell, Hitler's Mountain: The Führer, Obersalzberg and the American Occupation of Berchtesgaden, McFarland, 2007, עמ' 33, מסת"ב 978-0-7864-2458-0. (באנגלית)
  54. ↑ Henrik Eberle, Matthias Uhl, The Hitler Book: The Secret Dossier Prepared for Stalin from the Interrogations of Otto Guensche and Heinze Linge, PublicAffairs, עמ' 15, מסת"ב 978-0-7867-3491-7. (באנגלית)
  55. ↑ Jesse Browner, The Duchess Who Wouldn't Sit Down: An Informal History of Hospitality, Bloomsbury Publishing USA, 2004, עמ' 20-21, מסת"ב 978-1-58234-443-0. (באנגלית)
  56. ↑ Albert Speer, Inside the Third Reich: memoirs, [New York] Macmillan, 1970, עמ' 106, 143
  57. ↑ Gertraud Junge, Until the Final Hour: Hitler's Last Secretary, Arcade Publishing, 2004, עמ' 73, מסת"ב 978-1-55970-728-2. (באנגלית)
  58. ↑ Heinz Linge, With Hitler to the end, Skyhorse Pub., 2009, עמ' 57, מסת"ב 978-1-60239-804-7
  59. ↑ Henrik Eberle, The Hitler book : the secret dossier prepared for Stalin, John Murray, עמ' 136, מסת"ב 978-0-7195-5498-8
  60. ↑ Jesse Browner, The Duchess Who Wouldn't Sit Down: An Informal History of Hospitality, Bloomsbury Publishing USA, 2004, עמ' 22, מסת"ב 978-1-58234-443-0. (באנגלית)
  61. ↑ Hans Baur, I Was Hitler S Pilot, Frontline, 2013, עמ' 57. (בenglish)
  62. ↑ Max Domarus, The Complete Hitler Speeches And Proclamations 1932 1945, 1990, עמ' 2866
  63. ↑ Heinz Linge, With Hitler to the end: the memoirs of Adolf Hitler's valet, Skyhorse, 2009, עמ' 36, מסת"ב 978-1-84832-544-9
  64. ↑ Adolf Hitler, Hitler's table talk, 1941-1944 : his private conversations, Enigma Books, עמ' 442-443, מסת"ב 978-1-929631-05-6
  65. ↑ Max Domarus, The Complete Hitler Speeches And Proclamations 1932-1945, 1990, עמ' 3299: "I recovered more quickly because I am a vegetarian"
  66. ↑ Ian Kershaw, Hitler: 1889-1936 Hubris, W. W. Norton & Company, 2000-04-17, עמ' 345, מסת"ב 978-0-393-25420-4. (באנגלית)
  67. ↑ Rod Preece, Sins of the Flesh: A History of Ethical Vegetarian Thought, UBC Press, 2009-07-01, מסת"ב 978-0-7748-5849-6. (באנגלית)
  68. ^ 68.0 68.1 Walter C. Langer, The mind of Adolf Hitler, Basic Books, 1972, עמ' 54-55
  69. ↑ Colin Spencer, The Heretic's Feast: A History of Vegetarianism, UPNE, 1996, עמ' 308, מסת"ב 978-0-87451-760-6. (באנגלית)
  70. ↑ Steven A.M. Burns, Recent Studies of Richard Wagner, Canadian Journal of History 50, 2015, עמ' 124–131
  71. ↑ William Shurtleff; Akiko Aoyagi, History of Vegetarianism and Veganism Worldwide (1970-2022): Extensively Annotated Bibliography and Sourcebook, Soyinfo Center, 2022, עמ' 56, מסת"ב 978-1-948436-74-8. (באנגלית)
  72. ↑ Fromm, Erich (1992). The Anatomy of Human Destructiveness. New York: Henry Holt and Company. p. 450. ISBN 0-8050-1604-X.
  73. ↑ Roman Sandgruber, Hitler's Father: Hidden Letters: Why the Son Became a Dictator, Frontline Books, 2022, עמ' 110, מסת"ב 978-1-3990-1930-9. (באנגלית)
  74. ↑ Rod Preece, Sins of the Flesh: A History of Ethical Vegetarian Thought, University of British Columbia Press, 2009, עמ' 295, מסת"ב 978-0-7748-5849-6. (באנגלית)
  75. ↑ Arluke, Arnold; Sax, Boria (במרץ 1992). "Understanding Nazi Animal Protection and the Holocaust". Anthrozoös. Taylor & Francis. 5: 106–31. doi:10.2752/089279392787011638. נבדק ב-2022-12-16. {{cite journal}}: (עזרה)
  76. ↑ Alan Bullock, Hitler : a study in tyranny, New York, N.Y. : Konecky & Konecky, 1962, עמ' 388, מסת"ב 978-1-56852-036-0
  77. ^ 77.0 77.1 Albert Speer, Inside the Third Reich, Simon and Schuster, עמ' 301, מסת"ב 978-0-684-82949-4. (באנגלית)
  78. ^ 78.0 78.1 78.2 Otto Dietrich, The Hitler I knew : memoirs of the Third Reich's press chief, New York, NY : Skyhorse Publishing, עמ' 170, מסת"ב 978-1-62914-388-0
  79. ^ 79.0 79.1 79.2 Gertraud Junge, Until the Final Hour: Hitler's Last Secretary, Arcade Publishing, 2004, עמ' 67, מסת"ב 978-1-55970-728-2. (באנגלית)
  80. ↑ Christa Schroeder, He was my chief : the memoirs of Adolph Hitler's secretary, London : Frontline Books, 2009, עמ' 158, מסת"ב 978-1-84832-536-4
  81. ↑ Adolf Hitler, Hitler's Words, American council on public affairs, 1944, עמ' 8. (באנגלית): "The idea of struggle is as old as life itself, for life is only preserved "because other living things perish through the struggle... "Struggle is the father of all things. Only through struggle has man raised himself above the animal world. Even today it is not by the principles of humanity that man lives or is able to preserve himself above the animal world, but solely by means of the most brutal struggle."
  82. ↑ R. Weikart, Hitler’s Ethic: The Nazi Pursuit of Evolutionary Progress, Springer, 2009, עמ' 48, מסת"ב 978-0-230-62398-9. (באנגלית): "You are the product of this struggle. If your ancestors had not fought, today you would be an animal. They did not gain their rights through peaceful debates with wild animals, and later perhaps also with humans, through the comparative adjustment of relations by a pacifist court of arbitration, but rather the earth has been acquired on the basis of the right of the stronger."
  83. ↑ Adolf Hitler, Hitler's second book, Enigma, 2003, עמ' 9, מסת"ב 978-1-929631-16-2: "And only very late did man finally become visible to himself [...]. This development is characterized by the never-ending battle of humans against animals and also against humans themselves."
  84. ↑ Adolf Hitler, Hitler's table talk, 1941-1944 : his private conversations, Enigma Books, עמ' 39, מסת"ב 978-1-929631-05-6: "If we did not respect the laws of nature, imposing our will by the right of the stronger, a day would come when the wild animals would once again devour us — then the insects would eat the wild animals, and finally nothing would exist on Earth but the microbes." (23 בספטמבר 1941)
  85. ↑ Ian Kershaw, Hitler 1936-1945: Nemesis, Penguin Books Limited, 2001-10-25, עמ' 199, מסת"ב 978-0-14-192581-3. (באנגלית)
  86. ↑ Charles Patterson, Eternal Treblinka : our treatment of animals and the Holocaust, New York : Lantern Books, 2002, עמ' 128, מסת"ב 978-1-930051-99-7
  87. ↑ Henrik Eberle, Matthias Uhl, The Hitler Book: The Secret Dossier Prepared for Stalin from the Interrogations of Otto Guensche and Heinze Linge, PublicAffairs, 2009-03-25, עמ' 28, מסת"ב 978-0-7867-3491-7. (באנגלית): "You must know the fable of the elephant and the mouse, where the elephant eventually crushes the tiny mouse. It is a law of nature that the strong swallow the weak"
  88. ↑ Adolf Hitler, Hitler's table talk, 1941-1944 : his private conversations, New York City : Enigma Books, עמ' 248, מסת"ב 978-1-929631-05-6: The study of nature teaches us that, in the animal kingdom just as much as in the vegetable kingdom, variations have occurred. They've occurred within the species, but none of these variations has an importance comparable with that which separates man from the monkey - assuming that this transformation really took place. (25 בינואר 1942)
  89. ↑ Max Domarus, The Essential Hitler: Speeches and Commentary, Bolchazy-Carducci Pub., 2007, עמ' 315, מסת"ב 978-0-86516-665-3. (באנגלית): For the space of many millenniums, a uniform concept of God did not exist. Yet it is the most brilliant and most sublime notion of mankind, that which distinguishes him most from animals, that he not only views a phenomenon from without, but always poses the question of why and how.
  90. ↑ Adolf Hitler, Mein Kampf, עמ' 403, מסת"ב 978-81-7822-464-0. (באנגלית): Man completed his first discovery by making a second. Among other things he learned how to master other living beings and make them serve him in his struggle for existence. [...]. And all these inventions help man to raise himself higher and higher above the animal world and to separate himself from that world in an absolutely definite way. Hence they serve to elevate the human species and continually to promote its progress. [...]. Everything contributes to raise man higher and higher above the level of all the other creatures that surround him, thereby strengthening and consolidating his position; so that he develops more and more in every direction as the ruling being on this earth
  91. ↑ Payne, Robert (2016). The Life and Death of Adolf Hitler (באנגלית). Brick Tower Press.
  92. ↑ Trevor-Roper, H.R. (2000). Hitler's Table Talk 1941-1944: Secret Conversations (באנגלית). Enigma Books. p. 148. ISBN 978-1-936274-93-2.
  93. ↑ Schroeder, Christa (2009). He was my chief : the memoirs of Adolph Hitler's secretary. Frontline Books. p. 41. ISBN 978-1-84832-536-4.
  94. ↑ Heinz, A. (2014). Hitler: Personal Recollections: Memoirs of Hitler From Those Who Knew Him (באנגלית). Pen and Sword. p. 83. ISBN 978-1-4738-4940-2.
  95. ↑ Payne, Robert (2016). The Life and Death of Adolf Hitler (באנגלית). Brick Tower Press. p. 110.
  96. ↑ Mend, Hans von (2022). I Served With Hitler in the Trenches: In the Field, 1914–1918 (באנגלית). Frontline Books. p. 66. ISBN 978-1-3990-1004-7.
  97. ↑ Linge, Heinz (2009). With Hitler to the end : the memoirs of Adolf Hitler's valet. Skyhorse. p. 138. ISBN 978-1-84832-544-9.
  98. ↑ Lambert, Angela (2014-09-02). The Lost Life of Eva Braun: A Biography (באנגלית). Macmillan + ORM. ISBN 978-1-4668-7996-6.
  99. ↑ Marrus, Michael Robert (2011-08-02). The Origins of the Holocaust (באנגלית). Walter de Gruyter. ISBN 978-3-11-097049-4.
  100. ↑ Rosenbaum, Ron (2014-07-08). Explaining Hitler: The Search for the Origins of His Evil, updated edition (באנגלית). Grand Central Publishing. ISBN 978-0-306-82319-0.
  101. ↑ Mohnhaupt, Jan Wolf (2022). Animals Under the Swastika (באנגלית). University of Wisconsin Press. pp. 25–26. ISBN 978-0-299-33800-8.
  102. ↑ Ferdinand Sauerbruch (1956). Das war mein Leben. Bertelsmann.
  103. ↑ Ian Kershaw, Hitler: A Biography, W. W. Norton & Company, 2010, עמ' 952, מסת"ב 978-0-393-07562-5. (באנגלית)
  104. ↑ Gertraud Junge, Until the Final Hour: Hitler's Last Secretary, Arcade Publishing, 2004, עמ' 181, מסת"ב 978-1-55970-728-2. (באנגלית)
  105. ↑ Charles Patterson, Eternal Treblinka : our treatment of animals and the Holocaust, New York : Lantern Books, 2002, עמ' 127, מסת"ב 978-1-930051-99-7
  106. ↑ Barnett, Victoria (1998). For the Soul of the People: Protestant Protest Against Hitler. Oxford University Press. p. 30. ISBN 9780195344189.
  107. ↑ Passmore, Kevin (2014). Fascism: A Very Short Introduction. Very Short Introductions (2 ed.). OUP Oxford. p. PT74. ISBN 9780191508561.
  108. ↑ Payne, Robert (2002). The Life and Death of Adolf Hitler. New York: Dorset Press. p. 346. Hitler's asceticism played an important part in the image he projected over Germany. According to the widely believed legend, he neither smoked nor drank, nor did he eat meat or have anything to do with women. Only the first was true. He drank beer and diluted wine frequently, had a special fondness for Bavarian sausages and kept a mistress, Eva Braun, who lived with him quietly in the Berghof. There had been other discreet affairs with women. His asceticism was fiction invented by Goebbels to emphasize his total dedication, his self-control, the distance that separated him from other men. By this outward show of asceticism, he could claim that he was dedicated to the service of his people.
  109. ↑ Despina Stratigakos, Hitler at home: How the Nazi PR machine remade the Führer’s domestic image and duped the world, The Conversation, ‏2015-09-21 (באנגלית אמריקאית)
  110. ↑ Arnold Arluke, Clinton Sanders, Regarding Animals, Temple University Press, 1996, עמ' 148, מסת"ב 978-1-56639-441-3. (באנגלית)
  111. ↑ Dean A. Kowalski, Chris Lay, Kimberly S. Engels, The Palgrave Handbook of Popular Culture as Philosophy, Springer Nature, 2024, עמ' 26, מסת"ב 978-3-031-24685-2. (באנגלית)
  112. ↑ Fabrice Flipo, The Coming Authoritarian Ecology, John Wiley & Sons, 2018-07-31, עמ' 206, מסת"ב 978-1-78630-242-7. (באנגלית)
  113. ↑ Carol J. Adams, The Sexual Politics of Meat (20th Anniversary Edition): A Feminist-Vegetarian Critical Theory, A&C Black, 2010, עמ' 279, מסת"ב 978-1-4411-7328-7. (באנגלית)
  114. ↑ Carol J. Adams, Living Among Meat Eaters: The Vegetarian's Survival Handbook, Lantern Books, 2008, עמ' 108, מסת"ב 978-1-59056-116-4. (באנגלית)
  115. ↑ Kalechofsky, Roberta (במרץ 1992). "NAZIS AND ANIMALPROTECTION". Anthrozoös. Taylor & Francis. 5: 87. doi:10.2752/089279392787011638. נבדק ב-2022-12-16. {{cite journal}}: (עזרה)
  116. ↑ הושע יג:ב
  117. ↑ יהודה איזנברג, שיחות בספר הושע מתוך מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"
  118. ↑ משה נחמני, ‏"היטלר היה צמחוני" - השפעת השואה על השיח התורני של זכויות בעלי חיים, באתר "סרוגים", 25 באפריל 2017
  119. ↑ משה נחמני, החוש המוסרי נדפק לנו, באתר הקיבוץ ﬣקדוש, ‏2025-01-15
  120. ↑ אלחנן סמט, בראשית | לאדם הראשון לא הותר בשר, באתר תורת הר עציון
  121. ↑ אדולף היטלר מאכיל עגלים - פוטו הופמן, באתר DYNASTY AUCTIONS
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אדולף היטלר וצמחונות41091397Q2995740

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אדולף_היטלר_וצמחונות&oldid=3378879"